ראה רב חסדא שבת פא ב.
אמר ליה רב הונא לרבה בריה מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב חסדא דמחדדן שמעתיה, אמר ליה מאי איזיל לגביה דכי אזילנא לגביה מותיב לי במילי דעלמא, א"ל מאן דעייל לבית הכסא לא ליתיב בהדיא ולא ליטרח טפי... א"ל הוא עסיק בחיי דברייתא ואת אמרת במילי דעלמא, כל שכן זיל לגביה. (שם פב א)
כי נח נפשיה דרבה בר הונא ורב המנונא אסקינהו להתם, כי מטו אגישרא קמו גמלי, אמר להו ההוא טייעא מאי האי, אמרו ליה רבנן דקא עבדי יקרא אהדדי, מר אמר ניעל מר ברישא ומר אמר מר ניעול ברישא, אמר דינא הוא דרבה בר הונא ליעול ברישא, חליף גמליה דרבה בר הונא, נתור ככיה ושניה דההוא טייעא (נפלו שיניו ולחייו משום דבזי לרב המנונא)... (מועד קטן כה א)
איקלע רב נחמן לסורא, עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא... (כתובות צט ב)
ראה עוד רב הונא נדרים מט ב.
ההיא דאתאי לקמיה דרבה בר רב הונא, אמר לה מאי אעביד ליך דרב לא מגבי כתובה לארמלתא, ואבא מרי לא מגבי כתובה לארמלתא, אמרה ליה הב לי מזוני, אמר לה מזוני נמי לית ליך, דאמר רב יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בבית דין אין לה מזונות, אמרה ליה אפכוה לכורסיה, כבי תרי עבדא לי, הפכוה לכורסיה ותרצוה, ואפילו הכי לא איפרק מחולשא. (גיטין לה א)
ראה עוד רב פפא בבא מציעא כח ב.
רבה בר רב הונא הוה ליה ההוא אבא (יער) אגודא דנהרא, אמרו ליה ניקוץ מר, אמר להו קוצו עילאי ותתאי והדר ניקוץ אנא, היכי עביד הכי, והכתיב התקוששו וקשו, ואמר ריש לקיש קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים, התם אבא דבי פרזק רופילא (פחת הפרסיים, וידוע שלא יקוצו, ומה תועיל קציצה שלי) הוה... רבה בר רב נחמן הוה קא אזיל בארבא (בספינה), חזא ההוא אבא דקאי אגודא דנהרא, אמר להו דמאן, אמרו ליה דרבה בר רב הונא, אמר ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה, אמר להו קוצו קוצו, אתא רבה בר רב הונא אשכחיה דקייץ, אמר מאן קצייה תקוץ ענפיה, אמרי כולהו שני דרבה בר רב הונא לא אקיים ליה זרעה לרבה בר רב נחמן. (בבא מציעא קז ב)
והא רבה רב רב הונא הוה קאזיל בארבא והוה נקיט חמרא בהדיה וחזייה לההוא חיויא דצרי (מבקע במים ובא) ואתי, א"ל לשמעיה סמי עיניה דדין, שקיל קלי מיא שדא בה וסר לאחוריה, אחייא מסר נפשיה אמיזגא לא מסר נפשיה. (ע"ז ל א)
רבה בר רב הונא אקלע לבי רבה בר רב נחמן אייתי לקמיה תלת סאוי טתאי (פת נקיה פניה טוחין בשמן ודבש), אמר להו מי הוה ידעיתו דאתינא, אמרו ליה מי עדיפת לן מינה דכתיב וקראת לשבת עונג, אדהכי אשכח ההוא כבדא דהוה בה סמפונא דבליעא דמא, אמר להו אמאי עבדיתו הכי, אמרו ליה אלא היכי נעביד, אמר להו קרעו שתי וערב וחיתוכא לתחת. (חולין קיא א)