(ראה גם: ר"ש בן לקיש)
...והא א"ר יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר (זה עצם של בן עשירי שמת לו, וצר עצם פחות מכשעורה ממנו בסודרו לעגמת נפש, וגברא רבא כר"י לא באו לו יסורין שאינן של אהבה), אלא הא דלא הוו ליה כלל, והוא דהוו ליה ומתו.
רבי חייא בר אבא חלש, על לגביה ר' יוחנן א"ל חביבין עליך יסורין, א"ל לא הן ולא שכרן, א"ל הב לי ידך, יהב ליה ידיה ואוקמיה. ר' יוחנן חלש, על לגביה ר' חנינא א"ל חביבין עליך יסורין, א"ל לא הן ולא שכרן, א"ל הב לי ידך, יהב ליה ידיה ואוקמיה, אמרי לוקים ר' יוחנן לנפשיה (יקים את עצמו), אמרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. רבי אליעזר חלש, על לגביה רבי יוחנן, חזא דהוה קא גני בבית אפל, גלייה לדרעיה ונפל נהורא, (גילה זרועו שהיה בשרו מבהיק שיפה היה מאד), חזייה דהוה קא בכי ר' אליעזר, א"ל אמאי קא בכית, אי משום תורה דלא אפשת (הרבית) שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים, ואי משום מזוני, לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות, ואי משום בני, דין גרמא דעשיראה ביר, א"ל להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא, (על היופי שיבלה באדמה), א"ל על דא ודאי קא בכית, ובכו תרוייהו, אדהכי והכי א"ל חביבין עליך יסורין, א"ל לא הן ולא שכרן, א"ל הב לי ידך, יהב ליה ידיה ואוקמיה. (ברכות ה ב)
רבי יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב אמר הכי, סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והכל למיתה הם עומדים, אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם, ועליו אמר שלמה טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו. (שם יז א)
ר' יוחנן הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה, אמר כי סלקן בנות ישראל ואתיין מטבילה מסתכלן בי ונהוי להו זרעא דשפירי כוותי, אמרי ליה רבנן לא קא מסתפי מר מעינא בישא, אמר להו אנא מזרעא דיוסף קא אתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא... (שם כ א)
ר' יוחנן (ביום שהקיז) שתי עד דנפיק תיהיא מאוניה (עד שיצא הריח מאוזניו). (שבת קכט א)
...איתער בהו ר' יוחנן אמר להו דרדקי לא כך אמרתי לכם, אמור לחכמה אחותי את, אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו ואם לאו לא תאמרהו, אמרו ליה ולימא לן מר איזה מהן, מפני מה עופות שבבבל שמנים, מפני שלא גלו, שנאמר שאנן מואב מנעוריו שוקט הוא אל שמריו ובגולה לא הלך... (שם קמה ב, וראה שם עוד)
א"ר יוחנן י"ח ימים גידלתי אצל רבי אושעיא בריבי ולא למדתי ממנו אלא דבר אחד במשנתינו, כיצד מאברין את הערים באל"ף, איני והאמר רבי יוחנן י"ב תלמידים היו לו לרבי אושעיא בריבי וי"ח ימים גידלתי ביניהן ולמדתי לב כל אחד ואחד וחכמת כל אחד ואחד, לב כל אחד ואחד וחכמת כל אחד ואחד גמר, גמרא לא גמר... וא"ר יוחנן כשהיינו לומדין תורה אצל ר' אושעיא היינו יושבין ארבעה ארבעה באמה... אמר ר' יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנו כמלא נקב מחט סידקית. (עירובין נג א)
ר' שמלאי אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל ניתני לי מר ספר יוחסין, א"ל מהיכן את, א"ל מלוד, והיכן מותבך, בנהרדעא, א"ל אין נידונין לא ללודים ולא לנהדרדעים וכל שכן דאת מלוד ומותבך בנהרדעא, כפייה וארצי, א"ל ניתנייה בג' ירחי, שקל קלא פתק ביה (זרק עליו רגב), א"ל ומה ברוריה דביתהו דר"מ ברתיה דר"ח בן תרדיון שניא תלת מאה שמעתתא ביומא מג' מאה רבוותא ואפילו הכי לא יצתה ידי חובתה בתלת שנין, ואת אמרת בתלתא ירחי... (פסחים סב ב)
אשכחיה ר' יוחנן לינוקא דריש לקיש, אמר ליה אימא לי פסוקיך, א"ל עשר תעשר, א"ל ומה עשר תעשר, א"ל עשר בשביל שתתעשר, אמר ליה מנא לך, א"ל זיל נסי, אמר ליה ומי שרי לנסוייה להקב"ה, והכתיב לא תנסו את ה', א"ל הכי אמר רבי הושעיא חוץ מזו, שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צב-אות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די... א"ל אי הות מטי התם להאי פסוקא לא הוית צריכנא לך ולהושעיא רבך.
