ראה רבן גמליאל ברכות כז ב.
אמר ליה קיסר לר' יהושע אמריתו דחכמיתו טובא אימא לי מאי חזינא בחלמאי, אמר ליה חזית דמשחרי לך פרסאי וגברי בך, ורעיי בך שקצי בחוטרא דדהבא (עושים בך עבודת המלך), הרהר כוליה יומא ולאורתא חזא. (ברכות נו א)
א"ל קיסר לר' יהושע בן חנניא מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף, אמר לו תבלין אחד יש לנו ושבת שמו שאנו מטילין תוכו וריחו נודף, אמר לו תן לנו הימנו, אמר לו כל המשמר את השבת מועיל לו, ושאינו משמר את השבת אינו מועיל לו. (שבת קיט א)
תנו רבנן פעם אחת הוצרך דבר אחד לתלמידי חכמים אצל מטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה, אמרו מי ילך, אמר להם ר' יהושע אני אלך, הלך רבי יהושע ותלמידיו, כיון שהגיע לפתח ביתה חלץ תפיליו ברחוק ד' אמות, ונכנס ונעל הדלת בפניהן, אחר שיצא ירד וטבל ושנה לתלמידיו, ואמר להן בשעה שחלצתי תפילין במה חשדתוני, אמרנו כסבור רבי לא יכנסו דברי קדושה במקום טומאה, בשעה שנעלתי במה חדשתוני, אמרנו שמא דבר מלכות יש בינו לבינה, בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני, אמרנו שמא ניתזה צינורא מפיה על בגדיו של רבי. אמר להם העבודה כך היה, ואתם כשם שדנתוני לזכות המקום ידין אתכם לזכות. (שבת קכז ב)
א"ל קיסר לר' יהושע בן חנניה מאי טעמא לא אתית לבי אבידן, א"ל טור תלג (ההר נעשה שלג, כלומר ראשי לבן), סחרוני גלידין, כלבוהי לא נבחין (קולי אינו נשמע), טחנוהי (שינים) לא טוחנין. (שם קנב א)
דאמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש לא כך היה המעשה שהלך רבי יהושע אצל ר' יוחנן בן נורי ללמוד תורה, אף על פי שבקי בהלכות כלאים, ומצאו שיושב בין האילנות ומתח זמורה מאילן לאילן... (עירובין יא ב)
ותניא לאחר פטירתו נכנס ר' יהושע להפר את דבריו, עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר, חזי אנא דבתר רישא גופא אזיל, כל ימיו של רבן גמליאל קבענו הלכה כמותו, עכשיו אתה מבקש לבטל דבריו, יהושע אין שומעין לך, שכבר נקבעה הלכה כר"ג, ולא היה אדם שערער בדבר כלום. (שם מא א)
אמר רבי יהושע בן חנניה מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוק ותינוקת. אשה מאי היא, פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת, עשתה לי פולין, ביום הראשון אכלתים ולא שיירתי מהן כלום, שנייה ולא שיירתי מהן כלום, ביום שלישי הקדיחתן במלח, כיון שטעמתי משכתי ידי מהן, אמרה לי רבי מפני מה אינך סועד, אמרתי לה כבר סעדתי מבעוד יום, אמרה לי היה לך למשוך ידיך מן הפת, אמרה לי רבי שמא לא הנחת פאה בראשונים, ולא כך אמרו חכמים אין משיירין פאה באילפס אבל משיירין פאה בקערה.
