תנו רבנן שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד זו ק"ש של ר' יהודה הנשיא, א"ל רב לר' חייא לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה מלכות שמים, א"ל בר פחתי בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים. חוזר וגומרה או אינו חוזר וגומרה, בר קפרא אומר אינו חוזר וגומרה, רבי שמעון ברבי אומר חוזר וגומרה... (ברכות יג ב)
רבי בתר צלותיה אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתצילנו מעזי פנים ומעזות פנים מאדם רע ומפגע רע מיצר רע מחבר רע משכן רע ומשטן המשחית ומדין קשה ומבעל דין קשה בין שהוא בן ברית בין שאינו בן ברית, ואף על פי דקיימי קצוצי (שוטרים במצות אנטונינוס להכות ולהנקם בכל העומדים לפניו) עליה דרבי. (ברכות טז ב)
אמר ר' חנינא אני ראיתי את רבי שתלה תפיליו... וכי תלה רבי בכיסתא תלה... ואמר רב חנינא אני ראיתי את רבי שגיהק ופיהק ונתעטש ורק ומשמש בבגדו (להעביר כינה העוקצתו) אבל לא היה מתעטף (אם נפלה טליתו כשהוא מתפלל, שלא להפסיק), וכשהוא מפהק היה מניח ידו על סנטרו... (שם כד א)
והאמר רבי אבין פעם אחת התפלל רבי של שבת בערב שבת ונכנס למרחץ ויצא ושנה לן פרקין ועדיין לא חשכה, אמר רבא ההוא דנכנס להזיע וקודם גזירה היה. (ברכות כז ב)
ראה עוד רב ברכות מו ב.
אמר ליה בר קפרא לרבי ראיתי חוטמי שנשר, אמר ליה חרון אף נסתלק ממך, אמר ליה ראיתי שני ידי שנחתכו, אמר ליה לא תצטרך למעשה ידיך, אמר ליה ראיתי ב' רגלי שנקטעו, אמר ליה על סוס אתה רוכב, חזאי דאמרי לי באדר מיתת וניסן לא חזית, אמר ליה באדרותא (בכבוד והדר) מיתת ולא אתית לידי נסיון (שם נו ב)
הרואה רבי בחלום יצפה לחכמה. (שם נז ב)
כי הא דההוא דאתא לקמיה דרבי אמר ליה אשתך אשתי ובניך בני, אמר ליה רצונך שתשתה כוס של יין, שתה ופקע... אמר רבי חייא אהניא ליה צלותיה לרבי דלא לשווייה בני ממזירי, כי הוה מצלי אמר יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתצילני היום מעזי פנים ומעזות פנים. (שבת ל ב)
ראה עוד ר' ישמעאל ברבי יוסי שבת נא א.
כי אתא רבי דימי אמר ר' חנינא מולאות של בית רבי יוצאות באפסריהן בשבת... כי אתא רב שמואל בר יהודה א"ר חנינא מולאות של בית רבי יוצאות באפסריהן כרוכים בשבת. (שם נב א)
...ותותר בימי רבי, דאמר מר אהוריריה (ממונה על הסוסים והפרדות) דרבי הוה עתיר משבור מלכא. (שם קיג ב)
והאמרו ליה לרבי מאי טעמא קראו לך רבינו הקדוש, אמר להו מימי לא נסתכלתי במילה שלי, ברבי מילתא אחריתי הוה ביה, שלא הכניס ידו תחת אבנטו. (שם קיח ב)
דכי אתא רב דימי א"ר חנינא ואמרי לה א"ר זירא א"ר חנינא, פעם אחת הלך רבי למקום אחד ומצא נדבך של אבנים ואמר לתלמידיו צאו וחשבו כדי שנשב עליהן למחר, ולא הצריכן רבי למעשה, ור' יוחנן אמר הצריכן רבי למעשה, מאי אמר להו, רבי אמי אמר צאו ולמדום אמר להו, רבי אסי אמר צאו ושפשפום אמר להו. (שם קכה ב)
א"ל רבי לר' שמעון בן חלפתא מפני מה לא הקבלנו פניך ברגל כדרך שהקבילו אבותי לאבותיך, א"ל סלעין נעשו גבוהים, קרובים נעשו רחוקים, משתים נעשו שלש... דההיא אמתא דהויא בי רבי בת תשעין ותרתין שנין והות טעמא קידרא. (שם קנב א)
בן בונייס אתא לקמיה דרבי, אמר להו פנו מקום לבן מאה מנה, אתא איניש אחרינא, אמר להו פנו מקום לבן מאתים מנה, אמר לפני רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבי, אביו של זה יש לו אלף ספינות בים וכנגדן אלף עיירות ביבשה, אמר לו לכשתגיע אצל אביו אמור לו אל תשגרהו בכלים הללו לפני (שאין נראה עשיר כל כך). רבי מכבד עשירים. (עירובין פה ב)
אמר רבי כשהיינו לומדים תורה אצל ר"ש בתקוע היינו מעלין שמן ואלונטית מגג לגג ומגג לחצר ומחצר לחצר ומחצר לקרפף ומקרפף לקרפף אחר עד שהיינו מגיעין אצל המעיין שהיינו רוחצין בו. (שם צא א)
ארבעה דברים צוה רבינו הקדוש את בניו, אל תדור בשכנציב משום דליצני הוו ומשכו לך בליצנותא, ואל תשב על מטת ארמית, איכא דאמרי דלא תיגני בלא קרית שמע, ואיכא דאמרי דלא תינסב גיורתא, ואיכא דאמרי ארמית ממש ומשום מעשה דרב פפא, ואל תבריח עצמך מן המכס, דילמא משכחו לך ושקלי מנך כל דאית לך, ואל תעמוד בפני השור בשעה שעולה מן האגם, מפני שהשטן מרקד בין קרניו. (פסחים קיב ב)
לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין, שמעוה לאמתא דבי רבי דקאמרה להו לרבנן דהוי עיילי פסקי פסקי לבי רבי עד מתי אתם נכנסין סירוגין סירוגין. לא הוו ידעי רבנן מאי חלוגלוגות, שמעוה לאמתא דבי רבי דאמרה ליה לההוא גברא דהוה קא מבדר פרפחיני עד מתי אתה מפזר חלוגלוגך. לא הוו ידעי רבנן מאי סלסלה ותרוממך, שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לההוא גברא דהוה מהפך במזייה (בשערו) אמרה ליה עד מתי אתה מסלסל בשערך... לא הוו ידעי רבנן מאי וטאטאתיה במטאטא השמד, שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לחברתה שקלי מטאטיתא וטאטי ביתא. (מגילה יח א)
...עמד ר' שמואל בר נחמני על רגליו ואמר, ומה שפחה של בית רבי לא נהגו חכמים קלות ראש בנידויה שלש שנים... שפחה של בית רבי מאי היא, אמתא דבי רבי חזיתיה לההוא גברא דהוה מחי (מכה) לבנו גדול, אמרה ליהוי ההוא גברא בשמתא דקעבר משום ולפני עור לא תתן מכשול. (מועד קטן יז א)
ראה עוד רבי יהושע בן קרחה מגילה כח א.
