עולא איקלא לפומבדיתא חזא רבנן דקא מנפצי גלימייהו, אמר קמחללין רבנן שבתא, אמר להו רב יהודה נפוצי ליה באפיה, אנן לא קפדינן מידי. (שבת קמז א)
עולא איקלע לבי ריש גלותא חזייה לרבה בר רב הונא דיתיב באוונא דמיא וקא משח (בגיגית מים ומדד אותה) ליה, אמר ליה אימר דאמרי רבנן מדידה דמצוה, דלאו מצוה מי אמרו, אמר ליה מתעסק בעלמא אנא. (שם קנז ב)
עולא איקלע לבי רב מנשה, אתא ההוא גברא טרף אבבא (דפק על הדלת באגרופו), אמר מאן האי ליתחל גופיה דקא מחיל ליה לשבתא, א"ל רבה לא אסרו אלא קול של שיר... (עירובין קד א)
יתיב רבה ורב יוסף אחוריה דרבי זירא ויתיב ר' זירא קמיה דעולא, אמר ליה רבה לר' זירא בעי מיניה מעולא הדביק מבפנים והרתיח מבחוץ מהו... (פסחים לז ב)
עולא הוה רכיב חמרא ואזיל והוה שקיל ואזיל רבי אבא מימיניה ורבה בר בר חנה משמאליה, אמר ליה רבי אבא לעולא ודאי דאמריתו משמיה דרבי יוחנן אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת הואיל ותחלת ברייתו הוא, הדר עולא חזא ביה ברבה בר בר חנא בישות, א"ל אנא לאו אהא אמרי אלא אהא אמרי, דתני תנא קמיה דרבי יוחנן ר"ש בן אלעזר אומר יום הכפורים שחל להיות בשבת אף במקום שאמרו שלא להדליק מדליקין מפני כבוד השבת, ועני רבי יוחנן בתריה וחכמים אוסרים, א"ל עדא תהא, (זאת תהיה, בזו אני מודה שאמרה רבי יוחנן), קרי עליה רב יוסף מים עמוקים בלב איש ואיש תבונה ידלנה, מים עמוקים בלב איש זה עולא, ואיש תבונה ידלנה זה רבה בר בר חנה... (שם נג ב)
עולא איקלא לפומבדיתא קריבו ליה טירינא דתמרי, אמר להו כמה כי הני בזוזא, אמרו ליה תלת בזוזא, אמר מלא צנא (סל) דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי באורייתא, בליליא צערוהו, אמר מלא צנא סמא דמותא בזוזא בבבל ובבלאי עסקי באורייתא. (שם פח א)
ראה עוד אביי פסחים קד ב.
עולא הוה רגיל דהוה סליק לארץ ישראל, נח נפשיה בחוץ לארץ, אתו אמרו ליה לרבי אלעזר, אמר אנת עולא על אדמה טמאה תמות, אמרו לו ארונו בא, אמר להם אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה. (כתובות קיא א)
עולא במיסקיה (בעלותו) לארעא דישראל איתלוו ליה תרין בני חוזאי בהדיה, קם חד שחטיה לחבריה, אמר ליה לעולא יאות עבדי (טוב עשיתי), אמר ליה אין, ופרע ליה בית השחיטה. כי אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל דלמא חס ושלום אחזיקי ידי עובדי עבירה, א"ל נפשך הצלת. (נדרים כב א)
ראה עוד רב יהודה קידושין עא ב.
רב שמואל בר יהודה שכיבא ליה ברתא, אמרו ליה רבנן לעולא קום ניזיל נינחמיה, אמר להו מאי אית לי גבי נחמתא דבבלאי דגידופא הוא, דאמרי מאי אפשר למיעבד, הא אפשר למיעבד עבדי. אזל הוא לחודאי גביה, א"ל ויאמר ה' אל משה אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות, אלא נשא משה ק"ו בעצמו... א"ל הקב"ה לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי, שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן רות המואביה ונעמה העמונית, והלא דברים קל וחומר, ומה בשביל שתי פרידות טובת חס הקב"ה על ב' אומות גדולות ולא החריבן, בתו של רבי אם כשרה היא וראויה היא לצאת ממנה דבר טוב על אחת כמה וכמה דהוה חיה.. (בבא קמא לח א)
אמר עולא ייתי ולא איחמיניה (יבא משיח ולא אראנו)... (סנהדרין צח ב)
עולא כי הוה אתי מבי רב הוה מנשק להו לאחתיה אבי ידייהו, ואמרי לה אבי חדייהו, ופליגא דידיה אדידיה, דאמר עולא קריבה בעלמא אסור, משום לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. (ע"ז יז א)
עולא נחותא הוה אידמך תמן שרי בכי, אמרין ליה מה לך בכי אנן מסקין לך (נעלה אותך) לארעא דישראל, אמר לון ומה הנייה לי, אנא מובד מרגליתי (מרגלית, נשמה שלי בארץ טמאה) גו ארעא מסאבתא, לא דומה הפולטה בחיק אמו (א"י שהיא כאם לנשמה מפני קדושתה) לפולטה בחיק נכריה. (כלאים מג א)