רחל

(ראה גם: אמהות, יעקב, יוסף)

 

עודנו מדבר עמם, ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא... וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך. ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא, ותרץ ותגד לאביה... וללבן שתי בנות, שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל. ועיני לאה רכות, ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה. (בראשית כט ט)

ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה, ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי... ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה, ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה... ותאמר רחל דנני אלקים וגם שמע בקולי ויתן לי בן, על כן קראה שמו דן. ותהר עוד ותלד בלהה שפחת רחל, בן שני ליעקב. ותאמר רחל נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי, ותקרא שמו נפתלי. (שם ל א)

וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אותם אל לאה אמו, ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך. ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני, ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך. (שם שם יד)

ויזכר אלקים את רחל, וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה. ותהר ותלד בן, ותאמר אסף אלקים את חרפתי. ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר. (שם שם כב)

ותען רחל ולאה ותאמרנה לו, העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו... (שם לא יד)

ולבן הלך לגזז את צאנו, ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה. (שם שם יט)

ורחל לקחה את התרפים ותשימם בכר הגמל ותשב עליהם, וימשש לבן את כל האהל ולא מצא. ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדני כי לא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי, ויחפש ולא מצא את התרפים. (שם שם לד)

ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה, ותלד רחל ותקש בלדתה. ויהי בהקשותה בלדתה, ותאמר לה המילדת אל תיראי כי גם זה לך בן. ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני, ואביו קרא לו בנימין. ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה היא בית לחם. ויצב יעקב מצבה על קבורתה, היא מצבת קבורת רחל עד היום. (שם לה טז)

כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו. כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם. (ירמיה לא יד)

זהר:

רחל הולידה שני צדיקים, וכן ראוי להיות, כי (רחל הוא סוד) שמטה, היושבת לעולם בין שני צדיקים, שכתוב צדיקים ירשו ארץ, והם צדיק למעלה (בז"א), וצדיק למטה (בנוקבא)... (ויצא קלג, ועיין שם עוד)

תא חזי, כך למדנו עולם התחתון, שהוא השכינה, היה ראוי שתתחבר עם יעקב, כמו שהיה ראוי אל משה, אלא שלא יכלה מטרם שהיו י"ב שבטים בבית להתקשר בהם, כיון שנשלמו י"ב אז נדחה רחל, והשכינה קבלה הבית בכל י"ב השבטים, ונעשה עקרת הבית, ואז נאמר מושיבי עקרת הבית ודאי. (שם רמח, ועיין שם עוד)

ורחל יראה שלא יתנו (התרפים) עצה להרע ליעקב, ומשום בזיון עבודה זרה, ונתנה אותם תחתיה עד שלא יכלו לדבר, כי כשמתקנים אותם לדבר מטאטאים ומרביצים לפניו, (דהיינו שצריכים לכבדם), ועתה מה כתוב, ותשב עליהם, (שבזתה אותם, וכיון שרחל בזתה אותם לא יכול לדבר)... (שם שעח)

תא חזי, לבן הלך ביום אחד, דרך שבעה ימים שהלך יעקב, כדי לעקור אותו מן העולם, א' משום שהלך ממנו, וא' על התרפים שגנבו ממנו. ואף על פי שרחל עשתה זה, כדי לעקור את אביה מע"ז, מכל מקום נענשה שלא גידלה את בנימין, ולא היתה עמו אפילו שעה אחת בעולם, משום הצער של אביה, ואף על פי שנתכוונה לטוב. (שם שפ)

בעוד שהיו הולכים, אמר לו ר' יוסי לר' אלעזר, הרי למדנו כשמתה רחל, מי שהיתה צריכה להתקן בי"ב שבטים לקחה את הבית, (דהיינו השכינה, ושואל), למה מתה רחל מיד, (כלומר מה זה תלוי במיתת רחל), אמר לו הוא כדי שתהיה השכינה מתעטרת כראוי, ותהיה אם הבנים שמחה... (וישלח קעג, ועיין שם עוד)

 

 

ותא חזי, אין המקטרג על האדם נמצא, אלא בשעת סכנה, ותא חזי, משום שיעקב איחר (לשלם) את נדרו שנדר לפני הקב"ה נתגבר הדין על יעקב, על ידי המקטרג, שתבע עליו דין בשעת סכנה, שרחל היתה בה, אמר לפני הקב"ה והרי יעקב נדר נדר ולא שילם, והרי הוא גדול מכל בעושר ובבנים ובכל מה שצריך, ולא שלם הנדר שנדר לפניך ולא קבלת עונש ממנו, מיד ותלד רחל ותקש בלדתה, כי נתקשה עליו הדין למעלה אצל מלאך המות.

