נטו מן הדרך והלכו שמה, כיון שראו אותם, כל בני העיר יצאו לקראתם והחברים האלו נכנסו שמה בבית ר' יוסי דפקיעין, בן קטן היה לו לר' לר' יוסי, ולא נתן שום בן אדם שיקרב אל המטה של אביו אחר שמת, אלא הוא לבדו היה עומד סמוך לו ובכה עליו, ונתדבקו פיו בפיו. פתח אותו הילד ואמר, רבון העולם, כתוב בתורה כי יקרא קן צפור לפניך וגו' שלח תשלח את האם וגו', היה צועק הילד בוכה, אמר רבונו של עולם תקיים דבר זה שבתורה, שני בנים היינו מאבי ואמי, אני ואחותי הקטנה ממני, היה לך לקחת אותנו ולקיים הדבר שבתורה (שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך)...
בעוד שהיו יושבים שמעו קול אחד שהיה אומר, אשרי אתה ר' יוסי שהדיבורים של אותו גדי הקטן ודמעותיו עלו אל הכסא של מלך הקדוש, ודנו הדין, וי"ג בני אדם הזמין הקב"ה בשבילך למלאך המות (לפדות אותך), והנה עשרים ושנים שנה הוסיפו לך עד שתלמוד תורה לאותו גדי השלם האהוב לפני הקב"ה... (בלק שס, ועיין שם עוד)
לקחו אותו הילד ונשקוהו, ובכו עמו מרוב שמחה והוציאוהו לבית אחר, ועוררו אותו משנתו, ולא הודיעו לו מיד (מתחיית אביו), אלא לאחר כך, שמחו שמה ג' ימים וחידשו עם רבי יוסי ההוא כמה חדושים בתורה.
א"ל ר' יוסי, חברים, לא ניתנה לי רשות לגלות ממה שראיתי בעולם ההוא, אלא אחר י"ב שנים, אבל שס"ה דמעות ששפך בני, באו בחשבון לפני מלך הקדוש, ואומר לכם חברים, שבשעה שפתח בני בפסוק ההוא וצעק באלו הדיבורים נזדעזעו ש' אלף ספסלים שהיו במתיבתא דרקיע, וכל (הנשמות) עמדו לפני המלך הקדוש ובקשו רחמים עלי, וערבו עלי, (שלא אחטא באותו הזמן), והקב"ה נתמלא רחמים עלי... עתה חברים משום שראה שאתם צדיקי אמת קרה הנס לעיניכם. (שם שסה, ועיין שם עוד)