(ראה גם: ארץ ישראל-כבוש, יהושע, יריחו)
וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר לכו ראו את הארץ ואת יריחו, וילכו ויבאו בית אשה זונה ושמה רחב וישכבו שמה... ותקח האשה שני האנשים ותצפנו, ותאמר כן באו אלי האנשים ולא ידעתי מאין המה. ויהי השער לסגור בחשך והאנשים יצאו לא ידעתי אנה הלכו האנשים, רדפו מהר אחריהם כי תשיגום. והיא העלתם הגגה, ותטמנם בפשתי העץ הערוכות לה על הגג... ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ, וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם... ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם, כי ה' אלקיכם הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. ועתה השבעו נא לי בה' כי עשיתי עמכם חסד, ועשיתם גם אתם עם בית אבי חסד ונתתם לי אות אמת. והחייתם את אבי ואת אמי ואת אחי ואת אחיותי ואת כל אשר להם והצלתם את נפשותינו ממות... ותאמר להם ההרה לכו פן יפגעו בכם הרודפים ונחבתם שמה שלשת ימים עד שוב הרודפים ואחר תלכו לדרככם... (יהושע ב א והלאה)
ולשנים האנשים המרגלים את הארץ אמר יהושע באו בית האשה הזונה, והוציאו משם את האשה ואת כל אשר לה כאשר נשבעתם לה. ויבאו הנערים המרגלים ויוציאו את רחב ואת אביה ואת אמה ואת אחיה ואת כל אשר לה ואת כל משפחותיה הוציאו, ויניחום מחוץ למחנה ישראל. (שם ו כב)
שבשעה שנקרע ים סוף נשמע מסוף העולם ועד סופו, שנאמר ויהי כשמוע כל מלכי האמורי, וכן אמרה רחב הזונה לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם מצרים וגו'. אמרו רחב הזונה בת עשר שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר זנתה, לסוף נ' שנה נתגירה והיא אומרת רבונו של עולם בשלשה דברים חטאתי, נדה חלה הדלקה, בשלשה דברים מחול לי, בחבל, בחלון בחומה, שנאמר ותורידם בחבל בעד החלון כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת. (יתרו פרשה א)
והלא דברים קל וחומר, ומה אילו דקירבו את עצמם כך קירבם המקום, ישראל שעושים את התורה על אחת כמה וכמה. וכן אתה מוצא ברחב הזונה מהו אומר, ומשפחת בית עבודת הבוץ לבית אשבוע, עבודת הבוץ שהטמינה את המרגלים, לבית אשבוע שנשבעו לה המרגלים, ר' אליעזר אומר זו רחב הזונה שהיתה עסוקה באכסנאים, שמנה כהנים ושמונה נביאים עמדו מרחב הזונה, ואלו הם ירמיהו חלקיהו ושריה ומחסיה וברוך ונרייה וחנמאל ושלום. ר' יהודה אומר אף חולדה הנביאה הייתה מבני בניה של רחב הזונה, שנאמר וילך חלקיהו הכהן ואחיקם בן עכבור ושפן ועשייה, ואומר הנה אנחנו באים בארץ את תקות חוט השני הזה תקשרי, והרי דברים קל וחומר ומה מי שהיתה מעם שנאמר בו לא תחיה כל נשמה על שקירבה עצמה כך קירבה המקום, ישראל שעושים את התורה על אחת כמה וכמה. (בהעלותך עח)
אמר ר' יצחק כל האומר רחב רחב מיד נקרי, א"ל רב נחמן אנא אמינא ולא איכפת לי, א"ל כי קאמינא ביודעה ובמכירה (ובמזכיר את שמה). (תענית ה ב)
