מעשה ברבי יוחנן בן נורי ור' אלעזר בן חסמא שהושיבו רבן גמליאל בישיבה ולא הרגישו בהם התלמידים, לעת ערב הלכו וישבו אצל התלמידים, כך היתה מידתו של רבן גמליאל כשהיה נכנס ואומר שאלו בידוע שאין שם קנתור, כשהיה נכנס ולא היה אומר שאלו בידוע שיש שם קנתור, נכנס ומצא את רבי יוחנן בן נורי ואת רבי אלעזר בן חסמא שישבו להם אצל התלמידים, אמר להם ר' יוחנן בן נורי ור' אלעזר בן חסמה הודעתם לציבור שאתם מבקשים לעשות שררות על הציבור, לשעבר הייתם ברשות עצמכם, מיכן ואילך הרי אתם עבדים ומשועבדים לציבור. (דברים טז)
מעשה ובאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע, אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרות, ולא זו בלבד אמרו, אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר, הקטר חלבים ואברים עד שיעלה עמוד השחר... (ברכות ב א)
ומעשה בר"ג שנשא אשה וקרא לילה הראשונה, אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו שחתן פטור מקריאת שמע, אמר להם איני שומע לכם לבטל הימני מלכות שמים אפילו שעה אחת. (שם טז א)
רחץ לילה הראשון שמתה אשתו, אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ, אמר להם איני כשאר בני אדם אסטניס אני. וכשמת טבי עבדו קבל עליו תנחומין, אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים, אמר להם אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה... (שם שם ב)
תנו רבנן, מעשה בתלמיד אחד שבא לפני ר' יהושע א"ל תפלת ערבית רשות או חובה, אמר ליה רשות, בא לפני רבן גמליאל א"ל תפלת ערבית רשות או חובה, אמר ליה חובה, א"ל והלא ר' יהושע אמר לי רשות, א"ל המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש, כשנכסנו בעלי תריסין עמד השואל ושאל תפלת ערבית רשות או חובה, א"ל רבן גמליאל חובה, אמר להם רבן גמליאל לחכמים, כלום יש אדם שחולק בדבר זה, אמר ליה ר' יהושע לאו, א"ל והלא משמך אמרו לי רשות, אמר ליה יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך, עמד רבי יהושע על רגליו ואמר אלמלא אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת, ועכשיו שאני חי והוא חי היאך יכול החי להכחיש את החי, היה רבן גמליאל יושב ודורש ור' יהושע עומד על רגליו עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן עמוד ועמד. אמרי עד כמה נצעריה וניזיל, בר"ה אשתקד צעריה, בבכורות במעשה דר' צדוק צעריה, הכא נמי צעריה, תא ונעבריה, מאן נוקים ליה ... נוקמיה לר' אלעזר בן עזריה דהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא... תנא אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס, שהיה ר"ג מכריז ואומר כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש, ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי, א"ר יוחנן פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן, חד אמר אתוספו ארבע מאה ספסלי, וחד אמר שבע מאה ספסלי, חלשה דעתיה דר"ג, אמר דלמא חס ושלום מנעתי תורה מישראל, אחזו ליה בחלמיה חצבי חיורי דמליין קטמא, (כלומר אף אלו אינם ראוים), ולא היא, ההיא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה. תנא עדיות בו ביום נשנית, וכל היכא דאמרינן בו ביום ההוא יומא הוה, ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה. ואף ר"ג לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת...
