שהרי למדנו, כשעלה רב הונה שמה (לארץ הקדושה) מצא רבנן שהיו עוסקים במקרא הזה, שכתוב, ופקדתי על בל בבבל והוצאתי בלעו מפיו ולא ינהרו אליו עוד גוים, ורב הונא עמד ולא הביטו עליו, כי לא הכירו אותו בתחילה משום שהיה קטן, בא לבית המדרש ומצא דרבנן היו אומרים מקרא הזה יש להסתכל בו, אם אלילו ויראתו של נבוכדנצר היה שמו בל, (ועל כן אמר ופקדתי על בל) הרי כתוב בו, ועד אחרן על קדמי דניאל די שמיה בלטשאצר כשם אלהי, (הרי שהאליל נקרא בלטשאצר ולא בל), ועוד מהו והוצאתי את בלעו מפיו.
קם רב הונא בין יסודות העמודים ואמר, אלו הייתי במקומי הייתי דורש את הפסוק הזה, לא הביטו בו, קם שנית ואמר דבר זה, בא רבי יודאי בר רב והושיבו לפניו, אמר לו אמור בני אמור, כי דברי תורה כתוב בהם בראש הומיות תקרא וגו'.
פתח ואמר כך למדנו, בימים הראשונים טרם שבא יעקב, היה האדם בשלוה בביתו (בלי שום מחלות), כשהגיע זמנו (למות) מת בלי מחלה, כיון שבא יעקב בקש לפני הקב"ה אמר לו, רבונו של עולם אם טוב לפניך, יפול בן אדם במחלה ב' או ג' ימים ואחר כך יאסף לעמו, ויוכל לצוות אל ביתו ולשוב מעונותיו, אמר לו (הקב"ה) טוב, ואתה תהיה סימן לבניך... קם ר' יהודה ונשקו על ראשו (של רב הונא), אמר, אם לא קרבתיך לחברים כאן, לא הכרנו אותך. (תרומה תתצו, ועיין שם עוד)
רב הונא תקיפו (החמיצו) ליה ארבע מאה דני דחמרא, על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן ואמרי לה רב אדא בר אהבה ורבנן, ואמרו ליה לעיין מר במיליה, אמר להו ומי חשידנא בעינייכו, אמרו ליה מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא, אמר להו אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא לימא, אמרו ליה הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא (זמורות הגפן שחותכים בשעת הזמיר) לאריסיה, אמר להו מי קא שביק לי מידי מיניה, הא קא גניב ליה כוליה, אמרו ליה היינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעים, אמר להו קבילנא עלי דיהיבנא ליה, איכא דאמרי הדר חלא והוה חמרא, ואיכא דאמרי אייקר חלא ואיזדבן בדמי דחמרא. (ברכות ה ב)
רב הונא מדליק שרגי (לכבוד שבת). (שבת קיט א)
ואף רב הונא סבר אין קידוש אלא במקום סעודה, דרב הונא קדיש ואיתעקרא ליה שרגא ועיילי ליה למניה לבי גנניה דרבה בריה דהוה שרגא וקדיש וטעים מידי, אלמא קסבר אין קידוש אלא במקום סעודה. (פסחים קא א)
בעא מניה רב אויא סבא מרב הונא בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל מהו לשחטה ביום טוב, אמר ליה מותר, אמר ליה וכי מה בין זה לנדרים ונדבות, אמר ליה עורבא פרח, כי נפק אמר ליה רבה בריה לאו היינו רב אויא סבא דמשתבח ליה מר בגויה דגברא רבה הוא, אמר ליה ומה אעביד ליה אני היום סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים ובעא מינאי מלתא דבעיא טעמא... (ביצה כא א)
אמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דהוה עביד רב הונא, אמר ליה בינקותיא לא דכירנא, בסיבותיה דכירנא, דכל יומא דעיבא (ביום המעונן ורוח מנשבת) הוו מפקין ליה בגוהרקא דדהבא וסייר לה לכולה מתא, וכל אשיתא דהוות רעיעתא הוה סתר לה, אי אפשר למרה בני לה, ואי לא אפשר בני לה איהו מדידיה, וכל פניא דמעלי שבתא הוה משדר שלוחה לשוקא וכל ירקא דהוה פריש להו לגינאי (שנשאר ולא מכרוהו) זבין ליה ושדי ליה לנהרא, וליתביה לעניים, זמנין דסמכא דעתייהו ולא אתו למיזבן, ולשדייה לבהמה, קסבר מאכל אדם אין מאכילין לבהמה, ולא ליזבניה כלל, נמצאת מכשילן לעתיד לבא (אם יכמשו לא יביאו ירק לסעודת שבת) . כי הוה ליה מילתא דאסותא הוי מלי כוזא דמיא ותלי ליה בסיפא דביתא, ואמר כל דבעי ליתי ולישקול, ואיכא דאמרי מילתא דשיבתא (מנהג שדים שמזיקין למי שיאכל ואינו נוטל ידיו), הוה גמיר, והוה מנח כוזא דמיא ודלי ליה ואמר כל דצריך ליתי וליעול דלא לסתכן. כי הוה כריך ריפתא הוה פתח לבביה ואמר כל מאן דצריך ליתי וליכול. אמר רבא כולהו מצינא מקיימנא לבר מהא, דלא מצינא למיעבד משום דנפישי בני חילא דמחוזא. (תענית כ ב)
...בשלמא רב הונא קרי בכהני דהא אפילו רב אמי ורב אסי דכהני חשיבי דארעא ישראל מיכף כייפו ליה לרב הונא... (מגילה כב א)
...איקלע רב נחמן לסורא עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא, אמרי ליה הפכן על צידיהן מהו, אמר להו פסולה, נעשו כשפודין של מתכת, אמר להו רב הונא לא אמרי לכו אמרי כוותי, אמרו ליה ומי אמר לן מר טעמא ולא קבלינן מיניה, אמר להו ומי בעיתא מינאי טעמא ולא אמרי לכו. (סוכה יד ב)
כי נח נפשיה דרב הונא סבור לאותובי ספר תורה אפורייה, אמר להו רב חסדא מילתא דבחייה לא סבירא ליה השתא ליקום ליעבד ליה, דאמר רב תחליפא אנא חזיתיה לרב הונא דבעי למיתב אפורייה והוה מנח ספר תורה עליה וכף כדא אארעא ואתיב ספר תורה עילויה... לא הוה נפיק פוריא מבבא, סבור לשלשולי דרך גגין, אמר להו רב חסדא הא גמירנא מיניה חכם כבודו דרך פתח, סבור לאשוניי מפוריא לפוריא, אמר להו רב חסדא הכי גמירנא מיניה חכם כבודו במטה ראשונה... פתח עליה רבי אבא ראוי היה רבינו שתשרה עליו שכינה אלא שבבל גרמה ליה... כי אסקוה להתם אמרו ליה לר' אמי ולר' אסי רב הונא אתי, אמרו כי הוינן התם לא הוה לן לדלויי רישין מיניה, השתא אתינן הכא אתא בתרין, אמרו ארונו בא, ר' אמי ור' אסי נפוק אילא ור' חנינא לא נפוק... אמרי היכא נינחיה, רב הונא ריבץ תורה בישראל ור' חייא ריבץ תורה בישראל הוה, מאן מעייל ליה אמר להו רב חנא אנא מעיילנא ליה דאוקמתיה לתלמודאי כי הוינא בר תמני סרי שנין ולא חזי לי קרי, ומשמע ליה קמיה וידעי בעובדיה, דיומא חד אתהפיכא ליה רצועה דתפילין ויתיב עלה ארבעין תעניתא עייליה. הוה גני יהודה מימיניה דאבוה וחזקיה משמאליה, אמר ליה יהודה לחזקיה קום מדוכתיך, דלאו אורח ארעא דקאים רב הונא, בהדי דקאים קם בהדיה עמודא דנורא, חזייה רב חנא איבעית, זקפיה לארונא (דרב הונא לקמיה עמודה דנהורא שלא יזיקנו) ונפק אתא, והאי דלא איענש ענש משום דזקפיה לארוניה דרב הונא. (מועד קטן כה א)
ראה גם רב הונא ריש גלותא מדרש רבה קהלת ח ט.
