דאמר רבי נחוניא בן גאים סיפר לי, כשעליתי לרקיע, ברקיע העליון מצאתי מלאכי שרפים, כולם כמראה הלפידים, וגלגלי אש סובבים אותם, וגבותם כגחלי אש ושיניהם ועיניהם ניצוצי אש, וכסות שלהם הוא אש לוהטת, ועליהם יש ממונה אחד ושמו הדומיעם.
כשראו אותי שם, אמרו, מי נתן ילוד אשה בינינו במקום הזה, פחדתי ממנו, והזכרתי אותיות השם, כשראיתי שמבקשים לשרוף אותי בהבל פיהם, ועמדו כולם, אמר לי אותו השר הגדול הממונה עליהם, מי אתה, אמרתי לו שמי.
אמר לי, אי ידיד, כל באי עולם עוברים על ידי בכל לילה ולילה, בשעה שבאים לשכב על מטתיהם, ומפקידים רוחם ביד אדון עולם, מיד פורחים מהם ועולים לפניו. וכל הרוחות לפני, ולא נתן לי רשות להכניס אלא אותם הכתובים לפני, חוץ מאותם שעשו מצות לפניו ביום עדיין אנו מבקשים ומחפשים אחריהם... (זהר חדש רות שנז, ועיין שם עוד)