תא שמע דרבה בר חנה דן דינא וטעה, אתא לקמיה דרבי חייא, א"ל אי קיבלוך עלייהו לא תשלם, ואי לא זיל שלים, והא רבה בר חנה רשותא הוה נקיט... והא רבה בר רב הונא כי הוה מינצי בהדי דבי ריש גלותא אמר לאו מינייכו נקיטנא רשותא, נקיטנא רשותא מאבא מרי ואבא מרי מרב ורב מר' חייא ור' חייא מרבי, במילתא דעלמא הוא דאוקים להו, וכי מאחר דלא מהני, רבה בר חנה רשותא דנקט למה לי, לעיירות העומדים על הגבולין. מאי רשותא, כי הוה נחית רבה בר חנה לבבל אמר ליה רבי חייא לרבי בן אחי יורד לבבל, יורה, יורה, ידין, ידין, יתיר בכורות, יתיר... (סנהדרין ה א)