ותו אשכחיה ר' יוחנן לינוקיה דריש לקיש דיתיב ואמר אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו, יתיב רבי יוחנן וקא מתמה, אמר מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא, א"ל אטו הא מי לא רמיזי, והכתיב ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלקים לנו, דל עיניה וחזא ביה, אתיא אימיה אפיקתיה, אמרה לי תא מקמיה דלא ליעבד לך כדעבד לאבוך. (תענית ט א)
תא שמע דאמר רבי יוחנן אהא בתענית עד שאבוא לביתי, התם לשמוטיה נפשיה מבי נשיאה הוא דעבד (שלא יטריחנו לאכול עמו, ומיהו לא הוי תענית). (שם יב א)
ראה עוד אילפא, תענית כא א.
...אמר ר' יוחנן גבורתא למיקלא רביה, חד הוה ביננא ולא מצינן לאצוליה, אי נקטיה ביד מאן מרמי ליה מאן, (אם אוחז אני בידו להביאו לעולם הבא מי יקחנו מידי). אמר מתי אמות ואכבה עשן מקברו, כי נח נפשיה דר' יוחנן פסק קוטרא (עשן) מקבריה דאחר, פתח עליה ההוא ספדנא, אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך רבינו. (חגיגה טו ב)
כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר עובדא הוה קמיה דר' יוחנן בכנישתא דמעון ביום הכפורים שחל להיות בשבת, ומלה ראשונה ומת, שניה ומת, שלישית באה לפניו אמר לה לכי ומולי... (יבמות סד ב)
...בתר דנפק א"ל רבי יוחנן לר"ל ראיתי לבן פדת שיושב ודורש כמשה מפי הגבורה... (שם עב ב)
ראה עוד רבי אלעזר יבמות צו ב.
קריביה דרבי יוחנן הוה להו איתת אבא דהות צריכה רפואה כל יומא, אתו לקמיה דר' יוחנן אמר להו איזילו קוצו ליה מידי לרופא, אמר רבי יוחנן עשינו עצמינו כעורכי הדיינין, מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר, מעיקרא סבר ומבשרך לא תתעלם, ולבסוף סבר אדם חשוב שאני. (כתובות נב ב)
קריביה דרבי יוחנן הוה להו איתת אבא דהוה קמפסדה מזוני, אתו לקמיה דרבי יוחנן אמר להו איזילו ואמרו ליה לאבוכון דנייחד לה ארעא למזונה, אתו לקמיה דריש לקיש אמר להו כל שכן שריבה לה מזונות, אמרו ליה והא רבי יוחנן לא אמר הכי, אמר להו זילו הבו לה, ואי לא מפיקנא לכו רבי יוחנן מאונייכו (מאוזניכם), אתו לקמיה דרבי יוחנן אמר להו מה אעשה שכנגדי חלוק עלי. (שם נד ב)
ר' יוחנן הוה קסליק בדרגא, הוו סמכי ליה רב אמי ורב אסי, איפחתא דרגא תותיה (נשברה המדרגה), סליק ואסקינהו (העלה אותם), אמרי ליה רבנן וכי מאחר שהכי למה ליה למיסמכיה, אמר להו אם כן מה אניח לעת זקנה. (שם סב א)
אמרו ליה רבנן לר"ש בר אבא חזינא ליה לרבי יוחנן דלית ליה (שער בית השחי), אמר להון מחמת זקנה נשרו. (נזיר נט א)
...אמר ר' יוחנן הן הן החזירוני לנערותי. (גיטין ע א)
ראה עוד זעירי קידושין עא ב.
