רומי

(ראה גם: אדום, אומות העולם-מלכות ד', ישראל-ועמים, עשו)

ספרי:

וזרח משעיר למו, זה לשון רומי... (ברכה שמג)

תלמוד בבלי:

פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות, ר' יוסי שתק, נענה רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס... (שבת לג ב)

אמר רב יהודה אמר שמואל, בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי. במתניתא תנא אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב אחד בבית אל ואחד בדן נבנה צריף אחד, וזהו איטליאה של יון. (שם נו ב)

אמר ר' יוסי תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסין בלילי פסחים, שלחו לו אלמלא תודוס אתה גזרנו עליך נדוי, שאתה מאכיל את ישראל קדשים בחוץ, קדשים סלקא דעתך, אלא אימא קרוב להאכיל את ישראל קדשים בחוץ... איבעיא להו תודוס איש רומי גברא רבא הוה או בעל אגרופין הוה, תא שמע עוד זו דרש תודוס איש רומי... (פסחים נג א)

תנו רבנן שבעה דברים מכוסים מבני אדם... ומלכות חייבת מתי תכלה. (שם נד ב)

והיינו דאמר ליה ההוא מינא לר' חנינא אנן מעלינן מינייכו, כתיב בכו כי ששת חדשים ישב שם וגו', ואלו אנן איתינכו גבן כמה שני ולא קא עבדינן לכו מידי. אמר לו רצונך יטפל לך תלמיד א', נטפל ליה ר' אושעיא, א"ל משום דלא ידעיתו היכי תעבדו, תכלינן כולהו, ליתנהו גבייכו (אין כולם אצלכם), מאי דאיכא גבייכו, קרי לכו מלכותא קטיעתא. אמר ליה גפא דרומאי (נשבע בע"ז) בהא נחתינן ובהא סלקינן (במחשבה זו אנן עסוקים תמיד). (שם פז ב)

נשאה מלכות רומי הרשעה קל וחומר בעצמה, ומה הללו שאין אחיהן כך, אנו שאנו אחיהן לא כל שכן, אמר לו הקב"ה לגבריאל גער חית קנה, געור חיה וקנה לך עדה, דבר אחר געור חית קנה שדרה בין הקנים, דכתיב יכרסמנה חזיר מיער וזיז שדי ירענה, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן געור בחיה שכל מעשיה נכתבין בקולמוס אחד (כולן פה אחד להרע לישראל, אם בא ישראל לדין לפניהם כולן מחייבין אותו), עדת אבירים בעגלי עמים, ששחטו אבירים כעגלים שאין להם בעלים, מתרפס ברצי כסף, שפושטין יד לקבל ממון ואין עושין רצון בעלים, פיזר עמים קרבות יחפצון, מי גרם להם לישראל שיתפזרו לבין אומות העולם, קריבות שהיו חפצין בהן. ועוד שלח לו ג' מאות וששים וחמשה שווקים בכרך גדול של רומי, וכל אחד ואחד היו בו שלש מאות וששים וחמשה בירניות, וכל בירנית ובירנית היו בו שלש מאות וששים וחמשה מעלות, וכל מעלה ומעלה היו בו כדי לזון את כל העולם כולו. אמר רבי ישמעאל לרבי ואמרי לה לר' ישמעאל בר יוסי הני למן, לך ולחברך ולחברותך, שנאמר סחרה ואתננה קודש לה' לא יאצר ולא יחסן כי ליושבים לפני ה' יהיה וגו'. (שם קיח ב)

אמר רב יהודה אמר שמואל כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים... באו רומיים ונטלוהו מיד יוונים, ועדיין מונח ברומי. (שם קיט א)

אמר ר' יהושע בן לוי אמר רבי עתידה רומי שתפול ביד פרס, שנאמר לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ (על) אדום ומחשבותיו אשר חשב (על) יושבי תימן, אם לא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוהם... אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום ר' יהודה ברבי אלעאי עתידה רומי שתפול ביד פרס, קל וחומר ומה מקדש ראשון שבנאוהו בני שם והחריבוהו כשדיים נפלו כשדיים ביד פרסיים, מקדש שני שבנאוהו פרסיים והחריבוהו רומיים אינו דין שיפלו רומיים ביד פרסים. אמר רב עתידה פרס שתפול ביד רומי, אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב בנויי ביד סתורי (שהרסו ביהמ"ק), אמר להו אין, גזירת מלך היא, איכא דאמרי אמר ליה אינהו נמי הא קא סתרי בי כנישתא... דאמר רב יהודה אמר רב אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי הרשעה בכל העולם כולו תשעה חדשים, שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל. (יומא י א)

אמר רבי אלעזר ברבי יוסי אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים של פר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז... (שם נז א)

שאל ר' מתיא בן חרש את ר' אלעזר בן עזריה ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש... (שם פו א)

...ונשאר גם הוא לאלקינו, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבאדום, והיה כאלוף ביהודה ועקרון כיבוסי, אלא תאטריות וקרקסיות שבאדום שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים. (מגילה ו א)

למימרא דארומאי מעלו מפרסאי, והתני רבי חייא מאי דכתיב אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה, יודע הקב"ה בישראל שאין יכולין לקבל גזירת ארומיים עמד והגלה אותם לבבל... (גיטין יז א)

...אזל אמר ליה לקיסר מרדו בך יהודאי, א"ל מי יימר, א"ל שדר להו קורבנא חזית אי מקרבין ליה, אזל שדר בידיה עגלא תלתא, בהדי דקאתי שדא ביה מומא בניב שפתים... שדר עלוייהו לנירון קיסר, כי קאתי שדי גירא למזרח אתא נפל בירושלים, למערב אתא נפל בירושלים... אמר קודשא בריך הוא בעי לחרובי ביתיה ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא, ערק ואזל ואיגייר ונפק מיניה ר"מ. שדריה עילוייהו לאספסיינוס קיסר... (גיטין נו א, וראה ההמשך ירושלים-חורבן)

מאי מלכות שאינה הוגנת מלכות הרומיים, ואמאי קרי לה מלכות שאינה הוגנת, משום דאין להם לא כתב ולא לשון. (שם פ א)

עשרה קבים עשירות ירדו לעולם, תשעה נטלו רומיים קדמונים ואחד כל העולם כולו. (קידושין מט ב)

תנו רבנן וכבר שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם, קראו ושנו ושלשו, בשעת פטירתן אמרו להם דקדקנו בכל תורתכם ואמת הוא חוץ מדבר זה שאתם אומרים שור של ישראל שנגח שור של כנעני פטור, של כנעני שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם... ודבר זה אין אנו מודיעים אותו למלכות. (בבא קמא לח א)

ואמר ר' יצחק בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שירטון ועליו נבנה כרך גדול שברומי. (סנהדרין כא ב)

צדק צדק תרדוף... אחר ר' מתיא לרומי. (סנהדרין לב ב)

שלח ליה רב חנן בר תחליפא לרב יוסף מצאתי אדם אחד ובידו מגילה אחת כתובה אשורית ולשון קדש, אמרתי לו זו מניין לך, אמר לי לחיילות של רומי נשכרתי ובין גינזי רומי מצאתיה... (שם צז ב)

ר' יהושע בן לוי אשכח לאליהו דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי... אמר ליה אימת אתי משיח, אמר ליה זיל שייליה לדידיה, והיכא יתיב אפיתחא דקרתא (דרומי)... (שם צח א)

...פוק חזי טיבעא דמאן סגי בעלמא, דכתיב ותאכל כל ארעא ותדושנה ותדוקנה, א"ר יוחנן זו רומי חייבת שטיבעה יצא בכל העולם כולו. (שבועות ו ב)

נכנסה לפניו מלכות רומי תחלה, מאי טעמא משום דחשיבא, ומנלן דחשיבא, דכתיב ותאכל כל ארעא ותדושינה ותדוקינה, אמר רבי יוחנן זו רומי חייבת שטבעה יצא בכל העולם. ומנא לן דמאן דחשיב עייל ברישא, כדרב חסדא, דאמר רב חסדא מלך וצבור מלך נכנס תחלה לדין... אמר להם הקב"ה במאי עסקתם, אומרים לפניו רבונו של עולם הרבה שווקים תקנינו, הרבה מרחצאות עשינו, הרבה כסף וזהב הרבינו וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב"ה, שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם, תקנתם שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהם עצמכם, כסף וזהב שלי הוא, שנאמר לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צב-אות, כלום יש בכם מגיד זאת, שנאמר מי בכם יגיד זאת, ואין זאת אלא תורה, שנאמר וזאת התורה אשר שם משה. מיד יצאו בפחי נפש. (ע"ז ב ב)