אמר ר"ג הואיל והכי הוה איזיל ואפייסיה לר' יהושע, כי מטא לביתיה חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן, א"ל מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה, א"ל אוי לו לדור שאתה פרנסו שאין אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים, א"ל נעניתי לך מחול לי, לא אשגח ביה, עשה בשביל כבוד אבא פייס. אמרו מאן ניזיל ולימא להו לרבנן, אמר להו ההוא כובס אנא אזילנא. שלח להו ר' יהושע לבי מדרשא מאן דלביש מדא ילבש מדא, ומאן דלא לביש מדא יימר ליה למאן דלביש מדא שלח מדך ואנא אלבשיה, אמר להו ר"ע לרבנן טרוקו גלי, דלא ליתו עבדי דר"ג ולצערו לרבנן. א"ר יהושע מוטב דאיקום אנא לגבייהו, אתא טרף אבבא, א"ל מזה בן מזה יזה, ושאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה. א"ל ר"ע רבי יהושע נתפייסת, כלום עשינו אלא בשביל כבודך, למחר אני ואתה נשכים לפתחו, אמרי היכי נעביד, נעבריה, גמירי מעלין בקדש ואין מורידין, נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא אתי לקנאויי, אלא לדרוש ר"ג תלתא שבתי וראב"ע חדא שבתא... ואותו תלמיד ר' שמעון בן יוחאי הוה. (שם כז ב)
ת"ר מעשה שחלה בנו של ר"ג שגר שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא שיבקש עליו רחמים כיון שראה אותם עלה לעלייה ובקש עליו רחמים, בירידתו אמר להם לכו שחלצתו חמה, אמרו לו וכי נביא אתה, אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו יודע אני שהוא מטורף, ישבו וכתבו וכוונו אותה שעה וכשבאו אצל ר"ג אמר להן העבודה לא חסרתם ולא הותרתם, אלא כך היה מעשה, באותה שעה חלצתו חמה ושאל לנו מים לשתות. (שם לד ב)
והתניא הלל ושמעון גמליאל (הזקן) ושמעון נהגו נשיאותן (לפני) הבית מאה שנה. (שבת טו א)
תניא א"ר צדוק כך היה מנהגו של בית רבן גמליאל שהיו נותנין כלי לבן לכובס ג' ימים קודם לשבת וצבועים אפילו בערב שבת... (שם יט א)
כי הא דיתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר הרה ויולדת יחדיו, ליגלג עליו אותו תלמיד, אמר אין כל חדש תחת השמש, א"ל בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק אחוי ליה תרנגולת. ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידים אילנות שמוציאין פירות בכל יום, שנאמר ונשא ענף ועשה פרי, מה ענף בכל יום אף פרי בכל יום, לגלג עליו אותו תלמיד, אמר אין כל חדש תחת השמש, א"ל בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק אחוי ליה צלף. ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר יהי פת בר בארץ, ליגלג עליו אותו תלמיד ואמר אין כל חדש תחת השמש, אמר ליה בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק אחוי ליה כמיהין ופטריות, ואכלי מילת גברא בר קורא (סיב כמין לבוש גדל סביבות הקור של דקל). (שם ל ב)
תנא של בית רבן גמליאל לא היו מקפלים כלי לבן שלהן, מפני שהיה להן להחליף. (שם קיג א)
ראה עוד אבא חלפתא שם קטו א.
אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי, הוה ההוא פילוסופא בשבבותיה דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא, בעו לאחוכי ביה, אעיילא ליה שרגא דדהבא ואזול לקמיה, אמרה ליה בעינא דניפלגי לי בנכסי דבי נשי, אמר להו פלוגו. א"ל כתיב לן במקום ברא ברתא לא תירות, א"ל מן יומא דגליתון מארעכון איתנטלית אורייתא דמשה ואיתיהיבת ספרא אחריתי, וכתיב ביה ברא ובתרא כחדא ירתון. למחר הדר עייל ליה איהו חמרא לובא, אמר להו שפילית לסיפיה דספרא וכתב ביה אנא לא למיפחת מן אורייתא דמשה אתיתי וכתיב ביה במקום ברא ברתא לא תירות, אמרה ליה נהור נהוריך כשרגא, א"ל רבן גמליאל אתא חמרא ובטש לשרגא. (שם קטז א)
