רב עמרם חסידא כי הוה מצערין ליה בי ריש גלותא הוו מגנו ליה אתלגא, למחר אמרו ליה מאי ניחא ליה למר דלייתו ליה, אמר הני כל דאמינא להו מיפך אפכי, אמר להו בישרא סומקא אגומרי וחמרא מרקא, אייתו ליה אינהו בישרא שמינא אגומרי וחמרא חייא, שמעה ילתא ומעיילה ליה לבי מסותא ומוקמי ליה במיא דבי מסותא עד דמהפכי מיא דבי מסותא והוו דמא וקאי בישריה פשיטי פשיט. (גיטין סז ב)
הנך שובייתא דאתאי לנהרדעא אסקינהו לבי רב עמרם חסידא, אשקולו דרגא (סולם) מקמייהו, בהדי דקא חלפה חדא מנייהו נפל נהורא באיפומא (נפל אור בבית דרך פי העליה), שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוו יכולין בי עשר למדלייא (להרימו), דלייא לחודיה סליק ואזיל, כי מטא לפלגא דרגא איפשח (הרחיב רגליו לעמוד במקומו), רמא קלא (צעק) נורא בי עמרם, אתו רבנן אמרו ליה כסיפתינן (ביישתנו), אמר להו מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי, אשבעי דנפק מיניה (שהיצר יצא ממנו), נפק מיניה כי עמודא דנורא, אמר ליה חזי דאת נורא ואנא בישרא ואנא עדיפנא מינך. (קידושין פא א)
אימיה דרב עמרם חסידא הוה ליה מלוגא דשטראי, כי קא שכבא אמרה ליהוי לעמרם ברי, אתו אחוה לקמיה דרב נחמן אמרו ליה והא לא משך, אמר להו דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו. (בבא בתרא קנא א)