ואף על רבי יהודה בן בבא בקשו לומר הי חסיד הי עניו אלא שנטרפה שעה, שאין מספידין על הרוגי מלכות. (סוטה מח ב)
ראה עוד רבי יהודה בבא קמא קג ב, ותמורה טו ב.
והא אמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ורבי יהודה בן בבא שמו, שאילמלא הוא נשתכחו דיני קנסות מישראל, נשתכחו, נגרוסינהו, אלא בטלו דיני קנסות מישראל. שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזירה על ישראל שכל הסומך יהרג, וכל הנסמך יהרג, ועיר שסומכין בה תיחרב ותחומין שסומכין בהן יעקרו, מה עשה יהודה בן בבא, הלך וישב לו בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות ובין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם, וסמך שם חמשה זקנים, ואלו הם, ר"מ ור' יהודה ור' שמעון ור' יוסי ור' אלעזר בן שמוע, רב אויא מוסיף אף ר' נחמיה, כיון שהכירו אויביהם בהן אמר להן בניי רוצו, אמרו לו רבי מה תהא עליך, אמר להן הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים, אמרו לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של ברזל ועשאוהו ככברה... (סנהדרין יג ב)
אמרו על רבי יהודה בן בבא שהיו כל מעשיו לשום שמים, אלא שגידל בהמה דקה, וכך היה מעשה, פעם אחת חלה ונכנסו הרופאים אצלו לבקרו, אמרו לו אין לך רפואה אלא חלב רותח שהיה גונח, מה עשה לקח עז וקשרה לכרעי מיטתו והיה יונק ממנה חלב רותח בשעה שהיה גונח, וכשביקשו חכמים להיכנס אצלו אמרו היאך אנו יכולין להיכנס והליסטים עמו בבית, ובשעת מיתתו אמר אין בידי עון אלא זה שעברתי על דברי חביריי, וכשמת דיקדקו חכמים על כל מעשיו ולא מצאו בידו אלא עון אותה העז בלבד. (סוטה מד א)