אמר רב מתנה, רומי שעשתה קלנדא וכל העיירות הסמוכות לה משתעבדות לה, אותן עיירות אסורות או מותרות, רבי יהושע בן לוי אמר קלנדא אסורה לכל היא, רבי יוחנן אמר אין אסורה אלא לעובדיה בלבד... (שם ח א)

מאי קרטסים, אמר רב יהודה אמר שמואל יום שתפסה בו רומי מלכות, והתניא קרטסים ויום שתפסה בו רומי מלכות, אמר רב יוסף שתי תפיסות תפסה רומי, אחת בימי קלפטרא מלכתא, ואחת שתפסה בימי יונים, דכי אתא רב דימי אמר תלתין ותרין קרבי עבדו רומאי בהדי יונאי ולא יכלו להו עד דשתפינהו לישראל בהדייהו, והכי אתנו בהדייהו, אי מינן מלכי מנייכו הפרכי, אי מנייכו מלכי מינן הפרכי, ושלחו להו רומאי ליונאי עד האידנא עבידנא בקרבא, השתא נעביד בדינא, מרגלית ואבן טובה איזו מהן יעשה בסיס לחבירו, שלחו להו מרגלית לאבן טובה... אינך וספר תורה איזו מהן יעשה בסיס לחבירו, אינך לספר תורה, שלחו להו אם כן אנן ספר תורה גבן וישראל בהדן, כפו להו. עשרין ושית שנין קמו להו בהימנותייהו בהדי ישראל, מכאן ואילך אישתעבדו בהו... דאמר רב כהנא כשחלה רבי ישמעאל בר יוסי שלחו ליה, רבי אמור לנו שנים וג' דברים שאמרת לנו משום אביך. אמר להו מאה ושמנים שנה קודם שנחרב הבית פשטה מלכות הרשעה על ישראל... (שם ח ב, וראה שם עוד)

אונקלוס בר קלונימוס איגייר, שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה, משכינהו בקראי, אגיור... (שם יא א, וראה שם עוד)

אמר רב יהודה אמר שמואל עוד אחרת יש להם ברומי, אחת לשבעים שנה מביאין אדם שלם ומרכיבין אותו על אדם חיגר ומלבישין אותו בגדי אדם הראשון ומניחין לו בראשו קרקיפלו של רבי ישמעאל ותלו ליה בצואריה מתקל ר' זוזא דפיזא ומחפין את השווקים באינך, ומכריזין לפניו סך קיקי פלסתר אחוה דמרנא זייפנא, דחמי חמי ודלא חמי לא חמי, מאי אהני לרמאה ברמאותיה ולזייפנא בזייפנותיה, ומסיימין בה הכי, ווי לדין כדי יקום דין... (שם שם ב)

שאלו את הזקנים ברומי אם אין רצונו בעבודת כוכבים למה אינו מבטלה, אמרו להן, אילו לדבר שאין צרוך לעולם בו היו עובדין היה מבטלו, הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות, יאבד עולמו מפני השוטים... (שם נד ב, וראה שם עוד)

שאל ר' מתיא בן חרש את רבי שמעון בן יוחאי בעיר רומי מנין לדם שרצים שהוא טמא... (מעילה יז א)

תלמוד ירושלמי:

...אמר לון (דיקלוט הקיסר) בגין דברייכון עביד לכון ניסין אתון מבזין מלכותא, אמרין ליה דיקלוט חזירא (רועה חזירים) בזינן, דיקליטיאנוס מלכא לא בזינן, ואפילו כן לא מכסי (הזהרו שלא לבזות) לא ברומי זעיר ולא בחבר זעיר. (תרומות מז א)

אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו בספרו של רבי מאיר מצאו כתוב משא דומה משא רומי אלי קרא משעיר, אמר רבי יוחנן אלי קורא מפני שעיר, אמר ר' שמעון בן לקיש אלי מכאן נזדווג לי משעיר, אמר רבי יהושע בן לוי אם יאמר לך אדם איכן הוא אלקיך, אמור לו בכרך הגדול שבאדום, מאי טעמא אלי קורא משעיר. (תענית ג א)

רבי יוחנן לא אמר כן, אלא מלכות מצרים ומלכות רומי היו עושין מלחמה אילו עם אילו, אמרו עד מתי אנו הורגין בפולמסו זה עם זה, בואו ונתקין שכל מלכות שתאמר לשר צבא שלה פול על חרבך וישמע לה תתפוס המלכות תחילה, דמצרים לא שמע לון (ליפול על חרבו), דרומי הוה תמן חד גבר סב והוה שמיה יינובריס והוו ליה תריסרי בני, אמרי ליה שמע לן ואנו עושין בניך דוכיסין ואיפרכין ואיסטרטליטין, ושמע לון, בגין כן צווחין ליה קלנדס יינובריס. מן יומא דבתריה מתאבלין עליו מילני אימירא (עצת פחד ואימה היתה זו)...

וקרטוסים, יום שתפשה בו רומי מלכות, ולא כבר תניתה א"ר יוסי בי רבי בון פעם שנייה, א"ר לוי יום שנתחתן שלמה לפרעה נכה מלך מצרים ירד מיכאל ונעץ קנה בים והעלה שלעטוט ונעשה חורש גדול וזה הוא כרך גדול שברומי. יום שהעמיד ירבעם שני עגלי זהב באו רומוס ורומילס ובנו שני צריפים ברומי, יום שנסתלק בו אליהו הועמד מלך ברומי. (ע"ז ג א)

כל הצלמים אסורין מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה... א"ר חייה בר בא מפני שהן נעבדין בכרך גדול שברומי פעמיים בשבוע... (שם יח א)

מדרש רבה:

א"ר הונא בשלשה דברים קדמה מלכות יון למלכות הרשעה, בנימוסין, ובפנקיסין ובלשון... והנהר הרביעי הוא פרת, זו אדום, פרת שהפירה והצירה לבניו, פרת שפרת ורבת מברכתו של זקן, פרת שאני עתיד להפרע לה, פרת על שם סופה (ישעיה ס"ג) פורה דרכתי לבדי וגו'. (בראשית טז ז)

א"ר תנחום בר מריון אית כלבין ברומי דידעין למשתדלא, אזיל ויתיב קמי פלטירא ועביד גרמיה מתנמנם, ומרי פלטירא מתנמנם, והוא שמיט עיגולא ומהלך ביה. (שם כב יב)

ריב"ל סליק לרומי חמא תמן עמודים מכוסים בטפיסין בצנה שלא יקרשו ובשרב שלא יתבקעו, וכי הוה מהלך בשוקא חמא חד מסכן מכירך בחדא מחצלא, וא"ד פלגא מרדעת דחמרא, על אותן העמודים קרא צדקתך כהררי א-ל, הן דיהבת אשפעה (היכן שאתה נותן טובה אתה נותן בשפע), על אותו העני קרא משפטיך תהום רבה, הן דמחיית גיית (אתה מכה בכח וגיאות). (שם לג א)

ותדעל מלך גוים, א"ר לוי אתר הוא תמן מצטווח (נקרא) ברומי, ונטלו אדם אחד והמליכו אותו עליהם, א"ר ותדעל היה שמו. (שם מב ו)

...נופלת עליו זו אדום, שנאמר (ירמיה מ"ט) מקול נפלם רעשה הארץ, ויש שמחלפין נופלת עליו זו בבל, דכתיב בה (ישעיה כ"א) נפלה נפל בבל... אימה זו אדום, דכתיב (דניאל ז') וארו חיוה רביעאה דחילה ואמתני ותקיפא יתירה. (שם מד כ)

א"ר יהודה ב"ר סימון כשבקשת לדון את עולמך מסרת אותו ביד שנים רומוס ורומילוס, שאם בקש אחד מהם לעשות דבר חבירו מעכב על ידו, ואת בשביל שאין לך מי שיעכב על ידך לא תעשה משפט. (שם מט יט)

א"ר אליעזר כל צור שכתוב במקרא מלא בצור המדינה הכתוב מדבר, חסר ברומי הכתוב מדבר. (שם סא ז)

ויהי עשו בן ארבעים שנה, הדא הוא דכתיב (תהלים ח') יכרסמנה חזיר מיער, ר' פנחס בשם ר' סימון אמר מכל הנביאים לא פירסמוה אלא שנים, משה ואסף, משה אמר (דברים י"ד) ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא, אסף אמר יכרסמנה חזיר מיער, למה הוא מושלה בחזיר, אלא מה חזיר הזה בשעה שהוא רובץ הוא מפשיט את טלפיו כלומר שאני טהור, כך מלכות הרשעה הזאת גוזלת וחומסת נראת כאילו מצעת את הבימה... (שם סה א)

