(ראה גם: ברית, נח)
והקימותי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול, ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ. ויאמר אלקים זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם, לדורות עולם. את קשתי נתתי בענן, והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ. והיה בענני ענן על הארץ, ונראתה הקשת בענן. וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר, ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר... (בראשית ט יא)
הנצנים אלו האבות שנכנסו במחשבה ונכנסו בעולם הבא (שהוא בינה), ונגנזו שם, ומשם יצאו בגניזו, ונסתרו תוך נביאי האמת, נולד יוסף ונסתרו בו, נכנס יוסף בארץ הקדושה והקים אתם שם, ואז נקראו בארץ ונגלו שם, ומתי הם נראים, היינו בשעה שהקשת נראית בעולם, כי בשעה שהקשת נראית אז הם מתגלים, ובאותה שעה עת הזמיר הגיע, היינו עת לקצץ את הרשעים מן העולם. למה נצולו, היינו משום שהנצנים נראו בארץ, ואם לא היו נראים (מכבר) לא היו נשארים בעולם, והעולם לא היה מתקיים. (הקדמה ה, ועיין שם עוד)
...בארבע חקיקות רשומים העליונים, (שהם חיות דחג"ת) והתחתונים (שהם חיות דנהי"מ), כאשר מתפשטים הגוונים של אלו הארבעה, דהיינו של החיות דנהי"מ, הם עולים שנים עשר (גוונים לא ששה עשר גוונים, כמו החיות דחג"ת, שהם) גוון ירוק, גוון אדום, גוון לבן, גוון ספיר שנכלל מכל ג' הגוונים, (כלומר שגוון ספיר שהיא המלכות אינו גוון בפני עצמו אלא הוא מקבל בתוכו כל הג' הגוונין, ועל כן אין כאן רק ד"פ ג' גוונין שהם) י"ב גוונים, וזה שאמר כמראה הקשת וגו', (שבו ג' גוונים), כן מראה הנגה סביב, הוא מראה דמות כבוד ה', דהיינו המלכות)... (שנראה בהענן רק ג' גוונין לבד, לבן אדום ירוק, וגוון עצמותה שהוא שחור, אינו נראה שם, וצריך שתדע, שגוון ירוק הנאמר בכל מקום שהוא גוון קו אמצעי היינו ירוק כאור החמה ולא ירוק ככרתי).
מאי קשתי, ואומר שהוא כמו שנאמר ביוסף ותשב באיתן קשתו, (שקשתו הוא מלכות), אלא משום שיוסף נקרא צדיק, (שהוא בחינת יוסף), ומשום זה הקשת שלו הוא ברית דקשת, (דהיינו יסוד דמלכות, כי ברית הוא יסוד וקשת מלכות), כי נכלל בצדיק, כי ברית זה (יסוד) נתאחד בזה (בהקשת)... (נח רסו, ועיין שם עוד)
אמר ר' יהודה, ודאי הכל הוא (בהמלה וראיתיה, הן בחינת ה' שבה והן בחינת העטרה), אבל קשת זה הנראה בעולם, בסוד העליון, (דהיינו בינה), הוא עומד (דהיינו רק בבחינת העטרה שבה, המשוה אותה לבינה, ומקבלת המוחין והכלים ממנה), וכאשר יצאו ישראל מן הגלות עתידה קשת זו להתקשט בצבעיה ככלה זו המתקשטת לבעלה, כלומר שג' הצבעים לבן אדום ירוק שהן המוחין שבה, יהיו מאירין מאד.
אמר לו אותו היהודי, כך אמר לי אבי, בשעה שהיה מסתלק מן העולם, לא תצפה לעקבות המשיח, עד שתהיה נראה קשת הזו בהעולם, מתקשטת בצבעים מאירים ותאיר להעולם, ואז תצפה למשיח.
מאין לנו זה, כי כתוב וראיתיה לזכור ברית עולם, ועתה (בזמן הגלות), שהקשת נראה בצבעים חשוכים, הוא נראה רק לזכרון שלא יבא מבול לעולם, אבל בעת ההיא (כשיבוא המשיח) היא תהיה נראה בצבעים מאירים ומתקשטת בתיקוניה כמו כלה המתקשטת לבעלה, ואז יקוים לזכור ברית עולם, ויזכור הקב"ה לברית הזה שהוא בגלות ויקים אותה מעפר...
וכך אמר אבי, שמשום זה נזכר בתורה גאולת ישראל וזכרון שלה (של המלכות, כי לזכור ברית עולם יורה על גאולת ישראל ותקון המלכות כנ"ל), וזהו שכתוב (בעת הגאולה) אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ, כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך, פירוש כמו שנשבע ברית הקשת שלא יביא מבול לעולם, שזה הוא גם בזמן הגלות, כן בעת הגאולה, כשתאיר הקשת בגוונין נהירין, יאמר ה', נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך כנ"ל, כי אז יקום סוכת דוד הנופלת לעד ולנצח ויקוים הכתוב לזכור ברית עולם. (שם קפט)
אמר ר' יוסי, מה שכתוב, ויראו את אלקי ישראל וגו', מי יכול לראות את הקב"ה, והרי כתוב, כי לא יראני האדם וחי, וכאן אמר ויראו, אלא שנגלה עליהם הקשת בצבעים מאירים, (שהיא השכינה המקבלת מג' גוונין לבן אדום ירוק), וכך למדנו מי שמסתכל בקשת כמו שמסתכל בשכינה, ואסור להסתכל בשכינה...