תינוקת מאי היא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה, אמרה לי תינוקת אחת, רבי לא שדה היא זו, אמרתי לה לא דרך כבושה היא, אמרה לי ליסטים כמותך כבשוה. תינוק מאי היא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים, ואמרתי לו באיזה דרך נלך לעיר, אמר לי זו קצרה וארוכה, וזו ארוכה וקצרה, והלכתי בקצרה וארוכה, כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין, חזרתי לאחורי אמרתי לו, בני הלא אמרת לי קצרה, אמר לי ולא אמרתי לך ארוכה, נשקתיו על ראשו ואמרתי לו אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם. (עירובין נג ב)
...כדאמר להו ר' יהושע לבניה יומא קמא לא תלושו לי בחלבא, מכאן ואילך לושו לי בחלבא... אלא הכי קאמר יומא קמא לא תלושו לי בדובשא מכאן ואילך לושו לי בדובשא, ואיבעית אימא לעולם בחלבא, כדאמר רבינא כעין תורא שרי, הכא נמי כעין תורא (מעט מותר ללוש בחלב). (פסחים לו א, וראה עוד ר' אליעזר לכאן)
ר' יהושע נסיב כהנתא, חלש, אמר לא ניחא ליה לאהרן דאדבק בזרעיה דהוי ליה חתנא כי אנא. (שם מט א)
...כדאמרה ליה ברתיה דקיסר לר' יהושע בן חנניה אי חכמה מפוארה בכלי מכוער, אמר לה אביך רמי חמרא במני דפחרא (יין בכלי חרס), אמרה ליה אלא במאי נירמי, אמר לה אתון דחשביתו רמו במאני דהבא וכספא. אזלה ואמרה ליה לאבוה, רמיא לחמרא במני דהבא וכספא ותקיף (החמיץ), אתו ואמרו ליה, אמר לה לברתיה מאן אמר לך הכי, אמרה ליה רבי יהושע בן חנניה, קריוהו, אמר ליה אמאי אמרת לה הכי, אמר ליה כי היכי דאמרה לי אמרי לה, והא איכא שפירי דגמירי, או הוו סנו (אם היו מכוערים) טפי הוו גמירי. (תענית ז א)
ר' יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר אחוי ליה ההוא אפיקורסא עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה (החזיר פניו מהם), אחוי ליה ידו נטויה עלינו, אמר ליה קיסר לר' יהושע מאי אחוי לך, עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה, ואנא מחוינא ליה ידו נטויה עלינו. אמרו ליה לההוא מינא מאי אחוית ליה, עמא דאהדרינהו מריה מיניה, ומאי אחוי לך, לא ידענא, אמרו גברא דלא ידע מאי מחוו ליה במחוג יחוי קמי מלכא, אפקוהו וקטלוהו. כי קא ניחא נפשיה דרבי יהושע בן חנניה אמרו ליה רבנן מאי תיהוי עלן מאפיקורסין, אמר להם אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם, כיון שאבדה עצה מבנים נסרחה חכמתן של אומות העולם. (חגיגה ה ב)
וכשנאמרו הדברים לפני ר' יהושע היה הוא ורבי יוסי הכהן מהלכים בדרך, אמרו אף אנו נדרוש במעשה מרכבה, פתח רבי יהושע ודרש, ואותו היום תקופת תמוז היה, נתקשרו שמים בעבים ונראה כמין קשת בענן, והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע כבני אדם שמתקבצין ובאין לראות במזמוטי חתן וכלה. הלך רבי יוסי הכהן וסיפר דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי, ואמר אשריכם ואשרי יולדתכם, אשרי עיני שכך ראו, ואף אני ואתם בחלומי מסובין היינו על הר סיני ונתנה עלינו בת קול מן השמים עלו לכאן עלו לכאן טרקלין גדולים ומצעות נאות מוצעות, לכם אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם מזומנים לכת שלישית. (שם יד ב)
תניא אמר רבי יהושע בושני מדבריכם בית שמאי, אפשר אשה לשה בעריבה אשה ועריבה טמאין שבעה ובצק טהור, לוגין מלא משקין, לוגין טמא טומאת שבעה ומשקין טהורין. נטפל לו תלמיד אחד מתלמידי בית שמאי, אמר לך אומר לך טעמן של ב"ש, אמר לו אמור... מיד הלך ר' יהושע ונשתטח על קברי ב"ש, אמר נעניתי לכם עצמות ב"ש, ומה סתומות שלכם כך מפורשות על אחת כמה וכמה, אמרו כל ימיו הושחרו שיניו מפני תעניותיו. (שם כב ב)