...וצא השדה זו אדום, ארצה שעיר שדה אדום. (שם שם ח)

...ונאספו שמה כל העדרים זו מלכות רומי שהיא מכתבת טירוניא מכל אומות העולם, וגללו את האבן שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות, והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה לעתיד לבא זכות אבות עומדת. (שם ע ח)

מהו זממו אל תפק, אמר לפניו רבונו של עולם עשה לו זמם לעשו הרשע כדי שלא תהא לו נחת רוח שלימה, ומה זמם עשה לו הקב"ה לעשו, א"ר חמא בר חנינא אלו בני ברבריאה ובני גירמאניה שאדומיים מתייראין מהם. (שם עה ט)

אלוף מגדיאל אלוף עירם, יום שמלך לוטיינוס נראה לר' אמי בחלום היום מלך מגדיאל, אמר עוד מלך אחד נתבקש לאדום. אלוף עירם, א"ר חנינא ציפוראה למה נקרא שמו עירם, שהוא עתיד לערום תסווריות למלך המשיח. א"ל לוי מעשה בשלטון אחד ברומי שהיה מבזבז תסווריות של אביו, נראה לו אליהו בחלום א"ל אבותיך מצמתין ואת מבזבז, ולא זז עד שמלאן. (שם פג ג)

איומה כנדגלות באדום, למה נקרא שמה איומה, לפי שהיא עומדת במלכות שיש לה אימה, שנאמר (דניאל ז') וארו חיוה רביעאה דחילה ואמתני ותקיפה.  שמות טו ז)

מלכות הרשעה על ידי שהיא מחרפת ומגדפת ואומרת מי לי בשמים אינה נידונית אלא באש, חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא. (ויקרא ז ו)

...כל היוצא ממנה יטרף זו אדום, למה כי רבו פשעיהם עצמו משובותיהם... וארו חיוא רביעאה דחילה ואמתני ותקיפא יתירה, זו אדום, דניאל ראה שלשתן בלילה אחד ולזו בלילה אחד למה, ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש, ר' יוחנן אמר ששקולה כנגד שלשתן, ר' שמעון אמר יתירה... ואת החזיר זו אדום, והוא גרה לא יגר שאינה מגדלת הצדיקים, ולא די שאינה מגדלת אלא שהורגים אותם, הדא הוא דכתיב קצפתי על עמי חללתי נחלתי וגו', נחלתי ר' עקיבא וחביריו, דבר אחר... והוא גרה לא יגר שאינה גוררת מלכות אחריה, ולמה נקרא שמה חזיר, שמחזרת עטרה לבעליה, הדא הוא דכתיב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה. (שם יג ה)

א"ר דבית גוברין ד' לשונות נאין הן שישתמש בהן העולם... רומים לקרב... בוררני אחד אמר בררו להון לשון רומי בלשון יוני. ר' יהודה ברבי סימון אמר גנאי הוא לה שחותמת שאינה שלה... (אסתר פרשה ד)

א"ר לוי יום שנתחתן שלמה לבת פרעה נכה ירד מיכאל השר הגדול מן השמים, ונעץ קנה גדול בים, ועלה לחלוחית מיכן ומיכן, ועשו אותו מקום כחורש, והוא היה מקומה של רומי, והוו בניין להון ואינון נפלין בניין להון ונפלין, הוה תמן גברא סב ושמיה אבא קולון, אמר לון אי לית אתון מטיין מייא מנהר פרת וגבלין בהדא טינא ובניין להון לית אינון קיימין, אמרו מאן עביד כן, אמר לון אנא, עבד גרמיה שפיי דחמר, הוה עליל לקרייא ונפיק לקרייא, עליל למדינה ונפיק למדינה, עד זמן דאתא לתמן, כיון דמטא לתמן אזל ואמטי מייא מן פרת וגבלון בטינא, ובנון יתהון וקמון מן ההיא ענתה הוון אמרין כל מדינה ומדינה דלית אבא קולון לא תיתקרי מדינה, והוו קריין ליה רומי בבלון... (שיר א מב)

דבר אחר כל הנחלים הולכים אל הים, כל הממון אינו עולה אלא למלכות אדום, ומלכות אדום אינה מתמלאת לעולם, דא"ר לוי כתיב (משלי כ"ז) ועיני האדם לא תשבענה, ועיני אדום לא תשבענה. תאמר משהממון נכנס באדום שוב אינו חוזר לבעליו, תלמוד לומר אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת, למקום שהממון נתכנס למלכות אדום בעולם הזה, משם הוא מתפזר לימות המשיח, דכתיב (ישעיה כ"ג) והיה סחרה ואתננה קדש לה' וגו'. (קהלת א כא)

מדרש תנחומא:

ר' אבא בר כהנא אמר חשך ואפלה שמשו במצרים אבל תוהו ובוהו לא שמשו בעולם הזה, ולא עתידין לשמש, והיכן עתידין לשמש, בכרך גדול שבפוטקיא, שנאר ונטה עליה קו תהו ואבני בהו... במצרים דבר ובאדום ונשפטתי אתו בדבר ובדם (יחזקאל ל"ח), במצרים שחין, ובאדום המק בשרו והוא עומד על רגליו ועיניו תמקנה בחוריהן ולשונו תמק בפיהם (זכריה י"ד), במצרים ברד, ובאדום וגשם שוטף ואבני אלגביש (יחזקאל ל"ח)... במצרים פרע מאליליהם ואחר כך פרע מהם, ובאדום פורע מן השר שלהם תחלה ואחר כך מהם, שנאמר (ישעיה כ"ח) והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה. (בא ד)

והיה בעור בשרו לנגע צרעת זו מלכות אדום, שהקב"ה מלקה אותו בצרעת ואת השר שלו, שכן כתיב (ירמיה מ"ו) מדוע נסחף אביריך לא עמד כי ה' הדפו, ולעולם הבא הקב"ה יושב בדין על מלך אדום ואומר לו למה היית משתעבד בבני, והוא אומר לא אתה הוא שמסרתם בידינו, והקב"ה אומר לו ובשביל שמסרתי אותם בידך לא שמת עליהם רחמים, (ישעיה מ"ו) על זקן הכבדת עולך מאד זה ר' עקיבא ששעבדה בו מלכות אדום מה שאין סוף... אמר לו הקב"ה חייך שאני יושב עליך במשפט ודן אותך ומחייבך, שנאמר (שם) רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל... (תזריע יא)

שוחר טוב:

דבר אחר זה הים גדול מדבר במלכות רביעית שהיא שולטת בעולם, שם רמש ואין מספר, אין מספר לגזרות שמכתיבין עלינו, חיות קטנות עם גדולות, דוכסין ואפרכין ואיסטרטוקולין, שם אניות יהלכון, אלו האוניות שהם עושין לישראל, שהן מכתיבין עליהם בכל יום, לויתן זה יצרת, שכל מי שמתלוה עמהן עתיד להעשות שחוק עמהם לעתיד לבא. (מזמור קד)

מדרשים:

עשרה קבי יופי ירדה לעולם, תשעה נטלו רומיים ואחד כל העולם כולו. (מדרש מעשה תורה שער י)

ילקוט שמעוני:

...בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות שיבנה בית המקדש, הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו לאנטוכיא, והיו מספיקין לעולי גולה. אזלין אלין כותאי ואמרין ליה ידיע להוי למלכא דהך קרתא דתתבני ושוריא ישתכללון מנדה בלו והלך לא יתנון, והלך זה אנגרוטוג. אמר לון ומה נעביד וגזרית, א"ל שלח ואמר להון או ישניניה מן אתריה או יוסיפון עליה חמש אמין או יבצרון מניה חמש אמין, ומן גרמיה אינו חזרין בהון (מעצמם יחזרו בהם מלבנות). הוו קהליא מצמתין בהדא בקעתא דבית רמון, כיון דאתין כתביא שרון בכין, בעון מימרד על מלכותא, אמרין יעול בר נש חכים וישדך צבורא, אמרין יעול ר' יהושע בן חנניה דהוא אסקלוסתיקא דאורייתא. עאל ודרש ארי טרף וישב לו עצם בגרונו, אמר כל דאתי ומפיק אנא יהיב ליה אגריה (שכרו). אתא הדין קורא מצראה דמקוריה אריך ויהב קועיה ואפקיה, א"ל הב לי אגרי, א"ל תהוי מגלגלא ואמרת דעלתא בפומא דארי בשלם ונפקת בשלם, ואין לך שכר גדול מזה. כך דיינו שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום. (בראשית פרק כו, קיא)