בקשת של מעלה (שאסור להסתכל היינו) בצבעיו, (לבן אדום וירוק, שה"ס ג' קוין המאירים בשכינה), שכל מי שמסתכל (בצבעין) כאלו מסתכל במקום עליון, ואסור להסתכל בו, שלא ינהג בזיון בהשכינה. קשת שלמטה מהו, הוא אות ברית ההוא שנרשם בו באדם, שכל מי שמסתכל בו נוהג בזיון למעלה... (בשלח תעו)
כל ימי חייך, (היינו) שלא תהיה נראית קשת בימיך, כמו לאביך, (ר' שמעון בן יוחאי, שלא נראתה הקשת בימיו, כי הקשת מורה על דינים), ועל זה נאמר וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך... (שמיני יב)
פנחס בן אלעזר, ר' יהודה פתח, זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו. שם למדנו, מי שראה קשת בצבעיה צריך לברך ברוך זוכר הברית, משום שזהו אות ברית קדוש ששם הקב"ה בארץ, שלא יבואו עליה מי המבול, משום כשמתרבים הרשעים בעולם, רוצה הקב"ה להאבידם, ואז זוכר להם אותה השבועה שנשבע לארץ, כי כתוב שתי פעמים לא לא, לא אוסיף לקלל ולא אוסיף עוד להכות, (וב' פעמים) לא הוא שבועה, כמו שכתוב אשר נשבעתי מעבור מי נח.
ר' יוסי אמר קשת באה להגין על העולם, בדומה למלך, שכל פעם שבנו חטא כנגדו ובא המלך להכות אותו, מתגלה עליו המלכה בלבושי יקר של המלכות, המלך רואה אותה ומסתלק הכעס מבנו, ושמח עמה, שכתוב, וראיתיה לזכור ברית עולם, ועל כן לא נראית קשת בעולם אלא בלבושי יקר של המלכות, (שהם ג' צבעים הרומזים על ג' קוין, שהם לבן אדום ירוק שהמלכות מתלבשת בהם). ובשעה שיש צדיק בעולם הוא ברית, לקיים הברית, ומגין על העולם. אם אין צדיק הרי יש קשת להראות שהעולם עומד להיות אבוד, אלא (שמתקיים) בשביל קשת הזו.
ר' אלעזר אמר יפה לעולם לא נתלבשה קשת הזו, (שהיא המלכות), אלא בלבוש של אבות הראשונים, (שהם חג"ת דז"א, שהם) ירוק אדום ולבן, ירוק זה הוא לבושו של אברהם, ונצטבע לבושו זה כשיצא ממנו ישמעאל, אדום זה יצחק, הבא בצבע אדום, ונצטבע כשיצא ממנו עשו, ונמשך אדום הזה למטה עד כוכב מאדים, שנאחז בו עשו, לבן זה הוא לבוש הטוב של יעקב... (פנחס לד, ועיין שם עוד)
אבל ר' יהודה אמר, מי שרואה קשת בצבעים מאירים, צריך לברך ברוך זוכר הברית. ובגלות שאינה מאירה בצבעיה כראוי, (משום שבגלות אין המלכות מקבלת היחוד דג' קוין כראוי, שה"ס ג' גווני הקשת), ולא עוד אלא שלפעמים אינה מאירה כלום, פעמים נראית בשלימות ופעמים לא, כי גווני הקשת רומזים לזכיות כהנים לוים וישראלים, כשהם יפים, כי הקשת מאירה בצבעיה של אלו הג', (שהם ג' קוין).
קום אתה ר' יוסי הגלילי ואמור, כי דברים יפים אמרת בחבור הראשון, שהקשת אינה באה אלא להגין על העולם, (בדומה) למלך שבכל פעם שבנו חטא, והמלך רואה המלכה. מסתלק הכעס מבנו, שכתוב, וראיתיה לזכור ברית עולם, ועל כן לא נראה הקשת אלא כדי להגין על העולם, (כי הקשת ה"ס המלכות כנ"ל), ואינה מתגלה אלא בלבוש המלכות היקר, (שה"ס) ג' גוונין), ובשעה שיש צדיק בעולם הוא ברית לקיים הברית, (דהיינו לקיים היחוד דז"א ומלכות ואין צריכים להתעוררות המלכות בסוד הקשת).
וכי בגלות, שהקב"ה מתרחק מן המלכה, ואיך מתלבשת המלכה בלבוש מלכות בגלות, (שה"ס ג' הקוין, ומשיב), לא, (שאין לה בגלות לבוש מלכות), אבל בגלות לבושה של קדרות, (דהיינו שחרות), והיא אמרה, אל תראוני שאני שחרחורת, אלא ודאי אותה הקשת שמתגלה בגלות אינה אלא (המלאך) מטטרון, הנקרא ש-די, והוא עבדו (דז"א) זקן ביתו, השולט בכל אשר לו, ובניו, (דהיינו אותם שזכו לרוח מבחינת מטטרון), נקראים עבדים של הקב"ה ובניה של המלכה, (דהיינו אותם שזכו לנפש ממלכות דאצילות נקראים) בנים, ומשום זה (אנו מתפללים), אם כבנים אם כעבדים, קדרות פירושו שחרות, מלשון וסיהרא קדרון.
ובזמן שנחרב בית המקדש, העמידוהו, שעבדים חפו ראשם ונתדלדלו אנשי מעשה, ודאי הם נקראים אנשי מעשה על שם המלכות, שנאמר עליה רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה, (מבחינת המעשה הרי שהמלכות נקראת מעשה), אבל אם יש צדיק שזכיותיו ומעשיו הם להאיר בהם את המלכות ולהפשיט ממנה לבושי השחרות של פשט (בלי סוד), ולקשט אותה בלבושים של צבעים המאירים של סודות התורה, מה כתוב בו, וראיתיה לזכור ברית עולם, וראיתיה, היינו בסודות המאירים של התורה, כי אור נקרא רז, (כלומר אור בגימטריא ר"ז, ועל כן אור רומז על רזי התורה), זה שאמר כי נר מצוה ותורה אור, ובאלו רזין נאמר וראיתיה.
