זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים... רבן יוחנן בן זכאי עסק בפרגמטיא ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה, ופירנס ישראל ארבעים שנה. (ברכה שנז)
וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו, כיון שראה אותם התחיל לבכות, אמרו לו תלמידיו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה, אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסריי אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון, אף על פי כן הייתי בוכה, ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי כעסו כעס עולם, ואם אוסרני איסורו איסור עולם, ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון, ולא עוד שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה. אמרו לו רבינו ברכנו, אמר להם יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו עד כאן, אמר להם ולואי, תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם. בשעת פטירתו אמר להם פנו כלים מפני הטומאה, והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא. (ברכות כח ב)
הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דהלל וחד מינייהו רבן יוחנן בן זכאי, ואמרי לה קמיה דרבי וחד מינייהו רבי יוחנן, חד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה, וחד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה, אמר מובטח אני בזה שמורה הוראה בישראל, ולא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל. (פסחים ג ב)
אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי מימיו לא שח שיחת חולין, ולא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין, ולא קדמו אדם בבית המדרש, ולא ישן בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא הרהר במבואות המטונפות, ולא הניח אדם בבית המדרש ויצא, ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה, ולא פתח אדם דלת לתלמידיו אלא הוא בעצמו, ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם, ולא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערבי יום הכפורים... תנו רבנן שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן, שלשים מהן ראוים שתשרה עליהן שכינה כמשה רבינו, ושלשים מהן ראוים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון, עשרים בינונים, גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי, אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים, דבר גדול ודבר קטן, דבר גדול מעשה מרכבה, דבר קטן הויות דאביי ורבא, לקיים מה שנאמר להנחיל אוהבי יש אוצרותיהם אמלא. (סוכה כח א)
...משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין (בשבת) בכל מקום שיש בו בית דין... תנו רבנן פעם אחת חל ראש השנה להיות בשבת והיו כל הערים מתכנסין, אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לבני בתירה, נתקע, אמרו לו נדון, אמר להם נתקע ואחר כך נדון, לאחר שתקעו אמרו לו נדון, אמר להם כבר נשמעה קרן ביבנה ואין משיבין לאחר מעשה... משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש, ושיהא יום הנף כולו אסור. (ראש השנה כט ב)
