רב ששת כי הוה יתיב בתעניתא בתר דמצלי אמר הכי, רבון העולמים גלוי לפניך בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומביא קרבן, ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו, ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי, יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני. (ברכות יז א)
רב ששת סגי נהור הוה, הוו קאזלי כולי עלמא לקבולי אפי מלכא, וקם אזל בהדייהו רב ששת, אשכחיה ההוא צדוקי אמר ליה חצבי (כדים) לנהרא, כגני (השבורים לאן) לייא, אמר ליה הא חזי דידענא טפי מינך, חלף גונדא קמייתא כי קא אוושא (רעשו), אמר ליה ההוא צדוקי אתא מלכא, אמר ליה רב ששת לא קאתי, חלף גונדא תניינא כי קא אוושא, אמר ליה ההוא צדוקי השתא קא אתי מלכא, אמר ליה רב ששת לא קא אתי מלכא, חליף תליתאי כי קא שתקא, אמר ליה רב ששת ודאי השתא אתי מלכא, אמר ליה ההוא צדוקי מנא לך הא, אמר ליה דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, דכתיב צא ועמדת בהר לפני ה' והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה'... ואחר האש קול דממה דקה. כי אתא מלכא פתח רב ששת וקא מברך ליה, אמר ליה ההוא צדוקי למאן דלא חזית ליה קא מברכת. ומאי הוי עליה דההוא צדוקי, איכא דאמרי חברוהי כחלינהו לעיניה ואיכא דאמרי רב ששת נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות. (שם נח א)
ראה עוד רב נחמן עירובין יא ב.
ההוא בר טביא (צבי) דאתא לבי ריש גלותא דאתציד ביום טוב ראשון של גלויות ואשתחיט ביום טוב שני, ר"נ ורב חסדא אכלו, רב ששת לא אכיל, אמר ר"נ מאי אעביד ליה לרב ששת דלא אכיל בישרא דטביא, א"ל רב ששת והיכי איכול, דתני איסי ואמרי לה איסי תני וכן היה ר' יוסף אומר שני ימים טובים של גליות... אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל, אמר ליה תני מר מידי בקדושות, אמר ליה תנינא מודה רבי יוסי בשני ימים טובים של גליות, אמר ליה אי משכחת להו לא תימא להו ולא מידי. (עירובין לט ב)
דרב ששת מסר שינתיה לשמעיה (אמר לו הניחני לישן מעט וכשיגיע זמן תפלה הקיצני), מר אית דרב ששת ומר לית ליה דרב ששת. (שם סה א)
רב חסדא ורב ששת כי פגעי בהדי הדדי רב חסדא מרתען שיפוותיה ממתנייתא דרב ששת, ורב ששת מרתע כוליה גופיה מפלפוליה דרב חסדא. (שם סז א)
רב ששת כל תלתין יומין מהדר ליה תלמודיה ותלי וקאי בעיברא דדשא ואמר חדאי נפשאי חדאי נפשאי, לך קראי לך תנאי. (פסחים סח ב)
רב ששת הוה יתיב בתעניתא כל מעלי יומא דפסחא... שאני רב ששת דאיסתניס הוה, דאי טעים בצפרא מידי לאורתא לא הוה מהני ליה מיכלא. (פסחים קח א)
והא אמרי ליה רבנן לרב ששת נסיב איתתא ואוליד בני, ואמר להו בני ברתי בני נינהו, התם דחויי קמדחי להו, דרב ששת איעקר מפירקיה דרב הונא. (יבמות סב ב)
ראה עוד רב הונא כתובות סט א.
