רב בתר צלותיה אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתתן לנו חיים ארוכים חיים של שלום חיים של טובה חיים של ברכה חיים של פרנסה חיים של חלוץ עצמות, חיים שיש בהם יראת חטא, חיים שאין בהם בושה וכלימה, חיים של עושר וכבוד, חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים, חיים שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה. (ברכות טז ב)
כי נח נפשיה דרב אזלו תלמידיו בתריה כי הדרי אמרי ניזיל וניכול לחמא אנהר דנק, בתר דכרכי יתבי וקא מיבעיא להו הסבו דוקא תנן אבל ישבו לא או דילמא כיון שאמרו ניזיל וניכול ריפתא בדוכתא פלניתא כי הסבו דמי, לא הוה בידייהו, קם רב אדא בר אהבה אהדרי קרעיה לאחוריה וקרע קריעה אחרינא, אמר נח נפשיה דרב וברכת מזונא לא גמרינן. (ברכות מב ב)
רב ורבי חייא הוו יתבי בסעודתא קמיה דרבי, אמר ליה רבי לרב קום משי ידך, חזייה דקא מרתת (מפחד), אמר ליה בר פחתי עיין בברכת מזונא קאמר לך. (שם מו ב)
ראה עוד קרנא שבת קח א.
רב לא אזיל לבי אבידן (מקום שמתוכחים שם) וכל שכן לבי נצרפי. (שם קטז א)
דרב איקלע לההוא אתרא דלא הוה ליה רווחא (מקום לתלמידים) נפק יתיב בכרמלית, אייתו ליה בי סדיא לא יתיב, מאן דחזא סבר משום דבי סדיא אסור, ולא היא, דרב אכרוזי מכריז בי סדיא שרי, ומשום כבוד רבותינו לא ישב עליו (שלא היה להן דבר לישב עליו ויושבין על גבי קרקע). (שם קמו ב)
ראה עוד רב כהנא שבת קנב א.
תא שמע דרב הוה יתיב בההוא מבואה הוה יתיב רב הונא קמיה, אמר לי לשמעיה זיל אייתי לי כוזא דמיא, עד דאתא נפל לחיא, אחוי ליה בידיה, קם אדוכתיה, אמר ליה רב הונא לא סבר לה מר לסמוך אדיקלא, אמר דמי האי מרבנן כמאן דלא פרישי אינשי שמעתא, מי סמיכנן עליה מאתמול... (עירובין טו א)
דרב ושמואל הוו יתבי בההוא חצר, נפל גודא ביני ביני, אמר להו שמואל שקולו גלימא נגידו בה, אהדרינהו רב לאפיה (דקסבר אסור לטלטל הסדין שבתוכה), אמר להו שמואל אי קפיד אבא שקולו וקטרו בה, (קחו אבנטו וקשרו בו את הטלית). (שם צד א)
הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דרב, חד אמר שויתינן האי שמעתא כדבר אחר מסנקן, ואחד אמר שויתינן האי שמעתא כגדי מסנקן, ולא אישתעי רב בהדי דהאיך. (פסחים ג ב)
רב בר אחוה דר' חייא ובר אחתיה... (פסחים ד א, וראה עוד רבי חייא לכאן)
א"ל רב לחייא בריה לא תשתי סמא (לא תלמד לשתות סמים מפני שתקבע להן ווסת ויהא לבך שואלך ותפזר מעות), ולא תשוור ניגרא, (פסיעה גסה שנוטלת מאור עינים), ולא תעקר ככא (שן ממש משום חולי), ולא תקנא בחיויא ולא תקנא בארמאה. (שם קיג א)
