(ראה גם: אליעזר, אמהות, יעקב, יצחק, עשו)
ובתואל ילד את רבקה, שמונה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם. (בראשית כב כג)
והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה, ותרד העינה ותמלא כדה ותעל... ותאמר שתה אדוני, ותמהר ותורד כדה על ידה ותשקהו. ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתות. ותמהר ותער כדה אל השוקת ותרץ עוד אל הבאר לשאוב, ותשאב לכל גמליו... ותאמר אליו בת בתואל אנכי, בן מלכה אשר ילדה לנחור. ותאמר אליו גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון... ותרץ הנערה ותגד לבית אמה, כדברים האלה. (שם כד טז)
ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה, ותאמר אלך... ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי רבבה, ויירש זרעך את שער שנאיו... ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל. ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדוני, ותקח הצעיף ותתכס... ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה, וינחם יצחק אחרי אמו. (שם שם נו)
ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו. ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי, ותלך לדרש את ה'... (שם כה כא)
ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו, ורבקה אוהבת את יעקב. (שם שם כח)
ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו בנו, וילך עשו השדה לצוד ציד להביא. ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר, הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר. הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואוכלה, ואברככה לפני ה' לפני מותי. ועתה בני שמע בקולי, לאשר אני מצוה אותך. לך נא אל הצאן, וקח לי משם שני גדיי עזים טובים, ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב. והבאת לאביך ואכל, בעבור אשר יברכך לפני מותו... ותאמר לו אמו עלי קללתך בני, אך שמע בקולי ולך קח לי. וילך ויקח ויבא לאמו, ותעש אמו מטעמים כאשר אהב אביו. ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית, ותלבש את יעקב בנה הקטן. ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו, ועל חלקת צואריו. ותתן את המטעמים ואת הלחם אשר עשתה, ביד יעקב בנה. (שם כז ו)
ויוגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול, ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן, ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך. ועתה בני שמע בקולי, וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה. וישבת עמו ימים אחדים, עד אשר תשוב חמת אחיך. עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם, למה אשכל גם שניכם יום אחד. ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת, אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים. (שם שם מב)
ותמת דבורה מינקת רבקה ותקבר מתחת לבית אל תחת האלון, ויקרא שמו אלון בכות. (שם לה ח)
הקב"ה רמז חכמה העליונה באברהם ויצחק, אברהם הוא נשמה לנשמה, (דהיינו אור החיה), נשמה זו שרה, לוט זהו נחש שהוא בת זוגו של אותו סמאל, רוח הקדוש זה יצחק, נפש הקדושה זו רבקה... (לך עו)
תא חזי ויהי הוא וגו' יוצאת, היה צריך לומר באה, למה כתוב יוצאת, (ואומר שזה יורה) שהקב"ה הוציאה מכל אנשי העיר, שכולם היו רשעים ורבקה יוצאת ונפרדת מכלל בני העיר, שהיתה צדקת. ותרד העינה, כתוב עם ה' והוא סוד, כי נקרה לה שמה בארה של מרים, (שהוא סוד הנוקבא דז"א בעת שמאירה בהארת חכמה), ומשום זה כתוב העינה עם ה', (הרומזת על הנוקבא שה"ס ה' תתאה של הוי"ה, גם העינה הוא מלשון עינים, שהוא שם החכמה). והמים היו עולים לקראת רבקה.
דבר אחר והנה רבקה יוצאת, שהיא כמו שכתוב, והנה בנות העיר יוצאות לשאוב מים, ולמה כתוב יוצאות ולא כתוב הולכות ולא באות, אלא הוא, משום שהיו נסתרות כל היום, ובשעה ההיא, לעת ערב יצאו לשאוב מים, והעבד עשה לו זה לסימן...
תא חזי, כשהגיע העבד לחרן, ומצא את רבקה לעת ערב, היה אז זמן תפלת המנחה, באותה שעה שבא יצחק להתפלל תפלת המנחה, באותה שעה הגיע העבד אל רבקה, וכן באותה שעה ששוב הגיע יצחק לתפלת המנחה כמקודם לכן, הגיעה רבקה אליו, דהיינו כמ"ש ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וגו', והיה זה כדי שימצא הכל במקום הצריך לו, כראוי להיות, שהכל נמשך בסוד החכמה, ועל כן בא העבד לבאר המים, שהוא סוד הכתוב מעין גנים וגו' ובארנוה. (פירוש כי יצחק הוא סוד קו שמאל דז"א, שאין תיקונו מתחיל אלא לעת ערב בזמן תפלת המנחה, כמו שכתוב לפנינו, ולפיכך הן מציאת רבקה והן ביאת רבקה אליו היה באותו הזמן שמתחיל שליטתו לעת תפלת המנחה, וגם מטעם זה בא אז העבד אל באר המים שהוא סוד הנוקבא בעת שמאירה מקו שמאל דז"א). (חיי שרה רכד, ועיין שם עוד)
ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, אמר ר' יוסי מקרא זה קשה, כתוב האהלה, לאהל שרה אמו היה צריך לכתוב, מהו שכתוב האהלה, ואומר כי חזרה שם השכינה הנקראת אהל, (ועל כן כתוב האהלה, שהיא השכינה), משום כי כל זמן ששרה היתה נמצאת בעולם לא נסתלקה ממנה השכינה ונר היה דולק מערב שבת לערב שבת, והיה מאיר כל ימות השבוע, ואחרי שמתה כבה הנר, וכיון שבאה רבקה חזרה שם השכינה, והנר חזר ונדלק. שרה אמו, פירוש שדמתה לשרה בכל מעשיה.
רבי יהודה אומר (שרה אמו פירושו), כי כמו שצורתו של יצחק היתה כצורתו של אברהם, וכל מי שראה את יצחק אמר שזה אברהם, וידעו בודאי שאברהם הוליד את יצחק, כן רבקה היתה צורתה ממש כמו צורתה של שרה, ומשום זה כתוב שרה אמו, כי אמרו ששרה היא אמה של רבקה בודאי, באופן שיצחק ורבקה היו צורתם כמו אברהם ושרה, והיה ניכר שאברהם הוליד את יצחק ושרה את רבקה... (שם רמח, ועיין שם עוד)
ויהי יצחק בן ארבעים שנה, למה בא כאן לספור (את שנותיו) שהיה בן ארבעים שנה, כשנשא את רבקה. אלא ודאי שיצחק נכלל בצפון ודרום שהם אש ומים, ואז היה יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה, (פירוש, כי ודאי הוא שיצחק היה נכלל בימין, שהוא סוד חסדים המכונים מים ומכונה דרום, ואם כן יש בו ב' הספירות צפון ודרום, שהם חסד וגבורה, צפון מכח עצמו שהוא שמאל, ודרום מכח שהוא בן אברהם, גם היתה לו התכללות צפון ודרום יחד זה בזה, שהוא תפארת, כי אין התפארת אלא התכללות חסד וגבורה שהם דרום צפון, ונמצא שהיה לו ג' הספירות חסד גבורה ת"ת, ובקחתו את רבקה, שהוא סוד המלכות, השיג גם את המלכות והיה לו ד' ספירות חו"ג תו"מ, ובגדלות הם חו"ב תו"מ כנודע, שכל אחת מהן כוללת עשר ספירות, והם ארבעים ספירות שהוא סוד ארבעים שנה, ועיין שם עוד). כמראה הקשת שהוא ירוק לבן אדום, (שהם חג"ת של הנוקבא), ובת שלש שנים נאחז בה כאשר נשא אותה, (כי יצחק היה כלול מארבע ספירות בקחתו את רבקה, שהם חו"ב תו"מ כנ"ל, אבל רבקה אף על פי שנכללה עמו מכל מקום לא היה לה אלא ג' ספירות חג"ת, שהוא סוד ג' גוונין כמראה הקשת, והגוון מספירתה עצמה שהיא מלכות חסרה לה)... וכשהוליד הוליד בן ששים (דהיינו אחר שהשיג שש ספירות חג"ת נה"י) כדי להוליד כראוי ויצא יעקב שלם, מבן ששים שנה כראוי), ובכלל שש הספירות נאחז יעקב לאחר כך ונעשה איש שלם.
בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות, מה נחוץ לנו לדעת כל זה, הרי כבר נאמר ובתואל ילד את רבקה, ועתה אומר שוב בת בתואל הארמי, ואחר כך אומר עוד מפדן ארם ואחר כך אחות לבן הארמי, אלא בארוהו, (אף על פי) שהיתה בין תועים, היא לא עשתה כמעשיהם, ועל כן אומר שהיתה בת בתואל ומפדן ארם ואחות לבן, שכולם היו רשעים להרע, והיא עשתה מעשים טובים ולא עשתה כדבריהם.
עתה יש להסתכל, אם היתה רבקה בת עשרים שנה או יותר או (לכל הפחות) בת שלש עשרה אז היה נחשב לה לשבח שלא עשתה כמעשיהם, אבל עד עתה היתה רק בת שלש שנים, מהו השבח שלה, שלא עשתה כמעשיהם.
אמר ר' יהודה בת שלש שנים היתה (ועם זה) עשתה אל העבד כל אותו המעשה, משמע בהכרח שהיה לה שכל כבת עשרים, ולפיכך שבח הוא לה שלא למדה ממעשיהם.
אמר רבי יצחק, אף על פי שעשתה כל כך (בחכמה עם העבד), עוד איני יודע את מעשיה, אם היו כשרים או לא, אלא תא חזי, כתוב כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות, כשושנה זו היא כנסת ישראל, (דהיינו נוקבא דז"א), שהיא בין הצבאות כמו שושנה בין החוחים. ורזא דמלה, יצחק בא מצד אברהם, שהוא חסד עליון ועושה חסד עם כל הבריות, ואף על פי שהוא דין הקשה (מכל מקום נמשך מחסד מאברהם). ורבקה באה מצד דין קשה (מבתואל ולבן), ואף על פי שהיא עצמה דין הרפה היתה, (בסוד האודם של השושנה), מכל מקום נמשכה מדין הקשה, והיה יצחק דין הקשה, והיא דין הרפה, ועל כן כשושנה בין החוחים היתה (חוחים פירושו דינים קשים, כי רבקה היתה מוקפת בדינים קשים מצד הוריה ואנשי מקומה, אבל היא עצמה היתה דין הרפה והממותק, וחוט של חסד כצורת השושנה כנ"ל), הרי שמעשיה כשרים, שלא למדה ממעשיהם. ואם לא היתה הנוקבא דין רפה, לא היה יכול העולם לסבול דין הקשה של יצחק, (כי הארת יצחק הוא אור זכר, שמדרגתו להשפיע ממעלה למטה, שבבחינת הארת השמאל נמשך מזה דין קשה מאד, אבל רבקה שהארתה היא אור נקבה שמדרגה להאיר רק ממטה למעלה, אין בזה דינים קשים אלא דין רפה לבד, ולפי שהארת יצחק מגיעה לתחתונים על ידי הנוקבא שהיא דין רפה, על כן יכולים התחתונים לקבל הארה ממוחין הללו, אבל מבחינת יצחק לבד, לא היו יכולים לקבל, כי לא היו יכולים לסבול דינים הקשים הנמשכים עם הארתו).
כעין זה הקב"ה מזווג זווגים בעולם, שאחד חזק ואחד רפה, כנ"ל שיצחק היה דין קשה ורבקה דין רפה, כדי שהכל יתתקן, (כלומר שיוכלו לקבל גם הארת חכמה) והעולם יהיה נמתק, (דהיינו שלא יזיק להם דינים הקשים הנמשכים עם הארה הזאת, שהוא משום שמקבלים אותה על ידי הנוקבא כנ"ל). (תולדות טו, ועיין שם עוד)
תא חזי, כל יום ויום ראתה רבקה אור השכינה (הנקראת אנכי), כי השכינה היתה באהלה, והתפללה שמה, כיון שראתה הצרה שלה במעיה, מה כתוב, ותלך לדרוש את הוי"ה, כי יצאה ממדרגה זו דאנכי, אל מדרגה אחרת שהיא הוי"ה (הרי שאנכי הוא שם השכינה), משום זה אמר יעקב, וכי כל כך ראיתי ואנכי לא ידעתי, כי היה לבדו ולא נכנס תחת כנפי השכינה. (ויצא סה)
צפוי לפני הקב"ה, בת מלכים שלא יצאתה מימיה לשאוב מים יצאת לשאוב מים באותה השעה, והנערה שלא היתה יודעת מה האיש קבלה עליה להזדווג ליצחק למה שהיתה ראויה לו ממעי אמה מפי הגבורה, שנאמר (תהלים ס"ב) במאזנים לעלות המה מהבל יחד... (פרק טז, וראה שם עוד)
כתיב (משלי י"ד) חיי בשרים לב מרפא ורקב עצמות קנאה, שעד שהוא בהר המוריה נתבשר שנולדה זוגתו של בנו, שנאמר הנה ילדה מלכה, (שם ג') רפאות תהיה לשרך ושקוי לעצמותיך, שעד שהוא בהר המוריה נתבשר שנולדה זוגתו של בנו... (בראשית נז א)
אר"ל לפי שבנותן של עכו"ם משמרות עצמן ממקום ערותן ומפקירות עצמן ממקום אחר, אבל זאת בתולה ממקום בתולים ואיש לא ידעה ממקום אחר, א"ר יוחנן ממשמע שנאמר בתולה אין אנו יודעים שאיש לא ידעה, אלא אפילו אדם לא תבע בה, על שם (תהלים קכ"ה) לא ינוח שבט הרשע וגו'. (שם ס ה)
ותרד העינה ותמלא כדה ותעל, כל הנשים יורדות וממלאות מן העין, וזו כיון שראו אותה המים מיד עלו, א"ל הקב"ה את סימן לבניך... וירץ העבד לקראתה, לקראת מעשיה הטובים. (שם שם ו)
ר"ב ור' לוי בשם ר"ח בר חנינא מפני מה לא נפקדה רבקה עד שהתפלל עליה יצחק, שלא יהיו אומות העולם אומרים תפלתנו עשתה פירות, אלא (בראשית כ"ה) ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו. ר"ב בשם ר' לוי אמר ברכת אובד עליו תבא, ברכת אובד זה לבן הארמי, שנאמר (דברים כ"ו) ארמי אובד אבי, עלי תבא זו רבקה, אחותנו את היי לאלפי רבבה ועמדו ממנה אלופים מעשו ורבבה מיעקב... (שם שם יג)
ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק, אר"ה צפת שידו שטוחה בתפלה אמרה ודאי אדם גדול הוא, לכך שאלה עליו, ותפול מעל הגמל, איתרכינת, הדא מד"א (תהלים ל"ז) כי יפול לא יוטל. ותאמר אל העבד וגו' ר' חייא אמר ראתה אותו הדור ותוהא מפניו... שתים הם שנתכסו בצעיף וילדו תאומים, רבקה ותמר, רבקה ותקח הצעיף, תמר ותכס בצעיף ותתעלף. (שם שם יד)
ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, כל ימים שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אהלה, וכיון שמתה פסק אותו ענן, וכיון שבאת רבקה חזר אותו הענן. כל ימים שהיתה שרה קיימת היו דלתות פתוחות לרווחה וכיון שמתה שרה פסקה אותה הרוחה, וכיון שבאת רבקה חזרה אותה הרוחה. כל ימים שהיתה שרה קיימת היתה ברכה משולחת בעיסה, וכיון שמתה שרה פסקה אותה הברכה, כיון שבאת רבקה חזרה. כל ימים שהיתה שרה קיימת היה נר דלוק מלילי שבת ועד לילי שבת, וכיון שמתה פסק אותו הנר, וכיון שבאת רבקה חזר. וכיון שראה אותה שהיא עושה כמעשה אמו קוצה חלתה בטהרה וקוצה עיסתה בטהרה מיד ויביאה יצחק האהלה וגו'. (שם שם טו)