ובזמן ההוא (שרואה הקשת, שהיא המלכות), הולך ממנו הכעס מבנו, וחמת המלך שככה, ויאמר לה המלך, בתפילת העמידה לפניו, מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך, בזמן ההוא היא מבקשת על הגאולה שלה ושל בניה עמה... (פנחס רעיא מהימנא לז, ועיין שם עוד)
קש"ת הוא סימן תקיעה שברים תרועה, והם סימן המרכבה של האבות, תקיעה היא אברהם, שברים היא יצחק, תרועה היא יעקב, שנאמר בו ותרועת מלך בו, וג' צבעים נראים בו, (בקשת), לבן אדום וירוק, ומצד הגבורה נקרא (היסוד) קשת גבורים חתים, ומצד הימין (שהוא חסד נקרא) כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, כשנראה ביום הגשם נראה רחמים, וכשנראה בלא גשם נראה דין, ואם מעורב בין גשם ושמש מראה שדין ורחמים כלולים, וזה הוא ש' של ש-די (המורה על) ג' ענפי אבות, שהם הוי"ה אלקינו הוי"ה, שהם ג' שמות כנגד ג' ענפי האבות, (שהם חג"ת), ובהם י"ד אותיות בחשבון ד"י מן ש-די, (וש-די הוא יסוד דז"א), והלבוש דש-די הוא מטטרון שהוא בגימטריא ש-די. (שם שדמ)
אמר ריב"ל הרואה את הקשת בענן צריך שיפול על פניו, שנאמר כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו', ואראה ואפול על פני, לייטי עלה במערבא, משום דמחזי כמאן דסגיד לקשתא, אבל ברוכי ודאי מברך, מאי מברך, ברוך זוכר הברית. במתניתא תנא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר, נאמן בבריתו וקיים במאמרו, א"ר פפא הלכך נימרינהו לתרווייהו, ברוך זוכר הברית, ונאמן בבריתו, וקיים במאמרו. (ברכות נט א)
והא תניא עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, אלו הן באר והמן וקשת... (פסחים נד א)
וכשנאמרו הדברים לפני ר' יהושע היה הוא ורבי יוסי הכהן מהלכים בדרך, אמרו אף אנו נדרוש במעשה מרכבה, פתח רבי יהושע ודרש, ואותו היום תקופת תמוז היה, נתקשרו שמים בעבים ונראה כמין קשת בענן... (חגיגה יד ב)
כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם, מאי היא, ר' אבא אמר זה המסתכל בקשת... דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה'... דרש ר' יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש, כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות, בקשת ובנשיא ובכהנים, בקשת, דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה'. (שם טז א)
אזל אשכחיה לר' שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תלת עשר תכטקי פיזא, אמר ליה את הוא בר ליואי, אמר ליה הן, נראתה קשת בימיך, אמר ליה הן, אם כן אי אתה בר ליואי, ולא היא, דלא הואי מידי (לא היתה בימיו), אלא סבר לא אחזיק טיבותא לנפשאי. (כתובות יז ב)
באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות, דכתיב ורועה זונות יאבד הון, מיד ותשב באיתן קשתו, א"ר יוחנן משום ר' מאיר ששבה קשתו לאיתנו. (סוטה לו ב)
...ואמר רבי אלעזר כל המסתכל בערוה קשתו ננערת, שנאמר עריה תעור קשתך. (סנהדרין צב א)
...ואיזו היא מלחמה שצריכה יד כנגד עורף, הוי אומר זו קשת... ואיזו היא מלחמה שצריכה שתי ידים, הוי אומר זו קשת... ואיזו היא מלחמה שצריכה לימוד, הוי אומר זו קשת. (ע"ז כה א)
הרואה הקשת בענן אומר בא"י זוכר הברית, רבי חייא בשם רבי יוחנן נאמן בברית וזוכר הברית, רבי חזקיה בשם רבי ירמיה כל ימיו של רבי שמעון בן יוחאי לא נראתה הקשת בענן. (ברכות סה א)
ויאמר אלקים זאת אות הברית וגו' לדורות עולם, אמר רבי יודן לדרת כתיב, פרט לשני דורות, לדורו של חזקיהו ולדורו של אנשי כנסת הגדולה, ר' חזקיה מוציא דורו של אנשי כנסת הגדולה ומביא דורו של ר' שמעון בן יוחאי. אליהו זכור לטוב וריב"ל הוון יתבין תנין כחדא, מטון שמועה מן דרשב"י, אמרי הא מרא דשמעתא ניעול ונישייליה, על אליהו זכור לטוב לגביה, א"ל מאן עמך, א"ל גדול הדור ריב"ל, א"ל נראתה הקשת בימיו, א"ל הן, אמר אם נראתה הקשת בימיו לית הוא כדאי למחמי סבר אפאי... (בראשית לה ב)
את קשתי נתתי בענן, קישותי, דבר שהוא מוקש לי, אפשר כן, אלא קשין לפירי (כקליפת הפרי לפרי). (שם שם ג)
והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלקים, זו מדת הדין שלמעלה. (שם שם ד) א"ר יצחק כמטחוי קשת, שני טווחים בקשת, מיל. (שם נג יח)