תא שמע שאלו את ר' יהושע צרת הבת מהו, אמר להם מחלוקת ב"ש וב"ה, והלכה כדברי מי, אמר להם מפני מה אתם מכניסין ראשי בין שני הרים גדולים, בין שתי מחלוקות גדולות, בין בית שמאי ובין בית הלל, מתיירא אני שמא ירוצו את גלגלתי, אבל אני מעיד לכם על שתי משפחות גדולות שהיו בירושלים, משפחת בית צבועים מבן עכמאי, ומשפחת בית קופאי מבן מקושש, שהם בני צרות ומהם כהנים גדולים ושמשו על גבי המזבח... (יבמות טו ב)
...אמר רב יהודה אמר שמואל לא אמר ר' יהושע אלא לחדד בה את התלמידים, אמר רב נחמן מאי ליעביד ליה רבי יהושע לדקיה דלא ליסרו, (מה יעשה בבני מעים של קרבן שלא יסריחו עד שיביא שאר קרבנותיו). (נזיר נט ב)
...משמת ר' יהושע בטלה עצה ומחשבה. (סוטה מט ב)
תנו רבנן מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי, אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים, הלך ועמד על פתח בית האסורים אמר, מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים, ענה אותו תינוק ואמר, הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו, אמר מובטחני בו שמורה הוראה בישראל, העבודה שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו, אמרו לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה, ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל, ומנו רבי ישמעאל בן אלישע. (גיטין נח א)
שאל בן אלמנה אחת את ר' אליעזר, אבא אומר השקיני מים ואימא אומרת השקיני מים איזה מהם קודם... בא לפני רבי יהושע אמר לו כך, אמר לו מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה, הטל להן מים בספל וקעקע להן כתרנגולין (שלא היה צריך לעשות והוא שאלו כמו שעליו לעשות, השיבו בלשון שחוק). (קידושין לא א)
ראה עוד רבי אליעזר קידושין לב ב, בבא מציעא נט ב, בבא בתרא עד ב, סנהדרין סח א, רבן גמליאל בבא קמא עד ב.
אמר רב יהודה אמר רב כל עיר שאין בה שנים לדבר ואחד לשמוע אין מושיבין בה סנהדרי, ובביתר הוו שלשה וביבנה ארבעה, רבי אליעזר ורבי יהושע ור"ע ושמעון התימני דן לפניהם בקרקע. (סנהדרין יז ב)
...(לך) אחר ר' יהושע לפקיעין. (שם לב ב)
שאלו רומיים את ר' יהושע בן חנניה מניין שהקב"ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות, אמר להו תרווייהו מן המקרא הזה, שנאמר ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה, ודילמא וקם העם הזה וזנה, אמר להו נקוטו מיהא פלגא בידייכו, דיודע מה שעתיד להיות. (שם צ ב)
ראה עוד רבי אליעזר סנהדרין קא א, רבי אלעזר בן עזריה מכות כד א.
שאל ר' ישמעאל את רבי יהושע כשהיו מהלכין בדרך, אמר לו מפני מה אסרו גבינות עובדי כוכבים, אמר לו מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבילה, אמר לו והלא קיבת עולה חומר מקיבת נבילה, אמרו כהן שדעתו יפה שורפה חיה ולא הודו לו, אבל אמרו אין נהנין ולא מועלין, אמר לו מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי עבודת כוכבים, אמר לו אם כן למה לא אסורה בהנאה, השיאו לדבר אחר, אמר לו ישמעאל היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או כי טובים דודייך, אמר לו כי טובים דודייך, אמר לו אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים. (לא רצה לגלות דבר הברור כבגמרא שם). (ע"ז כט ב)
...רבי יהושע בן חנניה אשרי יולדתו... אמר להם צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם... ר' יהושע אומר חבר טוב. (אבות ב ח וט)
ראה עוד רבן גמליאל הוריות י א.