רבי יוחנן כי עיברתו אמו מת אביו ילדתו מתה אמו (קידושין לא ב, וראה עוד רב אסי שם)
אמר רבה בר בר חנה הוה אזילנא בהדיה דר' יוחנן למשאל שמעתא כי הוה עייל לבית הכסא, והוה בעינא מיניה מלתא לא פשיט לן עד דמשי ידיה ומנח תפילין ומברך והדר אמר לן... (בבא קמא יז א)
כי הא דרבי יוחנן קרי למאני (בגדיו) מכבדותא. (שם צא ב)
...א"ל רב, כהנא עד האידנא הוו פרסאי דלא קפדי אשפיכות דמים, והשתא איכא יוונאי דקפדו אשפיכות דמים ואמרי מרדין מרדין, קום סק לארעא דישראל, וקביל עלך דלא תקשי לרבי יוחנן שבע שנין. אזיל אשכחיה לריש לקיש דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן (חוזר ומכוון להם מה שדרש ר' יוחנן אותו היום), אמר להו ריש לקיש היכא, אמרו ליה אמאי, אמר להו האי קושיא והאי קושיא והאי פירוק והאי פירוקא, אמרו ליה לריש לקיש, אזל ריש לקיש א"ל לרבי יוחנן ארי עלה מבבל לעיין מר במתיבתא דלמחר. למחר אותבוה בדרא קמא (שורה ראשונה) קמיה דר' יוחנן, אמר שמעתתא ולא אקשי, שמעתתא ולא אקשי, אנחתיה אחורי שבע דרי עד דאותביה בדרא בתרא (הושיבו בשורה האחרונה), א"ל רבי יוחנן לר"ש בן לקיש ארי שאמרת נעשה שועל, אמר (רב כהנא) יהא רעוא דהני שבע דרי להוו חילוף שבע שנין דאמר לי רב, אמר שמעתתא ואקשי, ר' יוחנן הוה יתיב אשבע בסתרקי, שלפי ליה חדא בסתרקא מתותיה, אמר שמעתתא ואקשי ליה עד דשלפי ליה כולהו בסתרקי מתותיה, עד דיתיב על ארעא. רבי יוחנן גברא סבא הוה ומסרחי גביניה (גבות עיניו גדולים ומכסין עיניו), אמר להו דלו לי עיני ואחזייה, דלו ליה במכחלתא דכספא, חזא דפרטיה שפוותיה (נקרעה שפתו על ידי מכה), סבר אחוך קמחייך ביה (צוחק עליו), חלש דעתיה ונח נפשיה. למחר אמר להו רבי יוחנן לרבנן חזיתו לבבלאה היכי עביד, אמרו ליה דרכיה הכי (זה טבעו), על לגבי מערתא חזא דהוה הדרא ליה עכנא (סבבו נחש), א"ל עכנא עכנא פתח פומיך ויכנס הרב אצל תלמיד, לא פתח, יכנס חבר אצל חבר, ולא פתח, יכנס תלמיד אצל הרב פתח ליה, בעא רחמי ואוקמיה (החיהו), א"ל אי הוה ידענא דדרכיה דמר הכי לא חלשא דעתי, השתא ליתי מר בהדן, א"ל אי מצית למיבעי רחמי דתו לא שכיבנא (לא אמות) אזילנא ואי לא לא אזילנא הואיל וחליף שעתא חליף, תייריה אוקמיה (הקיצו משנתו והקימו), שייליה כל ספיקא דהוה ליה ופשטינהו ניהליה, היינו דאמר ר' יוחנן דילכון אמרי, דילהון היא (הייתי אומר תורה של בני א"י היא, של בני בבל היא). (בבא קמא קיז א)
דא"ר יוחנן מאן דמתרגם לי חבית (משנה של חבית) אליבא דחד תנא מובלנא מאניה בתריה (אשא בגדיו אחריו לבית המרחץ) לבי מסותא. (בבא מציעא מא א)
איבריה דרבי יוחנן כחמת בת חמשת קבין ואמרי לה בת שלשת קבין... אמר ר' יוחנן אנא אישתיירי משפירי ירושלים, האי מאן דבעי מחזי שופריה דרבי יוחנן נייתי כסא דכספא מבי סלקי ונמלייה פרצידיא דרומנא סומקא, ונהדר ליה כלילא דוורדא סומקא לפומיה, ונותביה בין שמשא לטולא, ההוא זהרורי מעין שופריה דר' יוחנן, (ימלא כוס של כסף בגרעיני רמון אדום ויסובבנו שפה לפיו ורד אדום, ויתננו בין שמש לצל)... (שם פד א)
רבי יוחנן משתעי, זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן ההיא קרטליתא (ארגז) דהוו קא מקבעי בה אבנים טובות ומרגליות, והדרי לה מיני דכוורי דמקרי כרישא (סובבו אותו), נחית בר אמודאי לאתוייה, ורגש ובעי לשמטיה לאטמיה (בקש לחתוך ירכו), ושדא זיקא דחלא (חומץ וברח הכריש), ונחת, נפק בת קלא אמר לן מאי אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דר"ח בן דוסא דעתידה דשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי. (בבא בתרא עד א)