...מה תלמוד לומר ארמי בת בתואל הארמי, מה תלמוד לומר אחות לבן הארמי, אלא בא ללמדך אביה רמאי, ואחיה רמאי, ואף אנשי מקומה כן, והצדקת הזו שהיא יוצא מביניהם למה היא דומה לשושנה בין החוחים. (שם סג ד)
לנוכח אשתו, מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן, ואומר רבונו של עולם כל בנים שאתה נותן לי יהיו מן הצדקת הזו, אף היא אמרה כן, כל בנים שאת עתיד ליתן לי יהיו מן הצדיק הזה. כי עקרה היא, רבי יודן בשם ר"ל עיקר מטרין לא הוה לה, וגלף לה הקב"ה עיקר מטרין. (שם שם ה)
ותהיין מורת רוח וגו', למה ליצחק תחלה, אלא על ידי שהיתה רבקה בת כומרים לא היתה מקפדת על טנופת ע"ז, וזה על ידי שהיה בן קדושים היה מקפיד על טנופת ע"ז, לפיכך ליצחק תחלה. דבר אחר למה ליצחק תחלה, אלא לפי שהדבר תלוי בה, שנאמר ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך, לפיכך ליצחק תחלה... (שם סה ב)
ורבקה אוהבת את יעקב, כל שהיתה שומעת קולו היתה מוספת לו אהבה על אהבתו. (שם שם טו)
...אריב"ל לא ממה שהיתה רבקה אוהבת את יעקב יתיר מעשו עשתה את הדבר הזה, אלא אמרה לא יעול ויטעי לההוא סבא, על שם תועבת ה' גם שניהם. (שם שם ג)
ויוגד לרבקה, מי הגיד לה, ר' חגי בשם רבי יצחק אמהות נביאות היו, ורבקה היתה מן האמהות. (שם סז ט)
...ר' שמואל בר נחמן אמר לשון יונית הוא אלון אחר, עד שהוא משמר אבלה של דבורה באה ליה בשורתא שמתה אמו, הה"ד וירא אלקים אל יעקב וגו', ויברך אותו, מה ברכה ברכו, ר' אחא בשם ר' יונתן אמר ברכת אבלים ברכו. (שם פא ה)
ומה חטא חטא עשו הרשע על אמו, רבי יהודה אומר כשיצא ממעי אמו חתך מיתרין שלה שלא תלד, הדא הוא דכתיב על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו (עמוס א') רחמו כתיב. ור' ברכיה אמר לא תאמר אחר שיצא ממעי אמו אלא עד כשהוא יוצא ממעי אמו זריתיה מתוחה לקבליה, מה טעם (תהלים נ"ח) זורו רשעים מרחם. ורבי נחמיה אמר גרם לה שלא תעמיד שנים עשר שבטים, דאמר רב הונא ראויה היתה רבקה שתעמיד שני עשר שבטים, שנאמר (בראשית כ"ה) ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך הא תרי, ושני לאומים הא ארבעה, ולאום מלאום יאמץ הא שיתה, ורב יעבוד צעיר הא תמניא, וימלאו ימיה ללדת והנה תאומים בבטנה הא עשרה, ויצא הראשון זה אחד עשר, ואחר יצא אחיו הרי י"ב. ורבנן אמרי גרם לה שלא תצא מטתה ברבים, את מוצא כשמתה רבקה אמרין מאן יפוק קמה, אברהם מת, יצחק יושב בבית עיניו כהות, יעקב הלך לו לפדן ארם, יפוק עשו רשיעא קמה וימרון לייטון בריאתא בזייתא כדין ינקה, מה עשו, הוציאו מטתה בלילה שלא יהא עשו יוצא לפניה, ויהיו הכל אומרים ארורים שדים שהניקו רשע זה. אמר רבי יוסי ב"ר חנינא לפי שהוציאו מטתה בלילה לפיכך לא פירשו הכתובים מיתתה אלא מן הצד, שנאמר ותמת דבורה מינקת רבקה וגו' ויקרא שמו אלון בכות, שבכו שתי בכיות, עד שיעקב יושב ומשמר אצל מניקתה באה לו בשורת אמו, שנאמר וירא אלקים אל יעקב בבואו מפדן ארם ויברך אותו, מה ברכה ברכו ברכת אבלים, לכך כתיב (תהלים ק"ט) וחטאת אמו אל תמח... (כי תצא ד)
בת שלש שנים (ושלשה ימים) היתה רבקה כשיצאת מבית אביה, שכן דרכן של מלכים כשתוליד להן בת מנהגן לשמוע לאחר ג' ימים, ולפי שלא שמע אביה ולכך נעשה לה נס שלא תטמא, שכך היה מנהגן של ארמיים לשכוב עם בנותיהם בתולות ואחר כך משיאין אותן, על שם דכתיב (בראשית כ""ד) ואיש לא ידעה, ואין איש אלא אביה. (כא ט)
א"ר לוי כתיב (בראשית כ"ה) ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך, מה אמר לה מסתורין זה אני מגלה לך, ראשית גוים עתיד לצאת ממך, שנאמר (ירמיה ב') קדש ישראל לה' ראשית תבואתו, שהיתה יודעת במה שגילה לה הקב"ה, רבי אלעזר בשם רבי יהושע מעולם לא נזקק הקב"ה לסוח עם אשה אלא עם אותה צדקת, ואף היא על ידי עילה, ר' בשם ר' יוסי אמר על ידי שם בן נח... (מזמור ט, וראה שם עוד)
עלי קללתך בני, אמרה לו אמו, אדם הראשון חטא נתקללה אמו, שנאמר ארורה האדמה בעבורך (בראשית ג'), ואם יארע לך שום דבר עלי יהיה קללתך בני. (בראשית כז יג)
ותפול מעל הגמל, לפי שראתה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנו עשו הרשע נזדעזעה ונעשית מוכת עץ ויצא ממנה דם בתולים, מיד אמר הקב"ה לגבריאל רד ושמור את הדם שלא יסריח ולא יהיה בו מום. בא יצחק עליה ולא מצא לה בתולים, חשדה מאליעזר, אמר לה בתולותיך היכן הן, אמרה לו כשנפלתי מן הגמל נעשיתי מוכת עץ, אמר לה שקר את מדברת אלא אליעזר פגע ביך, ונשבעה לו שלא נגע בה, הלכו ומצאו העץ צבוע דם, מיד ידע יצחק שהיא טהורה. (בראשית פרק כד, קט)
ששה זוגות שנותיהם שוות, רבקה וקהת... (מדרש ג וד ששה)
גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה, זו רבקה אמנו שגמלתה ליצחק טובה בשעה שמתה אמו. (משלי לא יב)
והנערה טובת מראה מאד, אמר ר' חנאנא בר פפא כתיב והנערה טובת מראה מאד, וכתיב גבי אבישג והנערה יפה עד מאד (מ"א א'), איני יודע איזו נאה ביותר, אם רבקה אם אבישג, כשהוא אומר עד מאד הוי אומר רבקה היתה נאה יותר הימנה, עד ולא עד בכלל. (בראשית כד טז)
ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי, אמר ר' חונא התחילה בוכה וגורפת מחוטמה ומשלכת על הארץ ואומרת אם לוקח יעקב אשה מבנות חת למה לי חיים. (שם כז מו)
ונקרא באר ועין שהיה מעלות בבאר וירדה ברגליה ולא מלאה בחבל, וכן נאמר בדוד. (בראשית כד יא)