והא ר"ש בר רבי ובר קפרא הוו יתבי וקא גרסי, קשיא להו שמעתא, א"ל ר"ש לבר קפרא דבר זה צריך רבי, א"ל בר קפרא לר"ש ומה רבי אומר בדבר זה, (אין רבי בעולם היודע דבר זה), א"ל לאבוה, איקפד, אתא בר קפרא לאיתחזויי ליה, א"ל בר קפרא איני מכירך מעולם, ידע דנקט מילתא בדעתיה, נהג נזיפותא תלתין יומין.
שוב פעם אחד גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק, מאי דרש, חמוקי יריכיך כמו חלאים, מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר, יצא רבי חייא ושנה לשני בני אחיו בשוק, לרב ולרבה בר בר חנה, שמע ר' ואיקפד, אתא ר' חייא לאיתחזויי ליה, א"ל עייא מי קורא לך בחוץ, ידע דנקט מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין... (מועד קטן טז א, וראה רבי חייא לכאן, ועוד רבי חייא חגיגה ה ב)
בתו של אחר אתיא לקמיה דרבי, אמרה ליה רבי פרנסני, אמר לה בת מי את, אמרה לו בתו של אחר אני, אמר לה עדיין יש מזרעו בעולם, והא כתיב לא נין לו ולא נכד בעצמו ואין שריד במגוריו, אמר לו זכור לתורתו ואל תזכור מעשיו, מיד ירדה אש וסכסכה ספסלו של רבי, בכה ואמר רבי ומה למתגנין בה כך, למשתבחין בה על אחת כמה וכמה. (חגיגה טו ב)
תניא אמר רבי כשהלכתי ללמוד תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע חברו עלי תלמידיו כתרנגולים של בית בוקיא ולא הניחוני ללמוד אלא דבר אחד במשנתינו, רבי אליעזר אומר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר. (יבמות פד א)
ראה עוד ר' ישמעאל ברבי יוסי יבמות קה ב.
רבי איעסק ליה לבריה בי רבי חייא, כי מטא למיכתב כתובה נח נפשה דרביתא, אמר רבי חס ושלום פסולא איכא, יתיבו ועיינו במשפחות, רבי אתי משפטיה בן אביטל, ורבי חייא אתי משמעי אחי דוד. אזיל איעסק ליה לבריה בי ר' יוסי בן זימרא, פסקו ליה תרתי סרי שנין למיזל בבי רב, אחלפוה קמיה אמר להו ניהוו שית שנין, אחלפוה קמיה אמר להו איכניס והדר איזיל, הוה קא מכסיף מאבוה, א"ל בני דעת קונך יש בך, מעיקרא כתיב תביאמו ותטעמו, ולבסוף כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. אזיל יתיב תרתי סרי שני בבי רב, עד דאתא איעקרא דביתהו, אמר רבי היכי נעביד, נגרשה, יאמרו עניה זו לשוא שימרה, נינסיב איתתא אחריתי, יאמרו זו אשתו וזו זונתו, בעי עלה רחמי ואיתסיאת. (כתובות סב ב)
תנו רבנן בשעת פטירתו של רבי אמר לבני אני צריך, נכנסו בניו אצלו, אמר להם הזהרו בכבוד אמכם, נר יהא דלוק במקומו, שולחן יהא ערוך במקומו, מטה תהא מוצעת במקומה, יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי... מאי טעמא כל בי שמשי הוה אתי לביתיה. ההוא בי שמשא אתאי שבבתא (שכנתה) קא קריה אבבא, אמרה אמתיה שתיקו דרבי יתיב, כיון דשמע שוב לא אתא, שלא להוציא לעז על צדיקים הראשונים. יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי, סבור מינה בהדין עלמא הוא דקאמר, כיון דחזו דקדים ערסייהו לערסיה (נפטרו לפניו) אמרי שמע מינה לההוא עלמא הוא דקאמר, והאי דאמר הכי דלא לימרו מילתא הואי להו, (מילתא דאיסורא שלא זכו להתעסק בו), ועד האידנא נמי זכותו דרבי הוא דאהניא להו.
אמר להן לחכמי ישראל אני צריך, נכנסו אצלו חכמי ישראל, אמר להן אל תספדוני בעיירות, והושיבו ישיבה לאחר שלשים יום, שמעון בני חכם, גמליאל בני נשיא, חנינא בר חמא ישב בראש... ההוא יומא דאשכבתיה דרבי נפקא בת קלא ואמרה כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העולם הבא, ההוא כובס כל יומא הוה אתי קמיה, ההוא יומא לא אתא, כיון דשמע הכי סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית, יצתה בת קול ואמרה אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא...
תניא רבי מוטל בצפורי ומקום מוכן לו בבית שערים, והתניא צדק צדק תרדוף הלך אחר ר' לבית שערים, ר' בבית שערים הוה, אלא כיון דחלש אמטיוהו לציפורי דמדליא ובסים אוירא. ההוא יומא דנח נפשיה דרבי גזרו רבנן תעניתא ובעו רחמיי, ואמרי כל מאן דאמר נח נפשיה דר' ידקר בחרב. סליקא אמתיה דרבי לאיגרא אמרה עליונים מבקשין את רבי והתחתונים מבקשין את רבי יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים. כיון דחזאי כמה זימני דעייל לבית הכסא וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער, אמרה יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים, ולא הוה שתקי רבנן מלמיבעי רחמי, שקלה כוזא שדייא מאיגרא לארעא אישתיקו מרחמי, ונח נפשיה דרבי. אמרו ליה רבנן לבר קפרא זיל עיין, אזל אשכחיה דנח נפשיה, קרעיה ללבושיה ואהדריה לקרעיה לאחוריה, פתח ואמר אראלים ומצוקים אחזו בארון הקדש נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש, אמרו ליה נח נפשיה, אמר להו אתון קאמריתו ואנא לא קאמינא.
בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה אמר, רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה, יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי. יצתה בת קול ואמרה יבא שלום ינוחו על משכבותם. (כתובות קג א והלאה)
ראה עוד רבי חייא נדרים מא א, ובר קפרא נדרים נ ב.
משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא. (סוטה מט א
ואמר רבה בריה דרבא, ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד... (גיטין נט א)
כי הוה ניחא נפשיה דרבי אמר הומניא איכא בבבל כולה עמונאי היא, מדסגריא איכא בבבל כולה דממזירא היא... (קידושין עב א, וראה שם עוד)
כשמת ר' עקיבא נולד רבי, כשמת רבי נולד רב יהודה. (שם עב ב)
ראה עוד רבי חייא בבא קמא פא ב.
אמר ליה רבי שנית לנו בילדותיך הכסף קונה את הזהב ותחזור ותשנה לנו בזקנותיך הזהב קונה את הכסף, בילדותיה סבר דהבא דחשיב הוי טבעה כספא דלא חשיב הוי פירא, וקני ליה פירא לטבעה, בזקנותיה סבר כספא דחריף הוי טבעה דהבא דלא חריף הוי פירא וקני פירא לטבעא. (בבא מציעא מד א)
אמר רבי חביבין יסורין, קבל עליה תליסר שני, שית בצמירתא (אבן שבמקום קטנים) ושבע בצפרנא (חולי שבתוך הפה)... אהורייריה (שומר הסוסים) דבי רבי הוה עתיר משבור מלכא, כד הוה רמי כיסתא (מספוא) לחיתא הוה אזיל קלא בתלתא מילי, הוה מכוין דרמי בההיא שעתא דעייל רבי לבית הכסא, ואפילו הכי מעבר ליה קליה לקלייהו ושמעו ליה נחותי ימא. ואפילו הכי יסורי דר' אלעזר בר' שמעון עדיפי מדרבי, דאילו ר"א בר"ש מאהבה באו ומאהבה הלכו, דרבי על ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו. על ידי מעשה באו מאי היא, דההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה, אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי, אמר ליה זיל לכך נוצרת, אמרי הואיל ולא קא מרחם ליתו עליה יסורין, ועל ידי מעשה הלכו, יומא חד הוה קא כנשא אמתיה דרבי ביתא, הוה שריא בני כרכושתא וקא כנשא להו, אמר לה שבקינהו, כתיב ורחמיו על כל מעשיו, אמרי הואיל ומרחם נרחם עליה... כולהו שני יסורי דרבי לא איצטריך עלמא למיטרא, דאמר רבה בר רב שילא קשי יומא דמיטרא כיומא דדינא...
איקלע רבי לאתריה דר' אלעזר בר' שמעון א"ל יש לו בן לאותו צדיק, אמרו לו יש לו בן וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמנה, אתייה אסמכיה ברבי ואשלמיה לר' שמעון בן לקוניא אחות דאמיה, כל יומא הוה אמר לקרייתי אנא איזיל (אני חוזר למקומי), אמר ליה חכים עבדו יתך, וגולתא דדהבא פרסו עלך, ורבי קרו לך ואת אמרת לקרייתי אנא איזיל, אמר ליה מומי (שבועה) עזובה דא. כי גדל אתא יתיב במתיבתא דרבי, שמעיה לקליה אמר הא קלא דמי לקליה דר' אלעזר בר' שמעון, אמרו ליה בריה הוא, קרא עליה פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם. (שם פה א, וראה עוד ר' אלעזר בר שמעון לכאן)
ראה עוד ר' יונתן בן עמרם בבא בתרא ח א.
ואמר רבי ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי... (בבא בתרא קלא א)
ומי בקי רבי במקושר, והא ההוא מקושר דאתא לקמיה דרבי ואמר רבי שטר מאוחר זה, וא"ל זונין לרבי כך מנהגה של אומה זו מלך שנה מונין לו שתים... בתר דשמעה מזונין סברה. (שם קסד ב)
ראה עוד רב סנהדרין ה א.
דתניא פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה בני אדם שמגבלין עיסותיהם בטומאה, אמר להם מפני מה אתם מגבלין עיסותיכם בטומאה, אמרו לו תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו מי בצעים אין מכשירין, והוא מי ביצים דרש להו, ואינהו סבור מי בצעים קאמר... תנא באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אלא אם כן נוטל רשות מרבו. (שם ה ב)
כי הא דיתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום, אמר מי שאכל שום יצא, עמד ר' חייא ויצא, עמדו כולן ויצאו. בשחר מצאו רבי שמעון בר' לרבי חייא אמר ליה אתה הוא שציערת לאבא, אמר לו לא תהא כזאת בישראל. (שם יא א)
א"ל אנטונינוס לרבי מפני מה חמה יוצאה במזרח ושוקעת במערב, א"ל אי הוה איפכא נמי הכי הות אמרת לי, א"ל הכי קאמינא לך מפני מה שוקעת במערב, א"ל כדי ליתן שלום לקונה, שנאמר וצבא השמים לך משתחוים, א"ל ותיתי עד פלגא דרקיע ותתן שלמא ותיעול, משום פועלים ומשום עוברי דרכים.
וא"ל אנטונינוס לרבי נשמה מאימתי ניתנה באדם משעת פקידה או משעת יצירה, א"ל משעת יצירה, א"ל אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת, אלא משעת פקידה. אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו, שנאמר ופקודתך שמרה רוחי.
ואמר ליה אנטונינוס לרבי מאימתי יצר הרע שולט באדם משעת יצירה או משעת יציאה, א"ל משעת יצירה, א"ל אם כן בועט במעי אמו ויוצא, אלא משעת יציאה, אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו, שנאמר לפתח חטאת רובץ. (סנהדרין צא ב)
א"ל אנטונינוס לרבי בעינא דימלוך אסוירוס ברי תחותי ותתעביד טבריא קלניא, ואי אימא להו חדא עבדי תרי לא עבדי, אייתי גברא ארכביה אחבריה ויהב ליה יונה לעילאי בידיה, וא"ל לתתאה אימר לעילא דלמפרח בן יונה, אמר שמע מינה הכי קאמר לי, את בעי מינייהו דאסוירוס ברי ימלוך תחותי, ואימא ליה לאסוירוס דתעביד טבריא קלניא.
א"ל מצערין לי חשובי רומאי, מעייל ליה לגינא, כל יומא עקר ליה פוגלא ממשרא (צנון מערוגה) קמיה, אמר שמע מינה הכי קאמר לי את קטול חד חד מינייהו ולא תתגרה בהו בכולהו. ולימא ליה מימר בהדיא, אמר שמעי חשובי רומי ומצערו ליה. ולימא ליה בלחש, משום דכתיב כי עוף השמים יוליך את הקול.