הקול קול יעקב והידים ידי עשו, זה אנדרינוס קיסר שהרג באלכסנדריא של מצרים ששים רבוא כפלים כיוצאי מצרים. הקול קול יעקב זה אספסינוס קיסר שהרג בכרך ביתר ד' מאות רבוא ואמרי לה ארבעת אלפים רבוא, והידים ידי עשו זו מלכות רומי שהחריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו. (שם פרק כז, קטו)

דרש ר' אחא עתידין כל אומות העולם לבגוד במלכות הרביעית ולפנותה מבינם, ואין מניחין לה לא כרך ולא מדינה ודוחין אותה מאומה לאומה עד שמגעת לבית גוברין, ומוצאת שם מלך המשיח ומשלים לו המלכות, ומנהן הוא בורח לבצרה, ונגלה עליו הקב"ה להרגו, והוא אמר ולא צוית ונס אל אחת הערים האל וחי, והקב"ה משיב לו לא קראת מה כתיב בצדו, גואל הדם הוא ימית את הרוצח... מיד הקב"ה תופס לשרו בציצית ראשו ואליהו שוחטו ודמו נתז על בגדיו, בחזרתו משם אומר מי זה בא מאדום וגו'. (שם פרק לג, קלג)

כי מפני החרבות נדדו, היה רבי ישמעאל אומר שלש מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות באחרית הימים, אחת בים ומפני קשת דרוכה, ואחת ביבשה מפני חרב נטושה, ואחת בכרך גדול שהוא כבד משניהם, ומפני כובד מלחמה, ומשם בן דוד יצמח ויראנו באבדן אלו ואלו, ומשם יבא לארץ ישראל... (ישעיה פרק כא, תכא)

אמר רב כהנא כשחלה ר' ישמעאל בר' יוסי שלחו לו רבי אמור לנו שנים ושלשה דברים שאמרת לנו משם אביך, שלח להו שס"ה שווקים יש בכרך גדול, וכל אחד ואחד יש בו שס"ה בירניות, וכל בירנית ובירנית יש בה שס"ה מעלות, וכל מעלה ומעלה יש בה כדי לזון את כל העולם כלו. (שם פרק כג, תכה)

...ונשכו הנחש זה אדום שקולו כנחש... תמתי באדום שהיו ישראל מותאמין עמו ומשלימין נפשותיהם על קדושת ה', לפי שכמה גזרות נגזר עליהם בימיהם, וכן הוא אומר אפפוני חבלי מות. (עמוס פרק ה, תקמה)

דבר אחר האויב תמו וחרבותיהן קיימין, כגון קסרי ורומי... (תהלים ט, תרמג)

דבר אחר ופום ממלל רברבן זו מלכות הרביעית שמכתבת טירוניא מכל עובדי אלילים. (דניאל פרק ז, תתרסד)

אני פי מלך שמור, אמר להם רוח הקודש משביע אני עליכם שאם תגזור עליכם מלכות הרביעית גזירות קשות אל תמרדו עליה בכל דבר שהיא גוזרת עליכם, אלא אני פי מלך שמור כל דבר שהיא על דברת, אבל אם תגזור עליכם לבטל את המצוה ואת התורה אל תשמעו... (קהלת פרק ח, תתקעח)

תרגום יונתן:

וצים מיד כתים - ויפקון אוכלוסין סגין בלבדניא מן מדינתא רבתא ויצטרפון עמהון ליגיונין סגיין מן דרומאי וישעבדון אתוריא ויצערון כל בני עבר נהרא, ברם סופיהון דאלין ודאלין לאבדון יהוי ואובדנא עד לעלם. (במדבר כד כד)

רש"י:

מגדיאל - היא רומי. (בראשית לו מג)

נטשו חבליך - המושכים הספינה, על רומי החייבת... שכן - ישראל לא יאמר עוד חליתי - בשביל האימה הזאת. (ישעיה לג כג)

אויבתי - בבל ועיר החייבת. (מיכה ז ח)

נבזה - מלכות אדום שנאמר בזוי אתה מאד, רומים יטלו מלכות מיונים. וזרועות השטף - גבורי יון השוטפים ישטפו מפני רומים. וגם נגיד ברית - מלך ישראל שכרת אתם ברית גם ישטף. (דניאל יא כא)

ומן התחברות - משותפות רומי עם ישראל יעשו מרמה. ועצם - בכל המקומות סביב ארץ יהודה, להם יבזור - יחלקו שלל לכל המקבלים עולם עליהם, עד שיכבשו הכל בחנופה וחלקלקות... (שם שם כג)

ושני המלכים - שר הרומיים והורקנוס שהתחבר עמו כדי שיעזרו נגד אריסתובול אחיו שבירושלים, למרע - להרע ליהודה. ולא תצלח - שימסרו בני ישראל להשחתה. כי עוד חזון למועד - החורבן. ויש - מלך רומי, ולבבו על ברית - להפר בריתו מעל ישראל. (שם שם כז)

ולא תהיה כראשונה - בביאתו זו לא יצליח כבראשונה. ציים כתים - סיעות רומיים יבואו, ונכאה - ונשבר, ושב ויבן - שעזבו ישראל ברית קודש ולכן גברה מחלוקת ביניהם, וידע שיצליח להפר בריתו מעמם. (שם שם כט)

וזרעים ממנו - ישלח גבוריו לירושלים, וחללו מעון - בית המקדש, ומרשיעי ברית יחניף - פריצי ישראל שיתחברו עמו, ועם יודעי - וכשירי ישראל יחזיקו ביראת ה'. (שם שם לא)

ועשה כרצונו המלך - ראמולוס, עד כלה זעם - יצליח עד שיכלה הזעם מישראל. (שם שם לו)

אבן עזרא:

כתים - שם והוא בן יון, על כן אמרתי בפירוש ספר דניאל כי מלכות יון ורומי אחת היא. (בראשית י ד)

...וישנים שלא הקיצו משנת האיולת יחשבו כי אנחנו בגלות אדום, ולא כן הדבר, רק אדום היא תחת יד יהודה... ורומי שהגלתנו היא מזרע כתים, וכן אמר המתרגם, וצים מיד כתים, והיא מלכות יון בעצמה כאשר פירשתי בספר דניאל. והיו אנשים מתי מספר שהאמינו באיש ששמוהו אלוה, וכאשר האמינה רומי בימי קוסטנטין שחדש כל הדת ושם על דגלו צורת האיש ההוא, ולא היו בעולם שישמרו התורה החדשה חוץ מאדומיים מעטים, על כן נקראה רומי מלכות אדום... (שם כז מ)

רמב"ן:

וישלח יעקב - נכתבה הפרשה הזאת להודיע כי הציל הקב"ה את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו, וישלח מלאך ויצילהו... ויש בה עוד רמז לדורות, כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו יארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחז בדרכו של צדיק שנזמין עצמנו לשלשה הדברים שהזמין הוא עצמו, לתפלה ולדורון ולהצלה בדרך מלחמה לברוח ולהנצל... (בראשית לב ד)

מגדיאל - זו רומי, לשון רש"י. ולא הבינותי זה, כי אם נאמר שיהיה נבואה לימים רבים ולעתים רחוקות, הנה מלכים רבים מלכו לאדום על מלכות רומי, ואין רומי אלוף, אבל היא מלכות גדולה תקיפא ואימתני יתירה, לא היה כמוה בממלכות. אבל מה שאמרו בפרקי ר' אליעזר בשכר שפינה את כליו מפני יעקב אבינו נתן לו מאה מדינות משעיר ועד מגדיאל, ומגדיאל זו רומי, שנאמר אלוף מגדיאל אלוף עירם, כוונתם בזה מה שהודעתיך כמה פעמים, כי היו המקרים בראשונים רמז לזרעם. והנה אלה האלופים האחרונים עשרה עם מגדיאל רמז שיהיו מלכי אדום בממשלתם במלכות הרביעית עשרה ימלכו על ארץ אדום, והעשירי מהם ימלוך על פרס, ומשם תתפשט אחרי כן מלכותם על כל העולם. ולזה ירמוז שם מגדיאל שיתגדל על כל אל, כמו שאמר בו "ועשה כרצונו המלך ויתרומם ויתגדל על כל אל"... ודרשו אלוף עירם שהוא עתיד לערום תיסווריות (אוצרות) למלך המשיח במהרה יגלה. (שם לו מג)

