רבי אלעזר בן שמעון

תלמוד בבלי:

תנו רבנן לעולם יהא אדם רק כקנה ואל יהא קשה כארז. מעשה שבא רבי אלעזר ברבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר ושמח שמחה גדולה, והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה, נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר, אמר לו שלום עליך רבי, ולא החזיר לו, אמר לו ריקה כמה מכוער אותו האיש שמא כל בני עירך מכוערין כמותך, אמר לו איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשני כמה מכוער כלי זה שעשית, כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו, ואמר לו נעניתי לך מחול לי, אמר לו איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית. היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו, יצאו בני עירו לקראתו והיו אומרים לו שלום עליך רבי רבי מורי מורי, אמר להם למי אתם קורין רבי רבי, אמרו לו לזה שמטייל אחריך, אמר להם אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל, אמרו לו מפני מה, אמר להם כך וכך עשה לי, אמרו לו אף על פי כן מחול לו שאדם גדול בתורה הוא, אמר להם בשבילכם הריני מוחל לו, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן, מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש, לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות. (תענית כ א)

ר' אלעזר ב"ר שמעון אשכח לההוא פרהגונא דקא תפיס גנבי, אמר ליה היכי יכלת להו, לאו כחיותא מתילי, דכתיב בו תרמוש כל חיתו יער... דלמא שקלת צדיקי ושבקת רשיעי, א"ל ומאי אעביד הורמנא דמלכא הוא (גזרת המלך), אמר תא אגמרך היכי תעביד, עול בארבע שעי לחנותא, כי חזית איניש דקא שתי חמרא וקא נקיט כסא בידיה וקא מנמנם שאיל עילויה, אי צורבא מרבנן הוא וניים, אקדומי קדים (השכים) לגרסיה, אי פועל הוא קדים קא עביד עבידתיה, ואי עבידתיה בליליא רדודי רדיד (שעובד בלילה שאין קולו נשמע), ואי לא גנבא הוא ותפסיה. אישתמע מילתא בי מלכא, אמרו קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרונקא (הקורא האיגרת יהיה השליח), אתיוה לרבי אלעזר ברבי שמעון וקא תפיס גנבי ואזיל. שלח ליה ר' יהושע בן קרחה חומץ בן יין, עד מתי אתה מוסר עמו של אלקינו להריגה, שלח ליה קוצים אני מכלה מן הכרם, שלח ליה יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו. יומא חד פגע ביה ההוא כובס קרייה חומץ בן יין, אמר מדחציף כולי האי שמע מינה רשיעא הוא, אמר להו תפסוהו, תפסוהו... זקפוהו (תלוהו), קם תותי זקיפא וקא בכי, אמרו ליה רבי, אל ירע בעיניך שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה בים הכפורים, הניח ידו על בני מעיו אמר שישו בני מעי שישו, ומה ספיקות שלכם כך, ודאות שלכם על אחת כמה וכמה, מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם. ואפילו הכי לא מייתבא דעתיה, אשקיוהו סמא דשינתא ועיילוהו לביתא דשישא וקרעו לכריסיה הוו מפקי מיניה דיקולי דיקולי (סלים חלב) דתרבא ומותבי בשמשא בתמוז ואב ולא מסרחו. (בבא מציעא פג ב)

כי הוו מקלעי ר' ישמעאל ברבי יוסי ור' אלעזר בר' שמעון בהדי הדדי הוה עייל בקרא דתורי בינייהו לא הוה נגעה בהו (שכריסן גדול), אמרה להו ההיא מטרוניתא בניכם אינם שלכם, אמרו לה שלהן גדול משלנו, איכא דאמרי הכי אמרו לה כי כאיש גבורתו, איכא דאמרי הכי אמרו לה אהבה דוחקת את הבשר. (שם פד א)

ואפילו הכי לא סמך רבי אלעזר ברבי שמעון אדעתיה קביל עליה יסורי, באורתא הוו מייכי ליה שיתין נמטי (מקפלין במשכבו ס' לבדים), לצפרא נגדי מתותיה שיתין משיכלי דמא וכיבא, (ששים עריבות מלאת דם לקוי משחין שבא עליו), למחר עבדה ליה דביתהו שיתין מיני לפדא (מתאנים) ואכיל להו וברי, ולא הוה שבקא ליה דביתהו למיפק לבי מדרשא כי היכי דלא לדחקוהו רבנן. באורתא אמר להו (ליסורין) אחיי ורעיי בואו, בצפרא אמר להו זילו מפני ביטול תורה. יומא חד שמעה דביתהו, אמרה ליה את קא מייתית להו עילויך כלית ממון של בית אבא, אימרדה אזלה לבי נשא, (הלכה לבית אביה), סליקו ואתו הנך שיתין ספונאי (שעמד עליהם נחשול של ים והתפללו להנצל בזכותו ונצלו, וכשעלו מן הים שלחו לו דורון), עיילו ליה שיתין עבדי כי נקיטי שיתין ארנקי, ועבדו ליה שיתין מיני לפדא ואכיל להו. יומא חד אמרה לה לברתה זילי בקי באבוך מאי קא עביד האידנא, אתיא אמר לה זילי אמרי לאמך שלנו גדול משלהם, קרא אנפשיה היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה, אכל ושתי וברי, נפק לבי מדרשא. איתו לקמיה שתין מיני דמא, טהרינהו, הוה קא מרנני רבנן ואמרי סלקא דעתך לית בהו חד ספק, אמר להו אם כמותי הוא יהיו כולם זכרים, ואם לאו תהא נקבה אחת ביניהם, היו כולם זכרים ואסיקו להו ר' אלעזר על שמיה. תניא אמר רבי כמה פריה ורביה ביטלה רשעה זו מישראל, (מלכות הרשעה שמינתהו תופש גנבים, לשון אחר על אשתו שעכבתו מלבא לבית המדרש).

