כי הא דמר בר רב אשי דהוה קאי ברסתקא דמחוזא, שמעיה לההוא שוטה דקאמר ריש מתיבתא דמליך במתא מחסיא טביומי חתים. אמר מאן חתים טביומי ברבנן, אנא, שמע מינה לדידי קיימא לי שעתא, קם אתא, אדאתא אימנו רבנן לאותביה לרב אחא מדפתי ברישא, כיון דשמעי דאתא שדור זוגא דרבנן לגביה לאימלוכי ביה, עכביה (עכבם אצלו), הדר שדור זוגא דרבנן אחרינא עכביה גביה עד דמלו בי עשרה, כיון דמלו בי עשרה פתח הוא ותנא ודרש, לפי שאין פותחין בכלה פחות מעשרה. (בבא בתרא יב ב)
רבינא הוה קא אזיל אבתריה דמר בר רב אשי בשבתא דריגלא, איפסיק קרנא דחוטיה ולא אמר ליה ולא מידי, כד מטא לביתיה אמר ליה מהתם איפסיק, א"ל אי אמרת לי מהתם שדיתיה... (מנחות לז ב)
מר רב רב אשי איצטריך אגודא גמלא אישתין, אמרו ליה חמתך קאתיא, אמר להו באונה (באזנה הייתי מטיל אם לא היה לי מקום אחר קודם שאמתין). (בכורות מד ב)