ומעשה במלך ומלכה שאמרו לעבדיהם צאו ושחטו עלינו את הפסח, ויצאו ושחטו עליהן שני פסחים, באו ושאלו את המלך, אמר להם לכו ושאלו את המלכה, באו ושאלו מן המלכה, אמרה להן לכו ושאלו את ר"ג, באו ושאלו את ר"ג, אמר להם מלכה ומלך דדעתן קלה עליהן יאכלו מן הראשון... נמצא מלך תלוי במלכה ונמצאת מלכה תלויה בר"ג, נמצאת כל הסעודה תלויה בר"ג. (פסחים פח ב, וראה שם עוד)
...ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה, וקיבלן ר"ג, אמר רבי דוסא בן הורכינס עדי שקר הן, היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה. אמר לו רבי יהושע רואה אני את דבריך. שלח לו ר"ג גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך. הלך ומצאו ר"ע מיצר, אמר לו יש לי ללמוד שכל מה שעשה ר"ג עשוי, שנאמר אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם, בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו, בא לו אצל ר' דוסא בן הורכינס, אמר לו אם באין אנו לדון אחר בית דינו של ר"ג צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו, שנאמר ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים, אלא ללמד שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה. נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל ר"ג ביום שחל יום הכפורים להיות בחשבונו, עמד ר"ג ונשקו על ראשו, אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי, רבי בחכמה ותלמידי שקבלת את דברי. תניא אמר להם ר"ג לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה. (ראש השנה כה א)
אמר רבי שמעון מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המיטה, ואמר להן רבן גמליאל לזקנים, ראיתם טבי עבדי שהוא חכם ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה, ולפיכך ישן הוא תחת המטה. (סוכה כ ב)
ומעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא שהיו באין בספינה ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל בלבד שלקחו באלף זוז, נטלו רבן גמליאל ויצא בו, ונתנו לרבי יהושע במתנה, נטלו רבי יהושע ויצא בו ונתנו לרבי אלעזר בן עזריה במתנה, נטלו רבי אלעזר בן עזריה ויצא בו ונתנו במתנה לרבי עקיבא, נטלו רבי עקיבא ויצא בו והחזירו לרבן גמליאל. (סוכה מא ב)
שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי אין טומנין את החמין לכתחלה ביום טוב, ואין זוקפין את המנורה ביום טוב ואין אופין פתין גריצין אלא רקיקין, אמר רבן גמליאל מימיהן של בית אבא לא היו אופין פתין גריצין אלא רקיקין, אמרו לו מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן ומקילין לכל ישראל להיות אופין פתין גריצין וחררין. (ביצה כא ב)
אף הוא אמר שלשה דברים להקל, מכבדין בית המטות ומניחין את המוגמר ביום טוב ועושין גדי מקולס בלילי פסחים, וחכמים אוסרין... אמר רבי אלעזר בר צדוק פעמים הרבה נכנסתי אחר אבא לבית רבן גמליאל ולא היו מכבדין בין המטות ביום טוב אלא מכבדין אותן מערב יום טוב ופורסין עליהם סדינין, למחר כשאורחים נכנסין מסלקין את הסדינין ונמצא הבית מתכבד מאליו... (שם כב ב, וראה שם עוד)