איתיביה רב עינא סבא לרב נחמן שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה, ואלו הן נריה ברוך ושריה מחסיה ירמיה חלקיה חנמאל ושלום, רבי יהודה אומר אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה, כתיב הכא בן תקוה וכתיב התם את תקות חוט השני, אמר ליה עינא סבא, ואמרי לה פתיא אוכמא מיני ומינך תסתיים שמעתא, דאיגיירא ונסבה יהושע... תנו רבנן ארבע נשים יפיפיות היו בעולם, שרה (אביגיל רחב) ואסתר... תנו רבנן רחב בשמה זינתה... (מגילה יד ב)
...ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף, מאי שנא התם דאמר ליה ולא היה בם עוד רוח, ומאי שנא הכא דקאמר ולא קמה עוד רוח באיש, דאפילו אקשויי נמי לא אקשו (אבר לתשמיש), ומנא ידעה, דאמר מר אין לך כל שר ונגיד שלא בא על רחב הזונה. אמרו בת י' שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וזנתה כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר, אחר נ' שנה נתגיירה, אמרה יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים. (זבחים קטז א)
רבי יהושע בן לוי אמר לקירה של רחב נשא עיניו, כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת, אמר לפניו רבון העולמים, רחב שתי נפשות הצילה ראה כמה נפשות הצלת לה, הדא הוא דכתיב ויבואו הנערים המרגלים ויוציאו את רחב ואת בית אביה ואת אמה ואת אחיה ואת כל אשר לה ואת כל משפחותיה הוציאו ויניחום מחוץ למחנה ישראל. תני רבי שמעון בן יוחי אפילו היה במשפחותיה מאתים אנשים והלכו ונדבקו במאתים משפחות כולן היו ניצלין בזכותה, אבותי שקרבו לך כל הגרים הללו על אחת כמה וכמה שתתן לי את נפשי. (סנהדרין נא ב)
בא וראה יתרו קירבו הקב"ה אבל לא בחרו, רחב הזונה קרבה אבל לא בחרה... (במדבר ג ב)
כשם שמצינו ברחב הזונה על שהכניסה את המרגלים לביתה ומלטה אותם העלה עליה הקב"ה כאילו עמו עשתה ונתן לה שכרה, וכן הוא אומר (יהושע ב') ותקח האשה את שני האנשים ותצפנם אין כתיב כאן אלא ותצפנו, ומה שכר נטלה שנשאו מבנותיה לכהונה וילדו בנים שהיו עומדים ומשמשים על גבי המזבח והיו נכנסין למקדש ומברכין את ישראל בשם המפורש, ואלו הן ברוך בן נריה, ושריה בן מחסיה, וירמיה בן חלקיה, וחנמאל בן שלום... (שם ח י)
ר' סימון בשם רשב"ל ור' חמא אבוי דר' יהושע בש"ר לא ניתן דברי הימים אלא להדרש... ומשפחות בית עבדת הבוץ זו רחב הזונה שהטמינה המרגלים בבוץ, הדא הוא דכתיב (יהושע ב') ותטמנם בפשתי העץ. א"ר יהודה בר' סימון בבוסמין היתה עסקה, לבית אשבע שנשבעו לה המרגלים, שנאמר (שם) ועתה השבעו נא לי בה', ויוקים שקיימו לה השבועה, הדא הוא דכתוב (שם ו') ויבואו הנערים המרגלים וגו', ומה תלמוד לומר ואת כל משפחותיה הוציאו תני רשב"י שאפילו היתה משפחתה ר' אנשים והלכו ונדבקו בר' משפחות אחרות כולן ניצולו בזכותה, ואת כל משפחתה לא נאמר אלא ואת כל משפחותיה. ואנשי כזבא, שכזבה במלך יריחו שנאמר (שם ב') ותאמר כן באו אלי האנשים וגו', ויואש שנתייאשה מן החיים, ושרף שתקנה עצמה לשפורין, אשר בעלו למואב שבאתה ונדבקה בישראל ועלו מעשיה לאביה שבשמים, וישבי לחם שנדבקה בישראל שקבלו את התורה שכתוב בה (משלי ט') לכו לחמו בלחמי. והדברים עתיקים, ר' איבו ור"י בר"ס אומרים דברים הללו סתומין כאן ומפורשין במקום אחר, המה היוצרים אלו המרגלים, הדא הוא דכתיב (יהושע ב') וישלח יהושע בן נון מן השטים...
