דרב פפא אזל לגבי ארמית, הוציאה לו מטה אמרה לו שב, אמר לה איני יושב עד שתגביהי את המטה, הגביהה את המטה ומצאו שם תינוק מת, מכאן אמרו חכמים אסור לישב על מטת ארמית. (ברכות ח ב)
ראה עוד רב הונא בריה דרב יהושע ברכות נח ב, ושבת קלו א, ופסחים לה א ופט ב וקיא ב.
א"ל מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דמעייני באגדתא... (שבת פט א)
רב פפא גדיל פתילתא (לכבוד שבת). (שם קיט א)
רב פפא לא מצלי בביתא דאית ביה הרסנא (משום ריחא). (עירובין סה א)
אמר רב פפא ביתא דאית ביה שונרא לא ניעול בה איניש בלא מסני (נעלים), מאי טעמא משום דשונרא קטיל לחיויא ואכיל ליה, ואית ביה בחיויא גרמי קטיני, ואי יתיב לה גרמא דחיויא אכרעיה לא נפיק ואסתכן ליה. (שם קיב ב)
אמר רב פפא אי לא דרמאי שכרא לא איעתרי (העשרתי). (שם קיג א)
רב פפא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא, חלש ליביה, שרף פינכא דדייסא ובעי רחמי ולא אתא מיטרא, אמר ליה רב נחמן בר אושפזתי אי שריף מר פינכא אחריתי דדייסא אתי מיטרא, אכסיף (התבייש) וחלש דעתיה ואתא מיטרא. (תענית כד ב)
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע איקלעו להינצבו לאתריה דרב אידי בא אבין, בעו מינייהו הוזהרו כשרות להנשא לפסולין או לא... אתו לקמיה דרב אידי בר אבין, אמר להו דרדקי הכי אמר רבי יהודה אמר רב לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים. (יבמות פה א)
בת חמוה דרב פפא נפלה לפני יבם שאין הגון לה, אתא לקמיה דאביי, אמר ליה חלוץ לה ובכך אתה כונסה, אמר ליה רב פפא לא סבר לה מר להא דאמר רבי יוחנן, ואלא היכי אימא ליה, אמר ליה חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז, לבתר דחלץ לה אמר לה זיל הב ליה, אמר ליה משטה אני בך עבדה ליה... א"ל אבוך היכא (כלומר כמדומה אני שיש לך אב ואם סמוכין לך לספק צרכיך לפיכך קא מחדדן שמעתיך), א"ל במתא, אימך היכא, א"ל במתא, יהיב בהו עיניה ושכיבן. (שם קו א)
והא רב פפא איעסק לבריה בי רב חביבא ובריך (שהשמחה במעונו) משעת אירוסין, אמר קים לי בגוייהו דלא הדרי בהו, לא אסתייע מילתא והדרי בהו. (כתובות ח א)
רב פפא איעסק ליה לבריה בי אבא סוראה אזיל למיכתב לה כתובתה, שמע יהודה בר מרימר נפק אתא איתחזי ליה, כי מטו לפיתחא הוה קא מפטר מיניה, אמר ליה ניעול מר בהדאי, חזייה דלא הוה ניחא ליה, אמר ליה מאי דעתיך משום דאמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא לא תיהוי בעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא דלא ידיעא מאי זרעא נפיק מיניה, וכל שכן מברא לברתא, האי נמי תקנתא דרבנן היא, דאמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי (שיקפוץ אדם ויתן לבתו), אמר ליה הני מילי מדעתיה, לעשוייה (להכריחו) נמי, א"ל אטו מי קאמינא לך דעול ועשייה, עול ולא תעשייה קאמינא, אמר ליה מעלאי דידי (כניסתי אליו) היינו עשייה. אכפייה ועול (נכנס), אישתיק ויתיב, סבר ההוא מירתח רתח, כתביה לכל מאי דהוה ליה, לסוף אמר ליה השתא נמי לא מישתעי מר, חיי דמר לא שביקי מידי לנפשאי (לא הנחתי כלום לעצמי), אמר ליה אי מינאי דידי אפילו האי נמי דכתבת לא ניחא לי, א"ל השתא נמי אהדר בי, א"ל שוייה נפשך הדרנא (לעשותך חוזר בו) לא קאמינא. (כתובות נב ב)
...תפסוה אינהו (את הספינה), רב פפא מימלח מלוחי (מנהיגה בעוגן שלה), רב הונא בריה דרב יהושע ממתח לה באשלא, מר אמר אנא קנינא לה לכולה, ומר אמר אנא קנינא לה לכולה... אתו לקמיה דרבא אמר להו קאקי חיורי משלחי גלימי דאינשי (אוזים לבנים מפשיטי מעילי אנשים), הכי אמר רב נחמן והוא שתפסה מחיים. (שם פד ב)
