אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בסעודה וקאי עלייהו רב אחא בריה דרבא, אמימר בריך על כל כסא וכסא ומר זוטרא בריך אכסא קמא ותו לא בריך... אמימר אמר נמלך אנא, מר זוטרא אמר אנא דעבדי כתלמידי דרב. (פסחים קג ב)
אמרי לה מר ינוקא ומר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי זימנא חדא איקלע אמימר לאתרין ולא הוה לן חמרא אייתינא ליה שיכרא ולא אבדיל, ובת טוות (לן), למחר טרחנא ואייתינא ליה חמרא ואבדיל וטעים מידי. לשנה תו איקלע לאתרין לא הוה לן חמרא אייתינא שיכרא אמר אי הכי חמר מדינה הוא אבדיל וטעים מידי. (שם קז א)
אמימר הוה יתיב וקא דאין דינא, פרח גדפא ארישיה, אתא ההוא גברא שקליה, א"ל מאי עבידתיך, א"ל דינא אית לי, אמר ליה פסילנא לך לדינא. (כתובות קה ב)
אמימר ומר זוטרא ורב אשי אקלעו לבוסתנא דמרי בר איסק אייתי אריסיה תמרי ורימוני ושדא קמייהו, אמימר ורב אשי אכלי, מר זוטרא לא אכיל, אדהכי אתא מרי בר איסק אשכחינהו וא"ל לאריסיה אמאי לא אייתית להו לרבנן מהנך שפירתא, אמרו ליה אמימר ורב אשי למר זוטרא השתא אמאי לא אכיל מר... אמר להו הכי אמר רבא לא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה בלבד, משום דמצוה הוא וניחא ליה, אבל הכא משום כסיפותא הוא. (בבא מציעא כב א)
א"ל מר בר אמימר לרב אשי אבא עביד הכי וכי אתו לקמיה מהימן להו. א"ל תינח היכא דאיתיה לדידיה, אי שכיב ונפל שטרא קמי יתמי מאי. הוי כשגגה שיוצאה מפי השליט ונח נפשיה דאמימר. (שם סח א)