ותאמר להם ההרה לכו, ויש אומרים ששרתה עליה רוח הקדש עד שלא נכנסו ישראל לארץ, וכי מהיכן היתה יודעת שחוזרין לג' ימים, מיכן ששרתה עליה רוח הקדש. עם המלך במלאכתו ישבו שם, מכאן אמרו עשרה כהנים נביאים עמדו מרחב הזונה, ירמיה חלקיה שריה מחסיה חנמאל שלום ברוך נריה יחזקאל בוזי, ויש אומרים אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה. (רות ב א)
ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר הקב"ה לרחב את אמרת (יהושע ב') כי ה' אלקיכם הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, על הארץ מתחת ניחא, שמא בשמים ממעל, את אמרת מה דלא חמין עיניך, חייך שבנך עומד ורואה מה שלא ראו הנביאים, הדא הוא דכתיב (יחזקאל א') נפתחו השמים ואראה מראות אלקים. (פרשה ט)
אבל רחב הזונה נתקבלה בתשובה, ראב"י אומר למה נקרא שמה רחב, משום שהיא נעשית רחבה בזכיות וזכתה שיצאו ממנה שבעה מלכים ושמונה נביאים... (פרק כב)
ויבואו הנערים המרגלים ויוציאו את רחב וגו' ואת כל משפחותיה, מלא, תני ר' שמעון בן יוחאי אפילו היו במשפחותיה מאתים אנשים והלכו ונדבקו במאתים משפחות כולם ניצלו בזכותה. (מדרש חסרות ויתרות יהושע)
ואם לא תורישו, אמר הקב"ה לישראל אני אמרתי כי החרם תחרימם, ואתם לא עשיתם כן אלא ואת רחב הזונה וגו' החיה וגו', הרי ירמיה בא מבניה ועושה לכם דברים שלשכים בעיניכם ושלצנינים בצדיכם, לפיכך צריך הכתוב לומר דברי ירמיהו בן חלקיהו. (במדבר פרק לג, תשפז)
ועתה השבעו לי באלקים, כתיב ולא היית כזונה לקלס וגו', אמר רבי שמעון את מוצא כל מה שכתב בישראל לגנאי כתב ברחב לשבח, ברחב כתיב השבעו לי באלקים, ובישראל כתיב אכן לשקר נשבעו, ברחב כתיב והחייתם את אבי ואת אמי, ובישראל כתיב אב ואם הקלו בך, ברחב כתיב והיא העלתם הגגה, ובישראל כתיב ואת המשתחוים על הגגות, ברחב כתיב ותטמנם בפשתי העץ, ובישראל כתיב על ראשי ההרים יזבחו, ברחב כתיב ונתתם לי אות אמת, ובישראל כתיב ואמת לא ידברו. (יהושע פרק ב, יא)
לא תירא לביתה משלג זו רחב הזונה כשבאו ישראל להחריב יריחו לא נתיראה מפני שנתנו לה סימן את תקות חוט השני. (משלי פרק לא תתקסד)
וילכו ויבאו בית אשה זונה, ר' יהודה אומר ארבעה שמות שלגנאי היו לה, נקרא שמה רחב הזונה כשמה, דבר אחר רחב הזונה שהיתה מזנה עם בני המדינה מבפנים ועם הלסטים מבחוץ, שנאמר כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושב. דבר אחר רחב הזונה שהיתה מארץ כנען ולא היה בארץ כנען בני אדם רעים וקשים מהן. דבר אחר רחב הזונה שהיתה מאנשי יריחו, מאותן שכתוב בהן כלייה, שנאמר כי החרם תחרימם (דברים כ'), ועליה הוא אומר ומשפחות בית עבודת הבוץ (דהי"א ד') שהיתה עסוקה בבוץ, דבר אחר שהטמינה את המרגלים בבוץ, ר' אליעזר בן יעקב אומר שהיתה עסוקה בבי סינן... ומה אם מי שהיתה מגויי הארץ וממשפחות האדמה על שעשת מאהבה נתן לה המקום מאהבה, על אחת כמה וכמה אילו היתה מישראל. (בהעלותך י כט)
כל אחד מישראל יש לו מקום במרכבה.... רחב נתגלגלה בחבר הקני, ואחר כך נתגלגלה בחנה, וזה סוד אשה קשת רוח אנכי שהיא היתה זונה מצד רוח הקשה והטומאה, ועלי הוא גלגול יעל אשת חבר הקני... והנה רחב נמשכת מסוד קין וכן בעלה חבר הקני, ולזה שאלה ונתתם לי אות אמת, שהוא סוד וישם ה' לקין או"ת, זה הוא"ו משם וכו'. (בראשית)