דבר אחר שא נא כליך זו בבל... תליך זו מדי, קשתך זו יון, שנאמר (זכריה ט') כי דרכתי לי יהודה קשת. (שם סה ח)
ותשב באיתן קשתו, זו עכסילו, (כוכב כסיל שהוא חם מאד), במזל קשת... דא"ר שמואל בן נחמן נמתחה הקשת וחזרה, הדא הוא דכתיב ותשב באיתן קשתו, קשיותו. (שם צח כד)
ילמדנו רבינו הרואה קשת בענן מה צריך לברך, כך שנו רבותינו הרואה קשת בענן מברך בא"י אמ"ה זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו, הרי מן המשנה, מן התורה מנין, דכתיב את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית, ואין מעשיו כמעשה בשר ודם, בשר ודם כל זמן שאוהבו חי אהבתו קיימת עמו, מת בטלה האהבה, והקב"ה אינו כן... (נח ו)
...וירח ה' את ריח הניחוח, ומה עשה הקב"ה, פשט יד ימינו ונשבע לו שלא להביא המבול עוד על הארץ, שנאמר (ישעיה נ"ו) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וגו', ונתן קשת לאות ברית שבועה בינו לבין הארץ, שנאמר (בראשית ט') את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית, והתקינו חכמים שיהיו מזכירין שבועת נח בכל יום, שנאמר (דברים י"א) למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה. (פרק לג)
נסיון התשיעי ישמעאל נולד בקשת ונתרבה בקשת, שנאמר (בראשית כ"א) ויהי רובה קשת, והיה נוטל קשת וחצים והיה יורה אחר העופות... (פרק ל)
...ואחריו מה אתה בורא, קשת, שמא תאמר כיון שירד לגיהנם אין לו תעלה, כיון שמבקשים עליו רחמים זורק אותו מגיהנם כחץ מן הקשת... (פרשה כ מתן תורה)
ונחתה קשת נחושה זרועותי, מלמד שהיה נוטל דוד קשת נחושה וכופפה. דבר אחר נוח לאדם לכוף קשת נחושה ולא לכוף זרועותיו של דוד. (מזמור יח)
בנקור לכם כל עין ימין, ר' לוי ור' סימון ורבנן, ר' לוי אמר אלו הקלעים והקשתים שבישראל, שהם מחמד עיניהם של ישראל... (ש"א פרק יא, קיא)
מעשה בר' שמעון בן יוחאי שלא נראתה הקשת בימיו, נכנסו חכמים אצלו אמרו לו מפני מה לא נראתה הקשת בימיך, אמר להם כלום היא אלא לפורענות, כדאי אני לדחות את הפורענות... על קדמאי ודרש את קשתי נתתי בענן זה ר' שמעון בן יוחאי... (בראשית ט יד)
והקימותי - אעשה קיום לבריתי, ומהו קיומו, את הקשת. (בראשית ט יא)
בענני ענן - כשתעלה במחשבה לפני להביא חשך ואבדון לעולם. (שם שם יד)
בין אלקים ובין כל נפש חיה - בין מדת הדין של מעלה וביניכם, שהיה לו לכתוב ביני ובין כל נפש חיה, אלא זהו מדרשו, כשתבוא מדת הדין לקטרג עליכם לחייב אתכם אני רואה את האות ונזכר. (שם שם טז)
קשת נחושה - יש בו כח לדרכה, קשתות נחושת תלויים בביתו ומלכי האומות אומרים שהם רק ליראם, ודורכם בפניהם, ודריכת קשת לשון חית, כמו נחתו בי חציך. (ש"ב כב לה)
ידרכון - כשדורך הקשת חזק שם רגלו עליו. (תהלים יא ב)
כקשת רמיה - שאינה זורקת החץ למקום שרוצה המורה. (שם עח נז)
ונראתה הקשת - אילו היינו מאמינים בדברי חכמי יון שמלהט השמש תולדת הקשת יש לומר כי השם חזק אור השמש אחר המבול, והיא דרך נכונה למבין. (בראשית ט יד)
זאת אות הברית אשר אני נותן - ממשמע מן האות הזה שלא היה קשת בענן במעשה בראשית, ועתה ברא ה' חדשה לעשות קשת בשמים ביום ענן, ואמרו בטעם האות הזה, כי הקשת לא עשאו שיהיו רגליו למעלה שיראה כאלו מן השמים מורים בו וישלח חציו ויפיצם בארץ, אבל עשאו בהפך מזה, להראות שלא יירו בו מן השמים, וכן דרך הנלחמים להפוך אותו בידם ככה כאשר יקראו לשלום למי שנגדם. ועוד שאין לקשת יתר לכונן חצים עליו.
ואנחנו על כרחנו נאמין לדברי היונים שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתלדות, כי בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת. וכאשר נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כן, כי אמר "את קשתי נתתי בענן", ולא אמר אני נותן בענן כאשר אמר "זאת אות הברית אשר אני נותן", ומלת קשתי מורה שהיתה לו הקשת תחלה. ולכן נפרש הכתוב, הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם, שכל זמן שאראנה אזכיר כי ברית שלום ביני וביניכם. ואם תבקש מה טעם בקשת להיות אות, הוא כטעם "עד הגל הזה ועדה המצבה"... כי כל דבר הנראה שיושם לפני שנים להזכירם ענין נדור ביניהם יקרא אות, וכל הסכמת ברית...
