ר יוסי הגלילי

ספרי:

וכבר הלכה זו נשאלת לפני שלשים ושמונה זקנים בכרם ביבנה, וטהרו את בשרה, והיתה לעדת בני ישראל, זה אחד מן הדברים שהיה ר' יוסי הגלילי דן לפני רבי עקיבא ואחרים מצאו לו תשובה, אמר לו מה אני לחזור, אמר לו לכל אדם אחזור ולא לך שאתה יוסי הגלילי, אמר לו הרי הוא אומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה, כשהם שמורים הרי הם מי נדה. אמר רבי טרפון ראיתי האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו, ועשה כרצונו והגדיל זה רבי עקיבא, ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ... ולא היה כח לאיל לעמד לפניו וישליכהו ארצה וירמסהו ולא היה מציל לאיל מידו זה רבי יוסי הגלילי. (חקת קכד)

תלמוד בבלי:

רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא אשכחה לברוריה אמר לה באיזו דרך נלך ללוד, אמרה ליה גלילי שוטה לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, היה לך לומר באיזה ללוד. (עירובין נג ב)

ראה עוד ר' ישמעאל מועד קטן כח ב.

וזו שאלה נשאלה לפני חכמים בכרם ביבנה בכור לכמה נאכל... היה שם תלמיד אחד שבא לבית המדרש לפני חכמים תחלה ור' יוסי הגלילי שמו, אמר לו רבי מנין לך... (זבחים נז א)

אבות דר' נתן:

...ולר' יוסי הגלילי (קרא איסי בן יהודה) מלקט יפה יפה בלא גסות הרוח. (יח ב)

מדרש רבה:

...אם זכה כאשתו של ר' חנינא בר חכינאי, ואם לאו כאשתו של ר' יוסי הגלילי, ר' יוסי הוה ליה אנתתא בישא והות ברתא דאחתיה, והות בזית ליה קדם תלמידוי, אמרין תלמידיו שבקא להדא אנתתא בישא דליתא מיקרך (גרשה שאינה מכבדתך), אמר להון פורנא (כתובתה) רב עלי, לית בידי מה אשבוק לה. חד זמן הוון יתבין פשטין הוא וראב"ע, מן דחסלין א"ל משגח רבי ואנן סלקין בביתא, א"ל אין, סליק, כי סליק אמכת לאפה ונפקת לה (יצאה בפנים זועפות), צפה בההיא קדרה, א"ל אית בההיא קדירה כלום, א"ל אית פרפריין, (מיני לפתן), אזל גליתה ואשכח פרגיין ידע ראב"ע מה הוא שמע, יתבון להון אכלין, א"ל רבי לא אמרת אלא פרפריין והא אשכחנן בגוה פרגיי, א"ל מעשה נסים הן. מן דחסלין א"ל רבי שבוקא ההיא אנתתא מינך דלית היא עבדא ליקרתך, א"ל פורנא רב עליו ולית בי מה אשבוק לה, א"ל אנן יהבינן לה פורנה ושבקית מיעל, עבדון ליה כן, פסק לה פורנא ושביקתה מיניה (גרשה), ואסבון יתיה איתתא אחרא טבא מינה. גרמון חובין דההיא איתתא ואזלת ואתנסבת לסנטרין דקרתא (שומר העיר). לבתר יומין אתון יסורין עליה ואיתעוור, והות ציירת בידיה ומחזרא ליה על שקקיא דקרתא (מובילה אותו לשוקי העיר), כיון דהות מטיא בשקקיה דריה"ג הות קיימא לה וחזרה לאחורה, מן דהוה ההוא גברא חכים קרתא (הכיר העיר), א"ל למה את לא מובלת לי לשכונתיה דריה"ג דאנא שמע דהוא עביד מצוה, אמרה ליה משבקתיה אנא, ולית בי דליחמי סבר אפוהי, חד זמן אתון קרון בשכונתיה דר' יוסי, ארגיש בה יום קדמוי ויום תניין ושרי מחי לה (התחיל להכותה), ואזיל קלהון והוון מתבזין בכל קרתא, אודיק ר"י לקלהון וחמהון מתבזין בגו שוקא, א"ל למה את מחי לה, א"ל כל יום היא מובדה פרנסתיה דהדין שקקיה מיני, כיון דשמע ר"י כן נסבהון ויהב יתהון בחדא ביתה מן דידיה והוה מפרנס יתהון כל יומי חייהון על שם (ישעיה נ"ח) ומבשרך לא תתעלם. (בראשית יז ג)