אמר רב יוסף זימנא חדא עלית בתר מר עוקבא לבי באני, כי נפקי אתאי אשקיין חמרא חד כסא וחשי מביניתא דראשי ועד טופרא דכרעי, ואי אשקיין כסא אחרינא הואי מסתפינא דלמא מנכו לי מזכותא דעלמא דאתי, והא מר עוקבא דשתי כל יומא, שאני מר עוקבא דדש בה (רגיל בו). (שבת קמ א)
מר עוקבא ביומא דשותא (רוח דרומית חזקה נושבת) לא הוה נפיק לבי דינא. (עירובין סה א)
מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה דהוה רגיל כל יומא דשדי ליה ארבעה זוזי בצינורא דדשא, יום אחד אמר איזיל איחזי מאן קעביד בי ההוא טיבותא, ההוא יומא נגהא ליה (איחר) למר עוקבא לבי מדרשא, אתיא דביתהו בהדיה, כיון דחזיוה דקא מצלי ליה לדשא (מטין הדלת) נפק בתרייהו, רהוט מקמיה, עיילי לההוא אתונה דהוה גרופה נורא, (נכנסו לתנור גרוף שלא יראם), הוה קא מיקליין כרעיה (נשרפו רגליו) דמר עוקבא,אמרה ליה דביתהו שקול כרעיך אותיב אכרעאי, חלש דעתיה, אמרה ליה אנא שכיחנא בגויה דביתא ומקרבא אהנייתי.
מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה דהוה רגיל לשדורי ליה ארבע מאה זוזי כל מעלי יומא דכיפורא, יומא חד שדרינהו ניהליה ביד בריה, אתא אמר ליה לא צריך, אמר מאי חזית, חזאי דקא מזלפי ליה יין ישן, אמר מפנק כולי האי, עייפינהו (הכפילם) ושדרינהו ניהליה. כי קא ניחא נפשיה אמר אייתו לי חושבנאי דצדקה, אשכח דהוה כתיב ביה שבעת אלפי דינרי סיאנקי, אמר זוודאי קלילי ואורחא רחיקתא (צידה מעטה ודרך רחוקה), קם בזבזיה לפלגיה ממוניה. (כתובות סז ב)
ראה עוד שמואל מועד קטן טז ב, רב הונא כתובות סט א.
מר עוקבא הוה שדי רוקא קמיה, אתא ההוא גברא כסיה, א"ל מאי עבידתיך, א"ל דינא אית לי, א"ל פסילנא לך לדינא. (שם קה ב)
שלח ליה מר עוקבא לר' אלעזר בני אדם העומדים עלי ובידי למסרם למלכות מהו, שרטט וכתב ליה, אמרתי אשמרה דרכי מחטו בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי, אף על פי שרשע לנגדי אשמרה לפי מחסום. שלח ליה מצערי לי טובא, ולא מצינא דאיקום בהו, שלח ליה דום לה' והתחולל לו, דום לה' והוא יפילם לך חללים חללים השכם והערב עליהן לבית המדרש והן כלין מאיליהן, הדבר יצא מפי ר"א ונתנוהו לגניבא בקולר.
שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנא לן דאסיר, שרטט וכתב להו אל תשמח ישראל אל גיל בעמים... (גיטין ז א)
בני חמוה דמר עוקבא קרובים ונתרחקו הוו, אתו לקמיה לדינא, אמר להו פסילנא לכו לדינא... אמר להו אטו בקבא דקירא אידבקנא בכו (בקב של שעוה נדבקתי בכם), דלא קאמינא פסילנא לכו לדינא אלא משום דלא צייתיתו דינא. (סנהדרין כח ב)
שלחו ליה למר עוקבא לדזיו ליה כבר בתיה שלם, (אב בית דין היה, שמקרין עור פניו כמשה רבינו, ומצאתי בספר הגדה שהיה בעל תשובה, שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא, ונפל בחולי, ואשת איש היתה, לימים נצרכה ללות ממנו ומתוך דוחקה נתרצית לו, וכבש יצרו ופטרה לשלום, ונתרפא, וכשהיה יוצא לשוק היה נר דולק בראשו מן השמים, ועל שם כך קרו ליה ר' נתן צוציתא). (שם לא ב)
אמר מר עוקבא אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא, דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא, ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא. (חולין קה א)