רבי מאיר

(ראה גם: ברוריה)

תלמוד בבלי:

ראה ברוריה ברכות י א.

מרגלא בפומיה דר' מאיר, גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי, נצור תורתי בלבך ונגד עיניך תהיה יראתי, שמור פיך מכל חט וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועון ואני אהיה עמך בכל מקום. (ברכות יז א)

א"ר שמעון בן אלעזר פעם אחת חש רבי מאיר במעיו ובקשנו לטרוף יין ושמן ולא הנחנו, אמרנו לו דבריך יבטלו בחייך, אמר לנו אף על פי שאני אומר כך וחבירי אומרים כך, מימי לא מלאני לבי לעבור על דברי חבירי, הוא ניהו דמחמיר אנפשיה, אבל לכולי עלמא שרי... (שבת קלד א)

והאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה בתלמידו של רבי מאיר שנכנס אחריו לבית המרחץ, ביקש להדיח קרקע אמר לו אין מדיחין, לסוך קרקע אמר לו אין סכין. (שם קנא ב)

א"ר יהושע בן לוי כל מקום שאתה מוצא משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני ר"ע אינו אלא ר"מ ששימש את ר' ישמעאל ואת ר' עקיבא... (עירובין יג א, וראה עוד ר' ישמעאל לכאן)

א"ר אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו, שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו, שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, על טהור טמא ומראה לו פנים. תנא לא ר"מ שמו אלא רבי נהוראי שמו, ולמה נקרא שמו ר"מ, שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה, ולא נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו, ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו, ולמה נקרא שמו נהוראי, שמנהיר עיני חכמים בהלכה. אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי, דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך. (שם שם ב)

והתניא אמר ר' שמעון בן אלעזר פעם אחת שבת רבי מאיר בערדיסקא ובא אדם אחד לפניו אמר לו ר' עירבתי בבצלים לטיבעין, והושיבו ר' מאיר בארבע אמות שלו... (שם כט א)

אמר רשב"א מעשה בר מאיר שהלך לעבר שנה באסיא ולא היה שם מגילה וכתבה מלבו וקראה, א"ר אבהו שאני רבי מאיר דמיקיים ביה ועפעפיך יישירו נגדך... והא רבי מאיר כתב, שעת הדחק שאני. (מגילה יח ב)

תנו רבנן מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו, אמר לו מאיר חזור לאחריך שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת, א"ל אף אתה חזור בך, א"ל ולא כבר אמרתי לך כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר. תקפיה עייליה לבי מדרשא, א"ל לינוקא פסוק לי פסוקך, אמר לו אין שלום אמר ה' לרשעים, עייליה לבי כנישתא אחריתי א"ל לינוקא פסוק לי פסוקך, אמר לו כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני. עיילי לבי כנישתא אחריתי א"ל לינוקא פסוק לי פסוקך, א"ל ואת שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב, כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי וגו'. עייליה לבי כנישתא אחריתי עד דעייליה לתליסר בי כנישתא כולהו פסקו ליה כי האי גוונא, ולבתרא א"ל פסוק לי פסוקך, א"ל ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי וגו', ההוא ינוקא הוה מגמגם בלישניה אשתמע כמה דאמר ליה ולאלישע אמר אלקים. איכא דאמרי סכינא הוה בהדיה וקרעיה ושדריה לתליסר בי כנישתי, ואיכא דאמרי אמר אי הואי ביד סכינא הוה קרענא ליה... כי נח נפשיה דר' מאיר סליק קוטרא מקבריה דאחר, אמר ר' יוחנן גבורתא למקלא לרביה, חד הוה ביננא ולא מצינן לאצוליה, אי נקטיה ביד (אאחזו בידו) מאן מרמי ליה מאן... 

