חנניא בן חכינאי הרצה (מעשה מרכבה) לפני ר"ע... (חגיגה יד ב)
רבי חנניה בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה דר"ש בן יוחאי, א"ל איעכב לי עד דאתי בהדך, לא איעכבא ליה, אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב עד דאתי אישתנו שבילי דמתא ולא ידע למיזל לביתיה, אזל יתיב אגודא דנהרא, שמע לההיא רביתא דהוו קראו לה בת חכינאי, בת חכינאי מלי קולתך ותא ניזיל, אמר שמע מינה האי רביתא דידן, אזל בתרה הוה יתיבא דביתא קא נהלה קמחא, דל עינה חזיתיה, סוי לבה פרח רוחה (נדמה ללבה פתאום שזה בעלה), אמר לפניו רבונו של עולם ענייה זו זה שכרה, בעא רחמי עלה וחייה. (כתובות סב ב)
דנין לפני חכמים שמעון בן עזאי, ושמעון בן זומא, וחנן המצרי וחנניא בן חכינאי. (סנהדרין יז ב)
ואמר רבי שמעון מצאני חנינא בן חכינאי בצידן ואמר, כשאתה מגיע אצל ר"ע אמור לו עד מתי הבת ממאנת, אם יאמר לך עד שתביא שתי שערות אמור לו והלא בן שלקות העיד במעמד כולכם ביבנה עד שתכלכל ולא אמרתם לו דבר. כשבאתי אצל רבי עקיבא אמר לי כלכול זה איני יודע מהו, בן שלקות איני מכיר, עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות. (נדה נב ב)
חנניא בן חכינאי ורבי שמעון בן יוחאי הלכו ללמוד תורה אצל ר' עקיבא בבני ברק, שהו שם י"ג שנה, ר' שמעון בן יוחאי משלח וידע מה בגו ביתא, רבי חנינא בן חכינאי לא הוה ידע מה בגו ביתא. שלחה לו אשתו בתך בגרה בוא והשיאה, ואף על פי כן צפה רבי עקיבא ברוח הקודש ואמר כל מי שיש לו בת בוגרת ילך וישאנה, קם נסב רשות ואזל, אזל בעי לעייל לגו ביתיה ואשכח דפניי לזוית אוחרי, מה עבד אז יתיב על מלתהון דנשיא ושמע קלא דטלייתא אמרין בת חכינאי מלתי קולתיך וסק לך, מה עשה היה מהלך אחריה עד שנכנסה לתוך ביתו, נכנס אחריה פתאום לא הספיקה אשתו לראותו עד שיצתא נשמתה, אמר לפניו רבונו של עולם, עניה זו זו שכרה לאחר י"ג שנה שהמתינה, באותה שעה חזרה נפשה לגופה. (ויקרא פרק טז, תקעא)