רב ששת הוה ליה אשרתא דסרבלי (שנתן סרבלים באשראי לתת לו המעות לזמן קבוע), א"ל לרב יוסף בר חמא בהדי דאתית אייתינהו ניהלי, אזל, יהבינהו ליה, אמרי ליה ניקני מינך, אמר להו אין, לסוף אישתמיט להו, כי אתא לגביה אמר ליה שפיר עבדת דלא שוית נפשך עבד לוה לאיש מלוה... (גיטין יד א)
דרב ששת אשקליה (לקח) גיטא לההוא גברא בעל כרחיה, אמר להו לסהדי הכי אמר לכו רב ששת לבטל גיטא, ואצרכיה רב ששת גיטא אחרינא. (שם לד א)
רב ששת עיסק בכשורי (קורות), אמר גדולה מלאכה שמחממת את בעליה. א"ל ריש גלותא לרב ששת מאי טעמא לא סעיד מר גבן, א"ל דלא מעלו עבדי, דחשידי אאבר מן החי, א"ל מי יימר, אמר ליה השתא מחוינא לך, א"ל לשמעיה זיל גנוב אייתי לי חדא כרעא מחיותא, אייתי ליה, אמר להו אהדמו לי הדמי דחיותא (סדרו לפני הבהמה לנתחיה), אותיבו קמיה, אמר להו הא בעלת שלש רגלים הואי, פסוק אייתו חדא מעלמא, אותיבו קמיה, אמר ליה לשמעיה אותביה נמי להך דידך, אותבה, אמר להו האי בת חמש רגלים הואי, אמר ליה אי הכי ליעבדי קמיה שמעיה דמר וליכול, א"ל לחיי, קריבו תכא קמייהו,ואייתו קמיה בישרא ואותיבו קמיה ריסתנא דחנקא חמתא (עצם קטן שעל כף הירך שאדם בולעו ונחנק, משום דרב ששת סגי נהור ולא יראנו), גששיה ושקלה כרכה בסודריה, לבתר דאכיל אמרי ליה איגניב לן כסא דכספא, בהדי דקא מעייני ואתי אשכחיה דכרוכה בסודריה, אמרי ליה חזי מר דלא מיכל קא בעי אלא לצעורן, אמר להו אנא מיכל אכלי וטעמי ביה טעמא דחיורא (בשר בעלת שחין), אמרי ליה חיורא לא עביד לן האידנא, אמר להו בדקו בדוכתיה, דאמר רב חסדא אוכמא בחיורא וחיורא באוכמתא (טלאי לבן בעור שחור לקותא היה שם), בדוק אשכחוה. כי קא נפיק כרו ליה בירא ושדו ליה ציפתא (מחצלת) עילוייה ואמרי לה ליתי מר לינה, נחר ליה רב חסדא מאחוריה, אמר ליה לינוקא פסוק לי פסוקיך, אמר ליה נטה לך על ימינך או על שמאלך, אמר ליה לשמעיה מאי קא חזית, אמר ליה ציפיתא דשדיא, אמר ליה הדר מיניה... (שם סז ב)
רב ששת שדי להו (קצותיהם וזכוכיותיהם) בנורא. (בבא קמא ל א)
...חלש דעתיה דרב ששת, אישתיק רב אחדבוי בר אמי (נעשה אלם) ואתיקר תלמודיה, אתיא אימיה וקא בכיא קמיה צווחה צווחה ולא אשגח בה, אמרה ליה חזי להני חדיי דמצית מינייהו, בעא רחמי ליה ואיתסי (נרפא). (בבא בתרא ט ב)
ואף רב ששת סבר שכינה בכל מקום, דא"ל רב ששת לשמעיה לכל רוחתא אוקמן לבר ממזרח, ולא משום דלית ביה שכינה אלא משום דמורו בה מיני, (תלמידי עובדי ע"ז מורים הוראה להתפלל במזרח). (שם כה א)
ר' יוסי בר נתן גמיר לה להא מתניתא ולא ידע ליה לפרושה, אזל בתריה דרב ששת לנהרדעא ולא אשכחיה, אזל בתריה למחוזא אשכחיה, אמר ליה מאי מועדי ה' נאמרו שבת בראשית לא נאמרה, אמר ליה מועדי ה' צריכין קידוש בית דין שבת בראשית אינה צריכה קידוש בית דין... (שם קכא א)
...מנפח רב ששת בידיה, אזל ליה הואיל דרב יוסף. (שם קלד ב)
א"ל רב ששת לשמעיה כי מטית להתם ארהיטני (כשתגיע לאילן אשרה הגוזלת את הרבים תמהר אותי), היכי דמי, אי דליכא דירכא אחרינא למה לי ארהיטני, מישרא שרי, ואי דאיכא דירכא אחרינא כי אמר ארהיטני מי שרי, לעולם דליכא דירכא אחרינא, ואדם חשוב שאני. (ע"ז מח ב)
ראה עוד רב יצחק בר יהודה זבחים צו ב.
אמר רבא הקשה אדם קשה שהוא קשה כברזל, ומנו, רב ששת... (מנחות צה ב)
רבי אידי סרסיה (שמשו) דרב ששת הוה, שמעה מיניה, אזל אמרה בי מדרשא ולא אמרה משמיה, שמע רב ששת איקפד, אמר מאן דעקיץ ליעקציה עקרבא... (בכורות לא ב)