כי הוה ניחא נפשיה אמר לה לדביתהו ידענא בדרבנן דרתיחי עלי ולא מיעסקי בי שפיר, איגנין בעיליתאי ולא תידחלין מינאי (תשכיבהו בעליה). א"ר שמואל בר נחמני אישתעיא לי אימיה דרבי יונתן דאישתעיא לה דביתהו דרבי אלעזר ברבי שמעון לא פחות מתמני סרי ולא טפי מעשרין ותרין שנין אוגניתיה בעיליתא. כי הוה סליקנא מעיננא ליה במזייה, כי הוה משתמטא ביניתא מיניה הוה אתי דמא. יומא חד חזאי ריחשא דקא נפיק מאוניה (יוצא מאזנו), חלש דעתאי, (דאגתי שמא מעתה יסריח), איתחזי לי בחלמא אמר לי לא מידי הוא. יומא חד שמעי בזילותא דצורבא מרבנן ולא מחאי כדבעי לי...

יומא חד הוה קא מינציא דביתהו בהדי שבבתא (רבה עם שכנתה), אמרה לה תהא כבעלה שלא ניתן לקבורה, אמרי רבנן כולי האי ודאי לאו אורח ארעא, איכא דאמרי רבי שמעון בן יוחאי איתחזאי להו בחלמא ואמר להו פרידה אחת יש לי ביניכם ואי אתם רוצים להביאה אצלי, אזול רבנן לאעסוקי ביה, לא שבקו בני עכבריא, דכל שני דהוה ניים רבי אלעזר ברבי שמעון בעיליתיה לא סליק חיה רעה למתייהו. יומא חד מעלי יומא דכיפורי הוה, הוו טרידי, שדרו רבנן לבני בירי ואסקוהו לערסיה ואמטיוה למערתא דאבוה, אשכחוה לעכנא דהדרא לה למערתא, אמרו לה עכנא עכנא פתחי פיך ויכנס בן אצל אביו, פתח להו. שלח רבי לדבר באשתו, שלחה ליה כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול. תמן אמרין באתר דמרי ביתא תלא זייניה כולבא רעיא קולתיה תלא (יתד שהיה הגבור רגיל לתלות בו זינו הנבל הרועה תרמילו תלה). שלח לה נהי דבתורה גדול ממני, אבל במעשים טובים מי גדול ממני, שלחה ליה בתורה מיהא גדול ממך לא ידענא, במעשים ידענא, דהא קביל עליה יסורי.

בתורה מאי היא, דכי הוו יתבי רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהושע בן קרחה אספסלי יתבי קמייהו רבי אלעזר בר' שמעון ורבי אארעא מקשו ומפרקו, אמרי מימיהן אנו שותים והם יושבים על גבי קרקע, עבדו להו ספסלי אסקינהו, אמר להן רבן שמעון בן גמליאל פרידה אחת יש לי ביניכם ואתם מבקשים לאבדה הימני, (שמא תשלוט בו עין רעה), אחתוהו, אמר להן רבי יהושע בן קרחה מי שיש לו אב יחיה ומי שאין לו אב ימות, אחתוהו נמי לרבי אלעזר ברבי שמעון, חלש דעתיה, אמר קא חשביתו ליה כוותי, עד ההוא יומא כי הוה אמר רבי מילתא הוה מסייע ליה רבי אלעזר ברבי שמעון, מכאן ואילך כי הוה אמר רבי יש לי להשיב אמר ליה רבי אלעזר ברבי שמעון כך וכך יש לך להשיב זו היא תשובתך, השתא היקפתנו תשובות חבילות שאין בהן ממש, חלש דעתיה דרבי, אתא א"ל לאבוה, אמר ליה בני אל ירע לך שהוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל... ואפילו הכי יסורי דר' אלעזר בר' שמעון עדיפי מדרבי, דאילו ר"א בר"ש מאהבה באו ומאהבה הלכו, דרבי על ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו. (שם פד ב)

תלמוד ירושלמי:

...רבי לעזר בי רבי שמעון אומר שלש בימינו ושלש בשמאלו ושלש בפיו, רבי אלעזר בי שמעון על ידי דהוה אכלן הוה משער גרמיה כן. ר' לעזר בי ר' שמעון אזל לגביה ר' שמעון בי ר' יוסי בן לקוניא חמוי, הוה מזג ליה והוא שתי, מזג ליה והוא שתי, אמר ליה לא שמעת מן אבוך כמה אדם צריך לגמות בכוס (ולא לשתותו בבת אחת), אמר לי כמות שהיא אחת, בצונן שתים בחמין שלש, ולא שיערו חכמים לא ביינך שהוא נאה, ולא בכוסך שהוא קטן ולא בכריסי שהיא רחבה, והוה רבי יהושע בן קרחה צווח ליה חלא בר חמרא, אמר ליה למה את צווח לי כן, אמר ליה עד דערקת ואזלית לך ללודקיא, (יש לך לברוח ללודקיא ולא לתפוס גנבים)... (מעשרות יז א)

כשהיה ר' אלעזר בי ר' שמעון נכנס לבית הוועד היו פניו של רבי מקדירות (שהיה ראב"ש מביישו בתשובות שהיה גדול ממנו), אמר ליה אביו ויאות, זה ארי בר ארי אבל אתה ארי בן שועל... (שבת סג ב)

מדרש רבה:

ר' אלעזר בר' שמעון איתשישי (חלה) ואיתגליאת אדרעיה, חמיתיה איתתיה וחייכת ובכית, ואמרת טובוי מה הות חלקי בהדין עלמא, טובוי (אשרי) דאידבקת להדין גופא צדיקא, ובכית ואמרת ווי דהדין גופא צדיקא לאדמה. וכד הוה מידמך (נפטר) אמר לה אנא מידמיך, ברם רמה לית ליה משליט בי אלא תולעתא דעתידא נקרא אחרוי אודני, דחד זמן הוינא עליל ושמעית קליה דחד בר נש מחרף, והות ספיקא בידי למיעבד ביה דינא ולא עבדית. וכיון דדמך אתיהב בהדא גוש חלב, והוה ר' שמעון מיתגלי על מרונאי ואמר לון חד עין דימין דהות לי ולית אתון יהביה יתיה גבי, והוון מרונאי אזלון בעיין מייתוני, וגוש חלב אנפקון בתריהן בחוטרי ובמורניתא (במקלות וחניתות). חד זמן קרב צומא רבה אמרין הא ענתא מייתין יתיה, עד דאינון בקיין אזלון בעיין מיתוניה ונפקין תרין חיוואן דנור (נחשי אש) שרן מהלכין קדמיהון, אמרון הוא שעתא דאנן מייתין, וכיון דמטון למערתא קמון לון תרין חיון לסטר, אמרון מאן עליל מייתי ליה, אמרה (אשתו) אנא עללה ומייתי ליה דאית לי סימן ביה. עללת לאייתיה ואשכחת ההוא תולעתא יתיבא ונקרא אחורי אודניה, בעית מרים יתיה, שמעת ברת קלא אמרת שבקו למרי חובה דיגבי חוביה. אייתוניה ויהבוניה גבי אבוי, מן ההוא שעתא לא איתגלי ר"ש על מרונאי. (קהלת יא ו)

...שלח (רבי) תבע באיתתיה, שלחת ואמרת ליה כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול, אמר לה ומה עבד דאנא לא עביד דכוותיה, אמרה ליה כד יתיב מלעי באורייתא הוה לעי כל צרכיה, והוה אמר דכל יסוריהון דישראל ייתון עלי והיינון אתיין, וכד הות ענתה (שהיה הזמן ללמוד) דמלעי, הוא אמר כל חד וחד ייזל ליה לאתריה. אמר לה אוף אנא עביד כן, קרא לון דייתון ואתון, בעא דיזלון ולא אזלון... (שם שם ז)

ר' אלעזר בר' שמעון אתוי חמרייא גבי אבוי למזבן עיבור מן קרייתא (חמרים לוקחי תבואה לנו בבית אביו ליקח דגן ממקום המוניא), יתיב (ר"א) גבי תנורא, אמיה נסחא והוא אכיל, אמיה נסחא והוא אכיל (אכל כל מה שהוציאה מהתנור), עד שאכיל כל אצוותא. אמרין ווי חיויא בישא שריא במיעני דהדין, (נחש רע שוכן במעיו), דומה שזה מביא רעבון לעולם. שמע קולהון, מדנפקון למזבן טעניהן נסב חמריהון ואסיקון לאגרא (העלם לעליה), אתון תבעון חמריהון ולא אשכחון יתהון, תלין עיינהון וחמון יתהון יהיבין באגרא, אזלון גבי אבוי תנין ליה עובדא, אמר לון דלמא מילא בישא אשמעתוניה, אמרין ליה לא מרי אלא כן וכן הוה עובדא, אמר לון ולמה הכנסתם בו עין רעה וצרה, איפשר דמן דידכון הוה אכיל, או עליכון אינון מזוני, לא ההוא דברייה ברא ליה מזוני, אף על פי כן אזילו ואמרון ליה מן שמי והוא מחית לכון, הנס האחרון היה קשה מן הראשון, מן מסקן להון הוה מסיק להון חד חד, מן נחית להון הוה מחית להון תרי תרי. וכיון שנתעסק בתורה אפילו טליתו לא היה יכול לסבול, לקיים מה שנאמר מעולפת בספירים. (שיר ה יג)