תא שמע דרב איקלע לבבל בתענית צבור קם קרא בסיפרא, פתח בריך, חתים ולא בריך, נפול כולי עלמא אאנפייהו ורב לא נפל על אפיה... רב בכהני קרא... אלא רב הא איכא שמואל דכהנא הוה ודבר עליה, שמואל נמי מיכף הוה כייף ליה לרב, ורב הוא דעבד ליה כבוד, וכי עביד ליה בפניו, שלא בפניו לא עביד ליה. (מגילה כב א)
והא רב כי איקלע לדרדשיר מכריז ואמר מאן הויה ליומא (לאשה)... ואיבעית אימא לרבנן יחודי בעלמא הוא דמייחדי להו... (יבמות לז ב)
דההוא דאתא לקמיה דרב אמר ליה עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל מהו, אמר לו הולד כשר, אמר ליה הב לי ברתך, לא יהיבנא לך... לא הוה קאזיל מקמיה, יהיב ביה עיניה ושכיב. (שם מה א)
דרב מנגיד מאן דמקדש בביאה, ומאן דמקדש בשוקא, ומאן דמקדש בלא שדוכי, ומאן דמבטל גיטא, ומאן דמסר מודעא אגיטא, ומאן דפקיר שליחא דרבנן, ומאן דשהי שמתא דרבנן עליה תלתין יומין ולא אתי לבי דינא ותבע לשמתיה, ועל חתנא דדאיר (שגר) בבי חמוהי. (שם נב א)
רב הוה מיפטר מרבי חייא, אמר ליה רחמנא ליצלך ממידי דקשה ממיתא, ומי איכא מידי דקשה ממיתא, נפק דק ואשכח, ומוצא אני מר ממות את האשה וגו'. רב הוה קא מצערא ליה דביתהו, כי אמר לה עבידי לי טלופחי (עדשים) עבדא ליה חימצי, חימצי עבדא ליה טלופחי, כי גדל חייא בריה אפיך לה (היה אומר לה הפך ממה שאמר האב), אמר ליה איעליא לך אמך (הטיבה), אמר ליה אנא הוא דקא אפיכנא לה, אמר ליה היינו דקא אמרי אינשי דנפיק מינך טעמא מלפך (מלמדך), את לא תעביד הכי, שנאמר למדו לשונם דבר שקר העוה וגו'. (שם סג א)
אמר רב אי לאו דחמיתיה לחביבי דחלץ בסנדל דאית לה שינצין אנא לא הואי חליצנא אלא בסנדלא דטייעא דמיהדק טפי... (שם קב א)
...קרי שמואל עליה דרב לא יאונה לצדיק כל און, קרי רב עליה דשמואל ותשועה ברוב יועץ. (שם קכא א)
מתניתא קא רמית עליה דרב, רב תנא הוא ופליג. (כתובות ח א)
כי הוו מיפטרי רבנן מבי רב הוו פיישי (נשארו) אלפא ומאתן רבנן. (כתובות קו א)
רב צייר כוורא (כחתימה). (גיטין לו א)
באגא דאלימי הוה ליה לרב נהגי ביה כבוד, לרבה בר בר חנה לא נהגי ביה כבוד. (קידושין נט א)
רב ורב יהודה הוו קאזלי באורחא, הוה קאזלא ההיא אתתא קמייהו, א"ל רב לרב יהודה דל כרעיך מקמי גיהנם, אמר ליה והא מר הוא דאמר בכשרים שפיר דמי, א"ל מי יימר דבכשרים כגון אנא ואת, אלא כגון מאי, כגון רבי חנינא בר פפי וחביריו. (שם פא א)
...איכא דאמרי אמר רב הונא אמר רב עשינו עצמנו בבבל כארץ ישראל לבהמה דקה מכי אתא רב לבבל. רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן, ואמרי לה לבי ישוע הבן, רב לא עייל קמיה דשמואל, שמואל לא עייל קמיה דרב אסי, רב אסי לא עייל קמיה דרב, אמרי מאן נתרח (מי יתאחר), נתרח שמואל וניתי רב ורב אסי, ונתרח רב או רב אסי, רב מילתא בעלמא הוא דעבד ליה לשמואל משום ההוא מעשה דלטייה אדבריה רב עליה... (בבא קמא פ א)
ראה עוד ר' יוחנן בבא קמא קיז א.