וכן הוא אומר והנערה טובת מראה מאד בתולה וגו', תימא דהכא משמע דרבקה נערה היתה, ובסדר עולם משמע שהיתה בת ג' שנים כשנשאת ליצחק, ואי אפשר להגיה דהא תניא התם יצחק אבינו כשנעקד היה בן ל"ז שנה ובו בפרק נולדה רבקה, וכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה, נמצא שלא היתה רק בת ג' שנים. והרב ר' שמואל הוכיח שהיתה בת י"ד שנה, מדתני בספרי זוגות ששנותיהן שוות, קהת ורבקה, וקהת חי קל"ג שנה, ואם היתה בת י"ד שנה כשנשאת אז החשבון מלא, דכשנולד יעקב היתה בת ל"ד שנה, ויעקב היה בן צ"ט שנה כשמתה רבקה, הרי קל"ג שנה לרבקה, שהרי כשנתברך היה יעקב בן ס"ג שנה, שאז מת ישמעאל, וכל שנותיו של ישמעאל קל"ז, שישמעאל גדול מיצחק י"ד שנה, ויצחק ששים שנה בלדת אותם, הרי לישמעאל ע"ד, ונשאר מלידת יעקב עד סוף שני ישמעאל ס"ג שנה, וי"ד שנה נטמן בבית עבר, וכ' שנה בבית לבן, ושתי שנים בדרך ואז מתה רבקה, כדדרשינן אלון בכות שתי בכיות, והרי ליעקב צ"ט שנה. וצריך לומר דמדרשים חלוקים בענין זה. (חיי שרה מתוספות יבמות ס"א)
יצחק גימטריא ח' פעמים כ"ו שהוא הוי"ה, ומדת יצחק הוא מדת פח"ד, ועל כן שם אשתו רבקה, ושניהם שני הפכים, כי מדתה מדת הדין הקשה, שנאמר ותמהר ותורד כדה, והעד הנזם על אפה וצמידים על ידי"ה גימטריא כדה, והנז"ם על אפה הזמ"ן אל אפה, והצמידים על ידי"ה מצו"ה ידי"ם על ידיה כוחה פועלים על כחות פה, ועל כן היא מהפכת כחו של יצחק, ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלקיך, איתי, ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפי"ו וגו' והיד"ם ידי עשו והוא מדת החרב, על חרבך תחיה נצח עשו ליעקב, ורבקה אוהבת ליעקב ואין שם טעם מפורש, ועל כן נצחה במטעמיה שאינו דומה העובד מאהבה לעובד מיראה. (שם)
בת בתואל - השיבתו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. (בראשית כד כד)
את היי לאלפי רבבה - את וזרעך תקבלו אותה ברכה שנאמר לאברהם בהר המוריה, הרבה ארבה את זרעך, יהי רצון שיהא אותו הזרע ממך ולא מאשה אחרת. (שם שם ס)
האהלה שרה אמו - ויביאה האהלה ונעשית דוגמת שרה אמו, כלומר והרי היא שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו. (שם שם סז)
ותאמר אם כן - גדול צער העבור, למה זה אנכי - מתאוה ומתפללת על הריון. ותלך לדרש - לבית מדרשו של שם, לדרש את ה' - שיגיד לה מה תהא בסופה. (שם כה כב)
וקח לי - משלי הם ואינם גזל, שכך כתב לה יצחק בכתובה ליטול שני גדיי עזים בכל יום. (שם כז ט)
ותשא רבקה את עיניה - מדעתי בראות רבקה איש הולך לקראתה בשדה שירט הדרך והלך בשדה לעומתה ידעה כי הוא בא לראותם ולקרוא לשלום או להכניסם אל ביתו ללון, עשתה כדרך מוסר הנשים לעמוד בהצנע... ותפול - לשון רש"י השמיטה עצמה לארץ, כתרגום ואתרכינת, ואין דעת אונקלוס שהשמיטה עצמה מן הגמל לארץ, שאם כן הנה היא נופלת מעל הגמל ממש, ולשון הרכנה הטיה לצד אחד בלבד, אבל כוונתו כי מעל הגמל אשר היא רוכבת עליו הטת עצמה לצד אחר להסב פניהם ממנו. (בראשית כד סה)
בעבור תברכך - ...נראה שלא הגידה לו רבקה מעולם הנבואה "ורב יעבד צעיר", כי איך היה יצחק עובר פי ה', והנה מתחילה לא הגידה לו דרך מוסר וצניעות, כי "ותלך לדרש את ה'" שהלכה בלי רשות יצחק, או שאמרה אין אנכי צריכה להגיד נבואה לנביא כי הוא גדול מן המגיד לי, ועתה לא רצתה לאמר לו כך הוגד לי, כי אמרה באהבתו אותו לא יברך יעקב ויניח הכל בידי שמים, והיא ידעה כי בסבת זה יתברך יעקב מפיו בלב שלם ונפש חפצה... (שם כז ו)
וטעם הזכיר הכתוב עשו בנה הגדול ויעקב בנה הקטן להפליג בענין הצדקת, כי המנהג במולידים להכיר את הבכור בברכה ובכבוד ובמתן הברכה והכבוד מן הגדול אל הקטן, וכן יאמר למטה ויוגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן. (שם כז טו)
ותאמר אלך - אינני חוששת להתעכב בשביל קשוטי עצמי. (בראשית כד נח)
ורב יעבד צעיר - ולכן אהבה את יעקב שאהבו הקב"ה, וכדכתיב ואהב את יעקב. (שם כה כג)
אם לוקח יעקב - דרך חכמה אמרה רבקה ליצחק להרחיק יעקב מעשו ולא גילתה לו שבשביל שטימת אחיו עשתה כן. (שם כז סו)
ותער כדה אל השוקת - דרך ארץ עשתה שלא הערתה תוך המעין מה שהותיר אליעזר. (בראשית כד כ)
עלי קללתך בני - שהרי בטוחה אני במה שאמר הקב"ה ורב יעבוד צעיר, דבר אחר אפילו ימושך לא יקללך כי מעצמו יבין שלא עשית זאת מדעתך כי אם מדעתי, שאני רגילה לפניו והשאתי אותך ערמה זאת, ואם בא לקלל ויקללני. (שם כז יג)
בן ארבעים שנה - בשלהי ספרי מסיק ג' שנותיהם שוין, רבקה, קהת בן עזאי, ולכן צריך לומר שכשנשאה היתה בת י"ד, וכן בסדר עולם. (שם כה כ, וראה שם החשבון)
וירץ העבד - כי דבר לעצמו במקום הגמלים, והיא לא פנתה אל דברי הבטלה ועשתה מעשיה בזריזות רבה. ותכל להשקותו - ובינתים התבוננה דברה ואמרה גם גמליך אשקה. (שם כד יז שער כב)
ותרא את יצחק - לספר זריזותה, אומץ לבה לשאול, ודקות הרגשתה בקלסתר פניו שהוא איש המעלה, ומוסרה וצניעותה. (שם שם סד)
ואמר ראשונה כי לא הרתה אמנם על מנהג הטבעי, כי עקרה היתה, אבל מאשר העתיר יצחק לשם יתברך ונעתר לו ורפאה, אמנם בזה אפשר שיפול ספק ופלא כי רבקה לא נפלה ליצחק במקרה אבל היא האשה אשר הוכיחה השם אליו כאשר הורה ענין אליעזר, ואיך סמך לגורל יצחק עקידו אשה עקרה, כי אי אפשר שיושב בזה אלא מה שאמרו רז"ל בפרק הבא על יבמתו (ס"ד) שהשי"ת מתאוה לתפלתם של צדיקים, כי בזה יקרב אליו למה שתתאחד הנפש עם בוראה, כי תרבה תפלה מה שלא יעלם.
