ר' יסא כד סליק להכא אזל ספר בעי מסחי (נסתפר והיה בדעתו לילך לרחוץ) באהן דימוסן דטיבריא, פגע ביה חד ליצן ויהב ליה פורקדל חד (מכה בפרגול על צוארו), א"ל עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא (עדיין הענק שעל צוארו רפוי), והוה ארכונא קאים דאין אחד ליסטים, ואזל קם ליה גחיך כל קבליה, א"ל ארכונא (ללסטים) מאן הוה עמך, תלה עינוי וחמא דהוא גחיך, א"ל אהן דגחיך הוא עמי, נסביה ודניה ואודי ליה על חד קטיל, מי נפקין תרויהון טעינין תרתי שרין (טעונים קורות לתלות אותם, יצא ר' יסא מהמרחץ) מן דעבר ר' יסא מסחא, א"ל ההוא עונקתא דהות רפיא כבר שנצת, (א"ל הענק שהיה רפוי נשתנס), אמר ליה ביש גדא דההוא גברא, ולא כתיב ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם. (ברכות כ ב)
ר' יסא צם תמניי (שמונים) צומין לחמיי ר' חייה רבה ובספא חמה ורגזון (רעדו) ידיה וכהן עינוי, ואין תימר הוה ר' יסא בר נש זעירא חד גדליי (אורג) אתא לקמיה דר' יוחנן אמר ליה חמית בחילמי דרקיעא נפל וחד מן תלמידך סמיך ליה, אמר ליה חכים את ליה (תכירהו), ועבר כל תלמידוי קומוי וחכם לר' יסא. (כתובות סו א)