אמר להו רב משרשיא לבריה כי בעיתו מיעל ומיגמרי (ללמוד) קמי רבייכו גרסו מתניתא ועלו לקמי רבייכו, וכי יתביתו קמיה חזו לפומיה, דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך, וכי גרסיתו גרסו על נהרא דמיא דכי היכי דמשכן מיא משכן שמעתתייכו, ותיבו אקילקלי דמתא מחסיא, (היו תלמידי חכמים ותרבות יפה היה בהם, אבל בפומבדיתא לא הוי תרבות מעליא, לכן טוב לדור באשפה של מתא מחסיא) ולא תיבו אפדני דפומבדיתא. טב גלדנא סריא דמתא מחסיא למיכל, (לאכול דג קטן מוסרח, מכותח המטמטם הלב, או שהוא מאכל עשירים) מכותחא דרמי כיפו. (הוריות יב א)
הנהו בני מעיים דאתו לקמיה דרבא, אקפינהו ולא אידמו, אתא רב משרשיא בריה ממשמש בהו ואידמו, אמר ליה מנא לך הא, אמר ליה כמה ידי ממשמשו בהני מקמי דליתי לקמיה דמר, אמר ליה חכים ברי בטריפות כרבי יוחנן. (חולין נ א)