רב הונא בר חיון

תלמוד בבלי:

אמרו ליה רבנן לרב אשי חזי מר האי צורבא מרבנן ורב הונא ב"ר חיון שמיה, ואמרי לה רב הונא בר' חלוון שמיה, דשקל ברא דתומא ומנח בברזא דדנא (מקום שיש בו נקב בחבית והיין יוצא נותנו בשבת לסתום והוי כמתקן), ואמר לאצנועיה קמיכוינא, ואזיל ונאים במברא (בספינה רחבה של נכרי ויודע הוא שיעבירנה הנכרי לצד האחר), ועבר להך גיסא וסייר (משמר) פירי, ואמר אנא למינם קמיכוינא, אמר להו הערמה קאמרת, הערמה בדרבנן היא, וצורבא מרבנן לא אתי למיעבד לכתחלה. (שבת קלט ב)