אבל יש לרבותינו בפרשה הזאת סוד נעלם, אמר בבראשית רבה את קשתי נתתי בענן, קשותי, דבר שהוא מוקש לי, אפשר כן, אלא קשין דחריא. והיה בענני ענן, רבי יודן בשם רבי יהודה ברבי סימון אומר משל לאחד שבידו סולת רותח ובקש ליתנו על בנו ונתנו על עבדו. ושם עוד, והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלקים זו מדת הדין של מעלה, ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ זו מדת הדין של מטה, מדת הדין של מעלה קשה, ומדת הדין של מטה רפה... (בראשית ט יב)
והיה בענני ענן על הארץ - שלא יאר ה' פניו אליה מחטאות יושביה, ונראתה מדת הדין שלי בענן ואזכור את הברית בזכר הרחמים, ואחמול על הטף אשר בארץ. והנה האות הזה והברית הוא אות המילה והברית שבה. ולשון המקראות נאות מאד לענין, והנה פירשו בין אלקים מדת הדין של מעלה שהיא הגבורה, ואשר על הארץ מדת הדין של מטה שהיא מדה נוחה מנהגת הארץ עם הרחמים, כי לא אמר אשר בארץ, רק אשר על הארץ, וכבר רמזתי סודם בשם הארץ. (שם שם יד)
כקשת רמיה - המורה הערום מראה עצמו כמורה לצד אחר כדי שלא ישמרו ממנו... (תהלים עח נז)
את קשתי - אות גדול הוא, שהרי הוא דמותי כביכול, כדכתיב "כמראה הקשת כן מראה דמות כבוד ה'". ואם דעתי להשחיתכם כשהגשמים מרובין, אין אני מראה לכם דמות כבודי, שאין דרך למלך לבא בין עבדיו כשהם נזופין ממנו. דבר אחר מה נשתנית קשת שתנתן אות לעולם יותר משאר אותות, אלא לפי שהקשת מראה אש מראה מים מראה אדום מראה ירוק, ואף על פי שמראה מים בצד מראה אש, אינן מכבין את האש, כך הקשת אות שלא יציפו הגשמים עוד את העולם... (בראשית ט יג)
...ועל דרך הקבלה את קשתי לשון קושי ודין, והוא מדת הדין, אמר שתהיה לאות ברית, והאות הזה הוא המילה. ולא אמר הכתוב את הקשת אלא את קשתי, כדי שתהיה הקשת נחתמת באות יו"ד בסוף, וזהו שאמר בענן, כלומר הידוע, כי אין הענן הזה מן העננים המריקים גשמים, שהרי הקשת נראה הרבה פעמים ושמים בטהרה, אבל הוא ענן הכבוד אשר עליו אמר הכתוב (שמות ט"ז) "והנה כבוד ה' נראה בענן"... (בראשית ט יב)
ויאמר אלקים זאת אות הברית וגו', כבר ידעת פירוש מלת זאת, היא הרמוזה בקשת, כענין שאמרו יודעי המרכבה וקשת שכינה בין כתפיו, ואות הברית הוא יסוד עולם הנקרא אות ונקרא ברית כאשר נבאר, ואני הוא הנותן.
את קשתי נתתי בענן וגו', סוד הקשת נורא מאד, ולשונו מלשון קושי, והוא רמז לכבוד של מעלה הכלול משלש אמות אמש בשלשה גוונין לבן ואדום ותכלת, זהו שנאמר כמראה הקשת וגו', הוא מראה דמות כבוד ה' הכלול מחסד ודין ורחמים. והתבונן במראות הקשת כי הלובן בימין והאודם בשמאל והתכלת באמצע, כי הוא נגזר מכבוד של מעלה, והבן זה מאד, וזהו אמרם בבראשית רבה את קשתי נתתי בענן, את קשותי, דבר שהוא מוקש לי... (נח)
...אבל התשובה בזה, כי קודם המבול היו מעותדים היסודות התחתונים למשול ביסוד האש ולהשיבו לצורה המימית, כאשר הם המועתדים למשול ביסוד האויר, ובעת ההיא כאשר יגבר הלחות יחלש היסוד האשיי ההוא עד שלא יראה המראה ההוא, אבל השם השגיב בו בכחו, רוצה לומר שחיזק יסוד האש עד שלא יתפעל מצד היסודות התחתונים, עד שלא יתחדש זה המראה מצד הכאת ניצוץ השמש, ולו היה נשאר הענין על טבעו היו כל היסודות העליונים מעותדים לשוב לטבע התחתונים, כי טבע היצירה כן חייב שימשול התחתון בעליון וישיבהו אליו... (דרוש א)
...על כל פנים נתברר בלי שום ספק שהקשת ענין טבעי, (ראה שם ההסברים), ומה שאמרו שנברא בערב שבת בין השמשות עיין בשער נ"א. ואות הקשת הוא, כי לא יראה רק בהיות העננים חלשים ורק חלק העולם מעונן, ובחלק השמש בגבורתו, וזה משינוי טבע המקומות, כי בחלק הארץ סבות מולידות אידים, ובחלקו לא תתפשט סבה זו, ומכאן יקחו מוסר ודוגמא לדורות הבאים, שגם כן לא יבואו עוד לעונשים הכוללים מפני שינוי טבעם, כמו שאמרו בכתובות ע"ז כי בדורו של רשב"י וריב"ל לא נראתה הקשת, אפשר משני פנים, שאף אם העולם בקלקול כללי היו מגינים עליו, מה שלא זכה לו נח, ועוד שהקשת תבא כאשר הגשם בא באופן טבעי, ובימיהם בא מכח ההשגחה הגמורה ובתורת חנינת האהבה ולא היה מקום לקשת.