...וכאשר רצה האלקים להראות לדניאל גלות עמו, אמר לו, דע כי נשתעבד בהם מלכות הכשדים, ואחריהם במקומם ישלטו בהם הפרסיים, ואחריהם יתפסו מלכותם היונים וגם הם מושלים בעמך, ואחרי כן יגברו עליהם רומיים, והם ישתעבדו בישראל עד עת קץ, כי לא תכרת מלכותם רק על ידי המשיח הגואל. אבל אם היו בעולם מלכויות אחרות בימי המלכויות האלה אין הכתוב מונה אותן ולא הראה צורתם לדניאל, כי אין לו צורך לראותם לידיעת משך הגלות. וידוע כי רומי הגלתנו בימי טיטוס ואספסינוס, לא ישמעאלים, לכן בכל מקום שאנו בגלות רומי אנחנו, כי עוד לא הטהרנו עד היום. וידוע מדברי רבותינו גם מספרי הרומיים, כי השליש אשר לאלכסנדר על רומא נלחם עם המלך במקדוניא ארץ יון אחרי מות אלכסנדרוס המושל בכל, וגבר עליו קודם חורבן הבית, ואחרי שוב היונים לעבודת הרומיים והכנסם תחת מלכותם, גברו הרומיים על ישראל עד שהחריבו הבית הקדוש. ואמת כי רומיים הם כתים בן יון, ורז"ל אמרו איטליא של יון זו כרך גדול שברומי, גם ידוע הוא כי ארץ טושקאנה אשר עיר רומה מכללה תקרא בלשונם ובספריהם איטליא והנה היא מן יון, וכן נאמר בבראשית רבה, ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים, אלס וטרסוס אטלניא ודרדניא, פרשו כתים אטלניא שהוא כרך גדול שברומי. אבל כבר פירשתי כי נשארה ארץ יון על שם האב, והבן בעבור היותו לעם רב ועצום ממנו לא נקרא בשמו. ונקראת ארץ רומיים אחרי היותם לראש בשם מיוחד למולידם...

ודע כי אנו הסומכים על דעת רז"ל חושבים כי אנו היום בגלות אדום, ושאין לנו עמידה ממנה עד בא המשיח, כאשר אמר אבינו הזקן "והיה כאשר תריד", וכן אנו דורשים אמלאה החרבה, ומקרא מלא אצלנו, "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה". אבל עיקר הכונה בזה, כי האדומים הם היו הראשונים שטעו אחרי האיש, שטען שהוא משיח, וטענו אליו גם באלוהות, והם באו ארץ אדום ופשטה טעותם עד רומה הקרובה להם, ונתבססה שם בימי קוסטנטין המלך על ידי רומי האדומי, אשר יסד להם תחבולות ממשלת כומר רומה ואמונתם בו. והסבה והשורש עיקר כל דבר, לכן תחשב רומי ואדום מלכות אחת, אף על פי שהם אומות שונות, ועם כל זה הם קרובים ונעשה הכל עם אחד וארץ אחת, בהיותם על דעה אחת... (ספר הגאולה וראה שם עוד)

רד"ק:

אל תשמחי אויבתי - מלכות הרשעה שגלות ישראל בה יותר מאלף שנה וחושבת שאבדה תקותם ושמחה לאידם. (מיכה ז ח)

כוזרי:

אמר החבר הפילוסופים אין להאשים אותם, מפני שהם עם לא נחלו חכמה ולא תורה, מפני שהם יונים, ויון מבני יפת השוכנים בצפון, והחכמה שהיא ירושה מאדם והיא החכמה המוחזקת בכח אלקי איננה כי אם בזרע שם שהוא סגולת נח... ומעת ששבה המלכות לרומיים לא קם בהם פילוסוף מפורסם עד עתה. (מאמר א סג)

רבינו בחיי:

מגדיאל - (ראה רמב"ן לכאן, וממשיך) והאומה הזאת סתם הכתוב ענינה ולא פירש לנו את שמה, וכן מצינו שהנביאים יזכירו גודל ממשלתה תמיד אבל לא יזכירוה בשמה, וכן מצינו בדניאל שהמשיל המלכיות האחד באריה והשני בדוב (הוא זאב בלשון ארמי), והשלישי בנמר, ולא הזכיר שמה של חיה רביעית, רק שהזכיר בה "דחילא ואמתני תקיפא יתרא ושנין די פרזל לה, אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה", וכן ישעיה ע"ה הזכיר (ישעיה י"ג) "משא בבל משא מצרים משא מואב", וכשבא להזכיר זאת אמר "משא דומה אלי קורא משעיר מה מלילה" וגו', ובמקום אחר הזכירו פריץ חיות, הוא שאמר (ישעיה ל"ה) "לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה, לא תמצא שם והלכו גאולים". וכן מצינו ירמיה הנביא שהזכיר המלכיות כולן חוץ המלכות הרביעית הזאת, הוא שאמר (ירמיה ה') "על כן הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם נמר שקד על עריהם, כל היוצא יטרף", ולא תמצא בכל התורה כלה שיזכיר החיה הזאת בשמה כי אם משה רבינו ע"ה ואסף המשורר שהזכירו יותר מפורש, שפירש שם האומה ושם עירה שהיא רומי, הוא שאמר (תהלים פ') "יכרסמנה חזיר מיער", ותמצא העין תלויה וישאר לך רמי, ומפני זה כשהזכיר כאן האלוף העשירי אלוף מגדיאל, שהוא רומז על רומי כפי מדרש רז"ל, הוסיף ביאור ואמר אלוף עירם, שאותיותיו מעיר, כלומר אלוף מגדיאל זהו חזיר מיער, ואותיותיו מעיר על שם הכתוב (במדבר כ"ד) "והאביד שריד מעיר", שהוא עיר רומי... שעתיד הקב"ה להאבידה, וכן התנבא עליה דניאל "עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא". וכן מצינו עובדיה שהתנבא על חרבן אדום בהסכמת בית דין של מעלה... (בראשית לו לט, וראה שם עוד)

...וכן תמצא בפרקי היכלות, אמר רבי ישמעאל אותו היום חמישי בשבת היה כשבאת השמועה מכרך גדול שברומי שצוה לופינוס קיסר ותפשו ארבעה אנשים אלו מאבירי ישראל, רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בן אלישע ורבי אלעזר בן דמא ורבי יהודה בן בבא ומאתים ושמונה אלפים תלמידי חכמים מירושלים פדיון שלהם... אמר ר' ישמעאל מה עשה זהוריאל ה' אלקי ישראל באותה שעה לא הספיק לומר לסופר כתוב גזרות וכמות גדולות קשות ועזות ומבוהלות ונוראות וכבדות על רומי מפני חמה שנתמלא על סמאל הרשע שקבל עליו כל התנאים הללו, אלא מיד נטל נייר וכתב עליו נקמה זו עתידה ושמורה לרומי הרשעה, תעלה ענן אחד ותעמוד למעלה מרומי ששה חדשים, וירד שחין לח על האדם ועל הבהמה ועל הכסף ועל הזהב ועל הפירות וכל מיני מתכות, ואחר כן תעלה ענן אחרת ותדחה את חברתה ותעמוד במקומה ששה חדשים אחרים, וירד נגע צרעת וספחת ובהרת וכל מיני נגעים על רומי הרשעה עד שתבא שעה שיאמר אדם לחברו הילך רומי הרשעה בפרוטה היא וכל אשר בה, ויאמר לו אינה מתבקשת לי... (שם מד יז, וראה עוד עשרה הרוגי מלכות)

אברבנאל:

מעיר - ראיתי נוסחא בתרגום יונתן שהוא על קונסטנטינה רודאס ורומי שהם עמודי אדום, וראוי לקרא ארמון זרים ארמון האפיפיור שלפעמים הוא זר. (ישעיה כה ב)

עיר בצורה - רומי, נוה - מקום קדושתם, סעיפיה - יאבדו מחשבותיהם הכוזבות, מלשון סיעפים שנאתי. (שם כז י)