דרב אוזיף דינרי מברתיה דר' חייא, לסוף אייקור דינרי, אתא לקמיה דרבי חייא א"ל זיל שלים לה טבין ותקילין... (בבא מציעא מד ב)
כי הוה נחית רב לבבל אמר ליה רבי חייא לר' בן אחותי יורד לבבל, יורה, יורה, ידין, ידין, יתיר בכורות, אל יתיר... רב בר אחוה דהוה בר אחתיה, רבה בר בר חנה בר אחוה דלא בר אחתיה, ואי בעית אימא על שם חכמתו, דכתיב אמור לחכמה אחותי את... והאמר רב שמונה עשר חדשים גדלתי אצל רועה בהמה לידע איזה מום קבוע ואיזה מום עובר, אלא לחלק לו כבוד לרבה בר בר חנה, ואיבעית אימא משום הא גופיה, דרב בקיא במומי טפי ושרי מומי דלא ידעי אינשי ואמרי כי האי גוונא שרא רב, ואתו למישרי מום עובר. (סנהדרין ה א)
רב כי הוה אתי לבי דינא אמר הכי, ברעות נפשיה לקטלא נפיק (לישא עליו חטא), וצבי ביתיה לית הוא עביד (צרכי ביתו אינו עושה כאן), וריקן לביתיה עייל, ולואי שתהא ביאה כיציאה. כי הוי חזי אמבוהא (דספרי, סיעת אנשים אחריו) אבתריה אמר אם יעלה לשמים שיאו וגו' בגללו לנצח יאבד. (שם ז ב)
אמר רב אנא הואי במנינא דבי רבי ומינאי דידי הוו מתחלי ברישא... שאני מניינא דבי רבי דכולהו מניינייהו מן הצד הוו מתחלי. (שם לו א)
קבריה דרב הוו שקלי מיניה עפרא לאישתא בת יומא (ומתרפאים בו), אתו אמרו ליה לשמואל, אמר להו יאות עבדין קרקע עולם הוא, וקרקע עולם אינה נאסרת... (שם מז ב)
ראה עוד רב חנינא בר שילא סנהדרין עב ב.
...אינשיייה (שכח) רב לגמריה, אקריוהו לרב כהנא בחילמיה בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר, אתא א"ל הכי אקריון, אדכריה רב לגמריה... (שם פב א)
רב לא שביק לבריה למישקל ליה סילוא (קוץ). (שם פד ב)
רב לא שתי מבי ארמאה, אמר לא זהירי בגילוי, מבי ארמלתא שתי, אמר סירכא (מנהג) דגברא נקיטא... (ע"ז ל א)
אמר רב האי שיכרא דארמאה שרי, וחייא ברי לא נישתי מיניה... הואיל ולקי לא נישתי מיניה. (שם לא ב)
ראה עוד רבי חייא ע"ז עד ב.