אמר ליה קיסר לר' יהושע בן חנניה אלקיכם כאריה מתיל, דכתיב אריה שאג מי לא יירא, מאי רבותיה, פרשא קטיל אריא, אמר ליה לאו כהאי אריא מתיל, כאריא דבי עילאי מתיל, אמר ליה בעינא דמיחזית ליה ניהלי (הראיני אותו), אמר ליה לא מצית חזית ליה, אמר ליה איברא חזינא ליה, בעא רחמי אתעקר מדוכתיה, כי הוה מרחיק ארבע מאה פרסי ניהם חד קלא, אפילו כל מעברתא ושורא דרומי נפל, אדמרחק תלת מאה פרסי ניהם קלא אחרינא, נתור ככי ושיני דגברי, ואף הוא נפל מכורסיא לארעא, א"ל במטותא מינך בעי רחמי עליה דלהדר לדוכתיה, בעא רחמי עלוה ואהדר ליה לאתריה.
אמר ליה קיסר לר' יהושע בן חנניה בעינא דאיחזי לאלקיכו, א"ל לא מצית חזית ליה, א"ל איברא חזינא ליה, אוקמיה להדי יומא (נגד השמש) בתקופת תמוז, א"ל איסתכל ביה, א"ל לא מצינא, א"ל יומא חד משמשי דקיימי קמי דקודשא בריך הוא אמרת לא מצינא לאיסתכלא ביה, שכינה לא כל שכן.
אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה בעינא דאיצבית ליה נהמא (סעודה) לאלקיכו, אמר ליה לא מצית, אמאי, נפישי חילוותיה, א"ל איברא, אמר ליה פוק צבית לגידא דרביתה דרויחא עלמא, (על שפת נהר ששמו רבותא שיש שם מקום רחב). טרח שיתא ירחי קייטא אתא זיקא (רוח) כנשיה לימא. טרח שיתא ירחי דסיתוא, אתא מיטרא טבעיה בימא, א"ל מאי האי, אמר ליה הני כנשואי זלוחאי דאתו קמיה, (מכבדי הבית ומרביצי הבית במים), א"ל אי הכי לא מצינא.
א"ל בת קיסר לר' יהושע בן חנניה אלקיכון נגרא הוא, דכתיב המקרה במים עליותיו, אימא ליה דנעביד לי חדא מסתוריתא, אמר לחיי, בעא רחמי עלה ואינגעה, אותבה בשוק דרומי ויהבי לה מסתוריתא, דהוו נהיגי דכל דמנגע ברומי יהבו ליה מסתוריתא ויתיב בשוקא וסתר דוללי, אמר לה שפירתא מסתוריתא דיהב ליך אלקי, אמרה ליה אימא ליה לאלקיך לשקול מאי דיהב ליה, אמר לה א-להא דידן מיהב יהיב משקל לא שקיל. (חולין נט ב)
א"ל קיסר לר' יהושע בן חנניה נחש לכמה מיעבר ומוליד, א"ל לשב שני, והא סבי דבי אתונא ארבעינהו ואוליד לתלת, הנהו מיעברי הוו מעיקרא ד' שנין, והא קמשמשי שמושי, אינהו נמי משמשי כאדם. והא חכימי אינהו, אנן חכימינן מינייהו. אי חכימת זיל זכינהו ואיתינהו לי (נצחם והביאם אלי). אמר ליה כמה הוו, שיתין גברי, אמר ליה עיבד לי ספינתא דאית בה שיתין בתי, וכל ביתא אית בה שיתין ביסתרקי (כסאות). כי מטא להתם על לבי טבחא, אשכחיה לההוא גברא דקא פשיט חיותא, א"ל רישך לזבוני (למכירה), א"ל אין, א"ל בכמה, א"ל בפלגא דזוזא, יהב ליה, לסוף א"ל אנא רישא דחיותא אמרי לך, אמר ליה אי בעית דאישבקך (אם תרצה שאעזוב אותך) סגי אחוי לי פיתחא דבי אתונא, א"ל מסתפינא דכל דמחוי (המראה הפתח הורגים אותו) קטלי ליה, א"ל דרי כריכא דקניא, וכי מטית להתם זקפה כמאן דקא מתפח (כמי שנח). אזל אשכח דרבניא מגואי ודרבנאי מבראי (שומרים מבחוץ ומבפנים), דאי חזו כרעא