מעשה ברבי יהודה שראה קרי והיה מהלך על גב הנהר, אמרו לו תלמידיו רבינו שנה לנו פרק אחד בהלכות דרך ארץ, ירד וטבל ושנה להם, אמרו לו לא כך למדתנו רבינו שונה הוא בהלכות דרך ארץ, אמר להם אף על פי שמיקל אני על אחרים, מחמיר אני על עצמי. (ברכות כב א)
כי הא דאמרה ליה ההיא מטרוניתא לר' יהודה בר' אלעאי פניך דומים למגדלי חזירים ולמלוי ברבית, (שכרן מרובה בלא טורח ושמחים בחלקם לכך פניהם צהובים), אמר לה הימנותא לדידי תרוייהו אסירן אלא עשרים וארבעה בית הכסא איכא מאושפיזאי לבי מדרשא דכי אזילנא בדיקנא נפשאי בכולהו. (שם נה א)
תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ור' נחמיה ור' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, פתחו כולם בכבוד אכסניא ודרשו. פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד התורה ודרש, ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה... (שם סג ב)
דאמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי, ערב שבת מביאין לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו, ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צב-אות, והיו תלמידיו מחבין ממנו כנפי כסותן, אמר להן בני לא כך שניתי לכם, סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין והלכה כדברי בית הלל... (שבת כה ב)
ואמאי קרי ליה ראש המדברים בכל מקום, דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו, פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תקנו שווקים, תקנו גשרים תקנו מרחצאות, ר' יוסי שתק, נענה רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס, הלך יהודה בן גרים וספר דבריהם ונשמעו למלכות, אמרו יהודה שעילה יתעלה... (שם לג ב)
א"ר יהושע בן לוי כל מקום שאמר ר' יהודה אימתי ובמה במשנתינו אינו אלא לפרש דברי חכמים, ור' יוחנן אמר אימתי לפרש ובמה לחלוק... (עירובין פב א)
אמר רבי יהודה מעשה בשעת הסכנה והיינו מעלין ספר תורה מחצר לגג ומגג לחצר ומחצר לקרפף לקרות בו, אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה. (שם צא א)
כי הא דתניא מעשה ומת בנו של ר' יהודה בר אילעאי ונכנס לבית המדרש ונכנס ר' חנניה בן עקביא וישב בצדו, ולחש הוא לר' חנניה בר עקביא ור' חנניה בן עקביא לתורגמן ותורגמן השמיע לרבים. (מועד קטן כא א)
אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעי שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר כלה נאה וחסודה. (כתובות יז א)
רבי יוסי ורבי יהודה חד אכיל דייסא באצבעתיה וחד אכיל בהוצא, א"ל דאכיל בהוצא לדאכיל באצבעתיה עד מתי אתה מאכילני צואתך, אמר ליה דאכיל באצבעתיה לדאכיל בהוצא עד מתי אתה מאכילני רוקך. רבי יהודה ורבי שמעון אייתו לקמייהו בלוספין, רבי יהודה אכל ר' שמעון לא אכל, א"ל רבי יהודה מאי טעמא לא אכיל מר, אמר ליה ר' שמעון אלו אינן יוצאין מבני מעים כל עיקר, אמר ליה רבי יהודה כל שכן שנסמוך עליהן למחר. רבי יהודה הוה יתיב קמיה דר' טרפון, אמר ליה רבי טרפון היום פניך צהובין, אמר ליה אמש יצאו עבדיך לשדה והביאו לנו תרדין ואכלנום בלא מלח, ואם אכלנום במלח כל שכן שהיו פנינו צהובין. אמרה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה מורה ורוי (שכור), אמר לה הימנותא בידא דההיא איתתא אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וארבעה כסי דפסחא, וחוגרני צידעי מן הפסח עד העצרת, אלא חכמת אדם תאיר פניו. אמר ליה ההוא צדוקי לרבי יהודה פניך דומין אי כמלוי רבית אי כמגדלי חזירין, א"ל ביהודאי תרוייהו אסירן, אלא עשרים וארבעה בית הכסא אית לי מן ביתא עד בי מדרשא וכל שעה ושעה אני נכנס לכל אחד ואחד. ר' יהודה כד אזיל לבי מדרשא שקיל גולפא (הקנקן לישב עליה) על כתפיה, אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה... דביתהו דר' יהודה נפקת נקטת עמרא עבדה גלימא דהוטבי, (קנתה צמר ועשתה ממנו סרבל טוב), כד נפקת לשוקא מיכסיא ביה, וכד נפקי רבי יהודה לצלויי הוה מיכסי ומצלי, וכד מיכסי ביה הוה מברך ברוך שעטני מעיל.