ור"מ היכי גמר תורה מפומיה דאחר, והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צב-אות הוא, אם דומה הרב למלאך ה' צב-אות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו, אמר ר"ל ר"מ קרא אשכח ודרש, הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי, לדעתם לא נאמר אלא לדעתי. רב חנינא אמר מהכא, שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך וגו', קשו קראי אהדדי, לא קשיא הא בגדול הא קטן, כי אתא רב דימי אמר, אמרי במערבא ר"מ אכל תחלא ושדא שיחלא לברא (זרק הגרעין לחוץ)... אשכחיה רבה בר שילא לאליהו, א"ל מאי דקא עביד הקב"ה, א"ל קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן ומפומיה דר"מ לא קאמר, א"ל אמאי, משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר, א"ל אמאי, ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק, א"ל השתא קאמר מאיר בני אומר... (חגיגה טו א)

תניא אמר רבי עקיבא פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שמטרפת בים והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומנו רבי מאיר, כשעליתי למדינת קפוטקיא בא וישב ודן לפני בהלכה, אמרתי לו בני מי העלך, אמר לי גל טרדני לחברו וחברו לחברו עד שהקיאני ליבשה... (יבמות קכא א)

ראה עוד רבי יהודה נזיר מט ב.

ההוא אפוטרופא דהוה בשבבותיה דר' מאיר דהוה קא מזבין ארעתא וזבין עבדי ולא שבקיה ר' מאיר, אחוו ליה בחלמיה אני להרוס ואתה לבנות, אפילו הכי לא אשגחה, אמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. הנהו בי תרי דאיגרי בהו שטן דכל בי שמשי הוו קא מינצו בהדי הדדי, איקלע רבי מאיר להתם עכבינהו תלתא בי שמשי עד דעבד להו שלמא, שמעיה דקאמר ווי דאפקיה ר' מאיר לההוא גברא מביתיה. (גיטין נב א)

רבי מאיר חכם וסופר. (גיטין סז א)

רבי מאיר הוה מתלוצץ בעוברי עבירה, יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בהך גיסא דנהרא, לא הוה מברא, נקט מצרא (חבל מתוח מצד הנהר לנהר) וקא עבר, כי מטא פלגא מצרא שבקיה, אמר אי לאו דקא מכרזי ברקיעא הזהרו בר' מאיר ותורתו שויתיה לדמך תרתי מעי. (קידושין פא א)

דתניא מעשה באשה אחת שבאתה לבית מדרשו של ר"מ אמרה לו, רבי אחד מכם קדשני בביאה, עמד רבי מאיר וכתב לה גט כריתות ונתן לה, עמדו כתבו כולם ונתנו לה. (סנהדרין יא א)

ור"מ ר' יהודה בן בבא סמכיה, והא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל האומר ר"מ לא סמכו ר' עקיבא אינו אלא טועה, סמכיה ר' עקיבא ולא קיבלו, סמכיה ר' יהודה בן בבא וקיבלו. (שם יד א)

אמר רבינא והלא כל הרואה ר"מ בבית המדרש כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה. (שם כד א)

דא"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתה, תילתא אגדתא, תילתא מתלי. ואמר ר' יוחנן ג' מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו אין לנו אלא שלש. (שם לח ב)

שאלה קליאופטרא מלכתא את ר"מ, אמרה ידענא דחיי שכבי, דכתיב ויציצו מעיר כעשב הארץ, אלא כשהן עומדין עומדין ערומין או בלבושיהן עומדין, אמר לה קל וחומר מחיטה, ומה חיטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין, צדיקים שנקברין בלבושיהן על אחת כמה וכמה. (שם צ ב)