דעיילא קטלי להו לבראי, ודנפקא קטלי להו לגואי, אפכה לסנדליה, קטלי להו לכולהו (והשומרים לא היו הורגים אלא אם כן נכנס כולו לפנים או אחד יוצא כולו לחוץ). אזל אשכח ינוקי מלעיל סבי מלתחת, אמר אי יהיבנא שלמא להני קטלי לי הני, סברי אנן עדיפינן, דאנן קשינן טפי ואינהו דרדקי, אמר שלמא לכו, אמרו ליה מאי עבידתיך, אמר להו חכימא דיהודאי אנא, בעינא למיגמר חכמתא מינייכו. אי הכי ניבעי לך, אמר להו לחיי, אי זכיתו לי כל דבעיתא עבידו בי, ואי זכינא בכו איכלו גבאי בספינתא. א"ל ההוא גברא דאזיל ובעי אתתא ולא יהבו ליה, מאי חזי ליה דאזיל היכא דמדלו מיניה (שמיוחסת מן הראשונה, ושואל אותה, הרי יש לו ללמד הואיל ולא נתנו לו את הראשונה כל שכן זו), שקל סיכתא דצה לתתאי לא עאל, לעילאי עאל, אמר האי נמי מיתרמי בת מזליה, (השפיל ידו ונעצה בכותל במקום שאין חור לא נכנסה, הגביה ידו ודצה במקום שיש חור ונכנסה). גברא דאוזיף וטריף מאי חזא דהדר אוזיף, (שהלוה מעות לחבירו ולא נפרע ממנו אלא בקושי שטרף לקוחות, למה הלוה לאחרים ולא נתיסר מן הראשון). אמר להו גבר אזל לאגמא קטל קמא טונא ולא מצי ביה, קטיל ומנח עילויה עד דאיתרמי איניש מדלי ליה, (חתך חבילה ראשונה ולא יכול להרימה, קצץ עוד עד שמצא מי שיעזור לו, והאי נמי הואיל והפסיד באמנה ראשונה חוזר ומאמין עד שמזדווג לו אדם נאמן ומשתכר בו).
אמרו ליה אימא לן מילי דבדיאי (בדות), אמר להו הוה ההוא כדוניתא (פרדה) דילידא, והוה תלי ליה פיתקא וכתב ביה דמסיק בבי אבא מאה אלפא זוזי, אמרו ליה וכודניתא מי ילדה, אמר להו הי ניהו מילי דבדיאי. מילחא בי סריא (שהסריח) במאי מלחי לה, אמר להו בסילתא (שליא של פרדה) דכודניתא, ומי איכא סילתא לכודנתא, ומילחא מי סרי. בני לן ביתא באוירא דעלמא, אמר שם תלא בין רקיעא לארעא, אמר להו אסיקו לי ליבני וטינא. מציעתיה דעלמא היכא, זקפה לאצבעתיה אמר להו הכא, א"ל ומי יימר, אייתו אשלי ומשחו (הביאו חבלים ותמדדו). אית לן בירא בדברא עיילא למתא, א"ל אפשילו לי חבלי מפארי (עשו לי חבלים מסובין, ואם לא תעשו שאלתי לא אעשה שאלתכם) ואעייליה. אית לן ריחיא דתבירא (ריחים שנשברה), חייטיה, אמר כרוכו לי מיניה גרדי (הוציאו לי ממנה חוטין כדרך הנשים שמוציאים חוטים מהבגד) ואיחייטיה. משרא דסכיני במאי קטלי, (ערוגה של סכינים במה קוצרים), בקרנא דחמרא. ומי איכא קרנא לחמרא, ומי איכא משרא דסכיני. אייתו ליה תרי ביעי, א"ל הי דזגתא אוכמתי והי דזגתא חיורי (מתרנגולת שחורה ולבנה), אייתי להו איהו תרי גביני, אמר להו הי דעיזא אוכמתי והי דעיזא חיוורתי. ורצוצא דמית (אפרוח שמת בקליפתו) מהיכא נפיק רוחיה, מהיכא דעל נפק. אחוי לן מנא דלא שוי חביליה (הראנו כלי שאינו שוה ההפסד שהוא מפסיד), אייתו בודיא (מחצלת) פשטוה לא הוה עייל בתרעה (לא נכנס בדלת), אמר להו אייתו מרי סיתרוה, היינו מנא דלא שוו חביליה.