...והתניא כל שנותיו של רבן יוחנן בן זכאי מאה ועשרים שנה, מ' שנה עסק בפרקמטיא, מ' שנה למד, מ' שנה לימד... ואידך אותם ארבעים שנה דלמד תלמיד יושב לפני רבו הוה, ואמר מילתא ואסתבר טעמיה וקבעיה רביה בשמיה. (שם לא ב)
תנו רבנן מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים והיו תלמידיו מהלכין אחריו, ראה ריבה אחת מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, אמרה לו רבי פרנסני, אמר לה בתי מי את, אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני, אמר לה בתי ממון של בית אביך היכן הלך, אמרה לו רבי לא כדין מתלין מתלא (משל) בירושלים מלח ממון חסר, ואמרי לה חסד, ושל בית חמיך היכן הוא, אמרה לו בא זה ואיבד את זה, אמרה לו רבי זכור אתה כשחתמת על כתובתי, אמר להן לתלמידיו זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה, חוץ משל חמיה, בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה. (כתובות סו ב)
משרבו המנאפים פסקו המים המרים, ורבי יוחנן בן זכאי הפסיקן. (סוטה מז א)
משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה. (שם מט א)
אבא סקרא ריש בריוני דירושלים בר אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה, שלח ליה תא בצינעא לגבאי, אתא, א"ל עד אימת עבדיתו הכי וקטליתו ליה לעלמא בכפנא (ממיתים העם ברעב), א"ל מאי איעביד, דאי אמינא להו מידי קטלו לי. א"ל חזי לי תקנתא לדידי דאיפוק, אפשר דהוי הצלה פורתא, א"ל נקוט נפשך בקצירי (העמד עצמך חולה), וליתי כולי עלמא ולישילו בך, ואייתי מידי סריא (דבר מבאיש) ואגני גבך ולימרו דנח נפשך, וליעיילו בך תלמידך ולא ליעול בך איניש אחרינא דלא לרגשן כד דקליל את, דאינהו ידעי דחייא קליל ממיתא. עביד הכי, נכנס בו רבי אליעזר מצד אחד ורבי יהושע מצד אחד, כי מטו לפיתחא בעו למדקריה, אמר להו יאמרו רבן דקרו, בעו למדחפיה (אולי יצעק), אמר להו יאמרו רבן דחפו, פתחו ליה בבא, נפק. כי מטא להתם אמר שלמא עלך מלכא שלמא עלך מלכא, א"ל מיחייבת תרי קטלא, חדא דלאו מלכא אנא וקא קרית לי מלכא, ותו אי מלכא אנא עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי (לא באת אלי). א"ל דקאמרת לאו מלכא אנא איברא (באמת) מלכא את, דאי לאו מלכא את לא מימסרא ירושלים בידך, דכתיב והלבנון באדיר יפול, ואין אדיר אלא מלך, דכתיב והיה אדירו ממנו וגו', ואין לבנון אלא בית המקדש, שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון. ודקאמרת אי מלכא אנא אמאי לא קאתית לגבאי עד האידנא, בריוני דאית בן לא שבקינן (לא נתנו לי), אמר ליה אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון, אישתיק, קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא משיב חכמים אחור ודעתם יסכל, איבעי ליה למימר ליה שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה, וחביתא שבקינן לה. אדהכי אתי פריסתקא עליה מרומי אמר ליה קום דמית ליה קיסר ואמרי הנהו חשיבי דרומי לאותיבך ברישא. הוה סיים חד מסאני (נעל נעל אחת), בעא למסיימא לאחרינא לא עייל, בעא למישלפא לאידך לא נפק, אמר מאי האי, אמר ליה לא תצטער שמועה טובה אתיא לך, דכתיב שמועה טובה תדשן עצם, אלא מאי תקנתיה ליתי איניש דלא מיתבא דעתך מיניה (אינך מרוצה ממנו) ולחליף קמך, דכתיב ורוח נכאה תיבש גרם, עבד הכי, עייל. אמר ליה ומאחר דחכמיתו כולי האי עד האידנא אמאי לא אתיתו לגבאי, אמר ליה ולא אמרי לך, אמר ליה אנא נמי אמרי לך. אמר ליה מיזל אזילנא ואינש אחרינה משדרנא אלא בעי מינאי מידי (תבקש ממני דבר) דאתן לך, אמר ליה תן לי יבנה וחכמיה, ושושילתא דרבן גמליאל ואסוותא (רופאים) דמסיין ליה לרבי צדוק. קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא משיב חכמים אחור ודעתם יסכל, איבעי למימר ליה לשבקינהו (לעזבם הפעם) הדא זימנא, והוא סבר דלמא כולי האי לא עביד והצלה פורתא נמי לא הוי. (גיטין נו א)