תנו רבנן מימות משה ועד רבן גמליאל לא היו למדין תורה אלא מעומד, משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם והיו למדין תורה מיושב, והיינו דתנן משמת רבן גמליאל בטל כבוד תורה. (מגילה כא א)
תא שמע מעשה בבתו של רבן גמליאל שהיתה נשואה לאבא אחיו ומת בלי בנים, וייבם רבן גמליאל את צרתה, ותסברא רבן גמליאל מתלמידי בית שמאי הוא, אלא שאני בתו של רבן גמליאל דאיילונית הואי... (יבמות טו א)
אמר ליה ההוא מינא לר"ג עמא דחלץ ליה מריה מיניה, דכתיב בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' ולא ימצאו, חלץ מהם. אמר ליה שוטה מי כתיב חלץ להם, חלץ מהם כתיב... (שם קב ב)
תניא אמר ר"ג פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומנו, רבי עקיבא, וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה, אמרתי לו בני מי העלך, אמר לי דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי, מכאן אמרו חכמים, אם יבואו רשעים על אדם ינענע לו ראשו... (שם קכא א)
...מתוך הדברים נזכר ר"ג שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא ר"ג (הזקן) נשותיהן על פי עד אחד... (שם קכב א)
תנא עשרה כוסות תקנו חכמים בבית האבל... הוסיפו עליהם ארבעה אחד כנגד חזני העיר, ואחד כנגד פרנסי העיר, ואחר כנגד בית המקדש, ואחד כנגד רבן גמליאל... מאי רבן גמליאל, דתניא בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו עד שהיו מניחים אותו ובורחין, עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות בעצמו והוציאוהו בכלי פשתן, ונהגו כל העם אחריו להוציא בכלי פשתן. (כתובות ח ב)
...והתניא ירד ר"ג מן החמור ונתעטף וישב והתיר לו נדרו, רבן גמליאל סבר פותחין בחרטה מיעקר נדרא בעיין ובעי עיוני, אהכי ישב. (נדרים עז ב)
דתניא מעשה ברבי חנינא שהדירו אביו בנזיר והביאו לפני רבן גמליאל, והיה רבן גמליאל בודקו לידע אם הביא שתי שערות אם לא הביא, רבי יוסי אומר לידע אם הגיע לעונת דנרים אם לאו, אמר לו רבי אל תצטער ולבדקני, אם קטן אני אהיה בשביל אבא, אם גדול אני אהיה בשביל עצמי, עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו אמר, מובטח אני בזה שמורה הלכה בישראל... (נזיר כט ב)
משמת ר"ג הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות. (סוטה מט א)
והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רשב"ג מאי דכתיב עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי, אלף ילדים היו בבית אבא חמש מאות למדו תורה וחמש מאות למדו חכמת יוונית ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא, שאני של בית ר"ג דקרובין למלכות הוו. (שם שם ב)
תא שמע מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה, אמר להן רבן גמליאל לזקנים, עישור שאני עתיד למוד נתון לו ליהושע ומקומו מושכר לו, ועישור אחר שאני עתיד למוד נתון לו לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו. (קידושין כו ב)
ראה ר' אליעזר קידושין לב ב.
איתיביה רב חסדא לרב הונא, מעשה בר"ג שסימא את עין טבי עבדו והיה שמח שמחה גדולה, מצאו לר' יהושע אמר לו אי אתה יודע שטבי עבדי יצא לחירות, אמר לו למה, א"ל שסמיתי את עינו, אמר לו אין בדברים כלום, שכבר אין לו עדים... שאני ר"ג דלא בפני בית דין אודי. (בבא קמא עד ב)