ונענש יעקב בזה, מהו הטעם, משום שכתוב, ואם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך, ועל כן מתה רחל, ונעשה הדין על ידי המות. (שם קצא)

רבי יוסי אמר, כתוב קללת חנם לא תבא, ובארוהו, לו עם ו', (דהיינו כמו שהיה כתוב קללת חנם לו תבא להורות), שאם קללת צדיק הוא, אפילו שלא נתכוון (כלל לקלל), כיון שיצאה הקללה מפיו מקבל אותה היצר הרע, ומקטרג עמה בשעת הסכנה.

יעקב אמר עם אשר תמצא את אלקיך לא יחיה, ואף על פי שהוא לא ידע (שרחל גנבתם), קבל הדבר אותו השטן הנמצא תמיד אצל בני אדם... ועל שנים אלו נענשה רחל, א', משום שאחר לשלם את נדרו, ב', משום הקללה שהוציא מפיו.

ויהי בצאת נפשה, אמר ר' אבא וכי כיון שאמר ויהי בצאת נפשה, איני יודע שמתה, אלא שנצרך (לומר כי מתה, להורות שהנפש) לא חזרה יותר אל הגוף, ומתה רחל מיתת הגוף, (כי יציאת הנפש אינה מורה עדיין על מיתת הגוף), משום שיש בני אדם, שיצאה נשמתם וחזרה למקומה, אבל זו (רחל) יצאה נשמתה ולא חזרה למקומה, ומתה רחל.

ותקרא שמו בן אוני, על שם קשי הדין שנגזר עליה. ויעקב חזר וקשר אותו בימין, (דהיינו בחסדים) משום שצריכים לקשור את המערב (שהוא הנוקבא) בימין, ואף על פי שהוא בן אוני (של הנוקבא), שהוא צד הדין הקשה (שבה, מכל מקום) בן ימין הוא, כי (הנוקבא) נקשרה בימין, (ועל כן קרא אותו בנימין, כי קשר את רחל בימין שהוא חסדים).

והיא נקברה בדרך, כמו שבארוהו, כי זו (רחל), נתגלו מיתתה וקבורתה, (כי נקברה בדרך שהוא מקום גלוי), אבל לאה לא נתגלו מיתתה וקבורתה, ואף על פי שארבע האמהות יש להן סוד, וכבר בארוהו.

ויצב יעקב מצבה על קבורתה, אמר ר' יוסי מה הטעם (שאומר הכתוב עד היום הזה), שהוא משום שלא נתכסה מקום קבורתה עד אותו היום שעתיד הקב"ה להחיות המתים, כמו שנאמר עד היום, עד אותו היום ממש, (דהיינו יום תחיית המתים).

רבי יהודה אומר (עד היום מורה) עד היום שתחזיר השכינה מגלות את ישראל במקום ההוא (של קבורת רחל), כמש"א ויש תקוה לאחריתך וגו' והיא שבועה שנשבע לה הקב"ה לשכינה, ועתידים ישראל בעת שיחזרו מן הגלות, לעמוד על קבורת רחל ולבכות שם, כמו שהיא בכתה על גלות ישראל ועל זה כתוב בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וגו', וכתיב כי יש שכר לפעולתך, ובאותה שעה עתידה רחל, שהיא בדרך, לשמח עם ישראל ועם השכינה, ובארוהו החברים. (שם קצו)

ויקם וילך אל ארם נהרים, זה הוא מקום בארץ הקדושה שבכתה שם רחל כשנחרב בית המקדש, ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים, כדי לחזק את כחתיה על ידי גבורותיה כראוי, מטרם שבא להקים ולהחיות הגופים. (וישב נו, ועיין שם עוד)

רחל לא יצאה לדרכים מעולם, (להתפלל להנשא ליעקב כמו לאה), ומשום זה זכתה לאה להקבר עמו, ורחל נמצאת בפרשת דרכים, ונקברה שמה, וזה שאמר ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל, מהו עלי, עלי ודאי, כלומר בשבילי בארץ כנען בדרך, בשבילי מתה בדרך, משום שלא יצאה מעולם בשבילי (להתפלל) כמו אחותה... (ויחי ערב, ועיין שם עוד)

ושרץ היאור צפרדעים, ר' שמעון פתח ואמר, קול ברמה נשמע וגו' רחל מבכה על בניה וגו', תא חזי, מקרא זה בארוהו בכמה מקומות, ומקרא זה קשה, שאומר רחל מבכה על בניה, הלא בניה של רחל היו יוסף ובנימין ולא יותר, ולאה ששה השבטים היו שלה, למה בכתה רחל ולא לאה. 

