רביד - מניכא דדהבא. (בראשית מא מב)
רביד - ענק, ועל שהוא רצוף בטבעות קרוי רביד, בלשון משנה "מוקף רובדין של אבן". (שם)
רביד - לשון דבר הפרוש ופשוט על האדם, כמו מרבדין. (שם)
רביד - רובד הוא טור אבנים שניתן בקרקע, וכן המלה הקרובה לו "רפדתי יצועי" (איוב י"ז י"ג) רומזים על מילוי ומצע, אם כך יהיה רביד זהב אבן משובצת זהב, מין תכשיט, אינו אומר רביד זהב, אלא רביד הזהב, הידוע, כנראה החשובה שבאותות הכבוד. (שם)