הוה ליה ההוא ברתא דשמה גירא, קעבדה איסורא, שדר ליה גרגירא, שדר ליה כוסברתא (כוס ברתא, שחוט הבת), שלח ליה כרתי (יכרת זרעי), שלח ליה חסא (חוס עלה). כל יומא הוה שדר ליה דהבא פריכא במטראתא (שק גדול) וחיטי אפומייהו, אמר להו אמטיו חיטי לרבי, אמר ליה רבי לא צריכנא אית לי טובא, אמר ליהוו למאן דבתרך דיהבי לבתראי דאתו בתרך ודאתי מינייהו ניפוק עלייהו (היוצאים מבניך יוציאו הוצאות למלכי רומי העומדים אחרי על סמך הממון הזה).
הוה ליה ההיא נקרתא דהוה עיילא מביתיה לבית רבי, כל יומא הוה מיית תרי עבדי חד קטליה אבבא דבי רבי וחד קטליה אבבא דביתיה, א"ל בעידנא דאתינא לא נשכח גבר קמך (לא יהיה איש אצלך). יומא חד אשכחיה לר' חנינא בר חמא דהוה יתיב, אמר לא אמינא לך בעידנא דאתינא לא נשכח גבר קמך, א"ל לית דין בר איניש, א"ל אימא ליה לההוא עבדא דגני אבבא דקאים וליתי, אזל ר' חנינא בר חמא אשכחיה דהוה קטיל, אמר היכי אעביד אי איזיל ואימא ליה דקטיל, אין משיבין על הקלקלה, אשבקיה ואיזיל קא מזלזלינן במלכותא בעא רחמי עליה ואחייה ושדריה, אמר ידענא זוטי דאית בכו מחיה מתים, מיהו בעידנא דאתינא לא נשכח איניש קמך.
כל יומא הוה משמש לרבי מאכיל ליה משקי ליה, כי הוה בעי רבי למיסק לפוריא (למטה) הוה גחין קמי פוריא א"ל סק עילואי לפורייך, אמר לאו אורח ארעא לזלזולי במלכותא כולי האי, אמר מי ישימני מצע תחתיך לעולם הבא. א"ל אתינא לעלמא דאתי, א"ל אין, א"ל והכתיב לא יהיה שריד לבית עשו, בעושה מעשה עשו, א"ל והכתיב שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה, א"ל מלכיה ולא כל מלכיה, כל נשיאיה ולא כל שריה... כי שכיב אנטונינוס א"ר נתפרדה חבילה. (ע"ז י א)
אמר שמואל של בית רבי היו מקריבין שור של פטם ביום אידם, חסר ד' ריבבן (הוציא ד' ריבואות ממון לבטל שלא יקריבוהו היום) שאין מקריבין אותו היום אלא למחר, חסר ד' ריבבן שאין מקריבין אותו חי אלא שחוט, חסר ד' ריבבן שאין מקריבין אותו כל עיקר. (שם טז א)
...ולא היא רבי לא התיר את הפת, רבי יוסף ואיתימא רב שמואל בר יהודה אמר לא כך היה מעשה אלא אמרו פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה פת דחוק לתלמידים, אמר רבי אין כאן פלטר, כסבורין העם לומר פלטר עובד כוכבים, והוא לא אמר אלא פלטר ישראל. (שם לה ב)
תנו רבנן פעם אחד חש רבי במעיו, אמר כלום יש אדם שיודע יין תפוחים של עובדי כוכבים אסור או מותר, אמר לפניו ר' ישמעאל ב"ר יוסי פעם אחת חש אבא במעיו והביאו לו יין תפוחים של עובדי כוכבים של ע' שנה ושתה ונתרפא, אמר לו כל כך היה בידך ואתה מצערני, בדקו ומצאו עובד כוכבים אחד שהיה לו שלש מאות גרבי יין של תפוחים של ע' שנה ושתה ונתרפא, אמר ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים. (שם מ ב)
ראה עוד רבי מאיר הוריות יג ב, ורבי אלעזר בן שמוע מנחות יח א, ורבי פלימו מנחות לז א, ורבי שמעון מנחות עב א.
העיד רבי יהושע בן זרוז בן חמיו של רבי מאיר לפני רבי על ר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן, והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו. חברו עליו אחיו ובית אביו אמרו לו מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור אתה תנהוג בו היתר, דרש להן מקרא זה, וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחושתן, אפשר בא אסא ולא ביערו, בא יהושפט ולא ביערו, והלא כל ע"ז שבעולם אסא ויהושפט ביערום, אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו, אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו. (חולין ו ב)
ראה עוד ר' פנחס בן יאיר חולין ז א.
תא שמע דאמר ליה ההוא צדוקי לרבי מי שיצר הרים לא ברא רוח, ומי שברא רוח לא יצר הרים, דכתיב כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, אמר ליה שוטה שפיל לסיפיה דקרא ה' צב-אות שמו, אמר ליה נקוט לי זימנא תלתא יומי ומהדרנא לך תיובתא, יתיב רבי תלת תעניתא, כי הוה קא בעי מיכרך אמרו ליה צדוקי קאי אבבא, אמר ויתנו בברותי רוש וגו', א"ל רבי מבשר טובות אני לך לא מצא תשובה אויבך ונפל מן הגג ומת, אמר לו רצונך שתסעוד אצלי, אמר לו הן, לאחר שאכלו ושתו א"ל כוס של ברכה אתה שותה או ארבעים זהובים אתה נוטל, אמר לו כוס של ברכה אני נוטל, יצתה בת קול ואמרה כוס של ברכה שוה ארבעים זהובים, אמר רבי יצחק עדיין ישנה לאותה משפחה בין גדולי רומי וקוראין אותה משפחת בר לויאנוס. (חולין פז א)
רבי מאיר ארוך בדורו היה ורבי מגיע לכתפו, רבי ארוך בדורו היה ורבי חייא מגיע לכתפו. (נדה כד ב)
ההיא דאתאי לקמיה דרבי אמר ליה לאבדן זיל בעתה, אזל בעתה (הבהילה) ונפל ממנה חררת דם, אמר רבי נתרפאה זאת. (שם סו א)
רב שאיל לר' חייא רבא ולינא חמי (אינני רואה) לרבי מקבל עליו עול מלכות שמים, א"ל כד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי הוא מקבל עליו עול מלכות שמים, וא"ל ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים א"ל לית איפשר דלא יטי מילה, (אי אפשר שלא ינטה לאיזה דבר בשמועה שהוא שונה שלא יהא מוזכר בה מיציאת מצרים, לפי שהוא מהדר אחר זה)... (ברכות יב ב)
ארטבון שלח לר' הקדוש חד מרגלי טבא אטמיטון, א"ל שלח לי מילה דטבא דכויתה, שלח ליה חד מזוזה, א"ל מה אנא שלחי לך מילה דלית לה טימי (אין בה מום), ואת שלחת לי מילה דטבא חד פולר (מטבע קטנה), א"ל חפציך וחפצי לא ישוו בה, ולא עוד אלא דאת שלחית לי מילה דאנא מנטיר לה, ואנא שלחית לך מילה דאת דמך לך והיא מנטרא לך, דכתיב בהתהלכך תנחה אותך וגו'. (פאה ד א)
חד תלמיד מן דרבי היה לו מאתים זוז חסר דינר, והוה רבי יליף זכי עמיה חד לתלת שני מעשר מסכנין, עבדון ביה תלמידוי עינא בישא ומלון ליה (למאתים זוז), אתא בעי מזכי עימיה, א"ל רבי אית לי שיעורא (יש לי מאתים דינר), אמר זה מכת פרושים נגעו ביה, רמז לתלמידיו ואעלוניה לקפילין (הכניסוהו לחנות שמוכרים מיני מאכל) וחסרוניה חד קרט וזכה עימיה היאך מה דהוה יליף. (שם לז א)
ראה עוד ר' פנחס בן יאיר דמאי ד א.