אלא כך אמרו כתוב ועיני לאה רכות, ולמה היו רכות, משום שבכל יום יצאה לפרשת דרכים ושאלה על עשו והיו אומרים לה מעשיו של אותו רשע, ופחדה שלא תפול בגורלו, והיתה בוכה בכל יום עד שהתרככו עיניה.

והקב"ה אמר את בכית שתזכה לאותו צדיק יעקב, ולא תהיה בגורלו של אותו רשע, חייך, אחותך תקום בפרשת דרכים, ותבכה על גלות ישראל, ואת תהיי בפנים, דהיינו במערת המכפלה ולא תבכי עליהם, ורחל, היא תבכה על גלותם של ישראל.

אמנם מקרא זה הוא על מה שאמרנו, (כלומר שלפי פשוטו מתבאר כן כמו שאמרנו), אבל סוד הדבר הוא, כי רחל ולאה הן ב' עולמות, (שהנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א נקראת לאה, והנוקבא שמחזה ולמטה דז"א נקראת רחל). אחד הוא עולם שהתכסה, (דהיינו לאה, ואחד הוא עולם שהתגלה, (דהיינו רחל), ועל כן זו (לאה) נקברה ונסתרה בתוך המערה והתכסה, וזו (רחל), עומדת בפרשת דרכים, (שנקברה בדרך אפרת) בהתגלות, והכל כעין של מעלה, ומשום זה לא הביא את רחל במערה ולא במקום אחר, כי כתוב, בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה, ולא הביאה לעיר, כי ידע שמקומה הוא במקום גלוי.

תא חזי, כנסת ישראל (שהיא המלכות), נקראת רחל, וכש"א, וכרחל לפני גוזזיה נאלמה. ולמה היא נאלמה, משום שבעת ששולטים עמים אחרים, נפסק ממנה הקול (שהוא ז"א), והיא נאלמת.

וזה שכתוב, קול ברמה נשמע נהי בכי וגו', קול ברמה נשמע זהו ירושלים של מעלה, (דהיינו בינה), רחל מבכה על בניה, כל זמן שישראל הם בגלות היא מבכה עליהם, כי היא האם שלהם, מאנה להנחם על בניה, מהו הטעם משום כי איננו, כי אינם היה צריך לומר, (אלא) משום בעלה, (שהוא ז"א) הנקרא קול נסתלק ממנה ואינו מחובר עמה.

ותא חזי, לא פעם אחת היא בכתה על ישראל, אלא בכל שעה ושעה שהם בגלות ומשום זה (שהם פגמו בקול שנסתלק מרחל), הקב"ה סבב להם, למצרים, (קול להענישם), שכתב והיתה צעקה גדולה וגו', גם הכין להם קולות אחרים באלו הצפרדעים שהרימו קולם בתוך מעיהם, והיו נופלים בשוקים כמתים. (וארא קמו, ועיין שם עוד)

אלעזר בני יפה אתה אומר, כפי מה שלמדת, אבל חס ושלום אף על גב דרחל היתה עקרה באותו הזמן, יעקב היה חכם, ואם לא היה יודע יעקב שלאה היא אשתו לא היה קובר אותה במערת המכפלה, להתחבר עמו בחבור אחד, והיה קובר אותה מחוץ למערה, אבל את לאה הכניס לארץ ואת רחל שם לחוץ, מת יעקב נקבר בתוכה בחבור אחד (עם לאה). (שלח קלב)

בדרך זו היא קבורת רחל, שהיא עומדת בפרשת דרכים, ויבשר לה וינחם לה, ואינה רוצה לקבל תנחומים, זה שאמר מאנה להנחם על בניה, ובשביל שהלכו עמו קרי גלה אותם והשכינה (הנקראת שבע, שה"ס רחל) גלתה עמהם, (ועל כן נאמר שבע על חטאתיכם, שעל חטאתיכם נגלתה השכינה). (זהר חדש אחרי מט)

נשארה שם רחל, והרימה קול בכיה במרירות המרורים. אמר לה הקב"ה, רחל, מה את מבכה. אמרה לפניו, ולא אבכה, בני איפה הם, ומה חטאו לך, אמר לה (הקב"ה) העלו צרתי לפני, (דהיינו שעשו פסל), והכניסו אותה בביתי. מיד אמרה, וכי אני לא עשיתי יותר, שהכנסתי צרתי בביתי. 