...ואף ר"ג היה בא בספינה, עמד עליו נחשול לטבעו, אמר כמדומה לי שאין זה אלא בשביל ר"א בן הורקנוס, עמד על רגליו ואמר רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקות בישראל, נח הים מזעפו. אימא שלם דביתהו דר"א אחתיה דר"ג הואי, מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לר"א למיפל על אפיה, ההוא יומא ריש ירחא הוה ואיחלף לה בין מלא לחסר, איכא דאמרי אתא עניא וקאי אבבא אפיקא ליה ריפתא, אשכחתיה דנפל על אנפיה, אמרה לי קום קטלית לאחי, אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב... (שם נט ב, וראה עוד ר' אליעזר)
מעשה ברבן גמליאל שאמר השכימו לי שבעה לעלייה, השכים ומצא שמונה, אמר מי הוא שעלה שלא ברשות ירד, עמד שמואל הקטן ואמר אני הוא שעליתי שלא ברשות... ולא שמואל הקטן הוה אלא איניש אחרינה ומחמת כיסופא הוא דעבד... ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות אצל שלטון אחד שבסוריא, ושהה לבא ועיברו את השנה על מנת שירצה רבן גמליאל, וכשבא ר"ג ואמר רוצה אני נמצאת שנה מעוברת. (סנהדרין יא א)
...(לך) אחר רבן גמליאל ליבנה. (שם לב ב)
א"ל כופר לרבן גמליאל אלקיכם גנב הוא, דכתיב ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן, אמרה ליה ברתיה שבקיה דאנא מהדרנא ליה... א"ל כופר לרבן גמליאל ידענא אלקייכו מה דא עביד, איתנגד ואיתנח, א"ל מאי האי, א"ל בן אחד יש לי בכרכי הים ויש לי גיענועים עליו, בעינא דמחוית ליה ניהלי, אמר מי ידענא היכא ניהו, א"ל דאיכא בארעא לא ידעת, דאיכא בשמיא ידעת. אמר ליה כופר לרבן גמליאל כתיב מונה מספר לכוכבים, מאי רבותיה, אנא מצינא למימנא כוכבי, אייתי חבושי שדינהו בארבילא וקא מהדר להו, אמר ליה מנינהו, א"ל אוקמינהו, א"ל רקיע נמי הכי הדרא. איכא דאמרי הכי א"ל מני לי כוכבי, א"ל אימא לי ככיך ושיניך כמה הוה, שדא ידיה לפומיה וקא מני להו, א"ל דאיכא בפומיך לא ידעת, דאיכא ברקיע ידעת. א"ל כופר לרבן גמליאל מי שברא הרים לא ברא רוח, שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, אלא מעתה גבי אדם דכתיב ויברא וייצר הכי נמי מי שברא זה לא ברא זה... (שם לט א, וראה שם עוד)
כשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא הזה היה בוכה ואמר מאן דעביד לכולהו הוא דחיי, בחדא מינייהו לא. (סנהדרין פא א)
שאלו מינין את רבן גמליאל מניין שהקב"ה מחיה מתים, אמר להם מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ולא קיבלו ממנו... (שם צ ב)
מעשה באשה אחת שכנתו של רבן גמליאל שמת בנה והיתה בוכה עליו בלילה, שמע רבן גמליאל קולה ובכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו, למחר הכירו בו תלמידיו והוציאוה משכונתו. (שם קד ב)
ראה רבי אלעזר בן עזריה מכות כד א.
...העיד שמעון בן גודא לפני בנו של ר"ג על ר"ג ששתה ממנו בעכו ולא הודו לו. (ע"ז לב)
תנן התם דמות צורות לבנות היה לו לר"ג בעלייתו בטבלא בכותל שבהן מראה את ההדיוטות ואומר להן כזה ראיתם או כזה ראיתם, ומי שרי, והכתיב לא תעשון אתי, לא תעשון כדמות שמשי...שאני ר"ג דאחרים עשו לו. (שם מג א)
שאל פרוקלוס בן פלוסופוס את ר"ג בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר ליה כתוב בתורתכם לא ידבק בידך מאומה מן החרם, מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, אמר לו אין משיבין במרחץ וכשיצא אמר לו אני לא באתי בגבולה היא באה בגבולי... (שם מד ב, וראה שם עוד)