איתינהו כל חד וחד (הביא כל אחד בפני עצמו לספינה), כי חזי שיתין ביסתרקי אמר כולהו חבראי להכא אתו. אמר ליה לספונא שרי ספינתך, בהדי דאתו שקל עפרא מעפרייהו, כי מטו לבי בליעי (מקום מים הבולעים מים), מלא כוזא דמיא מכי בליעי. כד אתו אוקמינהו קמי קיסר, חזנהו דהוו מעני (מעונים שלא היו בארצם), שקל מעפרייהו ושדא עילוייהו, אקשו לאפי מלכא (דברו קשות), אמר ליה כל דבעית עביד בהו, אייתינהו מיא דאייתי מבי בליעי, שדינהו בתיגדא, (בכלי), אמר להו מליוה להו ואיזילו לכו, מלו ושדו ביה קמאי קמאי ובלע להו, מלו עד דשמיט כתפייהו ובלו להו ואזול, (בלו והלכו לאבדון). (בכורות ח ב)
ראה עוד רבן גמליאל בכורות לו א, וכריתות טו א, ונדה כד ב.
דתניא מעשה בר' יהושע בר חנניה שהלך לסייע בהגפת דלתות אצל ר' יוחנן בן גודגדא, אמר לו בני חזור לאחוריך שאתה מן המשוררים ולא מן המשוערים. (ערכין יא ב)
ראה עוד רבי אליעזר נדה ז ב.
תנו רבנן שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חיננא, ג' דברים חכמה, ג' דברי הגדה, ג' דברי בורות, ג' דברי דרך ארץ. ג' דברי חכמה, הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו עד מתי מטמאין במשא, אמר להן עד שימוק הבשר. בת משולחת מה היא לכהן... אמר להן היא תועבה ואין בניה תועבין. שני מצורעין שנתערבו קרבנותיהן זה בזה וקרב קרבנו של אחד מהן ומת אחד מהן השני מה תהא עליו, אמר להן כותב נכסיו לאחרים והרי עני ומביא חטאת העוף הבא על הספק... (נדה סט ב, וראה שם עוד)
תניא אבא שאול אומר מעשה בסלע בית חורון שהיו מחזיקין בה טומאה ולא יכלו חכמים לבדוק מפני שהיתה מרובה, והיה שם זקן אחד ורבי יהושע בן חנניא שמו, אמר להן הביאו לי סדינים, הביאו לו סדינים ושראן במים ופרסן עליהם, מקום טהרה יבש מקום טומאה לח, ובדקו ומצאו בור גדול מלא עצמות, תנא הוא הבור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים. (שם סא א)
ראה רבן גמליאל ברכות לב ב, וראש השנה יד א, ועירובין כז ב.
תני מעשה ברבי יהושע שהלך אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל והיו אותן בני עיירות מביאין להן פירות, אמר להן רבי יהושע אם לנו כאן חייבים אנו לעשר, ואם לאו אין אנו חייבין לעשר. (דמאי יא ב)
ראה עוד בן זומא חגיגה ט א.
משמת רבי יהושע פסקה טובה מן העולם. (סוטה מו ב)
דלמא ר' לעזר ור' יהושע ור' עקיבה עלין למיסחי בהדין דימוסין דטבריא, חמתון חד מינניי אמר מה דמר ותפשיתון כיפה (תפשה אותם כיפה של מרחץ ולא היו יכולים לזוז ממקומן, אמר ר' ליעזר לר' יהושע מה יהושע בן חנינה חמי מה דאת עבד, מי נפיק אהן מינייא (כשרצה המין לצאת) אמר רבי יהושע מה דמר ותפש יתיה תרעה, והוה כל מאן דעליל הוה יהיב ליה חד מרתוק, וכל מאן דנפיק הוה יהיב לי בנתיקה, (תפס השער להמין ומחמת זה כל הנכנס נתן לו מכה באגרוף מלפניו וכל מי שיצא נתן לו מכה ודחיפה מאחוריו), אמר לון שרון מה דעבדתון, אמרין ליה שרי ואנו שריין, שרו אילין ואילין. מן דנפקון אמר רבי יהושע לההוא מינייא הא מה דאת חכם, ניחות לימא (ותראה מה בכחי לעשות), מן דנחתין לימא אמר ההוא מינייא מה דאמר ואיתבזע ימא, אמר לון ולא כן עבד משה רבכון בימא, (הרי שעשיתי מה שעשה משה רבכם), אמרין ליה לית את מודה לן דהליך משה רבן בגויה, אמר לון אין, אמרין ליה והלוך בגויה, הלך בגויה, גזר רבי יהושע על שרה דימא ובלעיה. (סנהדרין מ ב, וראה שם עוד בערך רבי אליעזר)
ראה רבי אליעזר בראשית יג ו.