ומה שאמר "כי מי נח לי" וגו' (ישעיה נ"ד), רוצה לומר, כמו שהעברתי אז סבת החטא הכולל על ידי היראה וההכנעה בלב האדם, כך יהיה לעתיד לבא... (בראשית ט יב, שער יד)
את קשתי נתתי - נראה ביותר כהר"ן, שלפני המבול נראתה הקשת רק באויר הדק, ולא בעננים שהיו כבדים מדי, ועתה שינה את טבעם כדי שלא ימטירו יותר מדי, אבל איך נבדיל בין קשת באויר ובענן? ובאמת אין הקשת מעולם באויר כי אם בלחותו. אלא נראה שבתחלה היו האדים גסים מאד כטבע כל הארץ ולא יכלו ניצוצי השמש לעבור בהם ובאויר, ועכשיו המעיטם ונולדה הקשת במעבר קרני השמש, וזה שאמר "את קשתי נתתי בענן". ואומר בענני ענן - שהקשת רק בהתכסות חלק מהארץ בעננים, כי מכאן והלאה לא ישתתף עוד כל מין האדם בחטא... (שם)
...אלא ה' ברא לכבודו ענן עב, שממנו תבא ברכה לעננים השפלים לתת מטר, והוא ענן הכבוד, ובו נבראה הקשת, ואמר "את קשתי נתתי בענן", והשפיעה על העננים האחרים שתראה גם בהם על ידי השמש. וזהו שראה יחזקאל ענן גדול ואש מתלקחת. (שמות מ לד)
כמראה הקשת - להרב ומפרשיו הקשת על חלות הנבואה בנפש הנביא, כבקשת בענן זך, ואינו נראה, אלא מבאר איך יתכן הריבוי בהשפעות ממשפיע יחיד, ודימהו באור השמש הניצוץ אחד המכה במקבל, הענן, ומתחלק לקשת... (יחזקאל א כח)
והיתה לאות ברית - בהיות הקשת כפולה, כי אמנם נלאו חכמי המחקר לתת טעם לסדר צבעי הקשת השנית אשר הוא על הפך סדר צבעי הקשת הראשונה המורגלת, והיא תהיה אות לצדיקי הדור שדורם חייב, כאמרם כלום נראתה הקשת בימיך, ויתפללו ויוכיחו וילמדו דעת את העם. (בראשית ט יג)
וראיתיה לזכור ברית עולם - אשגיח במסובב ממנה, והיא תפלת הצדיקים ועמדם בפרץ למען אשיב חימה מהשחית, כמו זוכר ברית עולם. (שם שם טז)
זאת אות הברית - זאת הקשת השניה הוא אות הברית, ועליך ועל כיוצא בך מוטל להתעורר בהראותה ולהעיר בני הדור לשוב להשכיל להיטיב. (שם שם יז)
את קשתי - נגד ב' גוונים של מדת הדין החזקה והרפה המתוחות כקשת ימזג אתם מדת הרחמים, לבן של מדת החסד והירוק ככרתי של רחמים, ועל ידי זה לא יתקרבו ב' מדות הדין להיות מקבלות דא מן דא, כי יתמזגו בחסד וברחמים. ואמר והקימותי את בריתי אתכם - שיהיו אתכם לפעמים צדיקים העומדים במקום הקשת, כרשב"י וחבריו... (שם שם יג)
...אבל הם ז"ל דברו מן הסבה שמחייבת הטבע, והמכחיש דבר זה מכחיש האמונה והתורה כמו שהתבאר למעלה, שאמרה תורה על אות הקשת "וראיתיה לזכור ברית עולם", וחכמי הטבע נתנו סבה טבעית לקשת כמו שידוע מדבריהם, אבל הדבר הוא כך, שהסבה אשר נתנה התורה היא סבת הסבה, שלכל דבר יש סבה טבעית מחייבת אותו, ועל אותה הסבה הטבעית יש סבה אלקית והיא סבת הסבה, ומזה דברו חכמים... (באר ו בהתחלה)
מעולם לא ראתה חמה וכו' פגימתה של קשת וכו'. דע שהקשת סבתו היא החמה, וראיה לזה שאם תעמיד כלי עם מים נוכח החמה נראה במים דמות קשת, ולפיכך ידוע שהקשת סבתו החמה. ואל יקשה לך אם היתה סבתו החמה, אם כן איך נתן הקשת אות ברית על שלא יהיה המבול, דאף אם הקשת מסבת החמה בראיה אשר אמרנו למעלה, מכל מקום צריך לאיזו הכנה שלא בכל יום ירדה הקשת, אלא שהעולם צריכים שיהיו מוכנים לכך, ואותה הכנה מה שמביא הקשת הוא מראה הקב"ה לאות ברית. וטעם אות הברית כמו שאמר הנביא הוא מראה דמות כבוד ה', ולפיכך הוא אות ברית שלא יאבד העולם, כי אחר שהוא דמות כבוד ה' ודבק בהם, ולפיכך לא יביא המבול ובשביל כבודו לא יבא המבול, כך הוא ענין הקשת...