שאל פלסופוס אחד את ר"ג כתוב בתורתכם כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא א-ל קנא מפני מה מתקנא בעובדיה ואין מתקנא בה, אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו בן אחד ואותו הבן היה מגדל לו את הכלב, והעלה לו שם על שם אביו, וכשהוא נשבע אומר בחיי כלב אבא, כששמע המלך על מי הוא כועס על הבן הוא כועס או על הכלב... א"ל כלב אתה קורא אותה, מת אתה קורא אותה, אם כן יאבדנה מן העולם, אמר לו אילו לדבר שאין העולם צריך לו היו עובדין הרי הוא מבטלה, הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות לאפיקים ולגאיות, יאבד עולמו מפני שוטים...
שאל אגריפס שר צבא את ר"ג כתיב בתורתכם כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא א-ל קנא, כלום מתקנא אלא חכם בחכם וגבור בגבור ועשיר בעשיר, אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה, לאדם שנשא אשה על אשתו, חשובה ממנה אין מתקנאה בה, פחותה ממנה מתקנאה בה. (שם נד ב)
כי הא דר' גמליאל ורבי יהושע הוו אזלי בספינתא, בהדי דר' גמליאל הוה פיתא, בהדי רבי יהושע הוה פיתא וסולתא, שלים פיתיה דר' גמליאל סמך אסולתיה דרבי יהושע, אמר ליה מי הוה ידעת דהוה לן עכובא כולי האי דאיתית סולתא, אמר ליה כוכב אחד לשבעים שנה עולה ומתעה את הספנים, ואמרתי שמא יעלה ויתעה אותנו. אמר ליה כל כך בידך אתה עולה בספינה... (הוריות י א, וראה עוד ר' אלעזר חסמא)
רבי צדוק הוה ליה בוכרא, רמיא ליה שערי בסלי נסריה כיילי ערובה ערבה קלופה, בהדי דקאכיל איבזע שיפתיה, אתא לקמיה דר' יהושע, אמר ליה כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ, אמר לו רבי יהושע הן, אתא לקמיה דרבן גמליאל אמר ליה חילקנו בין חבר לעם הארץ, אמר ליה רבן גמליאל לא, אמר ליה והא רבי יהושע אמר לי הן, אמר לו המתן עד שיעלו בעלי תריסין לבית המדרש, כיון שנכנסו לבית המדרש עמד ושאל כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ, א"ל רבי יהושע לאו, א"ל רבן גמליאל והלא משמך אמרו לי הן, יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך, עמד רבי יהושע על רגליו ואמר היאך אעשה, אילמלי אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת, עכשיו שאני חי והוא חי האיך חי יכול להכחיש את החי, והיה ר"ג עומד ודורש ור' יהושע עומד על רגליו עד שריננו כל העם ואמרו לחוצפית המתורגמן עמוד, ועמד. (בכורות לו א)
אמר רבי עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ואת ר' יהושע באיטליס של עימאוס שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל... (כריתות טו א)
תא שמע מעשה בשפחתו של רבן גמליאל שהיתה אופה ככרות של תרומה ובין כל אחת ואחת מדיחה ידה במים ובודקת, באחרונה בדקה ומצאה טמאה, ובאת ושאלה את רבן גמליאל ואמר לה כולן טמאות, אמרה לו רבי והלא בדיקה היתה לי בין כל אחת ואחת, אמר לה אם כן היא טמאה וכולן טהורות. (נדה ו ב)
המפלת דמות נחש הורה חנינא בן אחיו של רבי יהושע אמו טמאה לידה, הלך ר' יוסף וספר דברים לפני ר"ג, שלח רבי יהושע הנהג בן אחיך ובא, בהליכתן יצת כלת ר' חנינא לקראתו, אמרה לו רבי המפלת כמין נחש מהו אמר לה אמו טהורה, אמרה לו והלא משמך אמרה לי חמותי אמו טמאה, ואמר לה מאיזה טעם, הואיל וגלגל עינו עגול כשל אדם, מתוך דבריה נזכר רבי יהושע, שלח לו לרבן גמליאל מפי הורה חנינא. (שם כד ב)