...זימנין הוו יתבי קמיה רב פפא ורב אחא בר מתנא, אייתו ההוא שטרא גביה, א"ל רב פפא ידענא ביה דשטרא פריעא הוא, א"ל איכא איניש אחרינא בהדי דמר, א"ל לא, א"ל אף על גב דאיכא מר עד אחד לאו כלום הוא, א"ל רב אדא בר מתנא ולא יהא רב פפא כבת רב חסדא, בת רב חסדא קים לי בגווה, מר לא קים לי בגוייה, אמר רב פפא השתא דאמר מר קים לי בגוויה מילתא היא, כגון אבא בר מרי דקים לי בגוויה קרענא שטרא אפומיה, קרענא סלקא דעתך, אלא מרענא שטרא אפומיה. (שם פה א)
תא שמע דההוא גברא דזבין ארעא לרב פפא דאצריכו ליה זוזי למיזבן תורי, לסוף לא איצריכו ליה ואהדריה ניהליה רב פפא לארעיה, רב פפא לפנים משורת הדין הוא דעבד. (שם צז א)
כי הוו מיפטרי רבנן מבי אביי ואמרי לה מבי רב פפא, ואמרי לה מבי רב אשי הוו פיישי מאתן רבנן, וקרו נפשייהו יתמי דיתמי. (שם קו א)
...ותו רב פפא הוה משקי בי הלולא דאבא מר בריה ודלי ליה כסא לר' יצחק בריה דרב יהודה ולא קם מקמיה, ואיקפד, אפילו הכי הידור מיעבד ליה בעו. (קידושין לב ב)
כי הא דרב פפא הוה מסיק תריסר אלפי זוזי בי חוזאי, אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אבא אגב אסיפא דביתיה, כי אתא נפק לאפיה עד תואך. (בבא קמא קד ב)
כי הא דאבוה דרב פפא אירכס ליה חמרא ואשכחיה, אתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר ליה זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול, אזל אייתי סהדי, אמר להון ידעיתון ביה דרמאי הוא, אמרו ליה אין, אמר להו אנא רמאה אנא, אמר ליה אנן לאו רמאי את קאמרינן, אמר רבה בר רב הונא מסתברא לא מייתי איניש חובתא לנפשיה. (בבא מציעא כח ב)
אמר רב פפא טרפא דידי (עושה שכר תמרים היה ומוכר לו בזמן הזול בתשרי כשער של ניסן וממתין לו עד ניסן) שרי, מאי טעמא שכראי לא פסיד, זוזי לא צריכנא, אנא הוא דקא עבידנא מילתא גבי לוקח, אמר ליה רב ששת בריה דרב אידי לרב פפא מאי חזי מר דקא אזלת בתר דידך זיל בתר דידהו, דאילו הוו להו זוזי הוו שקלי כי השתא, השתא דלית להו זוזי שקלי כיוקרא דלקמיה. (שם סה א)
רב פפא הוה סליק בדרגא אישתמיט כרעיה בעי למיפל, אמר השתא כן איחייב מאן דסני לן כמחללי שבתות וכעובדי עבודת כוכבים, א"ל חייא בר רב מדפתי לרב פפא שמא עני בא לידך ולא פרנסתו, דתניא רבי יהושע בר קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים... (בבא בתרא י א)
רב פפא הוו ליה הנהו דיקלי אמיצרא דרב הונא בריה דרב יהושע, אזל אשכחיה דהוה חפר וקא קאיץ שרשיו, אמר ליה מאי האי, אמר ליה תנן היו שרשים יוצאים לתוך של חבירו מעמיק שלשה כדי שלא יעכב המחרישה, אמר ליה הני מילי שלשה מר קא חפר טפי, אמר ליה אנא בורות שחין ומערות קא חפרנא... אמר רב פפא אמרי ליה כולהי ולא יכילי ליה עד דאמרי ליה הא דאמר רב יהודה מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו... (שם כו א)
רב פפא זבן ארעא מההוא גברא, אמר ליה הויא עשרין גירוי משחיה (מדתו), ולא הואי אלא חמיסרא, אתא לקמיה דאביי אמר ליה סברת וקיבלת... והא עשרין אמר לי, דעדיפא (משובח) כעשרין. (שם קו א)
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אתו לקמיה דרבא, אמר להו אוקימתון מסכתא פלן ומסכתא פלן, אמרו ליה אין, איעתריתו פורתא (העשרתם), אמר ליה אין דזבנן קטינא דארעא, קרי עלייהו אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים שבעולם הזה בעולם הזה. (הוריות י ב)
...זימנין הוי יתיב רב פפא וקמבעיא ליה א"ל הונא בריה דרב נחמן לרב פפא תנינא אין לי אלא שעבר מחמת קריו, עבר מחמת מומין מנין, תלמוד לומר והוא, קם נשקיה ברישיה ויהיב ליה ברתיה. (שם יב ב)
רב פפא אכל (מתנות) בשביל אשתו. (חולין קלב א)