ברוריה דביתהו דר' מאיר ברתיה דר' חנינא בן תרדיון הואי, אמרה לו זילא בי מלתא דיתבא אחתאי בקובה של זונות, (ראה ר' חנינה בן תרדיון לכאן), שקל תרקבא דדינרי ואזל, אמר אי לא איתעביד בה איסורא מיתעביד ניסא, אי עבדה איסורא לא איתעביד לה ניסא, אזל נקט נפשיה (עשה עצמו) כחד פרשא, אמר לה השמיעני לי, אמרה ליה דשתנא אנא (דרך נשים לי), אמר לה מתרחנא מרתח (אחכה), אמרה לו נפישין טובא דשפירן מינאי (יפות ממני), אמר שמע מינה לא עבדה איסורא, כל דאתי אמרה ליה הכי. אזל לגבי שומר דידה, א"ל הבה ניהלה (תנה לי), אמר ליה מיסתפינא ממלכותא, אמר ליה שקול תרקבא דדינרא, פלגא פלח (שחד), ופלגא להוי לך, א"ל וכי שלמי מאי איעביד, א"ל אימא א-להא דמאיר ענני ומתצלת (ותנצל), א"ל ומי יימר דהכי איכא (שאמת שאנצל בתפלה זו), א"ל השתא חזית, הוו הנהו כלבי דהוו קא אכלי אינשי, שקל קלא (פיסת רגבי עפר) שדא בהו, הוו דאתו למיכליה, אמר א-להא דמאיר ענני, שבקוה (עזבוהו). ויהבה ליה, לסוף אשתמע מילתא בי מלכא אתיוה אסקיה לזקיפה (לתלותו), אמר א-להא דמאיר ענני, אחתוה (הורידוהו), אמרו ליה מאי האי, אמר להו הכי הוה מעשה, אתו חקקו לדמותיה דר' מאיר אפיתחא דרומי, אמרי כל דחזי לפרצופא הדין לייתיה (יביאהו), יומא חדא חזיוהי, רהט אבתריה רהט מקמיהו, על לבי זונות, איכא דאמרי בשולי עובדי כוכבים חזא טמש בה ומתק בהא (טבל אחת מאצבעותיו ומצץ את חברתה), איכא דאמרי אתא אליהו אדמי להו כזונה כרכתיה, אמרי חס ושלום אי ר' מאיר הוה לא הוה עביד הכי, קם ערק אתא לבבל, איכא דאמרי מהאי מעשה, ואיכא דאמרי ממעשה דברוריה (ראה רש"י). (ע"ז יח א)

א"ר יוחנן בימי רשב"ג נישנית משנה זו, רבן שמעון בן גמליאל נשיא, רבי מאיר חכם, רבי נתן אב"ד. כי הוה רשב"ג התם הוו קיימי כולי עלמא מקמיה, כי הוו עיילי רבי מאיר ורבי נתן הוו קיימי כולי עלמא מקמייהו, אמר רשב"ג לא בעו למיהוי היכרא בין דילי לדידהו, תקין הא מתניתא. ההוא יומא לא הוו רבי מאיר ורבי נתן התם, למחר כי אתו חזו דלא קמו מקמייהו כדרגילא מילתא, אמרי מאי האי, אמרו להו הכי תקין רשב"ג, אמר ליה ר"מ לרבי נתן אנא חכם ואת אב"ד נתקין מילתא כי לדידן מאי נעביד ליה, נימא ליה גלי עוקצים דלית ליה (שאינו מוכן לה), וכיון דלא גמר נימא ליה מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלותיו, נעבריה (נעבירהו מכהונתו) והוי אנא אב"ד ואת נשיא. שמעינהו רבי יעקב בן קרשי, אמר דלמא חס ושלום אתיא מלתא לידי כיסופא, אזל יתיב אחורי עיליתה דרשב"ג פשט, גרס ותנא גרס ותנא (פירש גרס ושנה), אמר מאי דקמא דלמא חס ושלום איכא בי מדרשא מידי, יהב דעתיה וגרסה, למחר אמרו ליה ניתי מר וניתני בעוקצין, פתח ואמר, בתר דאוקים אמר להו אי לא גמירנא כסיפיתנן (בישתנו), פקיד ואפקינהו מבי מדרשא. הוו כתבי קושייתא בפתקא ושדו התם, דהוה מיפריק מיפריק דלא הוו מיפריק כתבי פירוקי ושדו. אמר להו רבי יוסי תורה מבחוץ ואנו מבפנים, אמר להן רבן שמעון בן גמליאל ניעיילינהו, (נכניסם), מיהו ניקנסינהו דלא נימרו שמעתא משמייהו, אסיקו לרבי מאיר אחרים ולר' נתן יש אומרים. אחוו להו בחלמייהו זילו פייסוהו לרבן שמעון ב"ג, רבי נתן אזל רבי מאיר לא אזל, אמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין... מתני ליה רבי לרבן שמעון בריה אחרים אומרים אילו היה תמורה לא היה קרב, אמר לו מי הם הללו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים, אמר ליה בני אדם שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך, אמר ליה גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה, אמר ליה האויב תמו חרבות לנצח, אמר ליה הני מילי היכא דאהנו מעשייהו, רבנן לא אהנן מעשייהו (לא הועילו מעשיהם), הדר אתני ליה אמרו משום רבי מאיר אילו היה תמורה לא היה קרב. אמר רבא אפילו רבי דענוותנא הוא תנא אמרו משום ר"מ, אמר ר"מ לא אמר. (הוריות יג א)