ויש לך לדעת כי נקרא קשת בעבור סודו, שהוא רומז על מדת הדין, ומפני זה הוא אות ברית, ואם החמה ראתה פגימת הקשת היו אומרים עובדיה גירי הוא יורה, פירוש שיש בה כח פועל דין לשלוח גירי... אבל עכשיו תדע כי אין זה מכח החמה רק שהוא מכח הלהט... (חידושי אגדות ראש השנה כג ב)
הוי אומר זו קשת, פירוש כי המלחמה על ידי קשת הוא המלחמה היותר גדולה על הכל, וקשה מהכל, כשמו שנקרא קשת, שהחץ הולך במהירות יותר ומורה בחזקה, וכל שאר כלי זיין הם תחת זה, ואף השפופרת שיש בזמן הזה (הרובה), אף על גב שהולך יותר במהירות, דבר זה אין פועל העושה זה ואין זה גבורת מלחמה, אבל גבורת מלחמה נראה בקשת שהולך מחמת פעולת בעל המלחמה, ודבר זה נקרא גבורת מלחמה עד שכח המלחמה שהיא על ידי קשת דומה שהיא כח נבדל בלתי גשמי... לפי שהוא עומד במקום זה וממית במקום אחר, וזהו כח נבדל. ולפיכך כתיב ללמד בני יהודה קשת, כי ראוי מלחמה זאת שהיא על ידי קשת לבני יהודה דוקא, כי נקרא יהודה על שמו של הקב"ה, והמלחמה כמו זאת היא בכח האבות... (שם ע"ז כה א)
והנה עטרה זו סודה קש"ת, בסוד הד"ר בבחינת ג' אבות שהם שורש הכל, ובאמת הם סוד ג' קוצין שיש ליו"ד, וזהו ממש ענין הקשת ששם הקב"ה בימי נח, ותבין ענין סוד הקשת המוזכר כמה פעמים בתיקונים, וגם תדע ענין קש"ת בגווני נהירין, וענין הג' קולות של השופר תקיעה שברים תרועה, שסודם קש"ת שהם ענינים כוללים הרבה בדרכי החכמה המוזכרים ברוב המקומות. והוא כי קש"ת הוא סוד היחוד עצמו, דהיינו סוד המצוה בסוד התדבקות הזכר, ובזה תלוים כל עניני התדבקות הזה, והוא עצמו ענין הקול של השופר שהוא סוד התורה ממש בסוד התפשטות של הפנימיות המתגלה בעולם... (אדיר במרום דף ה)
וזהו ממש ענין הקשת ששם הקב"ה בימי נח, כי הבריאה היא רק בסוד החיצוניות, והנה בחיצוניות שזכרנו אין כח היחוד מתגלה, כי אם בפנימיות נודע כח היחוד, וזהו ממש סוד הקשת שהוא כללות המדרגות ביחוד אחד בסוד היו"ד שזכרנו. והנה אחר שחטא אדם הראשון כבר שמעת איך גברה הזוהמא עד שהגיע הדבר להשחית העולם במבול, ובנח שהיה מהול חזרו הדברים להתקן, והושם הקשת שהיא האות, וכל האותות שנתנו בעולם תלויות בה. והנה אחר שנגלתה הקשת לא חזרה להכסות עוד, רק ההפרש הוא שיכולה להאיר באורה או שיתחשך אורה מכח איזה כסויים שיכסוה, כי על כל פנים לא יהיה מה שיכול להעדירו לגמרי, ונמצא שזהו בחינת הפנימיות המתגלה בהארת השורש הנקשר בעולמו. ועפלה זאת מגעת רק לישראל, ועליהם עומד האות בצבא שלו, ולהם ראוי הגלוי הזה...
והנה כבר אמרנו שבחינת קשת זו כיון שפעם אחד הגיעה להגלות שוב לא תעבור מן העולם עוד, אלא שתוכל להכסות בכסויים המחשיכים, וכאשר נכסית אז היה הגלות, וכשתתפשט מן הכסויים האלה תהיה אז הגאולה, בסוד "וראיתיה לזכור ברית עולם", ונמצא שהאותות הן הקשרים הנמשכים בבחינת האות הזו שמקשרים השורש אל הענף וסודם הציצית והתפילין וכל שהוא מענינם... (שם, בילקוט ידיעת האמת א לקוטים ט"ו)
ולא יכרת כל בשר - ...ונראה לומר על פי דבריהם בסוטה י"א, הבה נתחכמה וגו' א"ר חמא בר חנינא בואו ונתחכמה למושיען וכו' ונדונם במים, שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם, והן אינם יודעים שעל כל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא. אי נמי הוא אינו מביא, אבל הן באין ונופלין בתוכן. הנה לפי חילוק ראשון שיעור הכתוב הוא לא יביא ה' מבול להכרית הכל, אבל מקצת אם יתחייב יביא ה' עליו רעת מבול, וחזר ואמר ולא יהיה עוד - פירוש ואם יהיה מבול על המקצת אמר ה' שלא יהיה לשחת הארץ כדרך שעשה במבול שהשחית גוף הארץ...
ונראה שסובר פירוש הכתוב על זה הדרך, שנשבע ה' שלא יכרת כל בשר בשום מין רעה בעולם, לא באש ולא במים ולא כיוצא בזה, ואומרו "ממי המבול" פירוש מזמן מי המבול, וחזר לומר "ולא יהיה עוד מבול" אפילו פרט אחד...
ובמדרש רבות אמרו, חלילה לך וגו', נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם, מה אתה מערים על השבועה, מבול אין אתה מביא ושל אש אתה מביא, אם כן לא יצאת ידי השבועה... ואמר ליה הקב"ה אהבת צדק וכו'. ממאמר זה מוכיח שעל כל פורעניות נשבע, בין על של מים בין על של אש... אכל הכונה היא, כלום שבועה שעשה למה, כדי שיהיה העולם בטוח, גם הנבראים יפרו וירבו כי לא יגעו לריק, ומה נחת רוח לעולם בשבועת מבול אם יהיה הכליון בדבר אחר... אכן אמיתת דברי רז"ל היא על זה הדרך, כי אברהם טען טענת חכמה, כי מה טעם נשבע ה' מהביא מבול לעולם, אם הנבראים אינם חייבים פשיטא שלא יעות הא-ל משפט, אלא שהגם שיתחייבו לכלותם כמו שנתחייבו דור המבול, אף על פי כן יכבוש ה' את הדין ולא יעשה משפט. הוא למדת שכוונתך שלא תעמיד המשפט על תלו, ואם כן גם במה שלפנינו לא יעמיד ה' המשפט כפי המחייב, ואבקש רחמים כמו שבקש... ותמצא שסיים המאמר בדברי אברהם וזה לשונו, אם עולם אתה מבקש אין דין, ואם דין וכו' אין עולם. הרי שכונת אברהם להוכיח כי אין הכרח שיעשה המשפט בשלימות, והודה לו הקב"ה על הדבר. וכשלא מצא צד להטות משפט נחתם עליהם לאבדם, ואין פרט זה נכלל בשבועת ה'. (שם שם יב)