תניא תמן תפילת הערב מהו, ר"ג אומר חובה רבי יהושע אומר רשות... ומעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את רבי יהושע תפלת הערב מהו, א"ל רשות, בא ושאל את ר"ג תפלת הערב מהו, א"ל חובה, א"ל והוא רבי יהושע אמר לי רשות, א"ל למחר כשאכנס לבית הוועד עמוד ושאל את ההלכה הזאת, למחר עמד אותו תלמיד ושאל את ר"ג תפלת הערב מהו, א"ל חובה, א"ל והוא ר' יהושע אמר לי רשות, אמר ר"ג לר' יהושע את הוא אומר רשות, א"ל לאו, א"ל עמוד על רגליך ויעידו בך, והיה ר"ג יושב ודורש ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שריננו כל העם ואמרו לרבי חוצפית המתורגמן הפטר את העם, אמרו לרבי זינון החזן אמור, התחיל ואמר התחילו כל העם ועמדו על רגליהם, ואמרו לו כי על מי לא עברה רעתך תמיד, הלכו ומינו את ראב"ע בישיבה... כמה ספסלין היו שם (שהוסיפו באותו היום), רבי יעקב בר סיסי אמר שמונים ספסלין הוא של תלמידי חכמים חוץ מן העומדים לאחורי הגדר, רבי יוסי ב"ר אבון אמר שלש מאות היו שם חוץ מן העומדים לאחורי הגדר... מיד הלך לו ר"ג אצל כל אחד ואחד לפייסו בביתו, אזל גבי רבי יהושע אשכחיה יתיב עביד מחטין, א"ל אילין את חיי, א"ל ועד כדון את בעי מודעי (ועד עכשיו עדיין לא ידעת מצערן של החכמים בפרנסתן), אוי לו לדור שאתה פרנסו, א"ל נעניתי לך, ושלחון גבי ראב"ע חד קצר (כובס), ואית דמרין ר"ע הוה, א"ל מי שהוא מזה בן מזה יזה, מי שאינו לא מזה ולא בן מזה יימר למזה בן מזה מימך מי מערה ואפרך אפר מקלה, א"ל נתרציתם, אני ואתם נשכים לפתחו, אף על פי כן לא הורידוהו מגדולתו אלא מינו אותו אב בית דין. (ברכות לב ב)
מעשה ברבן גמליאל שראה גויה אשה נאה ובירך עליה, לא כן אמר רבי זעירא בשם רבי יוסי בר חנינא רבי בא רבי חיא בשם רבי יוחנן לא תחנם לא תתן להם חן, מה אמר אבסקטא (מלשון נשיאת חן וכבוד, וכי אמר לה באיזה לשון כבוד, לא אמר אלא שבח להבורא), אלא שכך ברא בריות נאות בעולמו... זו דרכו של רבן גמליאל להסתכל בנשים, אלא דרך עקמומיתה היתה כגון ההן פופסדס (קרן זוית, פינה) והביט בה שלא בטובתו. (שם סג ב)
אמר ר"ג נוהגין היו בבית אבא שהיו נותנין פאה אחת לזיתים שהיו להם בכל הרוח ולחרובין כל הרואין זה את זה... (פאה יב א)
אמר רבי יודה מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו יושבין על מעלות האולם בהר הבית והיה יוחנן הכהן הסופר הלז יושב לפניהם, אמרו לו צא וכתוב אחינו בני גלילא עילאה בני גלילא ארעיתא שלמכון יסגא, מודענא לכון דמטא זמן ביעורא, תפקון מעשריא מן מעטני זיתאי. לאחנא בי דרומא עילאה ובני דרומא ארעיתא מודענא לכון דמטא זמן ביעורא, תפקון מעשריא מעמרי שיבליא. לאחנא בני גלותא דבבל ובני גלותא דמדי ובני גלותא דיון ושאר כל גלוותהון דישראל שלמכון יסגא, מודענא לכון דאימריא רכיכין וגוזליא דקיקין ושפר באנפיי ובאנפי חביריי מוספא על שתא דא תלתין יומין. (מעשר שני לא ב)
מעשה בר' עקיבה שעשה לאשתו עיר של זהב, חמתיה איתתיה דרבן גמליאל וקניית בה, אתת ואמרת קומוי בעלה, אמר לה הכין הווית עבדת לי כמה דהוית עבדה ליה דהוות מזבנה מקליעתא דרישא ויהבה ליה הוא לעי באורייתא (מוכרת צעיף שבראשה ונותנת לו כדי שיעסוק הוא בתורה). (שבת לד א)
רבן גמליאל ברבי ירד לטייל בתוך חצירו בשבת ומפתח של זהב בידו, וגערו בו חביריו משום תכשיט... (שם לד ב)
...חנניה בן אחי ר' יהושע אומר כל היום היו דנין אלו כנגד אלו עד שבא אחי אבא והכריע ביניהם והתקין תהא הלכה כרבן גמליאל וכר' אלעזר בן עזריה בספינה וכר' יהושע וכר' עקיבה בדיר וסהר... (עירובין כז ב)
מצודות היו לו לרבן גמליאל שהיה משער בה עיניו במישר, (היה משער כמה הוא בדרך הישר ממקום שהיו בתחלת בין השמשות עד הנמל, מה שאינו כן הספינה הלכה בדרך עקלתון). (שם כח א)