רבי מאיר ארוך בדורו הוה ורבי מגיע לכתפו... (נדה כד ב)

תלמוד ירושלמי:

רבי מאיר הוה יליף סלק לבית וועדא והון כל עמא חמיין ליה וקיימין לון מן קומוי, כד שמעון ההן תניא בעון למיעבד ליה כן (כדתני חכם שנכנס אחד עומד ואחד יושב עד שמגיע וישב לו במקומו), כעס ונפק ליה, אמר לון שמעתי שמעלין בקודש ולא מורידין. (בכורים יא ב)

רבי הוה מסב לר"ש בריה והוון מטפחין לאחורי ידיהון בשובתא, עבר ר"מ ושמע קלהון אמר רבותינו הותרה השבת, שמע ר' קליה אמר מי הוא זה שבא לרדותינו בתוך ביתינו, ואית דאמרי הכין אמר, מי הוא זה שבא לצנעינו בתוך ביתינו, שמע ר"מ קליה וערק, נפקין פריי בתריה מפרי אפרח רוחה פיקייליה מעל קדליה (הפריח הרוח הסודר מעל צוארו) דר"מ, אודיק ר' מן כוותא וחמא קדליה, (השקיף ר' מן החלון וראה צוארו) דר"מ מן אחוריו, אמר לא זכית אנא לאורייתא אלא בגין דחמי קדליה דר"מ מן אחוריו. (ביצה כ ב)

וליה אמרין הדא מנא לך, אמר לון משרת ר"מ הייתי בברחו שנים (כשברח פעם שנית, אחת מפני שהוציא אחות אשתו מקובה של זונות, ושנית מפני אשתו), ויש אומרים מקלו של ר"מ היתה בידו והיא היתה מלמדתו דעת. (מועד קטן יא ב)