כי הא דבני אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי חזא להו בחילמא דבעו למיחסר שבע מאה דינרי, עשינהו (כפה אותם) שקל מינייהו לצדקה, פוש גבייהו שיבסר דינרי, כי מטא מעלי יומא דכיפורי שדור דבי קיסר נקטינהו, אמר להו רבן יוחנן בן זכאי לא תדחלון שיבסר דינרי גבייכו שקלינהו מינייכו, אמרי ליה מנא ידעת, אמר להו חלמא חזאי לכו, א"ל ואמאי לא אמרת לן דניתבינהו (שניתן), אמר להו אמינא כי היכי דתעבדו מצוה לשמה. (בבא בתרא י א)
הלך אחר בית דין יפה... אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל. (סנהדרין לב ב)
שאל קונטרקוס השר את רבן יוחנן בן זכאי בפרטן של לוים אתה מוצא עשרים ושנים אלף ושלש מאות, בכללן אתה מוצא עשרים ושנים אלף, ושלש מאות להיכן הלכו, א"ל אותן שלש מאות בכורות היו, ואין בכור מפקיע בכור... ועוד שאלו בגיבוי כסף אתה מוצא מאתים ואחת ככר ואחת עשרה מנה, דכתיב בקע לגלגלת וגו', ובנתינת הכסף אתה מוצא מאת ככר... משה רבכם גנב היה או קוביוסטוס היה או אינו בקי בחשבונות, נתן מחצה ונטל מחצה ומחצה שלם לא החזיר, אמר לו משה רבינו גיזבר נאמן היה ובקי בחשבונות היה, ומנה של קודש כפול היה. (בכורות ה א)
רבן יוחנן בן זכאי לא הוון תפילוי זעין מיניה לא בקייטא ולא בסיתוא. (ברכות יד א)
תני מעשה בר' יהושע שהלך אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל והיו אותן בני עיירות מביאין להן פירות, אמר להן רבי יהושע אם לנו כאן חייבים אנו לעשר... (דמאי יא ב)
...פעם אחת חלה (הלל) ונכנסו כולן לבקרו, עמד לו רבן יוחנן בן זכאי בחצר, אמר להן היכן הוא הקטן שבכם שהוא אב לחכמה ואב לדורות אין צריך לומר הגדול שבכם, אמרו לו הרי הוא בחצר, אמר להן יכנס, כיון שנכנס אמר להן להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. (נדרים יט ב)
ומעשה בצדוקי אחד שהעריב שמשו ובא לשרוף את הפרה וידע בו רבן יוחנן בן זכאי, ובא וסמך שתי ידיו עליו ואמר לו אישי כהן גדול מה נאה אתה להיות כהן גדול, רד טבול אחד, ירד וטבל ועלה, אחרי שעלה צרם לו באזנו, אמר לו בן זכאי לכשאפנה לך אמר לו כשתפנה, לא שהה שלשה ימים עד שנתנוהו בקבר, בא אביו לפני רבן יוחנן בן זכאי אמר לו נפנה בני. (פרה פרק ג)
פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה רבי יהושע הולך אחריו וראה בית המקדש חרב, אר"י אוי לנו על זה שהוא חרב מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל, א"ל בני אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה זה גמילות חסדים, שנאמר כי חסד חפצתי ולא זבח... (ד ה)