כקשת רמיה - המורה החץ לצד המורה. (תהלים עח נז)
כמראה הקשת - שהוא אור א' המתחלק לז', כן האור המיוחד בשרשו יראה מחולק בתחתונים וכן אין בענן מציאות אור, רק יתרשם עליו ויחזור לאחוריו ולא יתראה אם יעבור האור, אלא יפגש בדבר שיתרשם בו, כן האור העליון על החיות והכח השכלי. (יחזקאל א כח)
את קשתי נתתי בענן - הנה הקשת ענין טבעי ויבא עת יפלשו ניצוצי השמש נגד ענן דק הזולף מים... ויש בו תנאים ידועים, א', שלא יתראה רק אם תזרח השמש נגד הענן, דהיינו שהענן לא יתפשט על כל האופק רק על חציו ולנגדו יאיר השמש. ב', שלא יוחק הקשת רק על עננים דקים מזלפים שיוכל ניצוץ השמש להתפלש בהם... וכבר אמרנו שקודם המבול לא היה הגשם יורד רק אחת למ' שנה, ובעת ההיא התקבצו עבים גסים עכורים ושחורים וכיסו את כל כדור הארץ, וכפי חוזק טבע העננים כן היה חוזק גסות הארץ וחמריותה, עד כי גבר החומר מאד וישחיתו האנשים את דרכם על הארץ, אבל אחרי המבול נשתנה טבע הארץ ונחלש כח גסותה וחמריותה, והעננים הזדככו ונעשו קלים, וכן הוחלש כח הגופים ויתחזק כח הרוחני והנפשי, עד שאין טבע הארץ מוכן אל המבול וכן אין סיבה לזה מפני החטא. וזה שאמר "את קשתי נתתי בענן והיה לאות ברית", שזה סימן ואות שנשתנה טבע הארץ והגשם והגשמיות והחמריות חלף הלך לו. (בראשית ט יג)
ונראתה הקשת בענן - בעת שיהיה דור זכאי ירדו גשמים כדרכן, ואז יראה הקשת בענן במקום שיכלו העננים והשמש תזרח כנגדם. ולפעמים כשאין הדור זכאי ועצר את השמים ולא יהיה מטר, ואחר כך כשירדו גשמים התקדרו עבים בכל כדור הארץ סביב, אז והיתה הקשת בענן - לא יהיו עבים גסים ושחורים ויתהוה בהם הקשת, והגם שלא יתראה אז לבני אדם, בכל זאת תהיה לו מציאות ויוחק בצד שלמעלה. (שם שם יד)
וראיתיה - אנכי לבדי הגם שלא יתראה בארץ, לזכור ברית עולם בין אלקים - שם זה מציין האלקות המעמיד כל העולם, ותנצלו מן המבול מפני הברית הכללי, בין אלקים זו מדת הדין של מעלה, שאם ישקיף על ערך מי שחטאו כנגדו, שזה קורא מדת הדין שלמעלה, ראוי שיהיה עונש החוטא כנגדו בלתי בעל תכלית, אבל אם נעריך את החטא לפי שפלת האדם החוטא, שזה קורא מדת הדין שלמטה, ראוי שיסלח לו על חטאיו... (שם שם טז)
...אך אולי יש קשר הדוק עוד יותר בין גווני הקשת לבין כל האמור. הן זו תהיה הנהגת ה' מכאן ואילך, רבות ומגוונות הדרכים להתפחות המין האנושי, אך ה' לא יגזור כליה על האדם אלא יחנכנו לקראת המטרה האלקית, על יסוד שוני ורבגוניות בני האדם, והנה זו עצמה של הקשת, היא קרן אור אחת מלאה וטהורה השבורה לשבעה גונים, מן הקרן האדומה הקרובה אל האור ועד לקרן הסגולה הרחוקה מן האור ומתמזגת עם האופל, אך כל הגוונים הם אור, והם מצטרפים לקרן לבנה אחת, המאירה במלוא טהרתה, וכך נרמז לנו, כל הרבגווניות של הנפשות החיות ומעל לכל כל ריבוי הגוונים של נפש האדם מן האדם הרוחני המאיר באור הרוח ועד למגושם שאור ה' בו מעומעם, כולם מחוברים אל החיים, וה' פורש עליהם את סוכת שלומו, בכולם שבירת קרן אור של רוח ה'... (שם שם טו)
ולא יכרת כל בשר - לא הבטיח הקב"ה שלא יהיה מבול כלל, והרי מצוי שטף במדינה אחת, אלא לא יכרת כל בשר אף על גב שישטוף הרבה. וגם לא יהיה עוד מבול לשחת הארץ - לשנות צורת הארץ. (שם שם יא)
וזכרתי את בריתי - תדע שמה שבא כרגע השמש נגד הענן המביא הקשת מזה יהיה לסימן שהגשם אינו בא מתחלה לברכה, אלא לשטף מים רבים ולהיות מבול רחמנא ליצלן, אבל הנני מקים בריתי שלא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר, אלא לעונש לשטוף כמה בני אדם ובהמה רבה... ועל זה האופן בא נוסח "זוכר הברית", דבלא זאת היה כח הדין לשטף מכל וכל. (שם שם טו)
והיתה הקשת בענן - שתעמוד הקשת איזה משך זמן על ידי שיהא הגשם עם זוהר השמש מעורבים, אזי לא די שאינו בא למבול לשחת, אלא וראיתיה לזכור ברית עולם - שעשיתי להנהיג הטבע ולקיום העולם... והיינו שמברכין על הקשת זוכר הברית ונאמן בבריתו, זוכר הברית באופן הראשון, ונאמן בבריתו באופן השני. (שם שם טז)
זאת אות הברית - ...לא בא הקשת בענני ענן להתראות כי אם להורות שהדור ראוי לכליון לולי הברית, אבל גם כאשר לא בא להתראות בקשת גם כן העולם בטוח על פי מאמרי בלבד, וזהו שמברכין עוד וקיים במאמרו. (שם שם יז)