ופדויי ה' ישובון - ...יסוד הבנת נבואות אלו הוא שרומי ובני איטליא מבני אדום, וכן בתלמוד ובמדרשות, שהרומיים באו מאלוף מגדיאל, ובפרק קמא דמגלה ובפרק אלו הגולין ועוד. ומקרוב בא חכם מבני עמנו בספרד שיצא מכלל הדת והכחיש זאת, הן מצד שאין איטליה ארץ אדום שבתנ"ך, והן שבני אטליה מבני יפת ולא מבני שם, כי הם מבני כתים, והן מצד דתם לא נמשכו אחר תועבות הכנענים, כך אני מסדר הטענות האפשריות, כי הוא רק פער פיו והעיז לומר שאדום הוא ישראל, ומי שעיניו בראשו יראה שכל הנבואות באו על אדום שהרע לישראל והגלהו, ובחרבן אדום יושע ישראל תשועת עולמים ותבנה ציון. ולהשיב על הטענות הנ"ל כתבו הרמב"ן הר"ן ורד"ק כי הרומיים מבני אדום, ולא הביאו ראיה. ובאמת כתב אישידורו מחכמי הנוצרים הקדמונים ועוד, שלא ידוע מקור תושבי רומי. ואם היות שמקדם איטליה ארץ הכתים, הנה העמים בתנועה, ומי מונע שיבאו לשם מבני אדום. וכן ביוסיפון שצפו בן אליפז ברח ממצרים מהשבי אל מלך קארטגינה באפריקה והיה שר צבאו, ומשם ברח לאיטליה ונלחם משם בקארטגינה, וקראו שמו גאנוס, שהוא כוכב שבתאי, והיה המלך הראשון באטליה ובנה את גינוא"ה ונקבר שמה. וכן בנה את פלירמו. ואחריו בא רומולו, והרומיים זכרו רק שגאנוס בא מהמזרח, ולא זכרו ארצו ועמו, ואמרו שבא אלף ות"ק שנה לפני הנוצרי, וזה ו' שנים אחר מות יעקב. אם כן דברי יוסיפון אמיתי, ואחשוב שגם לאטינוס מלך באיטליה מבני לוטן, והוא התחיל בלשון לאטין, וגם בני קונסטנטינה באו מרומי, ואחר כך באו הפרסים הנקראים היום טורקי"ש ולקחוה מהם.

וגם מצד הדת והאמונה ראוי לקראם בני אדום, לפי מעשיהם שכעשו עובדים לאלהיהם במרמה ובדעת בלתי אמיתיות. וכמו שעשו לקח נשים מאומות שונות, כן התקבצו שם אומות רבות ומכעיסים להקב"ה כמוהן, ולא כיעקב שיחוסו זך בלי זר. וכעשו קבלו רק הטובות הגשמיות. וחכמי האמת קבלו שנפש עשו נתגלגלה בנפש הנוצרי, ולכן היה במדברות איש ריב ומדון לחכמי הפרושים, ואולי על זה נקרא ישוע, אותיות עשיו במילואו. וברומי התחלת ושורש כת זו, ומלכיה קבלוה ראשונה. וכעשו איטליה ומלכיה תחת ממשלת מאדים, לכן לבוש מלכיה אדום, תולעת שני, ולכן נהרג הנוצרי ותלמידיו ושלוחיו מהיותם תחת מאדים. והרמב"ן כתב ששלוחי הנוצרי ברחו מירושלים לאדום ופיתו האדומיים לאמונתם כאומה ראשונה, על כן נקראו הנוצרים אדומיים. (שם לה י)

נוצרים - מנבא על הרומיים שיבאו ממרחק רב על ירושלים, ונקראים גם אצלנו כיום נוצרים. (ירמיה ד טז)

וקרא הרומיים נוצרים מלשון נצר ונצורה, ענין חורבן, שהיו מחריבי ארצות, ומצורף לנבואה שיאמינו בנוצרי. (שם שם יט)

ישוב - אנטיוכוס למצרים, ולא יצליח, כי יבואו בו - מרקו פובליאוס קונסליש כדכתבנו, וציוה עליו לעזוב את מצרים, ונשבר אנטיוכוס וזעם על ברית קדש - שפך חמתו על החסידים. (דניאל יא כט)

...והנה לנוצרים ב' ראשים, אותו האיש וקונסטנטין, וקבלו רז"ל שלפני הגאולה תחרב קודם קונסטנטינה ואחר כך רומי, והנה קונסטנטינה חרבה על ידי הטורקים מזרע פרס, ואולי יחריבו עוד את רומא. (שם יב י)

מהר"ל:

כבר התבאר לך שהתרנגול מרבה להוליד יותר מכל, לכך לקחו תרנגול ותרנגלותא בחופתם, ותבין מזה שכל דברי חכמים באמונה, כי כאן נאמר חליף גונדא דרומאי ולקחו התרנגול ותרנגולתא, וגנדא הוא רבוי של מלכות, מפני כי מלכות רומי שהיתה באותו זמן רצו ליקח הברכה מישראל כאשר חטאו ישראל ובטלה הברכה מהם, אז עשו רוצה לקום ולרשת הברכה של יעקב, ולפיכך גונדא דרומי רצו ליקח התרנגול והתרנגולתא... (נצח ישראל פרק ו, וראה שם עוד)

...ויש לך לדעת כי בודאי הגבולים הם ג', ואחד הוא לפרסיים והב' הם לאדום, וכבר ידענו כי הפרסיים הם הפוך אדום ומתנגדים זה את זה, ופרסיים וישמעאלים הם מצטרפים לכח אחד, ואדום הוא הפך שלהם. ולא היה לישראל שום פרוותא מצד עצמם, כי הפרוותא הוא קצה, וישראל לא היו יושבים במציאות בקצה כלל, רק היו יושבים באמצע ולא היו נוטים אל הקצה, רק כי פרס הוא היושב לימין שלהם, יש לו קצה אחד מצד שהוא יושב לימין שלהם, ואדום יש לו קצה אחד והוא יושב לשמאלו של ישראל, ויש לו ב' קצות שהם ב' פרוותא, בעבור שהם כוללים בעו"ה האומה הקדושה עתה, וירשו זרים וזדים מלכות הרשעה, כי היו שלשה, פרס ואדום והאומה הקדושה הנבחרת ביניהם פי שנים יכרתו והשלישית תשאר, ומפני שהתרומם מדריגת האומה רומית הנה היא כוללת ב' פרוותא מטעם זה, ויש לה ב' גבולים בעבור חשיבות יותר. ואתה הבן כי הפרסים הם מעלים מרגליות הנמשך מצד הימין לטבע לבנותה וזכותה נמשכים מכח המים, והרומים מסקים אלמוגים שעיקר הוא אדום הנמשך מכח אדום. ודברים אלו מופלאים, כי אלו האומות נמשכים אחר דביקות, ודי בזה אם תבין. (חידושי אגדות ראש השנה כג א)

י' קבין עניות וכו' יש לך לדעת כי האומות הם זה כנגד זה, ויש אומה תקבל מדה טובה ויש מקבלת הפך זה. והנה רומי מקבלת העושר, והעושר חשיבות מעלה, ולכך נקרא רומי שהוא מלשון התרוממות, ואלו בבל שהוא עמוקה ושפלה שלכך נקראת שנער היא כמו עני שהוא שפל ומך. (שם קידושין מט ב)

ואמר שרומי קודמת מפני שטבעה יוצא בכל העולם. ויש לך להבין מה שרומי טבעה יוצא בכל העולם, וזה מפני כי כחה כח השמש, כמו שכתוב "בנה הגדול", והוא מונה לשמש שהוא מאור הגדול, וידוע כי השמש מושל בכל העולם... (שם ע"ז ב א)

ואמרו במה עסקתם, ואמרו הרבה שווקים וכו'. יש לך להבין דבר זה, כי כח רומי על זה לעשות שווקים, כמו שהתבאר במסכת מגילה, כרך גדול של רומי שיש בו שס"ה שווקים כמנין ימות החמה, ואמרו שיש להם מרחצאות מעלות עשן חוץ לחומה, וכל זה שאדום הוא מסוגל לאלו דברים שהם האכילה והשתיה והכסף והזהב שהוא העושר, ג' דברים אלו הם תחת ממשלת השמש, הפרנסה כדכתיב וממגד תבואות שמש, ועל העדון, שאין העדון רק לעשות לאדם חומר זך ולסלק הפחיתות, ודבר זה מתדמה אל השמש שיש לה חומר דק וזך, ורבוי הכסף והזהב הוא החמה... כלל הדבר כי החמה היא מושלת על הנהגת העולם הזה ומזון שלו, ואלו דברים הם צרכי העולם הזה, ולכך אדום עוסקים באלו דברים, ואלו ג' דברים הם זה למעלה מזה, האכילה והשתיה גופנית, והעדון אינו כל כך דבר גופנית, כי הוא להסיר הזוהמא ולסלק החמרי, והכסף והזהב עוד יותר שהוא מושפע מן השי"ת, דכתיב "והעושר והכבוד מלפניך". ואמרו כל מה שעשינו לא עשינו רק כדי שיעסקו ישראל בתורה... והשיב הקב"ה כי אין הדבר כן באומות, כי הם נבדלים מן ישראל אין להם חבור ושתוף עמהם כלל... ולכך כל מה שעשיתם לא עשיתם רק לעצמכם... (שם שם ב)