רבי התיר בית שאן, רבי התיר קיסרין, רבי התיר בית גוברין, רבי התיר כפר צמח, רבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית והיו הכל מליזין עליו, אמר להו באו ונידיין, כתיב וכיתת נחש הנחושת, וכי לא עמד צדיק ממשה עד חזקיהו להעבירו אלא אותה עטרה הניח לו הקב"ה להתעטר בה, ואנו העטרה הזאת הניח הקב"ה לנו להתעטר בה. (דמאי ח א)
רבי צוה שלשה דברים בשעת פטירתו מן העולם, אל תזוז אלמנתי מביתי, ואל תספדוני בעיירות, ומי שניטפל בי בחיי יטפל בי במותי... ואל תספדוני בעיירות מפני המחלוקת (שיבואו הרבה מן הכפרים הסמוכים ולא תשא אותם הארץ ויבואו לידי מחלוקת), ומי שנטפל בי בחיי, אמר רבי חנניה דציפורין כגון יוסף אפרתי ויוסף חפנים. רבי חזקיה מוסיף, אל תרבו עלי תכריכין, ותהא ארוני נקובה בארץ, מילתא אמרין בסדין אחד נקבר רבי, דרבי אמר לא כמה דבר אינש אזל הוא אתי (אלא במלבושים אחרים)... אנטולינוס שאל לרבי מהו תתהפך כחומר חותם, א"ל מי שהוא מביא את הדור הוא מלבישו. (כלאים מא ב)
רבי הוה בעכו חמי חד בר נש סלוק מן כיפתא ולעיל (מן הגשר והלאה, בארץ העמים וחכמים גזרו טומאה עליה), א"ל ולית את בריה דפלן כהנא, לא הוה אבוך כהן, א"ל עיניו של אבא היו גבוהות ונשא אשה שאינה הוגנת לו וחילל את אותו האיש. (שביעית טז א)
ומי התירו, רבי ובית דינו התירו בשמן, בג' מקומות נקרא רבי יהודה הנשיא רבותינו, בגיטין ובשמן ובסנדל (המפלת סנדל) ויקראו לו בית דין שרייא, שכל בית דין שהוא מבטל ג' דברים הוא נקרא בית דין שרייא, א"ר יודן בי רבי ישמעאל בית דינו חלוק עליו בגיטין... בדקו ומצאו גזירה של שמן ולא קבלו רוב הציבור עליהן. (שבת י ב)
י"ג דברים התירו לבית רבי, שיהו רואין במראה, ושיהו מספרין קומי, ושיהו מלמדין את בניהן יוונית שהיו זקוקין למלכות. (שם לד א)
ורבי תלמידיה דרשב"י דהוי לא תלמידיה דרבי יעקב בר קודשי הוה... כשהיה רבי אלעזר בי ר' שמעון נכנס לבית הוועד היו פניו של רבי מקדירות, אמר ליה אביו ויאות, זה ארי בן ארי אבל אתה ארי בן שועל... (שם סג ב)
דלמא רבי ורבי חייא רבא ור' ישמעאל בי רבי יוסה היו יושבין ופושטין במגילת קינות ערב תשעה באב שחל להיות בשבת מן המנחה ולמעלה, ושיירו בה אל"ף בי"ת אחד, אמרו למחר אנו באין וגומרין אותה, עם כשהיה נפטר לבית נכשל באצבעו וקרא על גרמיה רבים מכאובים לרשע, א"ל ר' חייא בחובינו מטתך (הגיעך) כן, דכתיב רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם, אמר לו רבי ישמעאל בי רבי יוסי אילו לא היינו עוסקין בענין כך היה לנו לומר, על אחת כמה וכמה שהיינו עוסקין בעניין, ועלה לבית ונתן עליה ספוג יבש וקשר עליה גמי מבחוץ, א"ר ישמעאל בי ר' יוסי ממנו למדנו ג' דברים, ספוג אינו מרפא אלא משמר, גמי שהוא מן המוכן (לכן היה מותר לטלטלו), ואין קורין בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלה, (דאם לא כן היה לו להתחיל קודם ולגמרו בו ביום)... (שם עט א, וראה שם עוד)
ר' איסתניס הוה כד אכיל ביממא לא הוה אכיל ברמשא, ולמה לא הוה אכיל הכא ביממא, כדי שיכנס לשבת בתאוה. (פסחים סח ב)
ר' זעירא שאל לקלה דרומה (שם אדם) עבדיה דרבי יודן נשייא שחק הוא מרק קונידטון ביומא טבא, א"ל אין וכל מיני סיקריקין (מיני עיקרין ותבלין שצובעים המאכל). (ביצה ח א)
ראה עוד רבי מאיר שם כ ב.
