רבה בר בר חנה

תלמוד בבלי:

אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי קיקיון דיונה ולצלוליבא דמי, ומדפשקי רבי (מבצות המים גדל), ועל פום חנותא מדלן יתיה (לצל ולריח טוב), ומפרצידוהי (מגרעיניו) עבדי משחא, ובענפוהי נייחן כל בריחי (שוכבים כל חולים) דמערבא. (שבת כא א)

והאמר רבה בר בר חנה כי הוה אזילנא בתריה דרבי יוחנן למיכל פירי דגינוסר כי הוינן בי מאה הוה מנקטינן לכל חד וחד עשרה עשרה, כי הוינן בי עשרה הוה מנקטינן לכל חד וחד מאה מאה, וכל מאה מינייהו הוי מחזיק להו צנא בת תלתא סאוי והוה אכיל להו לכולהון, ואמר שבועתא דלא טעים לי זיונא (לא אכלתי לשובע), אימא מזונא. (עירובין ל א)

כי אתא רבה בר בר חנה אכל דאייתרא (חלב שבכפיפת הקיבה, בני א"י אוכלין ובני בבל נהגו בו איסור), עול לגביה רב עוירא סבא ורבה בריה דרב הונא, כיון דחזינהו כסייה מינייהו... ורבה בר בר חנה לית ליה הא דתנן נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם, אמר אביי הני מילי מבבל לבבל ומא"י לא"י, אי נמי מבבל לא"י, אבל מא"י לבבל לא, כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותייהו. רב אשי אמר אפילו תימא מא"י לבבל הני מילי היכא דאין דעתו לחזור, ורבה בר בר חנה דעתו לחזור הוה. א"ל רבה בר בר חנה לבניה בני לא תאכל לא בפני ולא שלא בפני, אני שראיתי את ר' יוחנן שאכל כדי הוא ר' יוחנן לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו, אתה לא ראית אותו לא תאכל בין בפני בין שלא בפני. ופליגא דידיה אדידיה, דאמר רבה בר בר חנה סח לי רבי יוחנן בן אלעזר פעם אחת נכנסתי אחר ר"ש בן רבי יוסי בן לקוניא לגינה ונטל ספיחי כרוב ואכל ונתן לי ואמר לי, בני בפני אכול שלא בפני לא תאכל, אני שראיתי את ר"ש בן יוחי שאכל כדי הוא ר' שמעון בן יוחי לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו, אתה בפני אכול שלא בפני לא תאכל. (פסחים נא א)

ראה עוד רב יהודה גיטין טז ב.

רבה בר בר חנה יהיב ליה זוזי לרב אמר זבנה ניהלי להאי ארעא, אזל זבנה לנפשיה, והתניא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות, באגא דאלימי הוה ליה, לרב נהגי ביה כבוד, לרבה בר בר חנה לא נהגי ביה כבוד, איבעי ליה לאודועי, סבר אדהכי והכי אתא איניש אחרינא זבין לה. (קידושין נט א)

רבה בר בר חנה אירכס ליה גיטא בי מדרשא, אמר אי סימנא אית לי בגויה, אי טביעות עינא אית לי בגויה, אהדרוה ניהליה... ודוקא צורבא מדרבנן, אבל איניש דעלמא לא. (בבא מציעא יח ב)

רבה בר בר חנן (חנה) תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא, שקל לגלימייהו, אתו אמרו לרב, אמר ליה הב להו גלימייהו, אמר ליה דינא הכי, אמר ליה אין, למען תלך בדרך טובים, יהיב להו גלימייהו, אמרו ליה עניי אנן וטרחינן כולה יומא וכפינן ולית לן מידי, אמר ליה זיל הב אגרייהו, א"ל דינא הכי, אמר ליה אין, וארחות צדיקים תשמור. (שם פג א)

דביתהו דרבה בר בר חנה כי קא שכבה אמרה הני כיפי דמרתא ובני ברתא, אתא לקמיה דרב א"ל אי מהימנא לך עשה כפירושה, ואי לא עשה פירוש לפירושה... (בבא בתרא נב א)

ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזיא לי ההיא אקרוקתא (צפרדע) דהויה כי אקרא דהגרוניא, ואקרא דהגרוניא כמה הויא, שתין בתי, אתא תנינא בלעה, אתא פושקנצא (עורב נקבה) ובלעה לתנינא, וסליק יתיב באילנא, תא חזי כמה נפיש חיליה (גדול כח) דאילנא. אמר רב פפא בר שמואל אי לא הואי התם לא הימני.

ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קא אזילנא בספינתא וחזינן ההוא כוורא (דג) דיתבא ליה אכלה טינא באוסייה (שרץ קטן בנחיריו), ואדחוהו מיא ושדיוהו לגודא, וחרוב מיניה שתין מחוזין, ואכול מיניה שיתין מחוזי, ומלחו מיניה שיתין מחוזי, ומלאו מחד גלגלא דעיניה תלת מאה גרבי משחה (שמן), וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא חזינן דהוה קא מנסרי מגרמי מטללתא ויתבי למבנינהו הנך מחוזי (שהחריב בנפילתו).

ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן ההוא כוורא (דג) דיתבא ליה חלתא אגדיה וקדח אגמא עילויה (צמחו עשבים על החול שעל גב הדג), סברינן יבשתא היא, וסלקינן (ירדנו) ואפינן ובשלינן אגביה, וכד חם גביה אתהפיך, ואי לאו דהיה מקרבא ספינתא הוה טבעינן.

ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא דכאורא (הלכה הספינה בין סנפיר שבראשו לסנפיר שבזנבו) תלתא יומי ותלתא לילוותא, איהו בזקיפא ואנן בשיפולא (הדג הולך נגד הרוח והספינה עם הרוח), וכי תימא לא מסגיא ספינתא טובא, כי אתא רב דימי אמר כמחים קומקומא דמיא מסגיא שיתין פרסי, (מהירות האניה בזמן להחם קומקום ששים פרסה), ושאדי פרשא גירא וקדמה ליה (הקדימה הספינה החץ). ואמר רב אשי ההוא גילדנא דימא הואי (מדגים קטנים שבים) דאית ליה תרי שייצי.

ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא ציפרא דקאים עד קרצוליה במיא ורישיה ברקיע, ואמרינן ליכא מיא ובעינן לחות לאקורי נפשין, ונפק בת קלא ואמר לן לא תיחותו הכא (אל תרדו כאן), דנפלת ליה חציצא לבר נגרא הא שב שני ולא קא מטיא אארעא (נפל גרזן או מעצד לנגר ועוד לא הגיע למטה), ולאו משום דנפישי מיא, אלא משום דרדפי מיא. אמר רב אשי ההוא זיז שדי הוא, דכתיב וזיז שדי עמדי.

ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא וחזינן הנהו אווזי דשמטי גדפייה משמנייהו (נופלות נוצה שלהם מרוב שומן), וקא נגדי נחלי דמשחא (שומן) מתותייהו. אמינא להו אית לן בגווכו חלקא לעלמא דאתי, חדא דלי גדפא וחדא דלי אטמא (אחת הגביהה לי הכנף, רמז זה חלקך לעתיד לבא ואחת הרימה השוק), כי אתאי לקמיה דרבי אלעזר אמר לי עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין (שבחטאתם מתעכב משיח ויש להם צער בעלי חיים מחמת שומנן).

ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא ואיתלוי בהן ההוא טייעא (סוחר ישמעאל), דהוה שקיל עפרא ומורח ליה ואמר הא אורחא לדוכתא פלן (למקום פלוני), אמרינן ליה כמה מרחקינן ממיא, ואמר לן הבו לי עפרא, יהיבנן ליה ואמר לן תמני פרסי, תנינן (שנית) ויהבינן ליה אמר לן דמרחקינן תלתא פרסי, אפכית ליה (החלפתי לו עפר בעפר) ולא יכילית ליה. אמר לי תא אחוי לך מתי מדבר, אזלי, חזיתינהו ודמי כמאן דמיבסמי (כשתויי יין) וגנו אפרקיד (ישנו על גבם), והוה זקיפא ברכיה דחד מינייהו, ועייל טייעא תותי ברכיה כי רכיב גמלא וזיקפא רומחיה ולא נגע ביה, (לא הגיע עד גובה הברך הכפוף). פסקי חדא קרנא דתכלתא דחד מינייהו (כנף הציצית) ולא הוה מסתגי לן, (בהמות שרכבנו עליהם לא יכלו ללכת), אמר לי דלמא שקלת מידי מינייהו אהדריה, דגמירי דמאן דשקיל מידי מינייהו לא מסתגי ליה. אזלי אהדרתיה והדר מסתגי לן. כי אתאי לקמיה דרבנן אמרו לי כל אבא חמרא וכל בר בר חנה סיכסא (שוטה), למאי הלכתא עבדת הכי, למידע אי כבית שמאי אי כבית הלל, איבעי לך למימני חוטין ולמימני חוליות.

א"ל תא ואחוי לך הר סיני, אזלי חזאי דהדרא ליה עקרבא וקיימא כי חמרי חוורתי, שמעתי בת קול שאומרת אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי, כי אתאי לקמיה דרבנן אמרו לי כל אבא חמרא כל בר בר חנה סיכסא, היה לך לומר מופר לך, והוא סבר דלמא שבועתא דמבול הוא (ויחריב העולם, והיתה שבועה מן הגלות), ורבנן אם כן אוי לי למה.

א"ל תא אחוי לך בלועי דקרח, חזאי תרי ביזעי והוו קא מפקי קוטרא (בקעים מעלים עשן), שקל גבבא דעמרא ואמשינה במיא ודעציתא בראשה דרומחא ועיילי התם (נעץ גיזת צמר שרויה במים בראש רומחו), וכי אפיק איחרך איחרוכי, אמר לי אצית (הקשיב) מה שמעת, ושמעית דהוו אמרין משה ותורתו אמת והן בדאין, אמר לי כל תלתין יומי מהדר להו גיהנם להכא כבשר בקלחת ואמרי הכי משה ותורתו אמת והן בדאין.

אמר לי תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי, שקלתא לסילתאי אתנחתא בכוותא דרקיעא (סל הלחם שלי בחלון הרקיע), אדמצלינא בעיתיה ולא אשכחיתה (לא מצאתיו), אמינא ליה איכא גנבי הכא, אמר ליה האי גלגלא דרקיעא הוא דהדר, נטר עד למחר (חכה עד למחר) הכא ומשכחת ליה. (בבא בתרא עג ב, וראה גם רבה לכאן)

רבה בר בר חנה איקלע לאקרא דאגמא, קריבו ליה צחנתא, שמעיה לההוא גברא דהוה קרי ליה באטי, אמר מדקא קרי ליה באטי (שם דג טמא) שמע מינה דבר טמא אית ביה, לא אכל מיניה, לצפרא עיין בה אשכח ביה דבר טמא, קרי אנפשיה לא יאונה לצדיק כל און. (ע"ז לט א)

ההיא פסוקת הגרגרת דאתאי לקמיה דרב... שדריה לקמיה דרבה בר בר חנה בדקה ברוב חללה ואכשרה וזבן מינה בתליסר איסתירי פשיטי בישרא, והיכי עביד הכי, והתניא חכם שטימא אין חבירו רשאי לטהר, אסר אין חבירו רשאי להתיר, שאני הכא דרב לא אסר מיסר. וכיון דאורי בה חכם היכי אכל מינה... הני מילי מילתא דתליא בסברא, רבה בר בר חנה אגמריה סמך, ותיפוק ליה משום חשדא... הני מילי דמזבין משומא הכא מתקלא (המשקל) מוכח. (חולין מד ב)