תא שמע רבי יוחנן חש בצפדינא (חולי השינים) אזל לגבה דההיא מטרוניתא עבדה חמשה ומעלי שבתא, א"ל למחר מאי, אמרה ליה לא צריכת, אי צריכנא מאי, אמרה אשתבע לי דלא מגלית, אישתבע לה לא-להא ישראל לא מגלינא, גלייה ליה, למחר נפק דרשה בפירקא, והא אישתבע לה, לא-להא דישראל לא מגלינא אבל לעמיה ישראל מגלינא, והאיכא חילול השם, דגלי לה מעיקרא, (משעה שגילתה לו אמר לה דעי שלא נשבעתי ולא אמרתי בא-להא דישראל אלא לא-להא דישראל. (ע"ז כח א)
דהא רבי יוחנן אקלע לפרוד, אמר כלום יש משנת בר קפרא, תנא ליה ר' תנחום דמן פרוד המפקיד יינו אצל עובד כוכבים מותר בשתיה, קרי עליה מקום שיפול העץ שם יהו, (הצריך לדברי חכמים ישאל את בני העיר ששומעין ולמדין ממנו ומלמדים אותן לאחרים). (שם לא א)
ראה עוד ר' חנא פתוראה, חולין נד ב.
...רבי יוחנן בדק בינוקא. כולהו שני דרב הוה כתב ליה רבי יוחנן לקדם רבינו שבבבל, כי נח נפשיה הוה כתב לשמואל לקדם חבירינו שבבבל, כתב שדר ליה עיבורא דשיתין שני, אמר השתא חושבנא בעלמא ידע, כתב שדר ליה תליסר גמלי ספקי טריפתא, אמר אית לי רב בבבל, איזיל איחזייה, א"ל לינוקא פסוק לי פסוקיך, אמר ליה ושמואל מת, אמר שמע מינה נח נפשיה דשמואל, ולא היא לא שכיב שמואל, אלא כי היכי דלא ליטרח רבי יוחנן. (חולין צה ב)
דהא רבי יוחנן ור"ל מעייני סיפרא דאגדתא בשבתא, ודרשי הכי עת לעשות לה' הפרו תורתך, אמרי מוטב תיעקר תורה ואל תשתכח תורה מישראל. (תמורה יד ב)
רבי יוחנן בסיתוא דהוה חזיק רישיה הוה לביש תרויהון, ברם בקייטא דלא הוה חזיק רישיה (מחמת החמימות לא היה מניח אלא תפילין של יד, ויש גורסין בקייטא דלא הוה חשיש ברישיה הוה לביש תרויהון), לא הוה לביש אלא אדרעיה. (ברכות יד א)
ראה רב כהנא שם כ ב.
א"ר יוחנן המתפלל בתוך ביתו כאילו מקיפו חומה של ברזל, (כלומר כאלו מוקף סביב מבלי פחד ובטוח שתשמע תפלתו), מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן, תמן א"ר אבא אמר ר' חייא בשם ר' יוחנן צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, (דהיינו בית הכנסת), וכה אמר אכן. כאן ביחיד וכאן בציבור, (כשמתפלל ביחיד שלא בשעת תפלת ציבור טוב לו להתפלל בביתו כדי להתבודד ולכוון). (שם לז א)
רבי יוחנן מפקד מלבשוני בורידיקא לא חיוורין ולא אוכמין, אין קמית ביני צדיקייא לא נבהת, אין קמית ביני רשיעיא לא נבהת, (תכריכין בצבע כמראה התכלת, שאם אני עומד בין הצדיקים המעוטפים לבנים איני מתבייש, שאין מלבושי שחורים, ואם בין הרשעים איני מתבייש להיות כמתגאה עליהם). (כלאים מב א)
ר' אבא בר זמינא בשם ר' יצחק מן קומוי אילין תרתי מילייא נחית ליה ר' יוחנן מציפורין לטבריה, אמר מה אתותן לי הדין דיינא סבא, דאי אנא שרי והוא אסיר אנא אסיר והוא שרי. משום דר' חוניה והוא ר' חנינא הורה בצפורי בחרדל כר' יודה, ור' יוחנן סבירא ליה לאיסורא, ובביצה להתירא). (שביעית כה א)
ר' אימי איתצד בסיפסיפה (ניצוד במקום סכנה הרבה), אמר ר' יונתן יכרך המת בסדינו (נתייאש ממנו, אין לו אלא להכין תכריכי המת), אמר ר' שמעון בן לקיש עד דאנא קטיל אנא מתקטיל (או אני הורג או אני נהרג אני אלך ואציל אותו בכח), אנא איזיל ומשיזיב ליה בחיילא. אזל ופייסון ויהבוניה ליה, אמר לון ואתון גבי סבון והוא מלי עליכון, (תבאו עמי אצל הזקן שלנו והוא ר' יוחנן והוא יתפלל עליכם על אשר החזרתם אותו לי). אתון גבי ר' יוחנן אמר לון מה דהוה בלבכון איעבד לה יתעבוד לון ימטא לההוא עמא, (מה שרציתם לעשות לו יעשה לכם), לא מטון אפיפסירוס עד דאזלון כולהון (נהרגו כולם)...