שלמדנו בשעה שכתוב ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא, אמר לה, הזדווגי לי, אמרה לו כן, אבל יש לי אחות גדולה ממני, ואני יראה מאבי, שהוא רמאי, מיד ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא ברמאות. מיד נתן לה סימנים, (שתאמר לו אותם בעת הזווג כדי שלא יחליפנה בלאה אחותה). כיון שנכנסה לאה באותו הלילה, אמרה רחל, עתה תתבזה אחותי, (שיעקב יכירה על שלא תדע הסימנים), הלכה ומסרה לה הסימנים.

ועל כן אמרה לפני הקב"ה, ואני לא עשיתי יותר שהכנסתי בעצמי צרתי לביתי, ואתה שכתוב בך רחום וחנון ארך אפים היה לך לעבור על עונותיהם.

ובכל מה שאמר לה (הקב"ה) לא קבלה תנחומים, זה שאמר קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וגו' כי איננו, לא רצתה לקבל תנחומים, מהו הטעם, משום כי איננו, (שהקב"ה איננו) כימים הראשונים לשרות ביניהם, שהרי נסתלק למעלה. ומשום כי איננו בתוך הבנים לא קבלה תנחומים עד שנשבע לה הקב"ה, שכתוב, כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה. (שם איכה מ)

ספרי:

...ואין אפרתה אלא בית לחם, שנאמר ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם. רבי מאיר אומר בחלקו של בנה מתה, שנאמר ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וגו', ואין אפרתה אלא בית לחם, שנאמר ואתה בית לחם אפרתה, שומע אני בחלקו של יוסף זה בנה, שנאמר הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדה יער, במי שנמשל בחייתו יער, ואיזה זה בנימין, שנאמר בנימן זאב יטרף, זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו... (ברכה שנב)

תלמוד בבלי:

...אלא ר' יונתן רבך לא כך אמר, ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שקדמתה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב"ה לה... ומאי צניעות היתה בה ברחל, דכתיב ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא, וכי בן רבקה הוא, והלא בן אחות אביה הוא, אלא אמר לה מינסבת לי, אמרה ליה אין, מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה, אמר לה מאי רמאותיה, אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסבא לי מקמה, אמר לה אחיו אני ברמאות, א"ל ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא, אין, עם נבר תתבר ועם עקש תתפל. מסר לה סימנין, כי קא מעיילי לה ללאה סברה השתא מיכספא אחתאי, מסרתינהו ניהלה, והיינו דכתיב ויהי בבקר והנה היא לאה, מכלל דעד השתא לאו לאה היא, אלא מתוך סימנים שמסר לה יעקב לרחל ומסרתה ללאה לא הוה ידע לה עד ההיא שעתא. (בבא בתרא קכג א)

פרקי דר' אליעזר:

...למה גנבת את אלהי, את התרפים שלי שהייתי משתחוה להם, לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב, ולא עוד אלא להרחיקם מבית אביה, ויעקב לא ידע בכל אלה, ואמר כל מי שגנב את התרפים ימות בלא עתו, והיוצא וכו' כיוצא מפי המלאך, וילדה רחל ומתה שנאמר ויהי בצאת נפשה כי מתה. (פרק לו)

סדר עולם:

נמצאת רחל מתה בת ל"ז שנה ולאה לא עברה על מ"ד שנה, נמצאו רחל ולאה נשאו בנות כ"ב שהיו תאומות... (פרק ב)

מדרש רבה:

עודנו מדבר עמם ורחל באה, בא וראה כמה בין שכונות לשכונות, להלן ז' היו ובקשו הרועים להזדווג להם, הדא הוא דכתיב (שמות ב') ויבואו הרועים ויגרשום, ברם הכא אחת היתה ולא נגע בה בריה, על שם (תהלים ל"ד) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, לסובבים ליראיו. (בראשית ע י)