ושבית שביו לרבות כנענים שבחוצה לארץ שאם חוזרים בתשובה מקבלים אותם. תימה היאך קבלו רחב שהרי היא היתה מכנענים שבתוכה, כדאיתא בספרי פרשת בהעלותך, ומה שהיתה מעם שנאמר לא תחיה כל נשמה, וארחב קאי, ואמרינן נמי במסכת מגלה שנתגיירה ונסבה יהושע, והכא משמע דכנענים שבתוכה לדברי הכל שאין מקבלים אותם, ושמא על הדבור הא' קודם שהתחילו המלחמה היו מקבלים... ויש לומר דאותם שהיו רוצים להשלים קודם שהתחיל במלחמה ראשונה ואף רחב קבלה עליה קודם שהתחילו במלחמה, ולא נחלקו ר' יהודה ור' שמעון אלא באותם כנענים שחוץ לגבול אם מקבלין אותן לאחר מיכן... (כי תצא)
אשה זונה - כמשמעה, או מוכרת מזון כמו שתרגם יונתן פונדקיתא, והאמת דעת יונתן זונה ממש, כי כן דרכו במקומות לתרגם זונה פונדקית, ודעתו לפי שהזונה כפונדקיתא שמפקרת עצמה לכל. (יהושע ב א)
ותורידם בחבל - כדי שלא ירגישו השכנים אם יצאו דרך שער ביתה אם תפתח אותו בעוד לילה אחרי אשר סגרו אותו, וזה היה כשכלתה לדבר עמהם או אחר שישנו מעט. ובחומה היא יושבת - אף על פי שהיה לה בית בחומה היה אפשר שהיה עיקר ישיבתה בתוך העיר, לפיכך אמר ובחומה היא יושבת. (שם שם טו)
זונה - תרגם יונתן פנדקיתא, מרוב המעתעסקים עמה בבית יתחייב שתהיה זונה, כי אחד יכבשה, ורוב הנשים הבאות באומנות זו היו זונות, והמרגלים חטאו בזה, ולכך הרגישו בהם מיד. (יהושע ב א)
ותצפנו - אחשוב ששער ביתה היה סגור, ושליחי המלך צעקו בחוץ, והטמינה אותם מהר כל אחד לבדו שיהיה אחד לפליטה, והלכה לפתוח. (שם שם ד)
ידעתי - אמרה ג' דברים, שהיא יודעת כי נתן ה' להם את הארץ, ב', מלך יריחו ושריו מפחדים ולכן השתדל לתפסם, ג', גם יושבי הארץ נמוגו כי יודעים שיחרימום ולא יכבשום למס, והראיות לכך קריעת ים סוף, נצחון סיחון ועוג והחרמת עמם. (שם שם ט)
ואת כל משפחותיה - יותר ממה שהבטיחו, ונראה שרשמו לעצמם מקודם הבית ועלו אליו עם היות הבית פרוץ בלי חומה. (שם ו כג)
ותטמנם - הוסיפה להטמינם במקום יותר נסתר, בפשתי העץ - בפשתים שהם עדיין בתוך העץ, והם הקנים של פשתן, הערוכות - בכדי שלא ירגישו שיש מי טמון שם. (יהושע ב ו)
רחב - המפורסמת לה גלוים סודות גדולי הארץ. (יהושע ב א)
ידעתי - ידעה שיקבלו הארץ כי האימה תמידית מציור רוממות העצם ועזוזו, וגם נמוגו - מיראת הרע שישיגם על ידם. (שם שם ט)
ועתה - כי אחר שיעברו הירדן לא יחיו נשמה, ועתה יכלו לקבל עוד גרים. השבעו לי - שהנשבע על דעת חברו אין לו התרה. בה' - שבועה חמורה, כי עשיתי - והנשבע על דעת חברו שעשה לו טובה אין לו התרה. (שם שם יב)
והחייתם - שלא יהרגום. והצלתם את נפשותינו - לבל יהרגו על ידי אחרים, ורומזת שיצילו נפשותיהם ממות רוחני. (שם שם יג)
עוד יותר דברנו, מה זאת להבין ענין בהכרה שלמה. הנה כל האומות שמעו מה ששמעה היא, "כי הוביש ה' את מי ים סוף" וכו' וכו', כמבואר שם, וגם מלך יריחו שמע לן, ולמה רדף אחרי המרגלים, אם אפילו יתפשם, הלא אין מעצור לה' להושיע, אלא ודאי שהיא התבוננה בזה בדעת צלולה, ופוק חזי מה עלתה לה מההרגש הזה, שנתגירה ונסבה השני ממשה רבינו ע"ה, הוא יהושע, ולא עוד אלא שזכתה ויצאו ממנה שמונה נביאים והם כהנים, ולא עוד אלא שגם חולדה הנביאה יצאה ממנה. להשתומם מה זה הרגש טוב מביא לאדם, גמלה חסד עם שלוחי רבים, וזכתה להנשא לאיש נושא הרבים, וגם בשביל חסד שעשתה עם הרבים זכתה לבנים נביאים... (חלק א ז)
אלו לא זכתה רק להשיג בעל חכם גדול, אשר זכה לשם כל כך בכל העולם, והעמיד חמה יום תמים, הנשמע כזאת שכר גדול כזה. ומכל שכן איש אשר הקב"ה צוה למשה רבינו ע"ה למסור לו התורה, ולתת גדולתו ליהושע ולא לבניו של משה רבינו ע"ה, והכניס את ישראל לארץ הנבחרת, וכבש ל"א מלכים, הנשמע כזאת כי זונה מ' שנה תזכה לכל הגדולה ההיא, היאומן כי יסופר, נוראות נשתוממתי.
