אמרו עליו על נחום איש גם זו שהיה סומא משתי עיניו, גידם משתי ידיו, קיטע משתי רגליו וכל גופו מלא שחין והיה מוטל בבית רעוע ורגלי מטתו מונחין בספלין של מים כדי שלא יעלו עליו נמלים. פעם אחת בקשו תלמידיו לפנות מטתו ואחר כך לפנות את הכלים, אמר להם בניי פנו את הכלים ואחר כך פנו את מטתי, שמובטח לכם כל זמן שאני בבית אין הבית נופל. פינו את הכלים ואחר כך פינו את מטתו ונפל הבית. אמרו לו תלמידיו רבי, וכי מאחר שצדיק גמור אתה למה עלתה לך כך. אמר להם בני, אני גרמתי לעצמי. שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי, והיה עמי משוי ג' חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, בא עני אחד ועמד לי בדרך ואמר לי רבי פרנסני, אמרתי לו המתן עד שאפרוק מן החמור, לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו, הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי, עיני שלא חסו על עיניך יסומו, ידיי שלא חסו על ידיך יתגדמו, רגליי שלא חסו על רגליך יתקטעו, ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי כל גופי יהא מלא שחין. אמרו לו אוי לנו שראינוך בכך, אמר להם אוי לי אם לא ראיתוני בכך. ואמאי קרו ליה נחום איש גם זו, דכל מילתא דהוה סלקא ליה אמר גם זו לטובה... (תענית כא א וראה גם שקלים טו א, השאר כדלקמן)
נחום איש גם זו הוה רגיל דכל דהוה סלקא ליה אמר גם זו לטובה. יומא חד בעו ישראל לשדורי דורון לקיסר, אמרי בהדי מאן נשדר, נשדר בהדי נחום איש גם זו דמלומד בנסים הוא. כי מטא לההוא דיורא (מלון) בעי למיבת (ללון), אמרי ליה מאי איכא בהדך אמר להו קא מובילנא כרגא (מס) לקיסר, קמו בליליא שדינהו לסיפטיה (ארגזו) ושקלו כל דהוה גביה ומלנהו עפרא, כי מטא להתם אישתכח עפרא, אמר אחוכי (צחוק) קא מחייכי בי יהודאי, אפקוהו למקטליה (להרגו), אמר גם זו לטובה, אתא אליהו ואידמי להו כחד מינייהו אמר להו דילמא האי עפרא מעפרא דאברהם אבינו הוא דהוה שדי עפרא הוו חרבי, גילי הוו גירי (חצים), בדוק ואשכחו הכי, הוה מחוזא דלא הוו קא יכלי ליה למיכבשיה, שדו מההוא עפרא עליה וכבשיה, עיילוהו לבי גנזא אמרי שקול דניחא לך, מלייה לסיפטא דהבא. כי הדר אתא אמרו ליה הנך דירי מאי אמטית (הבאת) לבי מלכא, אמר להו מאי דשקלי מהכא אמטאי להתם, שקלי אינהו אמטו להתם קטלינהו להנך דיורי. (סנהדרין קח ב)
נחום איש גם זו היה מוליך דורון לבית חמא, פגע ביה מוכה שחין אחד א"ל זכה עמי ממה דאית גבך, א"ל מי חזר, חזר ואשכחוניה ומית, והוה אמר לקיבליה עיינוהי דחמונך ולא יהבון ליך יסתמיין, ידים דלא פשטן למיתן לך יתקטעון, רגליים דלא רהטן (מהרו) מיתי ליך יתבון, ומטתיה (הגיעו) כן. סליק לגביה ר"ע א"ל אי לי שאני רואה אתך בכך, א"ל מה את מקללני, א"ל ומה מבעט ביסורין. (פאה לז ב)
נחום איש גם זו עיבור של לוט, דוק ותשכח בתענית פרק סדר תעניות (כ"א א') את המעשים, דנעשה לו נס בענין עפר כמו שנעשה גם לאברהם כשהציל את לוט, שהיה נותן בעפר חרבו, ונקטע ידיו ורגליו על שלא ריחם כהוגן לעני, ועל היותו אז בסדום יד עני ואביון לא החזיקו, ובסדום ניצול מהפכת סדום, ותכף שיצא נהפכה העיר, וגם פה תכף שיצא מהבית נחרב הבית, וזה אומרו שמובטח כל זמן שאני בבית אין הבית נופל, כמו שאמר המלאך כי לא אוכל לעשות דבר עד בואך שמה. (גלגולי נשמות צה)