רחבעם

 

וילך רחבעם שכם, כי שכם בא כל ישראל להמליך אתו... אביך הקשה את עלנו, ואתה עתה הקל מעבודת אביך הקשה ומעלו הכבד אשר נתן עלינו ונעבדך. ויאמר אליהם לכו עוד שלשה ימים ושובו אלי, וילכו העם. ויועץ המלך רחבעם את הזקנים אשר היו עומדים את פני שלמה אביו בהיותו חי לאמר, איך אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר... ויעזב את עצת הזקנים אשר יעצוהו, ויועץ את הילדים אשר גדלו אתו אשר העומדים לפניו... וידברו אליו הילדים אשר גדלו אתו לאמר כה תאמר לעם הזה אשר דברו אליך לאמר אביך הכביד את עלנו ואתה הקל מעלינו כה תדבר אליהם קטני עבה ממתני אבי. ועתה אבי העמיס עליכם על כבד ואני אוסיף על עלכם, אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים... ויען המלך את העם קשה, ויעזב את עצת הזקנים אשר יעצוהו... וירא כל ישראל כי לא שמע המלך אלהם וישיבו העם את המלך דבר לאמר מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאהליך ישראל, עתה ראה ביתך דוד, וילך ישראל לאהליו. וישלח המלך רחבעם את אדורם אשר על המס וירגמו כל ישראל בו אבן וימות, והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים... (מלכים א יב א והלאה)

ויהי דבר האלקים אל שמעיה איש האלקים לאמר. אמור אל רחבעם בן שלמה מלך יהודה ואל כל בית יהודה ובנימין ויתר העם לאמר. כה אמר ה' לא תעלו ולא תלחמון עם אחיכם בני ישראל שובו איש לביתו כי מאתי נהיה הדבר הזה, וישמעו את דבר ה' וישובו ללכת כדבר ה'. (שם שם כב)

ורחבעם בן שלמה מלך ביהודה, בן ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלים העיר אשר בחר ה' לשום את שמו שם מכל שבטי ישראל, ושם אמו נעמה העמונית... ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים. ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך ואת הכל לקח, ויקח את כל מגיני הזהב אשר עשה שלמה... ומלחמה היתה בין רחבעם ובין ירבעם כל הימים. (שם יד כא והלאה)

וישב רחבעם בירושלים ויבן ערים למצור ביהודה. ויבן את בית לחם ואת עטים ואת תקוע... ויחזק את המדורות, ויתן בהם נגידים ואוצרות מאכל ושמן ויין. ובכל עיר ועיר צינות ורמחים ויחזקם להרבה מאד, ויהי לו יהודה ובנימין. והכהנים והלוים אשר בכל ישראל, התיצבו עליו מכל גבולם... ויקח לו רחבעם אשה את מחלת בן ירימות בן דויד, אביחיל בת אליאב בן ישי... ואחריה לקח את מעכה בת אבשלום ותלד לו את אביה ואת עתי ואת זיזא ואת שלומית. ויאהב רחבעם את מעכה בת אבשלום מכל נשיו ופילגשיו, כי נשים שמונה עשרה נשא ופילגשים ששים, ויולד עשרים ושמונה בנים וששים בנות. (דבהי"ב יא ה והלאה)

ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורה ה', וכל ישראל עמו. ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים, כי מעלו בה'. באלף ומאתים רכב וששים אלף פרשים ואין מספר לעם אשר באו עמו ממצרים לובים סוכיים וכושים. וילכד את ערי המצורות אשר ליהודה, ויבא עד ירושלים. ושמעיה הנביא בא אל רחבעם ושרי יהודה אשר נאספו על ירושלים מפני שישק, ויאמר להם כה אמר ה' אתם עזבתם אתי ואף אני עזבתי אתכם ביד שישק. ויכנעו שרי ישראל והמלך, ויאמרו צדיק ה'. ובראות ה' כי נכנעו היה דבר ה' אל שמעיה לאמר נכנעו לא אשחיתם, ונתתי להם כמעט לפליטה ולא תתך חמתי בירושלים ביד שישק... (שם יב א והלאה)

תלמוד בבלי:

פתחת למוסרי, אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם שני מוסרות שהיו עלי פתחתם, רות המואביה ונעמה העמונית. דרש רבא מאי דכתיב רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו, אלי לא נאמר אלא אלינו, מלמד שהיה רחבעם יושב בחיקו של דוד, אמר לו עלי ועליך נאמרו שתי מקראות הללו. (יבמות עז א)