ואמנם במה שאמר לנוכח אשתו דרשו בו שרבקה התפללה גם כן עם יצחק ויעתר לו ולא לה, ולפי זה היה ראוי שיאמר ויעתירו יצחק ורבקה, אבל אולי למה שהזכיר שנעתר לו ולא לה סתם תפלתה ולא הזכירה בפירוש. אבל על דרך הפשט אחשוב בו ענין. והוא כי המשתנה ואם ישתנה בדרך פלא יוכן ראשונה לדבר אשר ישתנה אליו, לא שיעתק אל הענין הזה אצלו בטבע והוא עודנו על ענינו הראשון, כאלו תאמר כי רבקה עודנה על מזגה הראשון ועל הרכבת אבריה הכליים המחייבים העקרות קבלה הריון וילדה, אין הענין כן, אבל לתפלת יצחק הכין השם מזגה וצלחה הרכבתה להריון, וכל זה אמנם באמצעות משפיעים הדריך השם בינינו ובינו... (דרוש ב)
הנה אנכי נצב על עין המים - ואוכל לשתות בעצמי, והגם שהיו אנשים רבים אתו, ואם בכל זאת תרצה להשקות זה מורה על שכלה, שתבין שיש דברים בגו, כגון שהם אנשים נכבדים מאד. וגם על נדיבותה שלא תריב עם אברהם על הכנסת האורחים. ובה אדע - אחר כך כשידבר עמה ויראה משפחתה ותכונותיה. (בראשית כד יב והלאה)
ותכל להשקותו - המתינה לדבר עד שיכלו לשתות, כאמרם ז"ל אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט. (שם שם יט)
כאשר כלו הגמלים לשתות - זה היה זמן מה בהכרח אחר שהשלימה לשאוב וראה שלא היתה מבקשת דבר, אבל היו כל מעשיה על צד החסד הגמור. (שם שם כב)
וירץ העבד - שאיש חשוב לא ירוץ לקראת נערה, ומה גם בקרב בלתי יפות, וכן שאלתו הגמיאיני נא, כי חשוב לא יבוש לבקש שתיה מחשוב שכמותו, והיא ענתה שתה אדוני, אף שאתה מחשיב עצמך כעבד לפני. גם לגמליך - המתינה לומר זאת, כדי שלא להשוותו לגמלים... (שם כד טו והלאה)
מה' יצא הדבר - ...זה שאמר במדרש רבה מהר המוריה יצא, כי כפי הדרך הנכון אצלינו כדעת חכמי האמת, שמה שאמרו כאן בזווג ראשון, רוצה לומר שקודם יצירת הוולד יכריז הזווג המתייחס אל נפשו, והוא זווג ראשון, ואחרי בואו לעולם ידונוהו לפי מעשיו ואם יזכה יטלנה, והוא זווג שני לפי מעשיו. ואמרו שלולא זכות מעשיו בהר המוריה לא ניתנה לו רבקה, כי אולי מעת זווג ראשון לא שוה כשרונו אליה... (שם שם נ)
ותרא את יצחק - נבעתה מזיו צלם אלקים שעל פניו, ועוד ההולך בשדה - שהוא והגמלים לא הלכו בדרך הכבושה כי אם בשדה, וזה יורה שיש לו שייכות אליו ומזלה ומזלו חזו. (שם שם סד)
ויביאה יצחק - רצה לנסותה אם בת כומרים תמלא מקום אמו וראוי לו שהיה עולה תמימה, והנה האמהות תקנו חטא חוה שפגמה ברוח נפש וגוף האדם, ונגדם נתנו לאשה מצוות נדה נר וחלה, כדפירשנו, כי בנשמה לא יכלה לפגע שהיא מסתלקת לפני שתתלכלך בחטא, אמנם חשב עוד שבמעט זכות רבקה עמדה לה זכות אמו, אך ויקח את רבקה - ומשראה צניעותה ומעשיה ידע שהיא נאותה אליו מצד עצמה ויאהבה, וינחם. (שם שם סז)
בת בתואל הארמי - חזר ופירש יחוסה להודיענו למה לא ילדה, ולמה ילדה אחר כך את עשו, וטעם זה אינו שייך באברהם, כי אינו מתייחס לקודמיו, וממנו מתחיל העולם. (שם כז כ)
כי זקן יצחק - ...אבל רבקה חשבה שאם יפול יעקב תחת עשו בגלות הא' מי יקום עוד, ולכן רצתה שעשו ימשול רק בממשלה המיוחדת לו, ועוד רצתה שייטב לישראל גם בעולם הזה, כאשר ייטיבו מעלליהם, וישובו בראותם שכאשר ידחו רע להם. ועוד חששה בשמעה שאמר "בטרם אמות" כי ימות בטרם יספיק לברך את יעקב. (שם כז א)
עלי קללתך - שלא ימושך ולא יקרה לך אסון בכך, אך שמע בקולי - שלא תלך להנאת הברכות או לנצח אחיך כי אם כעושה מצוה. (שם שם יב)
וענין הזה הוא ענין בריאת העולם... ודע כי שם רבקה מורה על ענין הדין, כי אין הדין פירושו לעקר ולשרש רק פירושו לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, הן טוב הן רע פרי מעלליו יאכל שכר או עונשה, זהו שם רבקה, כי אותיות ר"ק מורים על הריקות ריק אין בו, ואותיות ב"ה מורים על מציאות, והצירוף של ר"ק ושל ב"ה הוא רבקה, ורמוז בדברי אברהם אבינו ובדברי עבדו זקן ביתו, כי אברהם אמר ר"ק את בני וגו', ואליעזר אמר ב"ה אדע כי עשית חסד עם אדוני, הרי רמוז מדת יצחק... (תורה שבכתב חיי שרה)
ותמהר ותער כדה, ראה והתבונן בחכמת המוסר שהיה ברבקה לנהוג כבוד הבריות, כי מתחילה שתה אליעזר ונשארו מים בכדה, ולא ידעה רבקה מה לעשות, אם תתן אלו מים הנותרים לגמלים אז יהיה נראה כאלו היא משוה הבהמה לאדם להשקותם מכלי אחד, ואם תשפוך המים הנותרים לחוץ הוא גם כן העדר כבוד להיות המים הנותרים משתיתו נידונין כשופכין, נתחכמה ותרץ להשקות ומכח הריצה הגדולה עשתה כאלו נפל הכד מאליו מידיה ונשפך והיתה ממלא בו מים, ובזה נשאר אליעזר בכבודו. (שם)
אותה הוכחת - ...ועל צד הרמז הזכיר גמליך לשון גמילות חסד קרוב ללשון גמליך, ורצה בזה אם היא תוסיף לומר וגם גמליך אשקה סימנא מילתא היא, שכל כך היא אוהבת מדת הגמילות חסד עד אשר היא אוהבת כל הנקרא בשם מדה זו, כי זה דבר טבעי... ובדרך פשוטו נראה שלקח לו אליעזר סימן זה לומר, אני אשאל ממנה כי אם הטי כדך ואשתה, ולא אזכור הגמלים ולא אבקש עליהם, ואם היא תשיב אמריה ותאמר שתה וגם גמליך אשקה, ותהיה חסה על הגמלים יותר ממני, ודאי רוח אלקים דבר בה שהגמלים יהיו שלה כשישא אותה יצחק... (שם כד יד)
שני גוים בבטנך - ...שנאמר ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו, לפי שהוא היה צדיק בן צדיק, על כן היה מובטח שמצדו יהיה לו זרע הגון, אך היה ירא מצד אשתו כי היא בת בתואל ואחות לבן שלא יצא ממנה איזה זרע פסול, שהרי עקרה היא, ואולי זה סבת עקרותה, וכאשר נתרוצצו הבנים בקרבה אחד מפרכס לצאת על פתח בית המדרש, ואחד על פתח ע"ג בזה הרגישה כי ודאי אחד יהיה צדיק ואחד רשע, על כן אמרה למה זה אנכי, כי כמוני כהגר ומה אנכי טובה ממנה, ולמה זה התפללתי, ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך זה רבי ואנטונינוס, והועילה תפלתה שגם עשו יצא ממנו זרע כשר כאנטונינוס ושאר גרי צדק, מה שאינו כן בישמעאל. (שם כה כג)
ותאמר שתה - פירוש כנגד שאמרת גמיאה מעט שתה כחפצך, ולא שישתה הוא בידו אלא היא תטרח במצוה להשקות צמא למים, ותמהר ותורד כדה על ידה כדי שלא יטרח הוא בשאת הכד לשתות, ואומרו ותשקהו - פירוש מלבד שלא טרח לשאת הכד עוד לה שהיתה טורחת לקרב לפיו המים שלא יצטרך הוא אפילו להטות הכלי. וטעם שלא אמרה תכף ומיד גם לגמליך וגו' ותוספת ותרנות נתכוונה, שאם היתה מקדמת לומר גם לגמליך וגו' קודם שישתה הוא יש מקום לו למהר להקל טורחה כיון שעוד לה טרחת הגמלים, מה שאינו כן קודם שהודיעתו יחשוב כי הוא זה כל הטורח, וישתה כחפצו לאט לאט ואחר ששתה תכף אמרה גם לגמליך וגו'. (שם כד יח)
