ראשית הגז

(ראה גם: מתנות כהונה)

 

ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו. (דברים יח ד)

ספרי:

וראשית הגז ולא ראשית השטף, ראשית הגז פרט לטרפה, ראשית הגז בין בארץ בין בחוצה לארץ. צאנך ולא של אחרים, מיכן אמרו הלוקח גז צאן של נכרי פטור מראשית הגז. הלוקח גז צאנו של חבירו אם שייר המוכר חייב, ואם לאו הלוקח חייב, שנאמר תתן לו, שיהיה לו כדי מתנה, מיכן אמרו כמה נותן לו, משקל חמש סלעים ביהודה שהם עשר בגליל, מלובן כדי לעשות ממנו בגד קטן, שנאמר תתן לו שיהא בו כדי מתנה. וכמה צאן יהיו לו ויהיה חייב בראשית הגז, בית שמאי אומרים שתי רחילות, שנאמר והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן, ובית הלל אומרים חמשה, שנאמר וחמש צאן עשויות, רבי עקיבא אומר ראשית הגז שתים, צאנך ארבע, תתן לו הרי חמש. (שופטים קסו)

תלמוד בבלי:

ראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בחולין אבל לא במוקדשים... אינו נוהג אלא ברחלות, ואינו נוהג אלא במרובה, וכמה הוא מרובה, בית שמאי אומרים שתי רחלות, שנאמר יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן, ובית הלל אומרים חמש, שנאמר חמש צאן עשויות, רבי דוסא בן הרכינס אומר חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס חייבות בראשית הגז, וחכמים אומרים חמש רחלות גוזזות כל שהן. וכמה נותנין לו, משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר סלעים בגליל, מלובן ולא צואי, כדי לעשות ממנו בגד קטן, שנאמר תתן לו, שיהא בו כדי מתנה, לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור, לבנו ולא צבעו חייב... (חולין קלה א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

ראשית הגז אחד מששים... (בכורים י ב)

משנה תורה:

מצות עשה ליתן לכהן ראשית הגז, שנאמר "וראשית גז צאנך תתן לו", ולוים בכלל במצוה זו, ואין לראשית הגז זו שיעור מן התורה, ומדברי סופרים שלא יפחות מאחד מששים, ואינה נוהגת אלא בארץ, בין בפני הבית בין שלא בפני הבית כראשית הדגן, ונוהג בחולין אבל לא במקודשין...

כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בראשית הגז, אבל אם קדם הקדשן את מומן או שקדם מום עובר להקדשן ואחר כך נולד להן מום קבוע ונפדו פטורים מראשית הגז.

אין חייבין בראשית הגז אלא הכבשים בלבד, זכרים כנקבות שהצמר שלהן הוא הראוי לבגדים, היה צמרן קשה ואינו ראוי ללבישה פטורין מראשית הגז, שאין מתנה זו לכהן אלא כדי ללבוש ממנה.

כיון שזיכה לו הקב"ה בתרומות שהן לחמו ויינו, וזיכה לו במתנות בהמה וקדשי מקדש שהבשר שלו, זיכה לו בראשית הגז ללבושו, ובגזל הגר והחרמים ושדה אחוזה ופדיון בכורות להוצאותיו ושאר צרכיו, שהרי אין לו חלק בנחלה ובבזה.

היה הצמר שלהם אדום או שחור או שחום חייבות בראשית הגז, אבל אם גזז הצמר וצבעו קודם שיתן נפטר מראשית הגז. הלבינו קודם שיתן חייב להפריש אחר שלבנו, התולש צמר רחלים בידו ולא גזז חייב בראשית הגז.

ראשית הגז נוהג בכלאים ובכוי ובטרפה, אבל הגוזז את המתה פטור. המפריש ראשית הגז ואבד חייב באחריותן עד שיתן לכהן. האומר כל גיזותי ראשית, דבריו קיימין.

הלוקח גז צאנו של עכו"ם אחר שגזזן העכו"ם פטור מראשית הגז, לקח הצאן לגיזתן חייב אף על פי שגדלה הגיזה ברשות העכו"ם, ואף על פי שחוזרין הצאן לעכו"ם אחר גזיזה, הואיל והגוזז ישראל והגזיזות שלו חייב , שאין החיוב אלא בשעת הגיזה.

הלוקח גז צאנו של חבירו אם שייר המוכר מעט מצאנו להגזז המוכר חייב להפריש מן המשואר על הכל, ואף על פי שלא התחיל המוכר לגזוז, חזקה אין אדם מוכר מתנות כהונה, ואם לא שייר כלום הלוקח חייב להפריש. היו שני מיני גיזה כגון גיזה לבנה וגיזה שחומה או גיזת זכרים וגיזת נקבות, ומכר מין זה והניח המין האחר, זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו...

מי שהיו לו גיזות רבות של ראשית הגז ורוצה לחלק לכהנים לא יתן לכל אחד ואחד פחות ממשקל חמש סלעים מלובן כדי בגד קטן, לא שילבנו ואחר כך יתן לו, אלא יתן לו מצמר הגיזה כשהוא צואי, כדי שיהיה בו אחר הליבון חמש סלעים או יתר, שנאמר "תתן לו", שיהיה בו כדי מתנה המועלת.

ראשית הגז חולין לכל דבר, לפיכך אני אומר שנותנים אותו לכהנת אף על פי שהיא נשואה לישראל כמתנות בהמה, ויראה לי שדין שניהן אחד הוא. (בכורים י א והלאה, וראה שם עוד)