שלח לו ר"ג גוזר אני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום שחל יום הכפורים בחשבונך... אצל מי שלח, מן מה דתני א"ר יהושע נוח היה לי מוטל על המטה ולא שלח ר"ג הדבר הזה, הדא אמרה אצל ר' יהושע שילח. ביד מי שילח, מן מה דתני כלשון זה אמר לו ניחמתני עקיבה, הדא אמרה ביד ר"ע שילח... עמד ר"ג ונשקו על ראשו ואמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי, רבי בחכמה ותלמידי ביראת חטא, רבי בחכמה ותלמידי שכל מה שאני גוזר עליו הוא מקיים. (ראש השנה יד א)
מעשה ברבן גמליאל שהיה מהלך בדרך וראה קלוסקין אחת מושלכת בדרך, אמר לטבי עבדו טול לך קלוסקין זו, ראה נכרי אחד בא כנגדו אמר לו מבגיי טול לך קלוסקין זו, רץ אחריו רבי אילעאי אמר לו מה שמך, אמר לו מבגיי, ומאיין אתה אמר לו מן העיירות של בורגנין, ומכירך הוא רבן גמליאל מימיך, אמר לו לא, כיוון ר' גמליאל ברוח הקדש... עם כשהוא יוצא מגזיב בא אחד להישאל לו על נדרו, אמר לזה שהיה מהלך עמו תאמר ששתינו רביעית יין באיטלקי, אמר לו הין, אמר לשואל טייל עמנו עד שנפיק את ינינו, כיון שהגיע לסולמה של צור ירד ר"ג ונתעטף וישב לו והתיר לו את נדרו... (ע"ז ז ב)
כיון שעלו הזקנים לרומי שאלו את ר"ג א"ל לכמה הנחש מוליד, ולא יכול להשיבן, ונתכרכמו פניו, פגע בו ר' יהושע ופניו חולנית, א"ל למה פניך חולנית, א"ל שאלה אחת נשאלתי ולא יכולתי להשיבה, א"ל מה היא, א"ל לכמה נחש מוליד, א"ל לשבעה שנים, א"ל מנא לך, א"ל הכלב חיה טמאה ומוליד לנ', ובהמה טמאה יולדת לי"ב חודש, וכתיב ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, וכשם שהבהמה ארורה מן החיה שבעה, כך נחש ארור מן הבהמה שבעה, כמפני רמשא (לפנות ערב) סלק ואמר ליה, התחיל מטיח ראשו לכותל, אמר כל מה שעמלתי שבע שנים בא זה והושיטה לי בקנה אחד. (בראשית כ ז)
ר"ג אסיב ברתיה, א"ל אבא צלי עלי, א"ל לא יהי ליך מחזורי להכא. ילדה בן זכר, א"ל אבא צלי עלי, א"ל לא ישלה (יפסיק) ווי מפומך, א"ל אבא שתי שמחות שבאו לי אתה מקללני, א"ל תרתיהון צלוון, מן גו דאת הוויא שלם בביתך (שתהיי בשלום בביתך) לא יהי ליך מחזוריך להכא, ומן גו דהוה בריך קיים לא ישלה ווי מפומיך, ווי דלא שתי ברי, ווי דלא איכל ברי, ווי דלא אזיל ברי לבי כנישתא. (שם כו ז)
אמר ר"ג ה' מאות בתי סופרים היו בביתר וקטן שבהם לא היה פחות מג' מאות תינוקות, והיו אומרים אם יבואו השונאים עלינו במכתבין הללו אנו יוצאין ודוקרין אותם, וכיון שגרמו העונות ובאו השונאים כרכו כל אחד ואחד בספרו ושרפו אותם, ולא נשתייר מהם אלא אני, וקרא על עצמו עיני עוללה לנפשי. (איכה ב ה)
ורבן גמליאל הוא גלגול נחמיה, ועל כי אמר נחמיה זכרה לי אלקי לטובה נטרד רבן גמליאל מנשיאותיה בההיא מעשה דברכות, כשם שלא נקרא הספר נחמיה על שמו. (גלגולי נשמות ד)
רבן גמליאל שם ועבר, והעבד שלו טבי הוא חם עבד עבדים יהיה לאחיו. (שם לט)
זה העתקתי מכתבי הרב המקובל מוהר"ר שמשון מאסטרפליא וזה לשונו, איתא במקובלים שרבן גמליאל היו מעוברים בו ששה נשמות, שהם נשמת אברהם אבינו ע"ה, שהיה לו קליפה מצד ישמעאל בנו, ונשמת רב סימון בר אבא ונשמת רב טביומי, ונשמת נחום ונשמת יהודה ונשמת רב סחורה, לכן רחץ רבן גמליאל לעולם כדי לתקן ולכפר נשמות אלו. עד כאן לשונו. ולדעתי שזה הוא סוד המשנה בברכות ט"ז ב', רחץ לילה הראשון שמתה אשתו, אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ, אמר להם איני כשאר בני אדם אסטניס אני, נוטריקון א'ברהם, ס'חורה, ט'ביומי, נ'חום, י'הודה, ס'ימון. (שם קנז)