כיון ששמע רבן יוחנן בן זכאי שלח וקרא לאנשי ירושלים ואמר להם בני מפני מה אתם מחריבין את העיר הזאת, ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש, וכי מהו מבקש מכם הא אינו מבקש מכם אלא קשת אחת או חץ אחת וילך לו מכם, אמרו לו כשם שיצאנו על שנים שלפניו והרגנום כך נצא עליו ונהרגהו. היו לאספסינוס אנשים שרויין כנגד חומותיה של ירושלים וכל דבר ודבר שהיו שומעין היו כותבין על החצי וזורקין חוץ לחומה לומר שרבן יוחנן בן זכאי מאוהבי קיסר הוא, וכך היה מזכיר לאנשי ירושלים, וכיון שאמר להם רבי יוחנן בן זכאי יום אחד ושנים ושלשה ולא קבלו ממנו שלח וקרא לתלמידיו לר' אליעזר ורבי יהושע אמר להם בני עמדו והוציאוני מכאן, עשו לי ארון ואישן בתוכו, ר' אליעזר בראשו ור' יהושע אחז ברגליו והיו מוליכין אותו עד שקיעת החמה עד שהגיעו אצל שערי ירושלים, אמרו להם השוערים מי הוא זה, אמרו להן מת הוא וכי אין אתם יודעין שאין מלינים את המת בירושלים, אמרו להן אם מת הוא הוציאוהו, והוציאוהו והיו מוליכין אותו עד שקיעת החמה עד שהגיעו אצל אספסינוס, פתחו הארון ועמד לפניו, אמר לו אתה הוא ריב"ז, שאל מה אתן לך, א"ל איני מבקש ממך אלא יבנה אלך ואשנה בה לתלמידי ואקבע בה תפלה ואעשה בה כל מצות האמורות בתורה, א"ל לו כל מה שאתה רוצה לעשות עשה. א"ל רצונך שאומר לפניך דבר אחד, א"ל אמור, א"ל הרי את עומד במלכות, מניין אתה יודע, א"ל כך מסור לנו שאין בית המקדש נמסר ביד הדיוט אלא ביד המלך, שנאמר ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול, אמרו לא היה יום אחד שנים שלשה ימים עד שבא אליו דיופלא מעירו שמת קיסר ונמנו עליו לעמוד במלכות... והיה רבן יוחנן בן זכאי יושב ומצפה וחרד... כיון ששמע רבן יוחנן בן זכאי שהחריב את ירושלים ושרף את בית המקדש באש קרע בגדיו, וקרעו תלמידיו את בגדיהם, והיו בוכין וצועקין וסופדין... (שם, וראה שם עוד)
והיה שם בן בטיח בן אחותו של ריב"ז שהיה ממונה על האוצרות ואוקיד (שרף) כל אוצרייא, שמע ריב"ז אמר ווי, אזלין אמרון לבן בטיח אמר חביבך ווי, שלח ואתייה א"ל למה אמרת ווי, א"ל לא אמרתי ווי אלא וה אמרי, א"ל וה אמרת ולמה אמרת וה, א"ל דאוקדת כל אוצרייא ואמרתי דכל זמן דאוצרייא קיימין לא יהיבין נשמיהון למיעבד קרבא, בין ווי לוה נמלט ריב"ז וקרא עליו (קהלת ז') ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה, לאחר ג' ימים יצא ריב"ז לטייל בשוק, וראה אותם ששולקין תבן ושותין מימיו, אמר בני אדם ששולקין תבן ושותין מימיו יכולין לעמוד בחיילותיו של אספסיינוס, אמר כל סמא דמילתא ניפוק לי מהכא, שלח ואמר לבן בטיח אפקוני מהכא, א"ל עבדינן בינינן דלא יפוק בר נש מהכא אלא דמית, אמר אפקוני בדמות דמית, טען ר"א ברישיה ור' יהושע ברגליה ובן בטיח מהלך קומו, מן דמטון בעון מודקריניה, אמר להו בן בטיח כך אתם רוצים שיהו אומרין מת רבן ודקרוהו, כן דאמר להו כך שבקוניה. מן דנפקין מן פילי טענוניה ויהבוניה בחד בית עולם וחזרו למדינה. נפק ריב"ז לטייל בחיילותיו של אספסיאנוס, אמר לון אן הוא מלכא, אזלון ואמרו לאספסינוס חד יהודי בעי למישאל בשלמך, אמר מהון ייתי, מן דאתא א"ל וביבא מארי אפלטור, א"ל שאילא דמלך שאילת בי ואנא לית אנא מלך, (שלום מלך שאלת בי, ואני איני מלך), וכדו שמע מלכא וקטיל לההוא גברא, א"ל אם לית את מלך סוף את מליך... נסבוניה ויהבוניה לגיו מן שבעה קנקלין, (לפנים משבעה חדרים), והוון שאילין ליה כמה שעין בליליא ואמר להון, כמה שעין ביממא ואמר להון, מנן הוה ידע ריב"ז מפשוטיה (מעצמו ברוב חכמתו), לבתר תלתא יומין אזל אספסיאנוס מסחי בהדא גפנא דן דסמא ולבש חד מסן דידיה, אתת בשורה ובשרית מית נירון ואמלכוניה בני רומי, בעי למילבש חד מסן חורן (נעל שניה) ולא עליל, שלח ואתיוה לריב"ז...