תניא ר"ש בן אלעזר אומר אם יאמרו לך ילדים בנה וזקנים סתור שמע לזקנים ואל תשמע לילדים, שבנין ילדים סתירה וסתירת זקנים בנין, וסימן לדבר רחבעם בן שלמה. (נדרים מ א)

אמר רב יהודה אמר רב כל קללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד... זב מרחבעם דכתיב והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים, וכתיב וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא... (סנהדרין מח ב)

סדר עולם:

...כי בן מ"א שנה רחבעם במלכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלים, הוי כמה ראהו דוד, שנה אחת, ועשה את התורה הוא ובניו שנים שלש, וברביעית מרדו במקום, שנאמר (דהי"ב י"ב) ויהי כהכין מלכות רחבעם ובחזקתו עזב את ה' וגו'... (פרק טז)

ילקוט שמעוני:

...לפי שאין השונא בא אלא על רפיון ידים מן התורה, שנאמר ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת ה' וכל ישראל עמו, ומה הוא עונשו של דבר, ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים וגו'. (שמות פרק יז, רסג)

תרגום יונתן:

ראיתי את כל החיים - דאזלין בטפשיהון לסרבא על רחבעם ברי ומפלגין ליה ית מלכותא... גם האחרונים לא ישמחו בו - ובטפשותיה אזל ואתיעט עם עולמיא... (קהלת ד טו)

רד"ק:

ושם אמו נעמה העמונית - להודיע שהלך אחר מעשה אמו ועבד ע"ג אחר ג' שנים כבדברי הימים. (מלכים א יד כא)

אברבנאל:

עוד שלשה ימים - זו היתה שגיאה, שבזה נתן להם זמן להתיעץ ולהתקבץ, ונעשה ספק בהמלכתו, וכל זה סבה מה' וכן שלא הלך בעצת יועצי אביו שהיה חכם ממנו. (מלכים א יב ו)

ויעזב - לא הזכיר עצת הזקנים לפני הילדים כפי שצריך, כי לא ישרה בעיניו. (שם שם ח)

אבי העמיס - במקום לומר אבי כבד ה' מהונו, והועיל לכם כאב ומלא ארצכם כסף וזהב והכל במשפט וכדין המלוכה, ובמקום זה הודה כאילו אביו הכביד מדאי ויסרם בשוטים כיסר בעל חוב, והלא בהכרח ימרוד העם על כך. (שם שם יא)

ולא שמע - בסכלותו לא רצה עוד לדבר עמם כלל, וזה קשה מכולם. (שם שם טו)

וישלח המלך - נתחרט ורצה לדבר אליהם רכות, ולא רצו לשמוע. התאמץ - בראותו שהקשר אמיץ. (שם שם יח)

בן ארבעים ואחת - ואם כן לא היה נער בנטותו אחר עצת הילדים ולא כאביו שהיה נער וזקן בחכמה במלכו. העיר אשר בחר ה' - והיה ראוי שהמקום יניעהו לעשות הישר בעיני ה', אך אמו נעמה העמונית - ונטה אחריה לעבוד ע"ז, ויהודה הלך אחריו. (שם יד כא)

רמ"ע מפאנו:

וכשם שגלתה נעמי לאסוף את רות, כך גלה שלמה לאסוף את נעמה (ראה ערכים נעמה ושלמה), ונעמי המקרבת היא נעם יו"ד שבשם, אמנם נעמה המתקרבת היא נעם ה"א אשר שם רחובות הנהר כנודע, לפיכך נקרא בנה רחבעם כי בקש הקב"ה לעשותו משיח וירבעם יהיה לו למשנה, שכנגדם במרום דוד עלאה ושר העולם... וכשצפה בו דוד ברוח הקדש אמר עליו ועל עצמו "רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו", שאסר עמון ומואב והתיר בנותיהם, ואמרו שהיה רחבעם בימיו מוטל בעריסה, ואין זאת לפי האגדה שזכרנו, אלא שבו ביום נולדה אמו, ואותה עריסה היא שנגלית לדוד ברוח הקדש ואמר שירה עליה... (מאמר אם כל חי חלק ג סימן י)

מלבי"ם:

להשיב את העם - היה מוחלט אצלו שלא יענה לבקשתם, ורק שאל באיזה אופן יגיד להם. (מלכים א יב ו)

אשר גדלו אתו - שלא יעיזו לומר לו שישפיל את עצמו. העומדים לפניו - כשרים, ואם מלכותו מוגבלת תוגבל גם שררותם. (שם שם ח)

וישלח את אדורם - מראה שרוצה לקחת מהם המס ביד חזקה, ואז התמרמרו וסקלוהו והחליטו להקים להם מלך. (שם שם יח)