רבי ירמיה שלח לרבי זעירא חדא מסאנא דתאנים דלא מתקנא, והוה רבי ירמיה סבר מימר מה ר' זעירא מיכול דלא מתקנא, והוה רבי זעירא סבר מימר מה אפשר דרבי ירמיה משלחה לי מילא דלא מתקנא, בין דין לדין איתאכלת טבל, למחר קם עימיה, א"ל ההוא מסנאתה דשלחת לי אתמול מתקנא הוה, א"ל אמרית מה רבי זעירא מיכל מילא דלא מתקנה, א"ל אוף אנא אמרי אמרית כן הוה מה רבי ירמיה משלח לי מילא דלאו מתקנה. רבי אבא בר זבינא בשם רבי זעירא אמר אין הוון קדמאי בני מלאכים אנן בני נש, ואין הוון בני נש אנן חמרין, אמר רבי מנא בההי שעתא אמרין אפילו לחמרתיה דר' פנחס בן יאיר לא אידמינן... (דמאי ג ב)
ר' ירמיה שאל לר"ז מריה שמועתא (הוא בעל השמועה שאין נשאלין על כך מפני המעשה שאירע לו) שאל ליה מתנמנם היה ר' זעירא הוה יתיב אייכול, והוה דמיך יהב ידיה על תומנתא, (שם המדה מהכלי יין אשר לפניו) ואמר לון אדלקין בוצינא אדלקון ואשכחון שפופינא שהוא דומה לשערה כריך עלה, אמר ליה רשיעא לא הוינא זהיר בך (וכי לא הייתי זהיר בך שנתתי ידי על הכלי, ואלולא זה כבר היית נכנס לתוכו). (תרומות מב ב)
ר' זעירא הוון בעיין ממניתיה ולא בעי מקבל עלוי, כד שמע ההן תנייא תני חכם חתן נשיא גדולה מכפרת קביל עליה ממניתיה... רבי זעירא וחד מן רבנן הוון יתיבין עבר חד מן אילין דמיתמני בכסף, אמר יתה דמן רבנין לרבי זעירא נעביד נפשין תניי ולא ניקום לון מן קמוי. (בכורים יא ב)