דרב לא מוקים אמורא עליה מיומא טבא לחבריה משום שכרות. (זבחים יח א)
...א"ל ריש לקיש מנו רב ומנו רב ולא ידענא ליה, א"ר יוחנן ולא נהירא ליה לאותו תלמיד ששימש את רבי רבה ור' חייא, והאלקים כל אותן שנים ששימש אותו תלמיד בישיבה אני שמשתי בעמידה, ומאן גבר, הוא גבר בכולא. מיד פתח ריש לקיש ואמר ברם זכור אותו האיש לטוב שאמרו שמועה מפיו. (חולין נד א)
ההוא בר טביא (צבי) דאתא לבי ריש גלותא דהוה מפסק כרען בתרייתא, בדקיה רב בצומת הגידין ואכשריה, סבר למיכל מיניה באומצא (אינו צלי כל כך), א"ל שמואל לא חייש מר לנקורי (שמא נשכו נחש שם ואסורה משום סכנת נפשות), א"ל מאי תקנתא, נותביה בתנורא דאיהו בדיק נפשיה, אותביה, נפל תילחי תילחי (מתפרק ונופל חתיכות חתיכות), קרי שמואל עליה דרב לא יאונה לצדיק כל און, קרי רב עליה דשמואל כל רז לא אנס לך. (שם נט א)
דרב הוה יתיב אמברא דאישתטית (מקום מעבר של אותו נהר), חזיא לההוא גברא דהוה קא מחוור רישא (רחץ ראש), נפל מיניה, אזל אייתי סילתא שדא אסיק תרין (הוציא שנים), אמר רב עבדי נמי הכי, אסרינהו ניהליה. (שם צה א)
...ורב בקעה מצא וגד בה גדר, דרב איקלע לטטלפוש שמעה לההוא איתתא דאמר לחבירתה ריבעה דבשרא כמה חלבא בעי לבשולי, אמר לא גמירי דבשר בחלב אסור, איעכב וקאסר להו כחלי. (שם קי א)
דרב איקלע לבי רב שימי בר חייא בר בריה חש בעיניו, עבדו ליה שייפא בצעא (משחה בקערה), בתר הכי רמו ליה בשולא בגואה טעים ליה טעמא דשייפא, אמר יהיב טעמא כולי האי, ולא היא שאני התם דנפיש מררה טפי (הסמנים מרים מאד). (שם קיא ב)
...אמר ליה מאן ריש סדרא בבבל, אמר ליה אבא אריכא, אמר ליה אבא אריכא קרית ליה, דכירנא כד הוה יתיבנא אחר י"ז שורן אחוריה דרב קמיה דרבי, ונפקי זיקוקין דנור מפומיה דרב לפומיה דרבי ומפומיה דרבי לפומיה דרב ולית אנא ידע מה הן אומרין, ואת אבא אריכא קרית ליה. (שם קלז ב)
...כל היכא דיתיב רב לא סגי ליה בלא הוראה. (כריתות יג ב)
דקיימא לן הלכה כרב באיסורי בין לקולא בין לחומרא. (נדה כד ב)
אחוי דאימא דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבה, א"ל כד תיחמי שמשא בריש דיקלי תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים, מחלפא שיטתיה דרב, תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים (בלילה), וכא אמר בנעילת שערי היכל (ששימשא בריש דיקלי), אמר רב מתנה על ידי דרב מאריך בצלותא סגין הוה מגיע לנעילת שערי שמים (ועדיין עומד בתפלה). (ברכות לא א)
שמואל סליק לגבי רב חמא יתיה אכל בהתם (מכוסה במפה בידו), אמר ליה מהו כן, אמר ליה איסתניס אני (ואע"פ שנטלתי ידי אי אפשר לי לאכול כך בלא מפה). (שם נח ב)
אמר רבי פנחס עובדא הוה ברב דהוה עייל מחמתה דטיבריא פגעון ביה רומאי אמרון ליה מן דמאן את, אמר לו מן דסופינוס (מאנשי שר העיר ששמו סופיינוס), ופנינה (הפנו ממנו והלך לו לשלום), ברמשא אתו לגביה (שר העיר סופיינוס) אמרין ליה עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי, אמר לון למה, אמרין ליה פגעינן בחד אמרין ליה יהודאי ואמרינן ליה מן דמאן את, אמר לן דסופיינוס, אמר לון ומה עבדתון ליה, אמר ליה דיון ליה פנינן יתיה, אמר לון יאות עבדיתון, ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם ניצול, מי שהוא נתלה בהקב"ה לא כל שכן. (שם סג א)
רב כד נחית לתמן אמר אנא הוא בן עזאי דהכא, אתא חד סב שאל ליה שני הרוגים זה על גב זה, סבר רב שהן עורפין... (פאה ל א)
רב אזל לחד אתר חמא חד מבוי שריתיה בליחיא (בלחי שהיה דק), יהב לה בחוטרא ואפלה (הכה עליו במקלו והפילו), א"ל רב חונא דיקלא קאים (ואפשר לסמוך עליו), א"ל רב עינוי דרב חונא גבה ועינוי דרב לית אינון גבה, אלא הריני אוסר להן משם קורה, ולשבת הבאה אני מתיר להן משום לחי, שיהיו יודעין שאם ינטל הדקל שהוא אסור לטלטל... (עירובין ז ב)
ראה עוד רבי חייא ביצה יז ב.