בנינוה צרכון למיעבד תענית בתר פסחא, אתון ושאלון לרבי אמר לון ר' לכו עושו ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה. (תענית ב ב)
מילתיה דרבי פליגא דרבי הוה מפרסם עצמו שני ימים בשנה, רוחץ בי"ז בתמוז ונוטע נטיעות בפורים. (מגילה ג א)
אנטונינוס שאל לרבי מהו לבנות מזבח, א"ל בניהו וגנוז אבניו. מהו לעשות לו קטורת, א"ל חסר בה אחת מסממניה, לא כן תני לא תעשו לכם, לכם אין אתם עושין אבל עושין הם אחרים לכם, א"ר חנניה בגין ר' רומנוס דשלחיה רבי יעבדיניה ליה (שיעשה לו הקטורת ואמר שיחסרנו)... אנטונינוס אמר לרבי מייכלתי את מן לויתן לעלמא דאתי, א"ל אין, א"ל מן אימר פיסחא לא אייכלתני ומן לויתן את מייכל לי, א"ל מה נעביד לך ובאימר פיסחא כתיב כל ערל לא יאכל בו, כיון דשמע כן אזל וגזר, אתא לגביה א"ל רבי חמי גזורתי, א"ל בדידי לא איסתכלית מן יומוי אלא בדידך, ולמה נקרא שמו רבינו הקדוש, שלא הביט במילתו מימיו. (שם טו א)
אמר ר' חגי סירוגים וחלוגלוגות ומי גדול בחכמה או בשנים איצורכת לחברייא (לשאול), אמרין ניסוק נישאל לבית ר'. סלקין מישאול ואמרון יצאת שפחה משל בית רבי אמרה להם היכנסו לשנים, אמרון ייעול פלן קמי ייעול פלון קמי (נתעכבו שם מי יכנס ראשון, אמרה מי שהוא גדול בשנים יכנס תחלה), קרון עלין קטעין קטעין (לפרקים), אמרה להם למה אתם נכנסין סירוגין סירוגין, חד רבי (מהתלמידים) הוה טעון פרחינין (מין ירק) ונפלין מיניה, אמרה ליה ר' נתפזרו חלגלוגיך, אמר לה אתייא מטאטא ואייתת אלבינה. (שם יט א)
דלמא תלת עשר אחין הויין ומתין תרין עשר דלא בנין, אתיון בעיון מתייבמה קומי רבי, אמר ליה רבי, איזיל ייבם, אמר ליה לית בחיילי (אין בכחי לפרנס כולן), והם אומרות כל חדא וחדא אנא מזייננא ירחי, אמר ומאן זיין ההוא ירחא דעיבורא, אמר רבי אנא זייננא ירחא דעיבורא, וצלי עליהון ואזלון להון. בתר תלת שנין אתון טעינין תלתין ושיתה מיינוקין אותן וקמנו להן קומי דרתה (שער דרבי), סלקין ואמרין ליה לרע קרייא דמיינוקין בעיין מישאל בשלמא (כפר של תינוקות שרוצים לשאול בשלומך עומדים למטה), אודיק ר' מן כוותא (הביט מהחלון) וחמתון, אמר לו מה עיסקיכון, אמרין ליה אנן בעיין תיתין לן ההוא ירחא דעיבורא, ויהיב להון ההוא ירחא דעיבורא. (יבמות כח ב)
...ר' נתן בשם ר מנא מעשה נסים נעשו באותו היום, ערב שבת היה ונכנסו כל העיירות להספידו, ואישרוניה תמני עשרה כנישן (עשו לו י"ח מושבות כדרך שעושין למת, כדי שיקבצו כל פעם אחרים להספידו), ואחתוניה לבית שריי (לבית שערים) ותלת לון יומא עד שהיה כל אחד ואחד מגיע לביתו וממלא לו חבית של מים ומדליק את הנר, כיון ששקעה החמה קרא הגבר (שלא נשתנה מהלך החמה אלא להם האיר הקב"ה שלא יתעצלו בהספידא דרבי), אמרין דילמא דחללינן שובתא (וטעינו בראות השמש), ואתת בת קול ואמרה להון כל מי שלא נתעצל בהספידו של ר' יהא מבושר לחיי העולם הבא בר מן קצרה, כיון דשמע כן סליק לאיגרא וטליק גמריה (הפיל עצמו) ומית, נפקת ברת קלא ואמרת ואפילו קצרה.
ר' הוה יתיב ליה בציפורין שבעה עשר שנין, וקרא על גרמיה ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, ויחי יהודה בציפורין שבע עשרה שנין, ומן גוביהן עבד תלת עשרה שנין חשיש שינוי, אמר ר' יוסי בי רבי בון כל אותן שלש עשרה שנה לא מתה חיה בארץ ישראל, ולא הפילה עוברה בארץ ישראל... (כתובות סה ב)
ראה עוד ר' חנניה בן אחי ר' יהושע נדרים כג א.
...אנטונינוס אתא גבי רבי א"ל צלי עלי, אמר ליה ישזיבנך מן הדא צינתא אזלה, דכתיב לפני קרתו מי יעמוד, א"ל רבי לית הדא צלו יתיר כסיתך תכסה והא צינתה אזלה (אין זו תפלה, אוסיף עוד בגד), א"ל ישזבינך מן הדין שורבא דנפק בעלמא, א"ל הא צלו כדון תשתמע צלותך דכתיב ואין נסתר מחמתו. (סנהדרין נג ב)
ר"ש בן מנסיא אומר הנוי והכח והעושר והחכמה והשיבה והכבוד והבנים לצדיקים נאה להם ונאה לעולם... תני רבן שמעון בן גמליאל אומר אילו שבע מידות שמנו חכמים בצדיקים כולן נתקיימו ברבי ובניו, רבי יוחנן אומר כל שבע מידות שאמרו חכמים בצדיקים היו ברבי, מאן רבי, הוא רבי הוא ר' יהודה הנשיא, אמר ר' אבהו הוא רבי הוא רבי יודן הנשיא הוא רבינו. (שם נה ב)
רבינו אמר לר' אפס כתוב חד אגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס, קם וכתב מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס, נסבה וקרייה וקרעה, א"ל כתוב מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס, א"ל ר', מפני מה אתה מבזה על כבודך, א"ל מה אנא טב מן סבי, לא כך אמר עבדך יעקב. (בראשית עה ו)
רבינו כד הוה סליק למלכותא הוה מסתכל בהדא פרשתא ולא הוה נסיב ארמאה עמיה, חד זמן לא אסתכל בה ונסב עמיה רומאין, ולא הגיע לעכו עד שמכר הסוס שלו. (שם עח יח)