ותכל להשקותו - ...עוד אפשר שחששה עליו לצד שהיה עייף בדרך והפלגת השתיה תזיק, והיא הצדקת שערה בדעתה שיעור שיספיק לשתייתו ולא רצתה להוסיף לו לבל יסתכן, כי העייף לא ישער בשתייתו בעת צמאונו, וכדי שלא יחשוב כי לצד המעטת הטורח נתכוונה, לזה אמרה אליו וגם לגמליך וגו' עד אם כלו, ולא אתנהג עמהם בהשערת ההסתפקות... או כי בדרך זה שאינך מצטער, אותם צריך להקדים. (שם שם יט)
בת בתואל הארמי - טעם שחזר הכתוב להודיע זה ללמד סינגוריא על רבקה, לפי שאומר בסמוך ויעתר לו ה' ולא לה, לזה הקדים לומר בת בתואל, לומר כי זו היתה הסיבה למה שהעתיר ה' ליצחק... ואומר אחות לבן ללא צורך, שבא ללמד זכות על רבקה, בראותינו שילדה בן רשע מובהק, זו היא סיבה לדבר היתה אחות לבן הארמי, וכבר קדמו חז"ל רוב הבנים לטעם הידוע, ולזה יצא עשו, וזולת זה צאצאי צדיקים היו יוצאים ממנה, כי צדקת גמורה היתה, והעד "לנוכח אשתו", ואם כן למה לא נתן יצחק לב לבדוק באחים, לזה גמר אומר לו לאשה. (שם כה כ)
למה זה אנכי - שהיו נדחקים ביותר כשיעור שיהא מהתרוצצות, ולא יתקיימו במעיה, וזה יורה כי הריונה אינו מתקיים, ותלך לדרוש את ה' - לבקש רחמים על קיום הריונה, ולדעת דבר הסובב הפסדם, ולעולם לא הקפידה על צער ההריון, כי הצדיקים יסבלו צער גדול בעולם הזה לתכלית טוב נצחי. (שם שם כב)
ורבקה שומעת - פירוש מודיע הכתוב כי רבקה נביאה היתה ושומעת תמיד בדברי יצחק הגם שלא ידבר בפניה... (שם כז ה)
ורבקה אמרה - אמר תוספת וי"ו כי הסכימה לרוח הקודש השרויה עליה. (שם שם ו)
שמע בקולי - פירוש הגם שיש בדברים אלו כגניבת הדעת, עם כל זה עליך לשמע בקולי, פירוש מלבד היות מצות כיבוד אב ואם שהיא מצות עשה, גם היא נביאה, וכתיב בדברי נביא אמת אליו תשמעון, שיצטדק נביא באומרו לעבור על מצוה ממצות התורה לפי שעה. (שם שם ח)
וראיתי לתת טעם לאהבת רבקה ליעקב, לצד כי עיני כל אליה יצעירו כי ממנה יצא רשע הוא עשו, והנה לטבע הרגיל החלקים יאהבו חלק אל חלקיו, וזה מהבוחן, לזה גלתה דעתה כי לא כן היא, ומעשיה מוכיחות כי מקורה ברוך, וחלק הטוב חלקה וטבעה אל אהבת הטוב ירוץ. ולזה תמצא שירבה הכתוב לומר בכל פועל ופועל ממנה "יעקב בנה" ללא צורך, וכוונתו להגיד כי ממנה אורחות צדיק ויסודו מיסודה גם כן לבנה, ומוצאו של עשו לא מבחינתה של רבקה חס ושלום. גם יש סוד בדבר כידוע ליודעי חן, כי הוא זוהמת הקדושה אחר צירופה באש הגבורה שבבחינת יצחק אבינו, והבן... (שם שם יג)
ויספר העבד ליצחק, איתא במדרש כשראתה רבקה את יצחק נפלה מן הגמל ונשרו בתוליה וכו', ויש לומר דזאת היא מרומז בפסוק "את כל הדברים אשר עשה", כי הוא ראשי תיבות, אל תתמה כי לא היה דם בתולים, ראתה ירדה מיד אבדה שם, ראה עופות שומרים הדם. וכדאיתא במדרש. (קול אליהו חיי שרה כג)
ותכל להשקותו - היא דקדקה בדבריה ולא אמרה כמו שאמר העבד שתה וגם גמליך אשקה במאמר אחד, כי בזה תשוה אותו לגמלים, לכן פסקה ואמרה שתה אדוני לבד, ואחר שעה אמרה גם לגמליך אשאב, גם שינתה ולא אמרה גם לגמליך אשקה. (בראשית כד יט)
ותאמר אלך - כבר ידענו ההבדל שבין עתיד עם ה"א בסוף, שהוא עתיד רצוני, ובין עתיד שאין ה"א בסוף, שהוא עתיד החלטי, ולזה אם רצונה היה לגלות לשואלים הליכה רצונית לבד היתה אומרת אלכה, ואין בזה הסכמה עדן ללכת נגד רצון בית אביה, אבל עכשיו שהשיבה אלך בלא ה"א בסוף, והוא עתיד החלטי, הנה בזה גלתה הסכמתה אל ההליכה בלי לתלות כלל עם הסכמתם... (שם שם נח)
לנכח אשתו - ...כי יצחק להיותו עולה תמימה שנתקדש בהר המוריה לא שת לבו בעסקי עולם הזה ולהתפלל בעד הריון, ועיקר תולדותיו היתה עבודת השי"ת, וגם כן לא הרבה להתפלל רק להפצרת אשתו בלבד, שהיתה מתאמצת ומפצרת בו להתפלל עבור בנים, ויתורגם לנכח אשתו, להמרצת אשתו. (שם כה כא)
אם כן למה זה - מלשון כנים אנחנו, כן דברת, כלומר אם זך וישר אני למה זה הענוי והצער. ואין תימה על מלת אנכי שבאה מאוחר, כי נפש אשר עלו שאוניה לא תקפיד על סדר המלות... (שם שם כב)
ואברככה לפני ה' - ...אחרי ששמעה דברי יצחק לברך ברכת הנפש, שהמכוון בו לפני ה', כלומר לפי רצון ה', הנה היא ידעה בבירור גמור שברכתו לעשו איננה לפי רצון ה', כמו שנאמר לה מפי הנבואה ורב יעבוד צעיר, והיא גם ידעה בגדול זה שמעשיו מקולקלים ואיננו ראוי לברכה, איך תניח את יצחק לעבור פי ה' לברך את הגדול ולעשותו ראש על אחיו, וברכתו זאת תהיה ברכה מוטעת. ולא רצתה להודיע אמתת הדבר ליצחק לבלתי צער אותו, לדעת כי יש לו בן המקולקל במעשים, לכן צדקה מאד לעשות בתחבולת מרמה שלא יאונה לצדיק זה מכשול לעשות בטעות הפך רצון ה'... (שם כז ז)
ויהי הוא - והיה בהשגחת ה' שבאותו רגע הנה רבקה יוצאת - כי לא יצאה מימיה לשאוב מים, כי אביה היה עשיר ולו עבדים ושפחות שואבות מים, הנה מורה על דבר חדש, וספר מה שיצאה עתה היה מצד אשר יולדה לבתואל, ועל כן עורר אותה מלאך ה' שתצא כדי שיהיה זווג יצחק ממשפחתו. והחידוש השני היה מה שהיה כדה על שכמה - שאף שיצאה עתה הפעם הראשונה אל הבאר היה ראוי שתקח אתה אחת מנערותיה, שהם ישאו את הכד כמנהג בנות העשירים. (שם כד טו)
ויעתר - שיוליד סגולה ושיצא פרי נבחר קדש הלולים הוא נגד הטבע, וצריך לזה עזר אלקי, ועל כן היו אמותינו עקרות, כי שיצא מן הקליפה פרי קודש אין הטבע מוכנת מעצמה עד יופיע כח אלקי, שזה יתעורר על ידי התפלה להאציל נשמה קדושה בת אלקים אשר תעשה חיל. והגם שיצחק כבר היה מוכן לזה מעת העקדה, רבקה לא היתה מוכנה לזה, והוכנה ללידה זו א', על ידי הרבות בתפלה, ב', שהיתה התפלה מיצחק שהוא כבר הובטח על בנים, והתפלל שהבנים יהיו ממנה. (שם כה כא)
למה זה אנכי - רבקה שלא ידעה כי תאומים בבטנה חשבה שסבת הרצוץ הוא מצדה, שהגם שהוכנה על ידי רצון ה' להוליד, מכל מקום חסר בבטנה המקום להכיל הולד. והנה הפעולה הנסית תכין את החומר אל ענין חדש באופן שיסכים עם הטבע, ואם יפקוד העקרה להוליד יכין חומרה אל טבע ההולדה... (שם שם כב)
ורבקה שומעת - רוצה לומר הבינה דברי יצחק איך רוצה לעשות התקשרות בין עשו ובין יעקב כהתקשרות יששכר וזבולון, שיעקב יעסוק בתורה ועשו יפרנס אותו, אבל היא ידעה היטב רשעת עשו ורוע תכונתו, שלא לבד שלא יהיה קליפה השומרת לפרי, כי כעש יאכל וכרקב יבלה את הכל, והעושר שיתן לו אביו בברכתו יהיה שמור לו וליעקב לרעתו, לכן ראתה כי טוב שיבורך יעקב גם בברכת עולם הזה...