רב מניתיה רבי להתיר נדרים ולראות כתמים, מן דדמך בעא גביה בריה מומי בכורות, אמר ליה איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא, אמר רב יוסי בי רבי בון כולא יהב ליה, לדון יחידי ולהתיר נדרים ולראות כתמים ולראות מומין שבגלוי, מן דדמך בעא גבי בריה מומין שבסתר, אמר ליה איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא. (נדרים לה ב)
א"ר יוסי ב"ר אבין כל אותן ל' יום שהיה רבי חייא רבה נזוף מרבינו אליף לרב בר אחתיה כל כללי דאורייתא, ואלין אינון כלליא דאורייתא הלכתא דבבלאי. (בראשית לג ג, וראה עוד ר' חייא פסחים ד')
טוב ארך רוח מגבה רוח, חד פרסי אתא גבי רב אמר ליה אלפני אוריא, א"ל אמור אל"ף, אמר ליה מאן דיימר דהוא אל"ף ימרון דאינו כן, אמור בי"ת, א"ל מאן אמר דהוא בי"ת, גער בו והוציאו בנזיפה. אזל לגבי שמואל א"ל אלפני אורייא, אמר ליה אמור אל"ף א"ל מאן דיימר דהוא אל"ף, א"ל אמור בי"ת, א"ל מאן אמר דהוא בי"ת, אחדיה באודניה (משכו באוזנו), ואמר אודני אודני, א"ל שמואל מאן אמר דהוא אודניך, א"ל כולי עלמא ידעין דהוא אודני, א"ל אוף הכא כולי עלמא ידעין דהוא אל"ף ודהוא בי"ת, מיד נשתתק הפרסי וקביל עלוי... טובה היא האריכה שהאריך שמואל עם הפרסי מהקפדה שהקפיד עליו רב, שאילולא כן חזר הפרסי לסיאורו, וקרא עליו טוב ארך רוח. (קהלת ז יט)
אריוך מלך אלסר נתגלגל ברב ושמואל, וכאלו יאמר אריוך ומלך אלסר, היינו שמלת מלך נדרש לפניו ולאחריו, אריוך מלך הוא שמואל שגם הוא נקרא אריוך, ומלך אלסר הוא רב שמלך באיסורא, רוצה לומר דהלכתא כשמואל בדינא וכרב באיסורא. (גלגולי נשמות ג)
אבל יש טומאה הנ"ל מבחינה אחרת, כי דע שעל ידי רבנים ודיינים שאינם כשרים, שעושין עוות הדין, על ידי זה באה טומאה הנ"ל חס ושלום, כי על ידי עוות המשפט, שהוא בחינת (תהלים קכ"ב) "כסאות למשפט" נופלין בחינת אהבות מן המרכבה... וכשנפגם המרכבה, בחינת כסאות למשפט על ידי עיוות הדין, אזי נופלים משם אהבות נפולות, ועל ידי האהבות הנפולות בא חס ושלום החימום והטומאה הנ"ל... (תנינא ה יא)
לפעמים השי"ת עושה מופתים על ידי בעלי הפוסקים, בבחינת (דה"א ט"ז) "מופתיו ומשפטי פיהו", שעל ידי משפטי פיהו, שפוסק שיהיה כך, נעשה מופת, כי מחמת שנתקבל לבעל פוסק וכשפוסק באיסור והיתר וכיוצא מקבלין דעתו, כמו כן כשפוסק באיזה ענין מקבלין דעתו ונעשין מופתים על ידו. וזהו בחינת המופתים שמספרים מהגאונים שהיו בדורות שלפנינו. (תנינא מא)