ר' יוחנן אמר איקפח בעלי קנייה (כך שמם של הלסטים שקפחו וגזלו את של ר' יוחנן), סליק לבית וועדא והוה ר"ש בן לקיש שאיל ליה והוא לא מגיב, שאיל ליה והוא לא מגיב, א"ל מהו הכין, א"ל כל האיבירים תלויין בלב, והלב תלוי בכיס, א"ל ומהו כן, א"ל איקפחת בעלי קנייה, א"ל חמי לי זויתה (הראני הדרך שהלכו), נפיק מחוי ליה, חמיתון מן רחוק ושרי מצלצל (צעק עליהם אם לא תחזירו אנקום נקמתי מכם), אמרין אין ר"י הוא יסב פלגא (אם של רבי יוחנן הוא אשר לקחנו יקח החצי שנשיב לו), אמר לו חייכון כולה אנא נסיב, ונסיב כולה (החזירו לו הכל). (תרומות מז א)
רבי יוחנן ור"ש בן לקיש עבדין הויי בהדא פירקא תלת שנין ופלוג, אפקון מיניה ארבעין חסר אחת תולדות על כל חדא וחדא, מן דאשכחון מיסמוך סמכון, הא דלא אשכחון מסמוך עבדוניה משום מכה בפטיש. (בפרק כלל גדול עסקו שלשה שנים ומחצה והוציאו בפלפולם ל"ט תולדות לכל אחת מל"ט אבות מלאכות, ומה שלא מצאו לה סמיכה לאב עשו אותה תולדה דמכה בפטיש). (שבת מד א)
דלמא רבי לוי ויהודה בר נחמן הוון נסבין תרתין סילעין מיעול מצמתא קהלא קומי רבי יוחנן, (היו מקבלין שני סלעים בכל שבת לדרוש להקהל קודם שיבא ר"י לבית המדרש שלא ילכו להם, א"נ מפני כבוד הצבור). עאל רבי לוי ודרש יונה בן אמיתי מאשר היה, דכתיב אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון, וכתיב קום לך צרפתה אשר לצידון. עאל רבי יוחנן ודרש יונה בן אמיתי מזבולון היה... בשובתא חורייתא א"ר לוי ליהודה בר נחמן סב לך אילין תרתין סילעיא ועול מצמתא קהלא קומי ר' יוחנן, אעל ואמר קומיהן יפה לימדנו רבי יוחנן, אמו מאשר ואביו מזבולון, וירכתו על צידון, ירך שיצא ממנה מצידון היה... (סוכה כב ב)
ר"י עבד תלת שנין ופלג דלא נחת לבית ועדא מן צערא (לא ירד לבית הועד מפני הצער שהיה לו על פטירת ריש לקיש), בסוף חמא ר' אלעזר בחילמיה למחר סיני נחת ומחדת לכון מילה, (מחר סיני יורד ומחדש לכם דבר), עאל ואמר קומיהן מאיכן קשט הקושט הזה שתהא עבודה בבכורות... (מגילה יד ב)
ר' יוחנן אמר חכים אנא לנשייא דצבתין עם אימא, (מכיר אני לנשים שהיו עם אמי בשעה שכרעה לילד עמו שכשנולד מתה אמו). (כתובות לו ב)
