רוח ה

(ראה גם: נבואה, רוח)

תרגום יונתן:

רוח ה' - נבואה מן קדם ה'. (ישעיה יא ב)

אבן עזרא:

רוח ה' - היא חכמה ובינה, כביהושע. (שם)

ואמלא אותו רוח ה' - כמו ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, וכתוב "ונחה עליו רוח ה'", ופירושו מה היא רוח ה', והוא רוח חכמה ובינה וגו'... (שמות לא ג)

מורה נבוכים:

תחלת מדרגות הנבואה שילוה לאיש עזר אלוקי שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול כהצלת קהל חשוב מקהל רעים, או הציל חשוב גדול, או השפיע טוב על אנשים רבים, וימצא מעצמו לזה מניע ומביא לעשות, וזאת תקרא רוח ה', והאיש אשר ילוה אליו זה הענין יאמר עליו שצלחה עליו רוח ה' או לבשה אותו רוח ה', או נחה עליו רוח ה', או היה עמו ה' וכיוצא באלו השמות, וזאת היא מדרגת שופטי ישראל כלם אשר נאמר בהם על הכלל "וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט והושיעם". וזו גם כן מדרגת יועצי ישראל החשובים כלם, והתבאר זה בפרט בקצת השופטים והמלכים, "ותהי על יפתח רוח ה'", ונאמר בשמשון "ותצלח עליו רוח ה'", ונאמר "ותצלח רוח אלקים על שאול כשמעו את הדברים"... וכיוצא ברוח ה' הזאת לא הביא אחד מאלו לדבר בדבר, אבל תכלית זה הכח להעיר זה המוחזק לפועל אחד, ולא לאי זה פועל שיזדמן אלא לעזור עשוק, אם אחד גדול או קהל או מה שמביא לזה. וכמו שאין כל מי שרואה חלום אמיתי נביא, כן אין כל מי שילוה אליו עזר לדבר אחד איזה דבר שנזדמן, כקנות ממון, או הגיע לענין מיוחד בו, יאמר עליו שהתחברה אליו רוח ה' או ה' עמו, ושהוא עשה מה שעשה ברוח הקודש. ואמנם נאמר זה במי שעשה טוב גדול מאד, או מה שמביא אליו כהצלחת יוסף בבית המצרי, אשר היתה סבה ראשונה לענינים גדולים התחדשו אחר כן כמו שהתבאר. (חלק ב פרק מה)

מלבי"ם:

רוח ה' - כל שפע רוחנית שתחול על האדם מאת ה' בין על כח הגוף בגבורה בין על כח המדמה בעצה והשערה אמיתית, בין על כח השכל חכמה ובינה בין השפע הנבואית ברוח דעת ויראת ה' אשר למעלה מהשכל יכונה הכל בשם רוח ה', ורוח בשתופו כולל כל המעלות הנפשיות, כמו שכתוב "ונחה עליו רוח חכמה ובינה רוח עצה" וגו'. ושפיכת הרוח מורה שיבא בשפע רב ועצום כמים הנשפכים בפעם אחת ומתפשטים בכל המקומות, כמו שכתוב "אשפוך רוחי על כל בשר", כמים המכסים הכל כפי הכנת המקבלים. (הכרמל)

רש"ר הירש:

מן הרוח אשר עליך - הכתוב מבדיל בלשונו בין השראת רוח הנבואה לבין כל הענקה אחרת של רוח מיד ה'. יוסף הוא "איש אשר רוח אלקים בו" (בראשית מ"א ל"ח), ה' מילא את בצלאל "רוח אלקים" (שמות ל"א ג'), יהושע היה "מלא רוח חכמה" (דברים ל"ד ט')... על כל אלה נאמר שהרוח לבשה את האדם, וזה הצד השוה שבכל הפסוקים שהובאו כאן, בכולם ניתנה הרוח לאדם כדי להרבות ולרומם את פנימיותו הרוחנית, מה שנעשה כתוצאה מאותה התעוררות מיוחדת לא חרג מן המדה הרגילה של כשרון אנושי, המלים והמעשים נשארו אנושיים, אלא שנישאו ונתעלו על ידי כשרון מיוחד שניתן מאת ה', כנגד זה רוח הנבואה איננה תהליך פנימי, אלא היא באה על האדם ונחה עליו... (במדבר יא יז)