רבי זבדיה חתניה דרבי לוי הוה משתעי הדין עובדא, ר' מאיר הוה יליף דריש בכנישתא דחמתא כל לילי שובא, והוה תמה חדא איתתא יליפא שמעה קליה, חד זמן עני דריש (האריך בדרשתו), אזלת בעית מיעול לביתה ואשכחת בוצינא מיטפי (הנר כבר כבה), אמר לה בעלה הן הוייתא, אמרה ליה מישמעא קליה דדרושא, אמר לה מכך וכך דלית ההיא איתתא עלת להכא לביתה עד זמן דהיא אזלה ורקקה בו אפוי דדרושא, (אין האשה הזאת נכנסת לביתה עד שתלך לירוק להדורש בפניו). צפה ר"מ ברוח הקודש ועבד גרמיה חשש בעייניה, אמר כל איתתא דידעה מילחוש לעיינה תיתי תילחושי, אמרין לה מגירתא הא ענייתיך תיעלין לביתיך, עבדי גרמיך לחשה ליה ואת רקקה גו עייניה, (אמרו לה שכנותיה הגיע עתך שתחזרי לביתך עשי עצמך כאלו את לוחשת לו ותירקי בפניו). אתת לגביה, אמר לה חכמה את מילחוש לעיינא, מאימתיה עליה אמרה ליה לא, אמר לה ורוקקין בגויה שבע זימנין והוא טב ליה, מן דרקקת (לאחר שרקקה) אמר לה אזלין אמרין לבעליך חד זמן אמרת ליה והיא רקקה שבעה זימנין. אמרו לו תלמידיו רבי כך מבזין את התורה, אילו אמרת לן לא הוינן מייתי ליה ומלקין ליה ספסליה ומרציין ומרצייה ליה לאיתתיה, (היינו מביאים הבעל ללקות על העמוד עד שהיה מתפייס ומתרצה לאשתו), אמר לון ולא יהא כבוד מאיר ככבוד קונו, ומה אם שם הקודש שנכתב בקדושה אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו, וכבוד מאיר לא כל שכן. (סוטה ה א)

משמת רבי מאיר בטלו מושלי משלים. (שם מו ב)

מדרש רבה:

הבקר אור וגו' א"ר לוי עובדא הוה בדרומי תמן חד פונדקי והוא קאים ולביש זוגוי בליליא, ואמר להון דהוו תמן קומו פוקו לכון דלוויתא אנא עבדא, (היה לובש כלי זיין ומלוה אורחיו), והוון נפקין ולסטיא קדמין להון ומקפחין עליהון ועלין ומפלגין עמיה (לסטים שודדים אותם ומתחלקים עמו). חד זמן אזל ר"מ ואתקבל תמן, קם ולבש זוגוי א"ל קום פוק לך דלוייתא אנא עבדא, א"ל אית לי אח ואנא יתיב מסכי ליה (אני מחכה לו), א"ל ואן הוא, א"ל בכנישתא, א"ל ומה שמיה ואנא אזיל וקרי ליה, א"ל כי טוב, כל ההוא ליליא אזל ההוא פונדקאה צוח על תרעא דכנישתא כי טוב כי טוב ולא הוה שום בר נש עני ליה, בצפרא קם ר"מ ושוי חמריה דיזיל ליה, א"ל ההוא פונדקאה אן הוא ההוא אחוך דאמרת, א"ל הא אתא ליה, וירא אלקים את האור כי טוב. (בראשית צב ו)

ר"מ הוה כתבן טב מובחר (היה סופר טוב ומשתכר שלשה סלעים בשבוע) והוה לעי תלת סלעין כל שבת, והוה אכיל ושתי בחדא ומתכסי בחדא, ומפרנס אוחרתא לרבנן, אמרין ליה תלמידוי ר' בנך מה את עביד עליהון, אמר לון אין הוון צדיקים בההוא דאמר דוד (תהלים ל"ז) ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, ואם לאו מה אני מניח את שלי לאויבי המקום. (קהלת ב כב)