אנטונינוס סלק לגבי רבי אשכחיה דיתיב ותלמידיו קמיה, א"ל הלין אינון דאת מגליג עליהן, א"ל אין זעירא דאית בהון (הקטן שבהם) מחיה מתין. בתר יומין נטה עבדו של אנטונינוס למיתה, שלח ואמר שלח לי חד מן תלמידך דהוא מחיה לי הדין מיתה, שלח ליה חד מן תלמידו, ואית דאמר ר"ש בן חלפתא הוה אזיל אשכחיה רביע (מצא העבד שוכב), א"ל מה את רביע (שוכב) ומרך קאים על רגליה, מיד נזדעזע וקם ליה. (ויקרא י ד)
ר' שמעון בן חלפתא הוה סליק שאיל בשלמיה דרבי בכל ירח וירח, כיון דסב יתיב ליה ולא יכול למיסק (אינו יכול לעלות), יום חד סליק, א"ל מה עסקך דלית את סליק לגבי היך דהוית יליף (שהיית רגיל), א"ל רחוקות נעשו קרובות, קרובות נעשו רחוקות, שתים נעשו שלש ומטיל שלום בבית בטל, (פירושא רחוקות נעשו קרובות אילין עינייא דהוי חמיין מרחוק כדי אפילו מקרוב לית אינן חמיין, קרובות נעשו רחוקות, אילין אודנייא דהוו שמעון בחד זמן בתרי זמני, אפילו במאה זימנין לית אינן שמעין, שתים נעשו שלש חוטרא ותרין רגלין, ומטיל שלום בבית בטל זו התאוה שמטיל שלום בין איש לאשתו). (שם יח א)
ר' הוה ממני תרין מנאין בכל שנה (ראש ישיבה ואב"ד)), אין הוו כדי הוון מתקיימין ואין לא הוון דמכין (מתים), מן דאתא ר' למדמך אמר לבריה לא תעביד כן, אלא הוי ממני כולהון כחדא, (זה ראשון, וזה שני לאחריו וזה שלישי), ומני לך ר' חנינא קדמאי. והוא למה לא מנייה, ר' יוסי בר זביד אמר על דצווחין ציפוריא עליה, ומן צווחא עבדין, הא כדון צווחין טבאות (וכי בשביל צעקה עושים כן, שצועקים הרבה), אם אנן שמעין בהדא אוף בההיא צריכין שמוע להון, ר' בון אמר ליה קדם מן ברייתא, א"ל קדם ר' המנונא ספרא דבבל א"ל כד תיזל לתמן אמור ליה שמניתיך זקן, וידע דלא מתמני ביומיה, (שכל זמן שר' חי לא יעזבנו וילך לבבל)... (קהלת ז טז)
רבי היה יושב ודורש ונתנמנם הציבור, בקש לעוררן, אמר ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחת, והיה שם תלמיד אחד ור' ישמעאל בר' יוסי שמו, א"ל מאן הות כן, א"ל זו יוכבד שילדה את משה ששקול כנגד ששים רבוא של ישראל. (שיר א סד)
אנטונינוס עשה סעודה לרבי, א"ל שמא לא יצאת ידי קנדלא פטים (לא נתת בתוך הנר שמן מבושם), א"ל מה אילין חשיבין עלוי, (מה האורחים מקפידים על כך), א"ל שמא יתנו שמן פקטים אקנדלים ויקלקלו את הסעודה (שמעלה עשן וריח רע), א"ל והדא מנא לך, א"ל מאחשורוש, דכתיב עשה משתה לכל שריו ועבדיו. (אסתר א)
שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש מהו להתפלל בכל שעה, אמר ליה אסור, אמר ליה למה, אמר ליה שלא תהא נוהג קלות ראש בגבורה, לא קיבל ממנו, מה עשה, השכים אצלו א"ל קירי בדא, לאחר שעה נכנס אצלו א"ל אמפרטור, לאחר שעה א"ל שלום עליך המלך, א"ל מה אתה מבזה על המלכות, א"ל ישמע אזניך מה שאתה מוצא מפיך, ומה אתה בשר ודם השואל בשלומך כל שעה אתה אומר כך, המבזה מלך מלכי המלכים הקב"ה על אחת כמה וכמה שלא יהא מטריח בכל עת. (מקץ יא)
מעשה ברבי יהודה הנשיא שאמר בשעת מיתתו גלוי וידוע לפני הקב"ה שעמלתי בתורה בכל עשר אצבעותי ולא אכלתי ולא נהניתי בעולם הזה אפילו באחד מאצבעותי, ומעולם לא אמרתי אלך ואוכל ואשתה ואהנה מן עולם הזה ואלך אחר כך מתוך תענוגי עולם הזה ואפטר מן העולם הזה לעולם הבא, אלא לא עשיתי לי אכילה ושתיה רק כדי חיותי ועסקתי בתורה כל ימי חיי, לכן עכשיו תן לי מנוחה בבית עולמי, מה היו משיבין לו יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו. (פרק כו)
דבר אחר ואכחיד את שלשת הרועים זה רבי ואנטונינוס וקרבון מלך פרסי שמתו בירח אחד וקראו עליהם ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד. (זכריה פרק יא, תקעח)
ויאמר ה' לה... עשו ויעקב היו גלגולו אנטונינוס ורבי, אנטונינוס היה גלגולו דעשו, ורבי היה גלגולי דיעקב שתיקן אתה קדוש, ולכן נקרא ר' יהודה נשי"א, ר"ת ניצוץ של יעקב אבינו, ובזכות יעקב ניתנה תורה שבכתב, ור' סידר תורה שבעל פה. (תולדות)
ואחרי אלה רבי, והוא רבינו הקדוש, והוא רבי יהודה הנשיא ועמו רבי נתן ורבי יהושע בן קרחה וזולתם רבים, והם האחרונים מבעלי המשנה, הנקראים תנאים, ואין אחריהם אלא האמוראים והם בעלי הגמרא, וחבר רבי המשנה בשנת תק"ל לשטרות והוא שנת ק"ן לחורבן בית שני, אחרי חמש מאות ושלשים שנה להפסק הנבואה, נתגלגל בה כל מה שזכרנו, והשתדלו במשנה כהשתדלותם בתורה, מחברם אותה וסדורה ומספר סדריה ופרקיה והלכותיה, והזהרם בשמועות מה שהוא רחוק מהדעת שיהיה דבר מוסכם עליו, ונתגלגל בה מצחות הלשון העברית מה שאיננו נגזר מלשון המקרא הרבה, אבל קצור דבריה ויופי חבורה ונוי ערכה וכלול אופני הענינים עם הפסק בלי ספק בענין, שיראה המעיין בעין האמת כי בשר ודם יקצר מחבר כמותה אלא בעזר אלקי... (מאמר ג סז)
