הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר"מ והוו קא מצערו ליה טובא, הוה קא בעי ר' מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו, אמרה ליה ברוריה דביתהו מאי דעתך משום דכתיב יתמו חטאים, מי כתיב חוטאים, חטאים כתיב... בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה... (ברכות י א, וראה שם עוד)
רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא אשכחה לברוריה, אמר לה באיזו דרך נלך ללוד, אמרה ליה גלילי שוטה לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, היה לך לומר באיזה ללוד. ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה, בטשה ביה, אמרה ליה לא כך כתוב ערוכה בכל ושמורה, אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך משתמרת ואם לאו אינה משתמרת. (עירובין נג ב)
ומה ברוריה דביתהו דר"מ ברתיה דר"ח בן תרדיון דתניא תלתא מאה שמעתתא ביומא מג' מאה רבוותא ואפילו הכי לא יצתה ידי חובתה בתלת שנין... (פסחים סב ב)
ברוריא דביתהו דר' מאיר ברתיה דר' חנניא בן תרדיון הואי, אמרה לו זילא בי מלתא דיתבא אחתאי בקובה של זונות, שקל תרקבא דדינרי ואזל, אמר אי לא איתעביד בה איסורה מיתעביד ניסא, אי עבדה איסורא לא איתעביד לה ניסא, אזל נקש נפשיה כחד פרשא, אמר לה השמיעני לי, אמרה לי דשתנא אנא, אמר לה מתרחנא מרתח (אחכה שתטהרי), אמרה לו נפישין טובא דשפירן מינאי, אמר שמע מינה לא עבדה איסורא... קם ערק אתא לבבל, איכא דאמרי מהאי מעשה, ואיכא דאמרי ממעשה דברוריא. (ע"ז יח א, וראה שם עוד ורש"י, וערך רבי מאיר)
אמרו מעשה היה ברבי מאיר שהיה יושב בבית המדרש בשבת בשעת מנחה ודורש, מתו שני בניו, מה עשתה אמן, הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם. במוצאי שבת בא רבי מאיר מבית המדרש אמר לה היכן שני בני, אמרה לו לבית המדרש הלכו, אמר לה צפיתי בבית המדרש ולא ראיתי אותם, נתנה לו כוס של הבדלה, חזר ואמר היכן שני בני, אמר לו פעמים הלכו להם למקום פלוני ועכשיו הם באים, הקריבה לפניו לאכול. לאחר שבירך אמרה לו רבי, שאלה אחת יש לי לשאול, אמר לה אמרי, אמרה לו קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון, עכשיו בא, נחזור לו או לאו, אמר לה בתי מי שיש לו פקדון אצלו אינו צריך להחזירו לרבו, אמרה לו חוץ מדעתך לא הייתי נותנה אותו, מה עשתה תפשתו בידו והעלתה אותו לאותו החדר, והקריבה אותו למטה ונטלה הסדין מעליהם וראה שניהם מתים מונחים על המטה, התחיל בוכה, ואמר בני בני, רבי רבי, בני בדרך ארץ ורבי שהיו מאירין פני בתורתן, באותה שעה אמרה לו, רבי מאיר רבי לא כך אמרת לי שאנו צריכים להחזיר הפקדון לרבו, כך (איוב א') ה' נתן וה' לקח, בדבר הזה נחמתו ונחה דעתו ונתישבה, לכך נאמר אשת חיל מי ימצא. (פרשה לא)