 

מרגליות ואבן טובה איזהו וכו'. יראה שהזכירו אלו ג' דברים, כי אמרו כי יונים הם המרגליות ורומאי הם אבן טובה, וראוי ונאה שיעשו בסיס להם... ואמר כ"ו שנים קמו בהמנותא, יראה מפני כי התחלת המלכות היה מן השי"ת, אשר הוא התחלת הכל, ולפיכך כ"ו שנים נגד מספר שם המיוחד לא היו רוצים להפרד מן ישראל, כי זה השם בפרט עם ישראל שמו יתברך נקרא על ישראל, והוא כנגד אדום, ולפיכך היו משתתפים ביחד ולא היו נפרדים מהם, ואחר כך לא היו עומדים בהמנותייהו, כי התחלת המלכות הוא כנגד השם שהוא התחלת הכל, אשר הוא מיוחד לישראל. ועוד כי יעקב ועשו יש להם התחלה אחת לגמרי, ולפיכך יש להם התחלה אחת במלכות עם ישראל... (שם שם ח ב)

מגדיאל זו רומי, פירש מדכתיב אלוף מגדיאל, שאין לומר כי כך שמה ולא ניתן למדרש, דזה אינו, דודאי כל שם דלא נזכר דבר בשם כמו שאר שמות עצם לא דרשינן, אבל כאן דנקרא שם המקום מגדיאל, למה יקרא אותו מגדיאל, מורה על שמגדיל אותה בגדולה, ואם היה בא לקרא לה שם העצם ראוי לקרא לה שם עצם שאין דבר נזכר בשם, אבל בשם מגדיאל שנזכר בו הגדולה למה נקרא בשם הזה, אלא זו רומי שהשי"ת מגדיל אותה, גם רומי מלשון התרוממות, כמו מגדיאל שהוא לשון גדולה, כי זאת העיר הוא יתברך מגדיל אותה... והכתוב מספר לך הגדולה שהוא לעולם, ומלכות רומי רמז הכתוב במגדיאל כי השי"ת מגדיל אותה, וזהו המלכות, ולפיכך נזכר אלוף מגדיאל באחרונה, והוא אלוף העשירי, שהעשירי יותר חשוב. וגם אלוף עירם הוא רומי, כי יש להם עיר ומגדל, העיר בארץ ומגדל ראשו בשמים, כי עד שם מגיעים בהתרוממות... (גור אריה בראשית לו מג)

רש"ר הירש:

כסלו ואורותיו העליזים לזכר חנוכת המזבח שנתחדש ברוח החשמונאים, טבת וצומו שהוא יום הזכרון הראשון לשקיעת תפארתם של ארץ ישראל ובית המקדש. כסלו וזר נצחונו על רוח ההתיוונות, טבת והנפילה תחת עול הכיבוש הרומאי. סמיכות זו אומרת דרשני... היא מעלה על דעתנו את הרעיון, כי לא יוון אלא רומי היא המהווה את הסכנה האמיתית לישראל, וכי לא רוחה של יוון אלא הלך מחשבתה ומגמתה של רומי הן בעוכריהם של קדשי ישראל...

ואכן ראוי לאדם מישראל לשמוח על התפשטותה של יפיפיות יפת בקרב בני האדם, הלא תרבות זו לפי עצם מהותה כשהיא בטהרתה אינה אלא שיא התפתחותו של טבע האדם שנמסר ברשות עצמו. התפתחות כזאת אין היהודי חושש ממנה, הוא אפילו רואה בה שלב מסויים בהגשמת יעודו עלי אדמות.

אכן מרובים היו גם המאבקים וההתנגשויות בין ישראל ורוח יוון המתפתחת בהשראתו... אותם ימים היו גם רבים מבני יהודה שהלכו שולל אחרי הפיתויים הנוצצים של רוח יוון, כאשר סונוורו מברק ההתעוררות הרוחנית של טבע האדם... גם המאבק המתחולל בימינו על ידי רוח יון המתעוררת נגד התעתועים, ההשפלה והשעבוד, מאבק שאחרים זוקפים אותו לזכותה של האמת אשר קיבלה האנושות מתורת ישראל, אם כי אין בו כמעט משום פגיעה בישראל, ובעצם יכולה היתה היהדות אפילו להפיק ממנו טובת הנאה, גורם לנו אף הוא כאב ומפח נפש. מתוך קלות דעת ושטחיות ניסו להחדיר ביהדות את הרעיון הגואל, המתיימר לכלול את היהדות זו היחידה במהותה, ואשר אין דומה לה, במסגרת אותם המושגים שהבריות רגילות לכנותם בשם "דת וכנסיה", כך שיש יהודים ולא יהודים החולמים והוזים על סולידריות בין היהדות ובין דתות וחברות אחרות. הללו סבורים, כי מחובת היהדות להילחם נגד כל מה שאלה האחרים נלחמים נגדו לטובת קיומם הם בעתיד... ואינם מבינים כי היהדות היא למעלה מכל ההתנגשויות והזעזועים של הכחות הנלחמים זה בזה...

שונה לחלוטין הוא היחס כלפי ישראל וקדשיו מצד רומי, אותה רומי אשר שמה כרוך בחורבן ירושלים. לא אומץ לבם של הרומיים גבר על זה של בני ישראל, היהודי רשאי להצביע בגאון על שואת חורבנו המדיני. משתאים ומשתוממים עמדו קיסרי רומי ולגיונותיהם למודי הנצחונות מול עוז גבורתם, תכסיסיהם בשדה הקרב, מסירות נפשם ואומץ לבם של הלוחמים היהודים, אשר לא יכלו לנצחם, אם כי פניהם לא היו לגאוות מלחמה. לא חרבה של רומי היא שהכניעה את יהודה, רוחה ומגמתה של המדיניות הרומית, אשר מאז ימי פומפיוס לכדה ברשתה את ראשי העם שנמשכו אליה אפילו מרצון, השקפותיהם ונטיותיהם של הרומיים, אשר דחקו יותר ויותר את רגלי רוח היהדות, ביחוד בחוגי "החברה הגבוהה" של יהודה, הן אשר חתרו תחת קדשי ישראל. הן הן שהמליכו עבדים רומיים על יהודה החפשית, והפכו את יהודה לשבויית רומי זמן רב לפני שלגיונותיה שילחו את אש החורבן בחומת יהודה.

אדם מישראל חייב לעמוד על טיבה של רוח רומית זו ולהכירה, באם רוצה הוא לקבל מושג ברור על אויבו המסוכן ביותר. אם בני יוון מצאו מאז ומתמיד קרקע מוצקה משלהם, שעליה יכלו להתפתח ולשגשג, הרי על ערסה של רומי היה חרות "על חרבך תחיה", אדמתם היתה החרב... בו בזמן שיוון לא אחזה בחרב אלא בימי שגשוגה ולצורך הגנתה, הרי שגשוגה של רומי ואף עצם קיומה, לא היו אלא פרי האלימות והאכזריות של החרב...

כך איפוא, בעצם מהותה, דוגלת רומי בחמרנות גלויה, בניגוד ליוון אשר לפי עצם מהותה היא פונה לקראת אידיאלים. כל מטרתם של הרומיים היתה להגדיל את הרכוש החומרי, בעוד שהכבוד והעוצמה לא היו אלא אמצעים בלבד. ערכם של כל המעשים והדברים נמדד בעיניהם לפי תועלתם החומרית. כל מה שהיה בו כדי לרומם ולטפח את הרוח האנושית שבאדם, לא היה לו ענין ומקום ברומי, אלא רק במדה שהיה בו כדי להועיל לקיומם ופיתוחם של הנכסים השפלים החומריים. 

על כן חדלה כל התחשבות בחוקי האנושיות והצדק. גבורת קרב וזריזות בניצול חולשתן של אומות אחרות, הפכו למדות תרומיות, וברומי עצמה התפתחו רק אותן מדות שנראו כמסוגלות להגביר את האחדות והכוח הפנימיים הדרושים למעמדה הרם והכביר של רומי. בד בבד עם האלימות והשאפתנות כלפי חוץ, תבעה מאזרחיה היא הסתפקות במועט, משמעת ומסירות, מסגרות צבאיות אלה קובעות את הערך המלחמתי אפילו של כנופיות שודדים.