ולא די זאת אלא זכתה ח' נביאים להעמיד בישראל, וחולדה הנביאה, הנשמע כזאת? והכל למה, בשביל שהכירה אמונה בלב שלם, וידעה בדעת שלמה, כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. ראה מה זכתה בשביל זאת, ומה יכול להיות יותר, וכל ימי זנותה נהפכו הכל לזכותה, גדולים בעלי תשובה וכו'...
אולי היה זה כי היא סכנה בעצמה במלך יריחו להטעותו, ואולי יודע לו, ולא חששה לזה, רק למען הצל שלוחי עם ה' ישראל, לכן זכתה לכל הכבוד, ומזה נוכל להבין כמה גדול שכר הדואג בשביל כלל ישראל, ומיצר בצרתם ושמח בשמחתם, ובפרט המבואר במאמר "עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו וכל העולם כולו לכף זכות"... (שם ח)
לעומת זה רואים אנו ברחב הזונה, שלבד מה שהכניסה עצמה בסכנה גדולה בהצפינה את המרגלים, כי לו לא היו מאמינים לה ומחפשים, הלא היה אחת דתה להמית, אלא שהיתה כל כך בטוחה בנצחון של ישראל כאילו היה זה דבר שנתהוה כבר. וכל זה בא לה מזה ששמעה אודות קריעת ים סוף ומלחמת סיחון ועוג. וזה הספיק לה כבר בכדי שלא לנטות אפילו במשהו מהדרך הישר, שהכל היה כל כך ברור אצלה כשמש בצהרים, ששוב אין להסתפק בזה כלל.
ויש לנו כאן מחזה מול מחזה, מצד אחד המרגלים, המסולתין שבישראל, עדי ראיה של כל האותות והמופתים והגילויים שביציאת מצרים, ואף על פי כן מה"בא לטמא" שתבעם הכתוב לפי מדרגתם הרמה נכשלו וטעו. ולעומת זה רחב הזונה והטמאה, גויה פשוטה, לא ראתה ולא ידעה כלום, ואף על פי כן מה"בא לטהר" שלה, מה"כי שמענו" הגיעה לאמונה כל כך חזקה עד כגון מעשה זה... (דעת תורה דברים עמוד צ)
והיה אשר תותירו מהם וגו', הנה אמרו רז"ל אין והיה אלא לשון שמחה... אבל יובן זה עם פתיחת הפסיקתא על הפטרת דברי ירמיה עם פסוק זה ואמר שמפני שישראל הותירו משבעה אומות את רחב הזונה על ידי זה נולד ממנה ירמיה שדברי נבואתו היה לשכים בעיניהם וכו', כי אלו הז' אומות אשר נצטוו עליהם לא תחיה כל נשמה, הוא מפני שהם השרש של שבעה מדות של ההיפך, ועל ידי שהותירו ישראל את רחב הזונה, כדי להכניס גם מבחינת שבעה אומות ההיפך להקדושה, על ידי זה ילדה רחב שבעה נביאים ומהם היה ירמיה שדברי נביאותו היה תמיד על חורבן הבית שינתן ביד מלך בבל, ודבר זה לישראל לשכים בעיניהם, כי השליכו את ירמיה לבור מפני שנבואתו היתה קשה להם... וכמו כן אם היו ישראל שומעים לדברי ירמיה כמאמר הפסוק "אליו תשמעון" לא היתה הגלות בישראל. אמנם זה היה דייקא סיבה מנורא עלילה שלא ישמעו ישראל אליו, ועל ידי זה יצטרפו ויתלבנו בגלות... (מסעי ה)