ראה רבי ברכות נו ב.
...אמרו ליה רבנן לבר קפרא זיל עיין, אזל אשכחיה דנח נפשיה, קרעיה ללבושיה ואהדריה לקרעיה לאחוריה, פתח ואמר אראלים ומצוקים אחזו בארון הקדש נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש, אמרו ליה נח נפשיה, אמר להו אתון קאמריתו ואנא לא קאמינא. (כתובות קד א)
רבי עביד הלולא לר"ש ברבי כתב על בית גננא עשרין וארבעה אלפין ריבואין דינרין נפקו על בית גננא דין, ולא אזמניה לבר קפרא (שהיה בדחן ומתיירא שמא יעשה שום דבר שישחוק), אמר ליה אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה, אזמניה, אמר לעושי רצונו בעולם הזה כך, לעולם הבא על אחת כמה וכמה. יומא דמחייך ביה רבי אתיא פורענותא לעלמא, א"ל לבר קפרא לא תבדחין ויהיבנא לך ארבעין גריוי חיטי, א"ל ליחזי מר דכל גריוא דבעינא שקילנא, שקל דיקולא רבה (סל גדול) חפייה כופרא וסחפיה על רישיה, ואזלא ואמר ליה ליכיל לי מר ארבעין גריוי חיטי דרשינא בך, אחוך רבי, א"ל לא אזהרתך דלא תבדחן, א"ל חיטי דרשינא קא נסיבנא.
א"ל בר קפרא לברתיה דרבי למחר שתינא חמרא בריקודא דאבוך ובקירקני דאמך (שתמזוג לי הכוס). בן אלעשה חתניה דרבי הוה ועשיר גדול הוה, אזמניה לבי הילולא דרבי שמעון בריה דרבי, א"ל בר קפרא לרבי מאי תועבה (עשו שניהם), כל דא"ל רבי דהכין הוא תועבה פרכה בר קפרא, א"ל פרשיה את, א"ל תיתית דביתכי תרמי לי נטלא (תמזוג), אתת רמיא ליה, א"ל לר' קום רקוד לי דאימר לך הכי אמר רחמנא תועבה תועה אתה בה... (נדרים נ ב)
ותו בר קפרא ואמרי לה ר' שמואל בר ר' יוסי הוה יתיב בי מסחיתא על ואזיל ר' שמעון בר רבי ולא קם מקמיה, ואיקפד, ואתא א"ל לאבוה שני שלישי שליש שניתי לו בתורת כהנים לא עמד מפני, אמר לו שמא בהן יושב ומהרהר. (קידושין לג א)
ר' הושעיא הוה שכיח קמיה דבר קפרא שבקיה ואתא קמיה דרבי חייא, יומא חד פגע ביה בעא מיניה זב שראה ג' ראיות בליל ח' מה ב"ה אומרים בדבר זה... א"ל בר קפרא מה בבלי אומר בדבר זה, אישתיק רבי הושעיא לא אמר כלום, א"ל בר קפרא צריכין לדברי עייא, נחזור על הראשנות... (כריתות ח א)
ר' הוה מוקר לבר אלעשה, א"ל בר קפרא כל עמא שאלין לרבי ואת לית את שאל ליה, א"ל מה נשאול, א"ל שאול משמים נשקפה הומיה בירכתי ביתה מפחדת כל בעלי כנפים ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו הנם יאמרו הו הו והנלכד נלכד בעונו, הפך ר' וחמתיה גחיך (בר קפרא שהוא מצחק על חידה זו), אמר רבי איני מכירך זקן (שלא יתמנה זקן מוסמך בימיו), וידע דלית הוא מתמנייא ביומוי. (מועד קטן י א)
ר' שמעון ברבי נסב איתתא צווח רבי לכל רבנן ולא צווח לבר קפרא, כתב ליה על תרע ביתיה, אחר שמחתך אתה מאית, מה יתרון לשמחתך. נפק רבי אסתכל ביה, אמר מאן הוא דין דלא צווחינן ליה, דכתיב אלין מלין, אמרי ליה בר קפרא, אמר למחר אנא עביד ארסטוון בגופיה, עבד אריסטון (סעודה) וצווח ליה, כיון דעלון אורחין יתבין למיגס (לאכול), כיון דהוה מגיס עלילה הוה אמר עליה תלת מאוון דמתלין (משלים) על הדין תעלא והי צנין (התקרר האוכל) ולא טעמן אורחין כלום, אמר רבי למשמשנוי למה מגוסיא נפקן ולא מטעמין, אמרין ליה אית תמן חד גבר סב וכיון דמגוסי עליל (כשמכניסין הארוחה) הוא אמר תלת מאוון דמתלין על הדין תעלא והוה צנין, סליק רבי לגביה א"ל בגין מה את לא תשבוק אריסיא דיגסון (מדוע אינך מניחם לאכול), אמר דלא תימר למיגס אתיתי, אלא על דלא צווחת יתי עם חבירי. (ויקרא כח ב)
ר' הוה דמיך בציפורין ואמרין ציפוראי כל דאתא ואמר דמך ר' אנן קטלין ליה. אזל בר קפרא ועלל בכוותא ואדיק ליה ורישיה מיכרך ומניה בזיעין (בגדיו קרועין), אמר אחינו בני ידעיה שמעוני שמעוני, אראלים ומצוקים אחזו ידן בלוחות הברית, גברה ידן של אראלים וחטפו את הלוחות. אמרין ליה דמך ר', אמר להו אתון אמריתון אנא לא אמינא. (קהלת ז כז)
כי דורש דמים אותם זכר, כשיבא הקב"ה לתבוע דמו של ר' עקיבא הוא תובע דמו של בר קפרא... ועתיד הקב"ה לתבוע דמן של בר קפרא ושל ר' יהודה הנחתום, שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שיהרג ר' יהודה הנחתום, מה עשה בר קפרא עשה עצמו דיין ודן אותו וכשהוא בא ליתן לו ספוקלא גזר שישחט אחר תחתיו ויעשו אותו חתיכות ויעלו אותו. ורץ לשון הרע ואמר שלא נהרג, וגזרה מלכות הרשעה שיהרגו שניהם ויעשו אותם חתיכות, ונהרגו שניהם ועתיד הקב"ה לתבוע דמן. (מזמור ט)