גם הערכים הרוחניים ביותר, כגון הדת, המחשבה על האלוהות ויראת האלילים, בטלו ברומי עקב החישוב התועלתי של הכחות המדיניים. בעצם מהותה היתה רומי "אדוקה" מאד. כל זלזול באלילים וכל פגיעה בפולחן הדתי, היה בהם משום חטא מוות. ברם, הפולחן האלילי והכמורה לא היו אלא אמצעי ומכשיר בידי המדינה, הפולחן והכמרים היו נחוצים כדי לקדם את סדר המעמדות ולהשפיל את שכבות ההמון...

האמנות וההשכלה, המביאות את האדם לידי הכרת ערך חייו העצמיים והצדקתם, היו נרדפות בתקופתה המזהירה של רומי. ומשהגיעו השנים הרעות, כאשר פתחה רומי את שעריה בפני ערכי האמנות וההשכלה של האומות המשועבדות, ולאחר שהתעשרה מגזל העמים, הפכו האמנות וההשכלה בידי הרומיים הגסים והחומרניים רק לאמצעי לתענוגות. להיטות זו אחר תענוגות התפתחה להסתאבות בהמית במדה כזאת, עד כי השחתת המוסר הכחידה גם את הזיק האחרון של אנושיות טהורה, החבוי גם בתוך תוכו של האדם גס הרוח. התשוקה לתענוגות גדלה עד כדי כך שבכל העולם הרומי לא היה בנמצא דבר קדוש אשר לא הושפל למדריגת רכוש ותענוג...

מצד אחד מצצה רומי את דמה של יהודה באמצעות עושי דברה הממונים על ידה, ומצד שני החדירה את רוח השקפותיה בתוך ערי יהודה וגדוליה, שיקעה אותם בתוך בוץ התאוות, ויחד עם זה לימדה אותם לנצל את הדת, המקדש, הכהונה, השופטים, הארץ וכבוד השרים, רק בתור מכשירים ואמצעים לשלטון ולהתעצמות, וכן להשפלת כל קדוש וטהור, כל נעלה ואלוקי לדרגת אמצעי חליפין בשוק האנוכיות.

רוחה של רומי הרחיקה את הנשמה מקדשי ישראל, ולכן חרה אף ה' בישראל והסגיר את המקדש וכהניו, המלך וכסאו, בידי לגיונות רומי, ושכינתו הלכה בגלות יחד עם ישראל ששמרו אמונים לאלוקיהם...

אמנות ומדע, תרבות והשכלה, כל עוד הם נוצצים באורם שלהם ברוח היוונות, אף על פי שאין בהם אלא חושניות מקושטת, ואף על פי שיש בהם כדי להביא לידי טעות ורעיונות טירוף, בכל זאת אין הסכנה שבהם חסרת תקוה. עדיין נשאר בלב כלי קיבול למשהו נעלה ועדיין הרוח שואפת להכרת האמת. דרוש רק שקדשי ישראל יזהירו במלא זיוום וטהרם, ולעורר את הלב להכרה מחודשת, כי רק שם, ביהדות, ניתן למצוא את אצילותו האמיתית של האדם. ואילו הסכנה החמורה והמוחשית ביותר נשקפת לנו דוקא מאותה הערמומיות של החמרנות הרומית השיטתית, זו הלועגת לכל דבר טוב, אלוקי ואמיתי, לכל שאיפת אדם להתעלות, אך יחד עם זה היא נמנעת למראית עין מלפגוע בדת ובמקדש, בחינוך ובהשכלה, ואפילו רואה בהם במדה מסויימת דבר נחוץ והכרחי, כדי להבטיח את שמירת המטרות והנכסים החומריים. ומפני רוח זו עלינו להתיירא ולהזהר. מניחה היא למקדש להתקיים בצורתו החיצונית, אך מטפחת היא את היפוכו הגמור בתוך מוחותיהם של בני אדם... (במעגלי שנה ב עמוד כה)

רומי האלילית נפלה והתפוררה, אך רוחה ניצחה את מנצחיה ועד מהרה הפילה עול כפול על צווארם של העמים, שזה עתה השתחררו משלטונה. המשפט הרומי והכנסיה הרומית הכתיבו במשך מאות בשנים לעמי אירופה את הדוגמה הבלתי מעורערת שלפיה היו חייבים לקבוע את יחסיהם בינם לבין עצמם ובינם לבין האלוקים שבשמים. ועד היום שלטת רוח רומית זו בכל צורות החיים האזרחיים והפולחניים של עמי התרבות בעולם. והנה רוח עשו רומית זו רואה את עצמה כיורשתו של יעקב בברית אלקיו וברכתו, אשר את בניו גרשה ונגשה ורדפה ללא רחם, ובעזרת חוקיה וכנסייתה שללה מהם במשך מאות בשנים את כל זכויות האדם עלי אדמות, וכביכול גם את רחמי וחסדי שמים....

אך ואף גם זאת - אף על פי כן, אפילו בהיותו נדכא עד עפר ורגלי עשו רומסות את צוארו, יכול יעקב להביט בביטחה לתוך עיני עשו, ועד שהוא יכנע לו ויודה בנצחונו ועליונותו לגבי יעוד ישועת העולם, יכול הוא לשאול אותו: היכן הישע והשלום, היכן הטוב והאושר שהביא שלטונו לעולם? מהי מדת החופש והאחווה, ההארה וההאצלה, שהביאה כנסיתו לעולם?... (שם עמוד ריב)

העמק דבר:

וצים מיד כתים - עוד צעק על מלכות רומי, אף על גב שלא לחמו בתחלת מלכותם בשביל אמונה כי אם להרחיב מלכותם, מכל מקום כבשו שלא כדרך הכובשים, וענו אשור - יענו כל אומה מצלחת שמכונה בשם אשור, וענו עבר - עדת ישראל שנקראים עברים, ורומי לא החשיבה אותם בשם ישראל כי אם כאומת עברים. (במדבר כד כה)

מכתב מאליהו:

כשהתפשטה והתגברה מדת הגאוה בעם ישראל, עד כי נתמלאה סאתם, חרב הבית ונמסרו לידי מלכות הרביעית (אדום, רומי, זרע עמלק) אשר מדתם גאוה וכפירה בנוסח "כחי ועוצם ידי", ו"אני ואפסי עוד". הרומאים באו בחוזק יד, ולא העמידו רוחניות, אף לא טמאה, נגד רוחניות של קדושה, שכן לא היתה להם תרבות מקורית משלהם, כידוע, אך הם העמידו גשמיות מול רוחניות. הם טיפחו את רוח הנצחון של הגבורה הגשמית, כאילו שבכוחם לרתום את כל העולם לצרכי הנאתם ותועלתם ולביצור שלטונם. במדה שגדלה הצלחתם, כן גדלה גאותם, ובאו לידי כפירה וחוצפה כלפי שמיא, וכך הורונו חז"ל, שבסופה של מלכות רביעית, "בעקבות דמשיחא חוצפא יסגא" (סוטה מ"ט), כח החוצפה ילך ויגדל. המכיר את האמת, אך מחמת גאותו אינו חפץ להכנע לה, מתחצף הוא ופועל במרד ובעזות כנגד האמת, כדי להתגבר על תביעת מצפונו. מדה זו של גאוה וחוצפה כלפי שמיא, היא מדת עמלק, כמבואר בזוהר הקדוש, "דאיקרי כלב, ודא חציפא מכולהו. אתם אמרתם היש ה' בקרבנו אם אין, הריני מוסר אתכם לכלב, מיד ויבא עמלק". כדי לעמוד בנסיון זה של טומאת הגאוה והחוצפה, הוכנס עם ישראל, מדה כנגד מדה, לגלות זו, ההולכת ונמשכת מאז חורבן הבית עד ימינו אנו...

מאז חורבן הבית, גדל והולך כח הגאוה של המלכות הרביעית. בגלות זו ההסתר והחושך, שבאו בעטיו של חטא אדם הראשון, הולכים וגדלים, ההשקפות החומרניות מתגברות ומאפילות על הרוחניות. מדי דור בדור מתפתח המדע, מתרבות האפשרויות לניצול עולם הזה לתועלת האדם, וכתוצאה מכך מתרבה גאות האדם, כאילו הכל בידו ניתן, ולא יבצר ממנו כל דבר. השקפות אפיקרסיות על עליונות כח האדם הולכות ומציפות את כל העולם כלו, עד כדי יציאה בריש גלי במלחמה כנגד האמונה והמאמינים בה' ובתורתו. זהו עיקר תוכן הגלות של המלכות הרביעית, ולכן עלינו לדעת שהוא הנסיון שבו צריכים ישראל לעמוד בגלות זו... (חלק ג עמוד רטז)