זימנא חדא גזר רבן שמעון בן גמליאל תעניתא, ר' יהודה לא אתא לבי תעניתא, אמרין ליה לא אית ליה כסויא, שדר ליה גלימא ולא קביל, דלי ציפתא ואמר ליה לשלוחא חזי מאי איכא (ראה כמה עושר יש לי, שנעשה לו נס ונתמלא אותו מקום זהובים), מיהו לא ניחא לי דאיתהני בהדין עלמא. (נדרים מט ב)
תנו רבנן אחר פטירתו של רבי מאיר אמר להן רבי יהודה לתלמידיו אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן מפני שקנתרנין הן, ולא ללמוד תורה הן באין אלא לקפחני בהלכות הן באין, דחק סומכוס ונכנס, אמר להם כך שנה לי רבי מאיר על אלו טומאות הנזיר מגלח, על המת ועל כזית מן המת, כעס ר' יהודה ואמר להן לא כך אמרתי לכם אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן מפני שקנתרנין הן. על כזית מן המת מגלח על המת לא כל שכן. אמר ר' יוסי, יאמרו מאיר שכב יהודה כעס תורה מה תהא עליה... (נזיר מט ב, וראה גם קידושין נב ב)
רבי יהודה חכם לכשירצה, (כשהיה רוצה להיות מתון ומתיישב בדבריו היה חכם)... (שם סז א)
ראה עוד רב קידושין פא א.
...והא כל היכא דאמרינן מעשה בחסיד אחד או רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אילעאי, ורבי יהודה בן בבא ורבי יהודה ברבי אילעאי חסידים דמעיקרא הוו. (בבא קמא קג ב)
יראת ה' היא תתהלל זה דורו של ר' יהודה ברבי אילעאי, אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה. (סנהדרין כ א)
מכאן ואילך היה בהם שום דופי, והתניא מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שיינק חלב רותח שחרית, והביאו עז וקשרו לו בכרעי מטתו והיה יונק ממנה חלב, למחר נכנסו חביריו לבקרו, כיון שראו העז אמרו ליסטים מזויין בתוך ביתו ואנו נכנסים לבקרו, ישבו ובדקו ולא מצאו בו עון אלא של אותה העז בלבד, ואף הוא בשעת מיתתו אמר יודע אני בעצמי שאין בי עון אלא של אותה העז בלבד, שעברתי על דברי חבירי, שהרי אמרו אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, וקיימא לן כל היכא דאמר מעשה בחסיד אחד או ר' יהודה בן בבא או ר' יהודה בר אילעאי. (תמורה טו ב, ראה גם ר' יהודה בן בבא ירושלמי סוטה)
ראה עוד ר' חנינא בן אנטיגנוס בכורות ל ב.
מעשה היה בלדקיה באדם אחד שהיה מוכר שקצים ורמשים, והכתוב אומר מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו, והיו מכריזין עליו מן השמים פלוני מובטח לו לעולם הבא. אמר ר' יהודה מהוא זה, אני בן שלשים שנה לא יצאתי מפתחי ביתי אלא עוסק בתורה ולא הכריזו עלי מן השמים, אלך למדינת אותו האיש ואראה מה מעשיו. הלך ללדקיה כיון שהגיע למדינה נזדמנה לו אשה בבגדים אדומים, אמרה לו איכן אתה הולך, אמר לה לבית אותו האיש שהוא מוכר נבלות אני מבקש, אמר לו ושמו אין אתה מכיר, והלא מכריזין עליו משמים בשמו, אמר לה שמעתי ששמו אלעזר לדקיה, אמרה לו קרא לו רבי שהוא גדול ממך. אמר לה הראיני את ביתו, הראתה לו הדרך ונסתלקה מלפניו. באת עוד לפניו בדרך ועמדה כנגדו בבגדים לבנים, אמרה לו מה אתה מבקש, אמר לה ביתו שלאיש שהוא מוכר נבילות, אמרה לו בוא אחרי עד שאראהו לך, הלך אחריה ובא וראהו יושב על הספסל ועבדיו מוכרין נבילות, הכריע לו ר' יהודה, ועמד אלעזר לדקיה והשתחוה לו, ונטל בגדיו והלך עמו למרחץ, ראהו ר' יהודה שהוא רוחץ בשנים ועשרים מרחצאות ואחר כך טבל בשבעה דימוסים. אמר לו והלא רחיצה וטבילה אחת היא, אמר לו בשביל נבילות שלא יהא עלי מהן כלום. אמר לו וכמה מרחצות יש לך, אמר לו משבת לשבת ששים מרחצאות וחמשים דימוסים. נכנסו לבית ורחצו ידיהם והביאו השולחן לאכול. אמר לו איני אוכל עד שתגיד לי מעשיך, אמר לו מעשי גדולים הם, אכול ואחר כך אני מודיעך, ונשבע לו שלא אוכל עד שתגיד לי. אמר לו מעשי כך היו, מעשה באחד שחבשו המלך על ששים זהובים, ולא היה לו לפדות את עצמו, ונתן לו המלך זמן שלשת ימים אם הביא ואם לאו הוא נוטל את ראשו, חיזרה אשתו ללוות ולא נתן לה אדם כלום. באת אצלי והיתה יפת תואר ביותר, נתתי עיני בה ואמרתי לה אני אלוך על מנת שתהיי עמי ולא קיבלה עליה. הלכה וחזרה כך פעם ראשונה ושניה, כשהצר לה באת אצלי על מנת כן והוצאתי הזהובים ובאתי לשמש עמה, ולא נשאר לי דבר עד שרכבתי עליו, באותה שעה נשאתי עיני וראיתי דמות יעקב אבינו ונתיראתי ורעדתי, והעמדתי ונתתי לה הזהובים שלימים זה הוא מעשי. אמר לו דייך, אשרי אבותיך מי יצא מחלציהם, אשריך בעולם הזה ואשריך בעולם הבא. (דברים טו ז)