רבי יונה

תלמוד ירושלמי:

רבי יונה כד הוה מצלי בכנישתא הוה מצלי בלחישה, וכד הוה מצלי גו בייתיה הוה מצלי בקלא עד דילפון בני בייתיה צלותיה מיניה, אמר ר' מנא ובני בייתיה דאבא ילפי צלותא מיניה. (ברכות כט ב)

כיצד היה ר' יונה עושה, כשהיה רואה בן טובים שירד מנכסיו היה אומר לו בני בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר טול ותהא פורע, מן דהוה נסב ליה א"ל מתנה. (פאה לז ב)

רבי יונה אמר יוצאין ביין מבושל, רבי יונה כדעתיה, דר' יונה שתי ארבעתי כסיי דלילי פיסחא וחזק רישיה עד עצרתא. (שבת נד ב)

ר' יונה מפקד לחברייא לא תיתבון לכון על מסטובייתא ברייתא דסדרה דבר עולא דאינן צנינין, (שלא ישבו על האצטבאות החיצונות של בית המדרש של בר עולא שהן צוננים ומקררין את הגוף). (ביצה ז א)

חד כותי הוה מגיריה (שכנו) דר' יונה נפלה דליקה במגירתיה דרבי יונה, אזל ההוא כותאה בעי מיטפייה (לכבות) ולא שבקיה רבי יונה, אמר ליה בגדך מדלי (הכותי אמר לר"י במזלך תהא אוצרי מונחת, כלומר אם יגיע לו היזק יתחייב לשלם לו), אמר ליא אין, ואישתיזיב כולה. רבי יונה דכפר אימי פרס גולתיה (גלימיה) על גדישא ונורא ערקת מינה. (נדרים טו ב)