ואמר רבי יוחנן נהירנא (זכורני) כד הוו קיימין ארבע סאין בסלע והוו נפישי נפיחי כפן בטבריא מדלית איסר (לקנות בו לחם). ואמר רבי יוחנן נהירנא כד לא הוו מיתגרין פועליא למדנח קרתא מריח פיתא מייתין, (שרוח מערבית מנשבת ומביאה ריח הפת שהוא טוב מאד למזרח העיר ומייתין מתוך ריח טוב, וי"מ מתוך תאות רעבון). ואמר רבי יוחנן נהירנא כד הוה בצע ינוקא חרובה והיה נגד חוטא דדובשא על תרין דרעוהי (נוזל דבש על שתי זרועותיו)... ואמר רבי יוחנן נהירנא כד הוו מטיילין טליא וטלייתא בשוקא כבר שית עשרה וכבר שב עשרה ולא הוו חטאן. ואמר ר' יוחנן נהירנא כד הוו אמרין בי מדרשא דמודי להון נפיל בידיהון, דמתרחיץ עליהון דיליה דילהון (המודה לעובדי כוכבים מתרצה להם במה שאומרים נופל בידיהם, אלא כל דבריהם יסתור, והבוטח בהם לוקחין כל מה שיודעין משלו). (בבא בתרא צא ב)
רבי חנניה הוה מיסתמיך ברבי חייה בר בא בציפרין, חמה כל עמא פריי (רצים), אמר ליה למה כל עמא פריי, אמר ליה רבי יוחנן יתיב דרש בבית מדרשא דרבי בנייה וכל עמא פריי מישמעיניה, אמר בריך רחמנא דחמי לי פירין עד דאנא בחיים, וכל אגדתא פשטית ליה חוץ ממשלי וקהלת. (הוריות יח ב)
דבר אחר ויהי שם עם ה', מעשה בר' יוחנן שהיה עולה מטבריא לציפורי והיה ר' חייא תלמידו אצלו, והיה ר' יוחנן רואה כרם ואמר לר' חייא אין אתה רואה כרם זה שהיה שלי ומכרתי אותו בכך וכך, אותה שעה בכה רבי חייא בא אבא וא"ל לא הנחת לעת זקנותיך כלום, א"ל וכי קלה היא בעיניך שמכרתי דבר שנברא בו' ימים וקניתי דבר שנתן למ' יום, עולם כולו ומלואו נברא בו' ימים אבל התורה נתנה למ' יום. (שמות מז ז)
ר' יוחנן וריש לקיש נחתין למסחי בהדין דימוסין דטבריא, פגע בהון חד מסכן אמר לון זכון בי, א"ל כי נפקין אנן זכיין בך, נפקין אשכחוניה מאית, אמרין הואיל ולא אטפלון ביה בחייו נטפל ביה במותו, עד דאינון מסחין (רוחצים) ליה אשכחין חדא כיסא ושית מאה דינר תליה בקדיליה (בירכו), אמרו ברוך שבחר בחכמים ובדבריהם לא כן א"ר אבהו בשם ר' אלעזר צריכין אנו להחזיק טובה וכו'. (ויקרא לד יא)
ר' יוחנן אתיסר ועבד חשש בצמר מורייה (חולי חם מאד) ג' שנים ופלג, סלק ר' חנינא למבקרא יתיה, א"ל מה אית עלך, א"ל אית עילאי יותר ממשאי, א"ל לא תהוי אומר כן, אלא הוי אומר הא-ל הנאמן, כד הוה צערא קשי עלוי הוה אמר הא-ל הנאמן, וכד הוה מקשה עלוי צערו יותר מצרכו הוה סלק ר' חנינא אמר עלוי מלה והוה נסב נפש (אמר עליו דבר וקבל הנחה). לבתר יומין אתחשש רבי חנינא סלק רבי יוחנן למבקריה, א"ל מה אית עלך, א"ל מה קשין הן היסורין, א"ל ומה שכרן מרובה, א"ל לא אנא בעי להון ולא לאגריהון (לא הן ולא שכרן), א"ל למה לית את אמר ההיא מלתא דהווי אמר עלי ואיתנסב נפש, א"ל כד הוינא מלבר הוינא ערב לאחרנין, (כשהייתי מבחוץ הייתי ערב בעד אחרים), וכדון דאנא מלגיו לית אנא בעי אחרנין דיערבוני, (וכשאני בפנים אני צריך אחרים שיערבו בשבילי)... (שיר השירים ב לח)