ר' מאיר הוה יתיב ודריש בבי מדרשא דטבריה והוה אלישע רבי גייז בשוקא ארכיב על סוסיה בשבתא, אמרון לר"מ הא אלישע רבך אתי גייז (עבר) בשבתא בשוקא, נפק לגביה, א"ל במה הויתא עסיק, א"ל (איוב מ"ב) וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו, א"ל ברך, שהכפיל לו את ממונו, א"ל עקיבא רבך לא הוה אמר כן, אלא וה' ברך אחרית איוב מראשיתו בזכות תשובה ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו... א"ל חזור עול לך, א"ל למה, עד כאן תחום שבת, א"ל מנן את ידע, א"ל מטלפי סוסי שכבר הלך אלפים אמה, א"ל וכל הדא חכמתא אית בך ולית את חוזר בך, א"ל לית בחילי (אין בכחי), א"ל למה, אמר ליה רוכב הייתי על הסוס ומטייל אחורי בית המקדש ביום הכפורים שחל להיות בשבת, ושמעתי בת קול מצפצפת ואומרת (ירמיה ג') שובו בנים שובבים, (מלאכי ג') שובו אלי ואשובה אליכם חוץ מאלישע בן אבויה שהיה יודע כחי ומרד בי... לאחר ימים חלה אלישע בן אבויה, אתון אמרון לר"מ אלישע חולה, אזל לגביה, א"ל חזור בך, אמר ליה ועד כדון מקבלין, א"ל ולא כתיב (תהלים צ') תשב אנוש עד דכא, עד דכדוכה של נפש, באותה שעה בכה אלישע בן אבויה ומת, והיה ר"מ שמח ואומר דומה שמתוך תשובה נסתלק ר', וכיון שקברוהו באתה האור לשרוף את קברו, אתון אמרין לר"מ קבר רבך נשרף, יצא ופרש טליתו עליה, א"ל (רות ג') ליני הלילה, בעולם הזה שכולו לילה, והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל... ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבקר, ודמכת ליה. אמרון ליה, ר' לעלמין דאתי אין אמרין לך מה את בעי אביך או רבך מה תימר, אמר אבא ובתר כן ר'... (קהלת ז יח)

מדרש משלי:

ראה ברוריה שם פרשה לא.

ילקוט שמעוני:

אמרו רבותינו כשהיה רבי מאיר רואה אדם היה למד שמו ומשמו היה יודע את מעשיו. פעם אחת באו אצלו שני תלמידים והיה שם אחד מהם כידור, אמר רבי מאיר לתלמידיו הזהרו מכידור זה, אמרו לו רבי בן תורה הוא, אמר להם אף על פי כן הזהרו ממנו, אחר ימים הלכו למרחץ והפקידו בגדיהם אצל כידור ונכנסו למרחץ, מה עשה אותו כידור נטל בגדיהם והלך לו, יצאו ולא מצאוהו והלכו לבתיהם ולבשו בגדים אחרים, באו לפני ר' מאיר א"ל מה ראיתם להחליף בגדיכם, ספרו לו המאורע, א"ל לא אמרתי לכם הזהרו עצמכם מכידור זה, אמרו לו בבקשה ממך רבינו מנין היית יודע, אמר משמו שנקרא כידור, שנאמר כי דור תהפוכות המה. (ישעיה פרק מא, תמט)

מדרש הגדול:

תנו רבנן מעשה ששלחה מלכות קצרה לרבנן אמרה להם שלחו לנו קסילופניס אחד, נתישבה סנהדרין על דעתה אמרו כמה נירות וכמה פניסין מאירין למלכות, כמה אבנים טובות ומרגליות יש להן והן מבקשין ממנו פניס אחד, דומה שאין מבקשין אלא מי שמאיר להן פנים בהלכה, מה עשו שלחו להן ר' מאיר, ולמה נקרא שמו מאיר, שהוא מאיר פנים בהלכה ובחכמה, וכיון שנכנס לרומי שאלוניה בני רומי אמרו ליה למה נקרא שם חזיר חזיר, אמר להן שהוא עתיד לחזור, אמרו לו דייך מאיר, אין כל חדש תחת השמש... ועוד היה ר' מאיר אומר עתיד חזיר להיות גוזז מילתין וכלב גלקטינין (עור פרוה משובח). ויקרא יא ז)

רמ"ע מפאנו:

נירון נתקן ברבי מאיר, ואמרו חז"ל רבי מאיר מבני בניו של נירון, ונירון גלגול שמלה ממשרקה, כי כל שומע שורק מפיו מאכזריותו, והוא תקונו. (גלגולי נשמות צז)