התחילו מושלין לפניו משלות, חבית שקינן נחש בתוכה כיצד עושין לו, א"ל מביאין חובר וחוברין את הנחש ומניחין את החבית, אמר פנגר (דוכוס של הערביים) הורגין את הנחש ושורפין את המגדל. א"ל ריב"ז לפנגר כל מגירייא דעבדין בישא למגיריהון עבדין, (כל השכנים העושים רעה לשכנים הם עושים, והערביים שוכנים סביב לא"י), עד דלית את מליף סניגוריא את מליף עלן קטיגוריא, א"ל לטיבותכון אנא בעי, דכל זמן דהדין ביתא קיים מלכוותא מתגרין בכון, אין איחורב הדין ביתא לית מלכותא מתגרין בכון, א"ל רבן יוחנן הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. א"ל אספסינוס לרבן יוחנן בן זכאי שאל לי שאלה ואנא עביד, א"ל אנא בעי דתירפי הדא מדינתא ותיזיל לך, א"ל כלום אמליכוני בני רומי דנרפי להדא מדינתא, שאל לי שאלה ואנא עביד, א"ל בעי אנא דתירפי לפילי מערבאה דהיא אזלא ללוד (שתניח שער המערבי ההולך ללוד), דכל בר נש דנפיק עד ארבעה שעין יהא לשיזבה (יהא ניצול), מן דכבשה א"ל אי אית לך דרחים לך או בר נש דאת קריב ליה שלח ואייתיה עד דלא ייעלון אוכלוסיא, שלח לר' אליעזר ולר' יהושע לאפוקי לר' צדוק, אזלין ואשכחוניה בבבא דמדינה, מן דאתא קם מן קומוי רבן יוחנן, א"ל אספסיאנוס מן קדם הדין סבא צותרא (מאוס) את קאים, א"ל חייך אי הוה חד דכוותיה (אם היה עוד אחד כמוהו בעיר) והוה עמך אוכלוסין בכיפלא לא הוית יכיל כביש, א"ל מה חייליה א"ל דאכיל חד גמזוז ושפיט עלויה מאה פרקין (אוכל פרי זה וחוזר ולומד על אותה אכילה מאה דרשות), א"ל למה חשיך כן, א"ל מן חייליהון דצומיא ותענייתא (הוא נראה כחוש וחשוך), שלח ואייתי אסוותא והוו מוכלין ליה ציבחר ציבחר (מאכילין אותו מעט מעט) ומשקין ליה ציבחר ציבחר עד דהדר גופיה עלוי... (איכה א לב)
ומעשה בר' יוחנן שאחזו בולמוס והלך לאימונים וישב לו למזרחה של תאנה ונתרפא, אמרין ליה הדא מנא לך, אמר לון מן דוד, דכתיב (ש"א ל') ויתנו לו פלח דבלה, וקרון עליה ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. (שם שם כה)
אמרו עליו על ר' יוחנן בן זכאי שלא הניח פרשה אחת מן התורה שלא למדה, ולמד במקרא ותרגום מדרש הלכות ואגדות ומשלות הכל למד, וכן אמרו עליו שאמר אם יהיו כל השמים יריעות וכל האילנות קולמוסין וכל הימים דיו אין כדי לכתוב את חכמתי שלמדתי מרבי, ולא אצלתי מחכמת חכמים אלא כשם שזבוב הזו הטובלת בים הגדול ומשחו ומחסרו. (טז ח)
שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי באיזו כלים פרה נעשית, אמר להם בבגדי זהב, אמרו והלא למדתנו רבינו בבגדי לבן, אמר להן מה שראו עיני ושרתו ידי שכחתי קל וחומר למה שלמדתי, וכל כך למה, לחדד את התלמידים, וי"א הלל הזקן היה, אלא שלא היה יכול לומר מה ששרתו ידי. (במדבר פרק יט תשנט)
ג' בני אדם הם תנאים כמו משה, והם היו יניקתם שלשתם מן משה, ריב"ז יונק מימין של משה, הילל יונק מגופו של משה, ר"ע יונק משמאל של משה... (ואתחנן)
תן לי יבנה וכו', יש לדקדק למה בחר באלו ג' דוקא. דע כי כוונת ריב"ז היתה כאשר אלו שלשה נגד ג' מדות שהקב"ה מנהיג עולמו בהן, והיה רוצה ריב"ז שיהיה עמהם כל מדותיו של הקב"ה, וזה שהקב"ה נוהג עולמו על ידי חסד שעושה עם בריותיו, והשני מדת היושר והדין, והשלישי מדת הרחמים לרחם על ברואיו. וידוע כי החכמים דביקים במדת החסד... ולפיכך רצה ביבנה וחכמיה, ואחר כך רבי צדוק משלים המדה השנית מדת הדין בתעניתו, ודבר זה תבין כי מפני שמרחם על אחד הוא דבק בו לגמרי והוא אחד עמו... ולכן שושלתא דר"ג שהם זרע מיוחס ואין בהם פסולת אז השם יתברך מרחם עליהם, כי הם עם הקב"ה כאשר הם זרע כשר בלי פסולת... וכאשר יש להם אלו שלשה דהיינו יבנה וחכמיה, ורבי צדוק ושושלתא דר"ג אז היו דבקים בכל מדותיו יתברך ויצילו אותם על הכל, כי אלו ג' דברים הם כל מדתו שהוא יתברך מנהיג את עולמו בהן, והבן הדברים היטב. (חידושי אגדות גיטין נו ב)