אותו יום שמת רבי בטלה קדושה, שהיו קורין אותו רבינו הקדוש, והא דאמר בשלהי סוטה משמת רבי בטלה ענוה ויראה, התם כך פירושו משמת רבי בטלה ענוה ויראה, אך אותם שהיו בדורו והיו חיים אחריו היה בהם יראה וענוה, רק משמת רבי בטלה ענוה ויראה שלא היה אחר דורו יראי שמים וענוים, וזהו שאמר כשמת רבי בטלה ענוה ויראה, אבל לא שייך לומר באותו יום שמת רבי, דלאו באותו יום ממש בטלה ענוה ויראה, אבל קדושה לא הניח רבי אחריו כלל שום קדושה, ולכך אמר אותו היום בטלה קדושה. (חידושי אגדות כתובות קג ב)
וכן רבינו הקדוש שנקרא כן בסתם כי נתייחד בתוקף הקדושה שאפשר להשיג בעולם הזה היה ניצוץ יעקב אע"ה כידוע מהאריז"ל, דעל כן אתי כל בי שמשי לביתיה כמ"ש בכתובות (ק"ג א') דגם כן לא מת, והיינו שהוא היה נשיא ופרנס הדור וכולל כל נפשות דורו, וכשהשלים נפשו כל כך עד שיזכה לשם קדוש סתם, היינו כשלא יגיע לו שום פגם עוד, ועל כן שהשלים גם נפשות כל דורו האחוזים בו, ולפיכך איתא בסנהדרין (צ"ח ב') אי מן חיי הוא כגון רבינו הקדוש שחשבו עליו שהוא משיח, כי כבר תיקן נפשו כל כך עד שהמשיך ותיקן כל דורו עמו, אלא שעדיין לא היה הדור כדאי שיהיה גם אצלם בהתגלות כן, כי עדיין לא נתקנו גם הדורות הבאים הכלולים בהם, דלעולם נפשות הבנים כלולים באבותם, ורבינו הקדוש תיקן נפשו לגמרי עם כל הנתלה בו מזרעו עד סוף כל הדורות וכן מנפשות כל בני דורו, אבל מה שנתלו בנפשות דורו מדורותיהם אחריהם עד סוף כל הדורות זה לא נתקן עדיין... ומכל מקום הוא זכה לנפשיה דמצד עצמו לא מת אלא שלא היה בהתגלות ברור מצד הדור, והוא יסד התורה שבעל פה שזהו עיקר הטל תורה המחייהו ורוח הקדש דחכמים המביא לתחיית המתים... (חלק ב ישראל קדושים עמוד סד)
ושלמה המלך היה תקוע, פירוש תוקע עצמו לדבר הלכה לומר אני ארבה ולא אסור, שחשב שכבר הגיע למדרגת משיח ולכן רכב על הפרידה. (וכן רבי דאתי מדוד גידל פרדות לבנות, והגם דהוא מלאך המות כנ"ל דזה נקרא מיתה, מכל מקום הוא גידל והחיה דבר זה להעלות מדרגה זו גם כן, כמ"ש בפרק חלק אי מן חייא רבי שמיה, שהוא מדרגת משיח באותו דור. ורבי פנחס בן יאיר היה בסוד אליהו שלפני משיח, כמ"ש במקום אחר, והוא אמר מלאך המות בביתו כמ"ש בפרק עשרה יוחסין אליהו כופתו וכו' כי הוא מברר היחוסין כי מצידו הוא הבירור לפני בא יום ה' וגו', אבל משיח הוא מטהרם, וגבה טורא ביניהו, שאלו נתחברו היה רבי משיח, כי היה תיקון לפרידות, והוא אמר שאין לו תיקון)... (חלק ג דובר צדק עמוד קסח)
כלים רגישים מאד הן מדות הנפש, וביחוד מדת החסד, והן עלולות להפגם גם בסיבה כשלהי. דבר זה נוכל ללמוד ממעשה נפלא המובא בגמרא על רבי יהודה הנשיא, הלא הוא הרבה חסדו עם כלל ישראל לדורות, בזה שעמל וטרח בסידור וכתיבת התורה שבעל פה, המשניות. הוא היה בעל חסד שאך נתן את הכל לאחרים ולעצמו לא נטל כלום, כאמרם רז"ל שאף ששולחנו של רבי היה בעשירות מופלגת, נהנו מזה רק האורחים, והוא לא נהנה מהעולם אפילו באצבע קטנה, ולמרות כל זאת איתא בגמרא (ב"מ פ"ה): "ההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה, אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי, אמר ליה זיל לכך נוצרת, אמרי (ברקיע), הואיל ולא קא מרחם, ליתו עליה יסורין".
רבינו הקדוש השיג ברוח הקדש שהעגל יגיע לתכליתו על ידי שיאכל על ידי תלמיד חכם ירא שמים, כי ישמש בזה כלי לעבודת ה' שלו, ויתעלה על ידי זה, לפיכך אמר "זיל, לכך נוצרת", בזה תשיג את תכליתך, לפי ההבנה השכלית לא היתה שום אכזריות במאמרו, ובכל זאת רגש החסד נפגם במשהו על ידי זה, כי לא דבר קל הוא למסור את הנפש על קדוש ה', גם כשהשכל מכיר באושר הגדול הצפון בזה... וכדי לתקן את הפגם הדק הזה, קבל עליו יסורים איומים משך שלש עשרה שנה... (חלק ג עמוד קג)
לסוף תלתין יומין אתא אליהו זכור לטוב בדמות ר' חייא רבה אצל רבינו ויהב ידיה על שיניה ואתסי (נרפא) ... וצריך עיון שהמדרש עצמו מביא קודם לכן שהלכו יסורין על ידי המעשה שריחם על השרצים שהיו מוציאים להריגה, ועוד צריך להבין מה זה מלמדנו שנרפא דוקא על ידי רבי חייא, ושבשלשים יום אלה לימד רבי חייא לרב כל כללי תלמוד בבלי.
אבל לפי מה שביארנו לעיל הכל מבואר, כי זה שנתכרכמו פניו של רבי על ידי דבריו של רבי חייא הריהו פחיתת ערך במשהו במדרגת רבנו הקדוש, על כל פנים בבחינת "מיחזי" (נראה) לעין העולם, ועל כל פנים נפגם בזה הקל וחומר הנ"ל ולא היו יכולים ללמוד ממנו באותו תוקף כמו שהיו לומדים מקודם, וממילא לא היה עוד צורך ביסוריו בשביל הכלל, ועוד לימדו לרבי שצער שלשים יום של נזיפת רבי חייא היה נכנס במקום צער השיניים של רבי לכפר על הכלל, וזה לאות על גודל מדרגת רבי חייא...
עוד למדנו שבזכות הצער הזה של רבי חייא קיבל רב ממנו כל כללי תלמוד בבלי שמפיו אנו חיים עד היום. למדנו ערך צער הצדיקים. (חלק ד עמוד רב)