וילך עשו - כי לולא ראתה שהלך תיכף לא היתה עושה הערמה הזאת רק היתה מדברת על לב יצחק שיסכים לדבריה, אבל ראתה שהזמן קצר, כי הלך לצוד ציד ולא באופן שהיה הולך תמיד לצוד כי היה איש ציד, כי עתה הלך להביא, ולכן הוכרחה אל הערמה הזאת. (שם כז ה)
וילך - אליעזר לא הופיע כסוחר עשיר עם עשרה גמלים טעונים, אלא כולו עבד המוביל את גמלי אדוניו לתעודתם, רק כך היה הנסיון ביחס לאופיה של הנערה מבחן אמיתי, התנהגות המעידה על אנושיות טהורה ביחס לעבד עמוס ועיף מתפרשת פירוש אחר לגמרי ביחס לשוע ועשיר. (שם כד י)
ואיש לא ידעה - אחר שכבר נאמר בתולה, הרי ואיש לא ידעה איננו יכול להתייחס אל הבתולים בלבד, גם אין הוא אומר "לא ידעה איש" כדרך המקרא בכל מקום, אלא רוצה לומר לא רק בתולה היתה, אלא "ואיש לא ידעה", צנועה היתה עד כי שום גבר לא העיז מעודו להתקרב אליה מתוך קלות ראש, אכן היה זה דבר מיוחד במינו, וכל שכן במדינת ארם. (שם שם טז)
וירץ העבד - בדמות עבד רץ לקראתה, והוא מבקש "לגמע מעט מים", והיא עונה "שתה", וקוראת לו אדוני, אם כי כעבד עמד לפניה, ועתה, קו לקו מצטיירת לפנינו דמותה של האשה אשר, כרוח אברהם אשר עליה, ראויה היתה לבא במקומה של שרה.
תחילה אין היא אומרת מאומה על הגמלים, אילו אמרה מיד מה שבדעתה לעשות בסוף, היתה מתגלית כפטפטנית בטלה, המחזיקה טובה לעצמה על החסדים שהיא עושה, והנה לא די שהיא מקבלת על עצמה לתת גם לגמלים... ותמהר ותרץ - אין היא שוהה להמלך עם עצמה, לא כבדה היא בהליכותיה, ביחוד שהמדובר הוא לגמול חסד עם אדם. תחילה היא מערה אל השוקת את המים שנותרו בכד, ממידתו של גומל החסד להיות חס על כוח וממון, כדרך שלעתים הוא בזבזן ללא גבול, דוקא משום שאת הכל, גם את הפחות בערכו, הוא רואה כמכשיר למצוה, הרי הכל קדוש בעיניו. (שם שם כ)
ותפל מעל הגמל - זו צניחה מרצון, גם כאן יש להבין את הרגש שמנע מרבקה לרכב לקראת יצחק, גברת מתהדרת היתה בודאי מעדיפה לרכב הדר בראש כבודה גדולה, והיתה מועילה בטובה להעזר בבעלה לעתיד ברדתה מעל הגמל, אך במיוחד כאשר יצחק מצדו לא רכב, לא היה זה נאה לרבקה שתרכב לקראת יצחק ההולך, נוסף על כך רכיבה היתה סימן לשררה, ורבקה לא רצתה להראות את פני יצחק כגבירה, אך כל זה לא נעשה מתוך חשבון, שאם לא כן מעט מאד היה מבדיל בין ענוה זו לבין גאוה, אלא "ותפול", כביכול מעצמה, שלא מדעתה, ללא חשבון, מתוך התעוררות בת רגע של הרגשה נכונה. (שם שם סד)
...מה בקשה רבקה להשיג באותו משחק? פרט לעצם המשחק גופו, רק אם סוף התגלות האמת היה במחשבתה תחלה, רק כך נעשה הכל מבואר והגיוני, רק כך נוכל להבין את עמדתה של רבקה. כהקדמה למאורעות אלה קראנו על המכה הכפולה שעשו נתן לייעודו הגדול של אברהם, כאשר נשא שתי נשים מבנות חת, דבר זה צריך היה לפקוח את עיני יצחק ולהראות לו את בנו הבכור כפסול גמור לתפקידו, אף על פי כן אנחנו רואים שיצחק קרא לבנו הבכור על מנת לברך אותו, מה רב היה כחו של האיש אשר "ציד בפיו", היאך הצליח לשים מסוה על פניו עד שעלה בידיו להטעות את אביו ולגנוב את לבו... מה יכלה לרבקה לעשות? רק זאת, להפגין לפניו, באיזו מידה יכולים הבריות לגנוב את דעתו, הנה יעקב שהיה איש תם, העמיד לפניו פני גיבור ציד, הנקל לעשו שיעמיד לפניו פני איש תם, ביקשה רבקה לאכזב את יצחק על ידי הכזב, והנה חפצה הצליח בידה, משעמד על התרמית אחזתו חרדה גדולה, "נפתח לו גיהנם", ראה היאך כל ימיו גנבו את דעתו והטעוהו, מיד נפקחו עיניו והוסיף מדעת ומרצון גמור "גם ברוך יהיה"... (שם כז א)
והנערה טובת מראה מאד - ביאר הכתוב שלשה טעמים מדוע פגע בה העבד יותר מבאחרות, א', שהיא טובת מראה מאד, יותר משאר בתולות שראה שם. ב', ואיש לא ידעה, שהתבונן שאין לה דבר עם אנשים כמו שראה שארי בתולות שהכל מכירין אותן, באשר היו רגילין בכל יום להיות עם הרועים אצל הבאר, וגם לא היו צנועות כל כך. אבל אותה בתולה לא יצאה עד היום לשאוב, על כן לא ידעה אדם, ומזה התבונן העבד שהיא מיוחסת ולא היתה רגילה בכך, או משום צניעות. ג', ותרד העינה, ראה שהיא לא שחה עצמה לשאוב ככל השואבות שזה אינו דרך צניעות, כדאיתא בשבת קי"ג ב' לענין לקט, אלא ירדה לתוך העין ותעל. (שם כד טז)
ותער כדה אל השוקת - אף על פי שלא היה במותר שבכד כדי שתיית הגמלים ותהי מוכרחת עוד לשאוב עם דלי מן הבאר, מכל מקום לא שפכה מה שבכד על הארץ. ותרץ עוד אל הבאר - לא לעין המים אלא אל הבאר העשוי לבהמות עם כלי השאיבה. (שם שם יט)
מחריש - היה לו לדבר עמה כדי להכיר שכלה, אבל היה מחריש כדי לדעת ההצליח וגו', כי בשעת דבור אי אפשר להתבונן על כל תנועה כמו בהיותו מחריש, וגם היא לא תוכל לעשות בזריזות כל כך אם תהא זקוקה לענות. (שם שם כא)
ותפל מעל הגמל - מרוב פחד ואימה, אמנם לא ידעה ממי היא מתפחדת, ואלו לא היתה יושבת עם העבד על גמל אחד והיתה יושבת מאחוריו עד שראתה שאחר כך האיש הולך לקראת העבד ועומד ומדבר עמו ככל אדם והיה דעתה מתקררת בתוך כך, אבל בהיותה יושבת עם העבד ובתוך הפחד שאלה את העבד. (שם שם סד)
מי האיש הלזה - אשר אני מתפעלת ומתפחדת ממנו, בלשון הלזה משמעו אדם מאוים ונורא (ב"ר). ותתכס - מרוב פחד ובושה, כמו שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה, ומאז והלאה נקבע בלבה פחד, ולא היתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב, אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם לא בושו לדבר רתת לפניהם, מה שאינו כן רבקה. וכל זה הקדמה להסיפור שיבא שהיו יצחק ורבקה מחולקים בדעות, ומכל מקום לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק על דעתה בדברים נכוחים, כי היא יודעת האמת כי עשו רק ציד בפיו, וכן בשעת הברכות, וכל זה היה סיבה מהקב"ה שיגיעו הברכות ליעקב דוקא באופן כזה. (שם שם סה)
