אמאי קרו ליה עולא משגש ארחתיה דאימיה, דבעא מיניה רב אחדבוי בר אמי מרב ששת... אהדר ליה בבדיחותא, חלש דעתיה דרב ששת, אישתיק רב אחדבוי בר אמי ואתיקר תלמודיה, אתיא אימיה וקא בכיא קמיה, צווחה צווחה ולא אשגח בה, אמרה לי חזי להני חדיי דמצית מינייהו, בעא רחמי עליה ואיתסי. (בבא בתרא ט ב)