ויגד יעקב לרחל כי אחי וגו' וכי בן רבקה, אם לרמאות כי אחי אביה הוא, ואם לצדק וכי בן רבקה הוא, ותרץ ותגד לאביה, א"ר יוחנן לעולם אין האשה רגילה אלא לבית אמה, איתיביה, והא כתיב ותרץ ותגד לאביה, א"ל שמתה אמה ולמי היה לה להגיד אם לא לאביה. (שם שם יב)

וללבן שתי בנות, כשני קורות מפולשות מסוף העולם ועד סופו, זו העמידה אלופים וזו העמידה אלופים, זו העמידה מלכים וזו העמידה מלכים, מזו עמדו הורגי אריות ומזו עמדו הורגי אריות, מזו עמדו נביאים ומזו עמדו נביאים, מזו עמדו שופטים ומזו עמדו שופטים, מזו עמדו מכבשי ארצות ומזו עמדו מכבשי ארצות, מזו עמדו מחלקי ארצות ומזו עמדו מחלקי ארצות, קרבן בנה של זו דוחה שבת, וקרבן בנה של זו דוחה שבת, מלחמת בנה של זו דוחה שבת ומלחמת בנה של זו דוחה את השבת, לזו ניתן שתי לילות ולזו ניתן שתי לילות, לילו של פרעה ולילו של סנחריב ללאה, לילו של גדעון ולילו של מרדכי לרחל, (אסתר ו') בלילה ההוא נדדה שנת המלך. (שם שם יד)

...ושם הקטנה רחל, קטנה במתנותיה, יוסף לשעה, שאול לשעה, ושילה לשעה, (תהלים ע"ח) וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר... ורחל היתה יפת תואר, עיקר סימניה של רחל לא היתה אלא נאה ורחל היתה וגו'. (שם שם טו)

ורחל עקרה, א"ר יצחק רחל היתה עיקרו של בית, כמה שנאמר ורחל עקרה, עיקרה רחל. א"ר אבא בר כהנא רוב מסובין של לאה היו, לפיכך עושים רחל עיקר, ורחל עקרה, רחל היתה עיקרו של בית. תאני רשב"י לפי שכל הדברים תלוין ברחל לפיכך נקראו ישראל על שמה (ירמיה ל"א) רחל מבכה על בניה, ולא סוף דבר לשמה אלא לשם בנה, (עמוס ה') אולי יחנן ה' צב-אות שארית יוסף, ולא סוף דבר לשם בנה אלא לשם בן בנה, שנאמר (ירמיה ל"א) הבן יקיר לי אפרים. (שם עא ג)

ותרא רחל וגו' ותקנא רחל באחותה, א"ר יצחק כתיב (משלי כ"ג) אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום, ואת אמרת ותקנא רחל באחותה, אלא מלמד שקנאתה במעשיה הטובים, אמרה אילולא שהיא צדקת לא היתה יולדת. (שם שם ט)

ויחר אף יעקב ברחל, א"ל הקב"ה כך עונים את המעיקות, חייך שבניך עתידים לעמוד לפני בנה. ויאמר התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן, ממך מנע ממני לא מנע, אמרה לו כך עשה אביך לאמך, לא חגר מתניו כנגדה, א"ל אותו לא היה לו בנים אבל אני יש לי בנים, אמרה לו וזקנך לא היה לו בנים וחגר מתניו כנגד שרה, א"ל יכולה את לעשות כשם שעשת זקנתי, אמרה לו מה עשתה, אמר לה הכניסה צרתה לתוך ביתה, אמרה לו אם הדבר הזה מעכב הנה אמתי בלהה בא אליה ואבנה גם אנכי, מה זו נבנית על ידי צרתה אף זו נבנית על ידי צרתה. (שם שם י)

ותאמר רחל דנני אלקים, דנני וחייבני דנני וזכני, דנני וחייבני שנאמר ורחל עקרה, דנני וזכני שנאמר ויתן לי בן... נפתולי אלקים נפתלתי וגו', גופתי פתיתי תליתי אחותי עלי. א"ר יוחנן נינפה היה לי לעשות לפני אחותי, אילו שלחתי ואמרתי לו תן דעתך שהם מרמין בך לא היה פורש, אלא אמרתי אם אין אני כדאי שיבנה העולם ממני יבנה מאחותי... (שם שם יא)

