(ראה גם: מזיקין, שדים)
נראה לי כידוע שבכל דבר יש עשר ספירות שזה הוא קומה שלימה, וקו האמצעי הוא כתר תפארת יסוד מלכות, ועשר ספירות דעשיה של הקליפות תפארת יסוד מלכות של קו האמצעי הוא רוחין ושדין ולילין, רוחין הוא גופא, וכידוע שתפארת הוא נגד יסוד הרוח, וכן רוחין הם כל מיני היזיקות שיש על ידי הרוח, וכמו שאיתא בב"מ (ק"ז ב') הכל ברוח, וההיזקות שבו הוא מצד הקליפה והסטרא אחרא ששם משכן ומקור ההיזק, זה נקרא רוח רעה בלשון הכתוב דשמואל (א' ט"ז י"ד), ובדברי רז"ל במשנה (שבת כ"ט ב') עיין שם ברש"י ובערוך ערך רוח והם הרבה מינים ככל מיני הניזקין הבאים על ידי הרוח, כגון רוח חזזית רוח קצרה רוח צרדא רוח פלגא וכיוצא... וכמו שכתבו התוספות (חולין ק"ז ב') ד"ה התם שאין אותה רוח רעה מצויה בינינו, עיין שם, והיינו כמו שאיתא (חגיגה ט"ז א') דמתים כבני אדם, עיין שם בשדים והוא הדין לרוחין, ורוצה לומר שמתבטל אותו היזק מן העולם, והוא על ידי זכות חכמי כל דור ודור ודורשיו... ולפי שרז"ל ידעו שהכל בהשתלשלות מלמעלה ויש לו כח רוחני מזיק, לזה אמרו דשם המזיק רוחי, ואמרו דבריה שאין לה עינים היא וכו' עיין שם, פירוש שיש רוח רע כשמרגיש ביאתו שזהו לשון שמע וכו' הרגיש שקרוב לבוא, ומשמע דלא תמיד היה ההיזק מצוי בצל ההוא רק לפעמים היה ניזוק, וצורבא מדרבנן היה מרגיש לדעת שקרוב לבוא זה ההיזק, כגון שכבר התחיל בקצה הצל לנשוב איזה רוח המזיק או כיוצא בזה כי לא נדע איכות ההיזק שהיה אז על ידי זה, לא יוכל עוד לברוח ממנו אף על פי שעדיין לא נתפשט הרוח רע בכל מקומות הצל ההוא... וכן היה מטבע אותה רוח למשוך ולהזיק דוקא לאדם ולבעל חי שיכנס בגבול אותו צל, וזה נקרא בלשון חכמים יש לה עינים שהם היודעים כל דבר לעומקו, כי באמת כח המזיק ברוחניותו הוא בר דעת, ולא לחינם הוא כך שמזיק דוקא לבעל חי ונמשך לשם רק שהוא בכונה כדי להזיק והוא מצד הכח המוטבע בו... (חלק א שיחת שדים עמוד פג, וראה שם עוד)