ראה אביי פסחים קד ב.
רב יצחק בר יהודה הוה רגיל קמיה דרמי בר חמא, שבקיה ואזיל לרב ששת, יומא חד פגע ביה, אמר ליה אלקפטא נקטן (ריח בא לך, משל על גסי הרוח משתדלין לעמוד במקום גדולים) משום דאזלת לך לקמיה דרב ששת הוית לך כי רב ששת, א"ל לאו משום הכי, מר כי בעינא מילתא פשיט לי מסברא, כי משכחנא מתניתא פרכא לה, רב ששת כי בעינא מילתא מיניה פשיט לי ממתניתא, דכי נמי משכחת מתניתא ופרכא מתניתא ומתניתא היא... (זבחים צו ב, וראה שם עוד)