רבן שמעון בן גמליאל

תלמוד בבלי:

...הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן לפני הבית מאה שנה. (שבת טו א)

ומעשה בר"ש בן גמליאל שישב על ספסלי נכרים בשבת בעכו ולעזה עליו כל המדינה, אמרו מימינו לא ראינו כך, נשמט על גבי קרקע ולא רצה לומר מותרין אתם. (פסחים נא א)

ראה עוד ר' יוסי פסחים ק א.

תניא אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמנה אבוקות של אור וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו, וכשהוא משתחוה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה וזוקף, ואין כל בריה יכולה לעשות כן, וזו היא קידה. (סוכה נג א)

ההוא דאמר לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתרוקי בו ברשב"ג, אתת ורקק אלבושיה, א"ל רב אחא מדפתי לרבינא והא האי לזילותא קא מיכוין, א"ל מירק על מני דרשב"ג זילותא רבתא היא. (נדרים סו ב)

והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רשב"ג מאי דכתיב עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי, אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות למדו תורה וחמש מאות למדו חכמת יונית, ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא. (סוטה מט ב)

מיתיבי מעשה ברשב"ג שהיה על גבי מעלה בהר הבית וראה עובדת כוכבים אחת נאה ביותר, אמר מה רבו מעשיך ה'. (ע"ז כ א)

א"ר יוחנן בימי רשב"ג נשנית משנה זו, רבן שמעון בן גמליאל נשיא, רבי מאיר חכם, רבי נתן אב"ד, כי הוה רשב"ג התם הוו קיימי כולי עלמא מקמיה, כי הוו עיילי רבי מאיר ורבי נתן הוו קיימי כולי עלמא מקמייהו, אמר רשב"ג לא בעו למיהוי היכרא בין דילי לדידהו, תקין הא מתניתא (כשהנשיא נכנס כל העם עומדים ואין יושבים עד שאומר להם שבו, כשאב ב"ד נכנס עושים לו שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן עד שישב במקומו, וראה שם עוד). למחר כי אתו חזו דלא קמו מקמייהו כדרגילא מילתא, אמרי מאי האי, אמרו להו הכי תקין רשב"ג... (הוריות יג ב, וראה עוד ההמשך ברבי מאיר לכאן)

מעשה שעמדו קינין בירושלים בדינר זהב, אמר רבן שמעון בן גמליאל המעון הזה לא אלין הלילה עד שיהיה בדינרין, בסוף נכנס לבית דין ולמד האשה שיש עליה ה' לידות ודאות ה' זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה, ועמדו קינין ביום ההוא ברבעתים. (כריתות ח א)

תלמוד ירושלמי:

אמר רבן שמעון בן גמליאל שלח לי רבי יוסי בי רבי אתרוג ואמר לי זה בא בידי מקיסרין, ולמדתי בו ג' דברים, שהוא ודאי, שהוא טמא, שלא בא בידו אחר... (דמאי יד א)

אבות דרבי נתן:

וכשתפסו את רשב"ג ואת רבי ישמעאל ליהרג היה רשב"ג יושב ותוהה בדעתו ואומר אוי לנו שאנו נהרגין כמחללי שבתות וכעובדי כוכבים ומגלי עריות וכשופכי דמים, אמר לו רבי ישמעאל בן אלישע רצונך שאומר לפניך דבר אחד, אמר לו אמור, אמר לו שמא כשהיית מיסב בסעודה באו עניים ועמדו על פתחך ולא הנחת שיכנסו ויאכלו, אמר לו השמים אם עשיתי כן אלא שומרים היו לי יושבין על הפתח וכשהיו עניים באים היו מכניסין אותן אצלי ואוכלין ושותין אצלי ומברכין לשם שמים. אמר לו שמא כשהיית יושב ודורש בהר הבית והיו כל אוכלוסי ישראל יושבין לפניך זחה דעתך עליך, אמר לו ישמעאל אחי, מוכן אדם שיקבל את פגעו. והיו מתחננין לאספקלטור זה אמר אני כהן בן כהן גדול הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי, וזה אמר לו אני נשיא בן נשיא הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי, אמר להם הפילו גורלות, והפילו ונפל הפור על רשב"ג, מיד נטל החרב וחתך את ראשו, נטלו רבי ישמעאל בן אלישע והניחו בחיקו והיה בוכה וצועק, פה קדוש פה נאמן פה קדוש, פה נאמן פה שמוציא סנדלפונין טובות ואבנים טובות ומרגליות, מי הטמינך בעפר ומי מילא לשונך עפר ואפר... (לח ג)

מסכת שמחות:

וכשבאו רשב"ג ורבי ישמעאל גזרו עליהם שיהרגו, והיה רבי ישמעאל בוכה ור"ש אומר אברך בשתי פסיעות אתה נתן בחיקם של צדיקים ואתה בוכה, א'ל וכי אני בוכה על שאנו נהרגין, אלא על שאנו נהרגים כשופכי דמים וכמחללי שבתות, אמר לו שמא בסעודה היה יושב וישן ובאה אשה לשאול על נדתה על טהרות שלה, ואמר לה השמש ישן הוא, והתורה אמרה אם ענה תענה אותו, ומה כתיב והרגתי אתכם בחרב, ויש אומרים רשב"ג היה בוכה ורבי ישמעאל השיבו בדברים אלו. וכשנהרג ר"ש ור"י באתה השמועה אצל ר"ע וריב"ב עמדו וחגרו מתניהם שק וקרעו בגדיהם ואמרו, אחינו ישראל אלו טובה היתה לעולם תחלה לא היו מקבלים אלא ר"ש ור"י, ועכשיו גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שסוף פורענות גדול עתיד לבא לעולם, ולפיכך נסתלקו אלו מן העולם... (פרק ח)