בימי ר' יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש, הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו עד אנטוכיא והיו מספקין לעולי גולה כסף וזהב כל צרכם, אזלין אילין כותאי ואמרין ידיע להוא למלכא דהדין קריתא מרדתא תתבנא ושוריא ישתכללון מנדה ובלו והלך לא יתנון... ואמר להון מה נעביד וגזירית, אמרין ליה שלח ואמר להון או ישנון יתיה מאתריה או יוספון עליה חמש אמין או יבצרון מיניה חמש אמין, ומן גרמיהון אנון חזרין בהון. והוון קהליא מצמתין בהדה בקעתא דבית רימון, כיון דאתון כתביא שרון בכיין, בעיין לממרד על מלכותא, אמרין יעול חד בר נש חכימא וישדך (ישקיט) צבורא, אמרין יעול רבי יהושע בן חנניה, דהוא אסכלוסטקיא (אדון) דאורייתא. עאל ודרש ארי טרף טרף ועמד עצם בגרונו, אמר כל דאתי מפיק ליה אנא יהיב ליה אגריה, אתא הדין קורא מיצראה דמקוריה (מקורו) אריך יהיב מוקריה ואפקיה, א"ל הב לי אגרי, א"ל זיל תהא מלגלג ואומר דעלית לפומא דאריה בשלום ונפקת בשלם, כך דיינו שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום. (בראשית סד ח)
עקילס הגר נכנס אצל רבי אליעזר, א"ל הרי כל שבחו של גר שאמר (דברים י') ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה... נכנס אצל ר' יהושע... התחיל מפייסו בדברים, לחם זו תורה דכתיב לחמו בלחמי, שמלה זו טלית זכה אדם לתורה זכה לטלית, ולא עוד אלא שהן משיאין את בנותיהם לכהונה והיו בניהם כהנים גדולים ומעלים עולות על גבי המזבח. דבר אחר לחם זה לחם הפנים, ושמלה אלו בגדי כהונה, הרי במקדש, אבל בגבולים לחם זו חלה, ושמלה זו ראשית הגז, אמרו אילולא אריכות פנים שהאריך ר' יהושע עם עקילס היה חוזר לסורו, וקראו עליו (משלי ט"ז) טוב ארך אפים מגבור. (שם ע ה)
...הלך משם ומצא תינוק אחד ובידו כלי מכוסה, א"ל מה בידך מכוסה בכלי זה, אמר אילו בעית אימא דתדע מה דאית עמי לא הות אמרה לי כסיתיה. הלך משם יותר ומצא תינוק אחד, א"ל מימיה של עיר מה הן, א"ל מה איכפת לך, השום והבצלים מרובין. כיון שנכנס לעיר מצא תינוקת עומדת ממלאה מן העין, אמר לה השקינו מים, אמרה ליה לך ולחמורך, כיון שתה ופנה לילך אמר לה בתי עשית כמעשה רבקה, אמרה ליה אני עשיתי כמעשה רבקה ואתה לא עשית כמעשה אליעזר... באותה שעה אמר ר' יהושע מימי לא נצחני אדם אלא אלמנה זו ותינוקת אחת ואותם תינוקות, לקיים מה שנאמר רבתי בגוים רבתי בדעות. (איכא א כ)