כי עקרה היא - משום שהיתה מארם ואחות לבן הארמי, והיה בדרך הטבע שיהיו בניה אכזרים, על כן נתעקרה, והיתה לידתה אחר כך בדרך פלא ונס, וממילא לא היה בטבע הראוי. (שם כה כא)
למה זה אנכי - כסבורה שבשביל שהיא בטבע עקרה על כן אין העבור כמו כל הולדות. ותלך לדרוש את ה' - לשאול הנביא דעת ה' ורצונו בזה, דאלו תפלה לא היה לה לילך למקום אחר, והרי נתקבלה תפלת יצחק כאן, אלא לדרוש מנביא שהוא רואה מה שבנסתר ונעלם. (שם שם כב)
...והראיה, רבקה השתדלה לגמול חסד כל דהוא, לשאוב מים בעד הגמלים, למען לא יטרחו עבדי אליעזר לשאוב, והנה צער השאיבה מעט מזעיר להם, ועם כל זה אם לא עשתה זאת, לא היתה כלתו של אברהם אבינו ע"ה, ולא אשתו של יצחק אבינו ולא אמו של יעקב אבינו, ולא האם של כלל ישראל. ראה שכר נושא בעול כל דהוא מה זאת, ומכל שכן כשלא יצטער בצער זולתו יותר מכל דהוא חס ושלום... (חלק א ד)
והנה מה ששושנה זו נתגדלה בין החוחים האלו יש לומר, דהנה יצחק כשנתקדש בהר המוריה ונעשה גם גופו קודש הוא היפוך מקליפה זו לגמרי, שהרי הגוף הוא מלבוש לפנימיות, וזה שהחיצוניות שלו כמו הפנימיות הוא היפך ענין לבן הארמי לגמרי, ועל כן זיווגו שהיא רבקה היתה צריכה להיות דומה לו, איהו צדיק ואיהי צדקת. ויש לומר עוד דהנה יעקב איש האמת, כמו שכתוב (מיכה ז') תתן אמת ליעקב, וההיפוך ממנו היה עשו, והנה ברבקה כתיב ורבקה אוהבת את יעקב, וזה מראה את דמותה שהיתה נמשכת אחר האמת, ואמת היא היפוך הרמאות, וידוע דכל מירוק הוא בדבר ההפוך לו לגמרי, כמו ישראל שהם קדושים בטבע היו צריכים להתמרק במצרים ערות הארץ אשר בשר חמורים בשרם, ועל כן רבקה נתמרקה בבית בתואל הארמי ולבן הארמי.
והנה ללקט שושנה זו מבין החוחים האלה ולדחות ממנה את הכחות הרעים שנתמרקה ביניהם הוא כעין טהרת המנוגע, וכמו שטהרת המצורע צריכה להיות על ידי כהן דוקא, להמשיך לו מלובן העליון חסד גימטריא ע"ב כנ"ל, כן נמי למשוך את רבקה משם נצרך כוחו של אברהם איש החסד, ויד העבד כיד רבו, על כן היה בכח אליעזר למשוך את רבקה משם על ידי חסד אברהם, ועל כן בכל מעשה שהיה שייך להמשכת רבקה מביניהם נזכרת מלת "העבד", להורות שלאו כח עצמו היה בזה, אף שהוא עצמו היה נמי אדם גדול יושב בישיבה... (חיי שרה תרע"ד)
ויש לומר דמהאי טעמא היתה נשמת רבקה שקועה שם, כי כל נשמה שצריכה מירוק מתמרקת בכח חיצוני לעומת מהותה, והנה כתיב ורבקה אוהבת את יעקב, ובודאי כמו שהשתדל עשו לצוד את אביו בפיו ולרמותו כן עשה נמי לרבקה, אבל לא עלתה בידו מחמת שמהותה היתה תמיד להמשך אחרי הפנימיות ולא אחרי החיצוניות ושטחיות הדבר. ובמדרש ורבקה אוהבת את יעקב, כל שהיתה שומעת קולו היתה מוספת לו אהבה על אהבתו, וידוע שקול הוא פנימיות, על כן באשר היתה נמשכת רק אחר הפנימיות, על כן היתה אוהבת את יעקב ולא היה יכול עשו לרמותה ולצוד אותה בפיו, ובאשר המירוק הוא בדבר ההפוך לגמרי, על כן היתה משוקעת בבית בתואל שהיה לו כח טמא להכניס כחות חיצונים לפנימיות הלב. (שם תרע"ו)
ובזה יש לפרש הכתוב "ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה'" וגו'... שלכאורה אינו מובן במה הרגיע את רוחה. ויש לפרש שהיא בהרגישה ניגוד ורציצה בבטנה עלה גם כן בדעתה שאולי היא מעוברת תאומים ואחד צדיק ואחד רשע, אך היא תשיב אמריה למה שניהם בבטן אחת והיו צריכים להיות כמו ישמעאל ויצחק שתצא הפסולת תחילה, על כן שפטה שהוא איש אחד מעורב טוב ורע, ואמרה הלואי לא נתעברתי, ועל זה באה התשובה ששנים הם וממעיך יפרדו, והיינו שלשון פירוד מורה לדבר שיש לו שורש אחד ומתפרדין, כמו ענפין מתפרדין, וכמו שהיו שניהם בשורש אחד הוא כח המאחד ומחבר, על כן לא יתכן שיבראו אחד אחד, ואינו דומה לישמעאל ויצחק שלא היו משורש אחד... (תולדות תער"ב)
...והדמיון שהיה ליצחק בו איננו מפאת החסרון שביצחק, אלא מצד מעלתו שהיה טהור עינים מראות ברע והחושך של הנחש הקדמוני לא החשיך מפניו את אורות הנשמות הנ"ל, ובעיניו של יצחק היה כל ההסתר כקרום דק באופן שמעט אור ידחה את החושך.
אבל רבקה שלא היתה במעלה גבוהה ונשאה כל כך כיצחק היא הבינה את זדון עשו שלא תצמיח לו תועלת מהברכות, ואדרבא ירשיע יותר, וכל העולם יהיה חס ושלום נכנע לנחש הקדמוני, ועל כן היתה עצתה שיעקב יטול את הברכות ויתקיים בו בסוף יומיא, שאז ישובו כל האומות עבדים לישראל... (שם תרע"ו)
ויש לומר באשר ידעה שנשים צדקניות לא היו בפתקה של חוה, ועל כן שפטה בדעתה שבודאי אינה צדקת, ולגודל הצער שפטה שהיא להיפוך, על כן קצה בחייה, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קל"ט) וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם, וכן מה שראתה כשעוברת על פתחי ע"ז עשו מפרכס לצאת, והיא לא עלתה על דעתה ששנים, וחשבה שאחד הוא מעורב טוב ורע, מצד יצחק הוא טוב ומצדה הוא רע, ומזה באו לה כל היסורים, שמחלקי הטוב לא באו יסורין, וזה אמת, שכל היסורין היו לה מן עשו איש שעיר... וגם הרציצה ממנו היתה, כבמדרש דאף שזה רץ להרוג את זה... ורבקה הרגישה שכל היסורין באו לה מפאת הרשע שבמעיה שחשבה שוולד אחד במעיה על כן קצה בחייה... וכאשר נאמר לה שני גויים בבטנך נתפייסה וסבלה היסורין. (שם תרע"ח)