רב הונא נח נפשיה פתאום... ואמר רבא הני תלת מילי בעאי קמי שמיא תרתי יהבו לי, חדא לא יהבו לי חוכמתיה דרב הונא ועותריה דרב חסדא ויהבו לי... (שם כח א)
אמר רב אחא בר יעקב שיתין סבי הוינא וכולהו איעקור מפרקיה דרב הונא לבר מאנא דקיימי בנפשאי החכמה תחיה בעליה. (יבמות סד ב)
שלח ליה רב ענן לרב הונא הונא חברין שלם כי אתיא הא איתתא לקמך אגבה עישור נכסי, הוה יתיב רב ששת קמיה, אמר ליה זיל אימא ליה ובשמתא יהא מאן דלא אמר ליה, ענן ענן, ממקרקעי או ממטלטלי, ומאן יתיב בי מרזיחא ברישא, אזל רב ששת לקמיה דרב ענן, אמר ליה רב רבה ורב הונא רביה דרבה, שמותי שמית מאן דלא אמר ליה ואי לאו דשמית לא הוה קאמינא, ענן ענן ממקרקעי או ממטלטלי, ומאן יתיב בי מרזיחא ברישא. אזל רב ענן לקמיה דמר עוקבא א"ל חזי מר היכי שלח לי רב הונא ענן ענן, ועוד מרזיחא דשלח לי לא ידענא מאי ניהו, א"ל אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה, א"ל הכי והכי הוה מעשה, אמר ליה גברא דלא ידע מאי ניהו מרזיחא שלח ליה לרב הונא חברין... (כתובות סט א)
כי הוו מיפטרי רבנן מבי רב הוו פיישי אלפא ומאתן רבנן, מבי רב הונא הוו פיישי תמני מאה רבנן. רב הונא הוה דריש בתליסר אמוראי, כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דרב הונא ונפצי גלימייהו הוה סליק אבקא וכסי ליה ליומא ואמרי במערבא קמו ליה ממתיבתא דרב הונא בבלאה. (שם קו א)
רבה בר רב הונא אשכחיה לרב הונא דקאכיל דייסא באצבעתיה, אמר ליה אמאי קאכיל מר בידיה, א"ל הכי אמר רב דייסא באצבעתא בסים, וכל דכן בתרתין וכל דכן בתלת. אמר ליה רב לחייא בריה וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה מזמנים לך למיכל דייסא עד פרסה, למיכל בישרא דתורא עד תלתא פרסין. אמר ליה רב לחייא בריה, וכן א"ל רב הונא לרבה בריה כל מידעם לא תפלוט קמיה רבך, לבר מן קרא ודייסא שהן דומין לפתילתא של אבר, ואפילו קמי שבור מלכא פלוט. (נדרים מט ב)
ראה רב אדא בר אהבה נזיר נז ב.
רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא, שקלה כרכה בסודריה, אתא רבה בריה א"ל מורחינא ריחא דחינוניתא, א"ל בני טהרה יש בך, יהבה ניהליה, אדהכי אתא אבא בריה שקלה יהבה ניהליה, א"ל בני שמחת את לבי והקהיתה את שיני, היינו דאמרי אינשי רחמי דאבא אבני, רחמי דבני אבני דהוו ליה. (סוטה מט א)
דההוא גיטא דאישתכח בי דינא דרב הונא והוה כתיב ביה בשוירי מתא דעל רכיס נהרא, ואמר רב הונא חוששין לשני שוירי, ואמר ליה רב חסדא לרבה פוק ועיין בה דלאורתא בעי לה מינך רב הונא... (גיטין כז א)
רב הונא ורב חסדא הוו יתבי, חליף ואזיל גניבא עלייהו, אמר חד לחבריה ניקום מקמיה דבר אוריין הוא, א"ל אידך מקמי פלגאה ניקום, אדהכי אתא איהו לגבייהו, אמר להו במאי עסקיתו, אמרו ליה ברוחות... (שם לא ב)
משתבח ליה רב חסדא לרב הונא בדרב המנונא דאדם גדול הוא, א"ל כשיבא לידך הביאהו לידי, כי אתא חזייה דלא פריס סודרא, א"ל מאי טעמא לא פריסת סודרא, א"ל דלא נסיבנא, אהדרינהו לאפיה מיניה, א"ל חזי דלא חזית להו לאפאי עד דתנסב, רב הונא לטעמיה, דאמר בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה, בעבירה סלקא דעתך אלא אימא כל ימיו בהרהור עבירה... (קידושין כט ב)
וכי הא דרבה בר רב הונא דרב הונא קרע שיראי באנפי רבה בריה אמר איזול איחזי אי רתח אי לא רתח, ודלמא רתח וקעבר אלפני עור לא תתן מכשול, דמחיל ליה ליקריה, והא קעבר משום בל תשחית, דעבד ליה בפומבייני (במקום התפירה שאינו נחסר מדמיו), ודילמא משום הכי לא רתח, דעבד ליה בשעת ריחתיה. (שם לב א)
יתיב רב יוסף אחורי דרבי אבא קמיה דרב הונא ויתיב רב הונא וקאמר הלכה כרבי יהושע בן קרחה והלכה כרבי יהודה, אהדרינהו רב יוסף לאפיה אמר... (בבא קמא קב א)
קבעי מיניה רב חסדא מרב הונא תלמיד וצריך לו רבו מאי, אמר ליה חסדא חסדא לא צריכנא לך, את צריכת לי, עד ארבעין שנין איקפדי אהדדי ולא עיילי לגבי הדדי, יתיב רב חסדא ארבעין תעניתא משום דחלש דעתיה דרב הונא, יתיב רב הונא ארבעין תעניתא משום דחשדיה לרב חסדא. (בבא מציעא לג א)
רב הונא כתב שבעין ספרי תורה ולא איתרמי ליה אלא חד (ארכו כהקיפו). (בבא בתרא יד א)
רב הונא זבן ארעא מעובד כוכבים אתא ישראל אחר רפיק בה פורתא, אתא לקמיה דרב נחמן אוקמה בידיה, א"ל מאי דעתיך דאמר שמואל נכסי עובד כוכבים הרי הן כמדבר... (בבא בתרא נד ב, וראה שם עוד)
והא רב הונא תלמידיה דרב הוה, כי הוה אתי לקמיה דרב הונא אמר להו אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו, מאי מצוה נמי דאמר רבי יהושע בן קרחה, מצוה למימרא להו... (סנהדרין ו ב)
רב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה מיכניף ומייתי עשרה רבנן מבי רב, אמר כי היכי דלימטיה שיבה מכשורא (שביב מהקורה). (שם ז ב)
רב הונא זבן ההיא פרה לעובד כוכבים, אמר ליה רב חסדא מאי טעמא עבד מר הכי, אמר ליה אימור לשחיטה זבנה... (ע"ז טו א)
כי הא דרב הונא וחייא בר רב הוו יתבי קמיה דשמואל, אמר ליה חייא בר רב חזי מר דקא מצער לי, קביל עליה דתו לא מצער ליה, בתר דנפיק אמר ליה הכי והכי קא עביד, אמר ליה אמאי לא אמרת ליה באנפיה, אמר ליה חס לי דליכסוף זרעיה דרב על ידאי. (ערכין טז ב)
דאמר רב הונא כד הוינן ערקין באילין בוטיתא דסדרא רבה (כשהיינו בורחין להנך מערות של בית המדרש הגדול מפני השונאים), היו מדליקין עלינו נרות בשעה שהיו כיהים היינו יודעין שהוא יום, ובשעה שהיו מבהיקין היינו יודעין שהוא לילה. (פסחים א ב)