אנדריאנוס שחיק טמיא שאל את ר' יהושע בן חנניה, א"ל אנא טב ממשה רבך, א"ל למה, דאנא חי והוא מת, וכתיב כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, א"ל לית יכיל את לגזור דלא ידלק בר נש נור תלתא יומין, א"ל אין, לעידן רמשא דיומא קמו סלקו תרויהון על איגר פלטין, חמי תננא סליק מן רחיק (ראו עשן עולה), א"ל מה כן, אמר איפרכא ביש (חולה), ועאל אסיא ובקר יתיה ואמר ליה עד דשתי חמימי לא מיתסי, אמר ליה תיפח רוחיה, עד דאת בחיים בטלה גזרתך, ומשה רבינו בשעה שגזר עלינו לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת לא מדליק יהודאי נור בשבתא מיומוהי, ועדיין לא נתבטלה גזירתו כמה שנים עד השתא, אמרת את כן דאנא טב מיניה. (קהלת ט ג)
ר' יהושע אומר אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסים ושמים וארץ יריעות וכל בני אדם לבלרין אין מספיקים לכתוב דברי תורה שלמדתי, ולא חסרתיה רק כאדם שמטביל זכרותו כמכחול בים. (שיר השירים א כ)
ומעשה בשמעון בן אנטפטרס שהיו אורחין נכנסין אצלו וגזר עליהן שיאכלו וישתו, והיו נודרין בתורה שלא יאכלו ושלא ישתו, ואחר כך היו אוכלין ושותין, בשעת פטירתן היה מלקה אותן. נשמעו הדברים לפני רבן יוחנן בן זכאי וחכמים, וקנטרן בדבר, אמרו מי ילך ויודיענו, אמר להן רבי יהושע אני אלך ואראה מה מעשיו, הלך ומצאו על פתח ביתו, אמר לו שלום עליך רבי, אמר לו שלום עליך רבי ומורי, אמר לו ביתא אני צריך, אמר לו שב לשלום, ישבו ועסקו בתורה עד הערב, לשחרית א"ל רבי אלך למרחץ, א"ל רצונך, היה ר' יהושע מתירא שמא יקפחנו על שוקיו, לאחר שיצא אכלו ושתו, אמר ליה מלויני, אמר לו אני, היה רבי יהושע מחשב בדעתו ואמר מה אשיב לחכמים ששגרוני, נפנה רבי יהושע לאחוריו, אמר לו רבי למה נפנית לאחריך, אמר לו דבר אני צריך לשאול ממך, מפני מה בני אדם הנכנסין אצלך אתה מלקה אותן ולי לא הלקית, אמר לו רבי אתה חכם גדול ודרך ארץ יש בידך, בני אדם הנכנסין אצלי גזרתי עליהן שיהו אוכלין והן נודרים בתורה ועוברין, וכך שמעתי מפי חכמים שכל מי שנודר בתורה ועוברה לוקה ארבעים, א"ל ברוך אתה לשמים שעשית כך, חייך וחיי ראשך מי שנוהג לעשות כך הלקה אותו ארבעים שלך וארבעים של חברים ששגרוני. הלך רבי יהושע וספר דברים לפני חכמים מה שראה בשמעון אנטיפטרס. (פרק ו)
שאל אנדרינוס קיסר לרבי יהושע א"ל יש אדון לעולם, אמר ליה וכי עולם של הפקר הוא, אמר לו ומי ברא שמים וארץ, א"ל הקב"ה, שנאמר בראשית ברא וגו', אמר לו ולמה אינו נגלה פעמים בשנה כדי שיראו הבריות ותהיה אימתו עליהן, א"ל לפי שאין העולם יכול לעמוד בזיוו, שנאמר כי לא יראני האדם וחי, א"ל אם אינך מראה איני מאמינך, לחצי היום העמידו כנגד השמש, אמר לו הסתכל בשמש ואתה רואהו, אמר לו ומי יכול להסתכל בשמש, אמר לו ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, ומה השמש שהוא אחד מאלף אלפים ורבוא רבון ממשמשין שמשמשין לפניו אין כל בריה יכולה להסתכל בו, הקב"ה שזיוו מלא עולם על אחת כמה וכמה, ואימתי הוא מגלה כבודו, כשיאבדו אלילים מן העולם, שנאמר והאלילים כליל יחלוף, ואחר כך ונשגב ה' לבדו ואומר ונגלה כבוד ה' וגו'. (שמות פרק לד, שצו)