רב אדא בר אחוה כד הוה בעי ייחות מיטרא הוה שלח מסאניה, כד הוה שלח תריהון הוה עלמא טייף (היה העולם מטפטף מרוב גשמים). מפלתא (בית העומד ליפול) הוויין תמן והוה רב מיתב חד מן תלמידיה בביתא עד דהוון מפנין ביתא, וכיון דהוה נפק מן בייתא הוה בייתא רבע. ואית דאמרין רב אדא בר אחוה הוה (אותו התלמיד). שלחו ליה חכמים ואמרו לו מה מעשים טובים יש בידך, אמר להן מימי לא קדמני אדם לבית הכנסת, ולא הנחתי אדם בבית הכנסת ויצאתי לי, ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה, ולא הזכרתי דברי תורה במקום מטונף, ולא הצעתי וישנתי שינת קבע, ולא צעדתי בין החבירים, ולא כיניתי שם לחבירי, ולא שמחתי בתקלת חבירי, ולא באת קללת חבירי על מטתי, ולא הלכתי בשוק אצל מי שהוא חייב לי, מימי לא הקפדתי בתוך ביתי, לקיים מה שנאמר אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי. (תענית יז א)