תאני רבי שמעון לפי שזלזלה בצדיק לפיכך אינה נכנסת עמו בקבורה, הוא דהיא אמרה לה לכן ישכב עמך הלילה, א"ל עמך הוא דמיך עמי לית הוא דמיך. א"ר אלעזר זו הפסידה וזו הפסידה, זו נשתכרה וזו נשתכרה, לאה הפסידה דודאים ונשתכרה שני שבטים ובכורה, ורחל נשתכרה דודאים והפסידה שבטים ובכורה, רבי שמואל בר נחמן אמר זו הפסידה דודאים ונשתכרה שבטים וקבורת עמו, רחל נשתכרה דודאים והפסידה שבטים וקבורה. (שם עב ב)

ויזכור אלקים את רחל, (תהלים ק"ו) זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתך, א"ר אלעזר בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה... דבר אחר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ויזכור אלקים את רחל וישמע אליה, (תהלים נ"ה) פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי זה יעקב, מקרב לי שלא תקרב לי עצתו של רשע, שלא יאמר זו שילדה יטלנה עמו וזו שלא ילדה אל יטלנה עמו. דא"ר יודן בשם ר' אייבו בהרבה תפלות נפקדה רחל, שנאמר ויזכור אלקים את רחל, רחל בזכותה, את רחל בזכות אחותה, וישמע אליה אלקים בזכות יעקב ויפתח בזכות אמהות. (שם עג א)

ויזכר אלקים את רחל, מה זכירה זכר לה, שתיקתה לאחותה, בשעה שהיו נותנין לו את לאה היתה יודעת ושותקת, ויזכר אלקים את רחל, והדין נותן שהכניסה צרתה לביתה, ר' הונא ור' אחא בשם ר' סימון אמר דן יוסף ובנימין, בזכות דן נפקדה רחל, בזכות דן עמד יוסף ובנימין. (שם שם ב)

ותען רחל ולאה ותאמרנה לו, למה מתה רחל תחלה, ר' יודן ור' יוסי, ר' יודן אמר שדיברה בפני אחותה, א"ל ר' יוסי ראית מימיך אדם קורא ראובן ושמעון עונה אותו, והלא לרחל קרא ורחל ענתה אותו. על דעתיה דר"י ניחא, על דעתיה דר' יוסי לא מתה אלא מקללתו של זקן, שנאמר עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה, והיתה כשגגה שיוצאה מלפני השליט. ותגנב רחל וגו' ותמת רחל וגו'. (שם עד ג)

ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה, והיא לא נתכונה אלא לשם שמים, אמרה מה אנא מיזיל לי ונשבוק הדין סבא בקלקוליה, לפיכך הוצרך הכתוב לומר ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה. (שם שם ד)

ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל, למה באהל רחל ב' פעמים, שהיה מכיר שהיה משמשנית. ורחל לקחה את התרפים ותשימם בכר הגמל, בעביטא דגמלא, ותשב עליהם ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני וגו', א"ר יוחנן תרפים לא מצא קיתוניות מצא, נעשו תרפים קיתוניות (בגדים שדרך הנדה לשב עליהם לקבל הדם), שלא לבייש את רחל. (שם שם ו)

ותלד רחל ותקש בלדתה, שלשה הן שנתקשו בשעת לידתם ומתו כשהן חיות, ואלו הן רחל ואשת פנחס ומיכל בת שאול... (שם פב ח)

באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה, רבונו של עולם, גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא ז' שנים, וכשהשלימו אותן ז' שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאד, כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יכול אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי, וגמלתי חסד עמה ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקים רחמן מפני מה קנאת לעבודת אלילים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם. מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה, אמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן, הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה הנחם על בניה כי איננו, וכתיב (שם) כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו', וכתיב ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם. (איכה פתיחתא כד)

א"ר ברכיה רוב מסובין משל לאה לפיכך הוא עושה את רחל עיקר, א"ר אבא בר כהנא רחל היתה עיקרו שלו, שנאמר (בראשית כ"ט) ורחל עקרה, עיקרה. תני רשב"י לפי שאמרו דברים כנגד רחל לפיכך נקראו בנים לשמה, דכתיב (ירמיה ל"א) רחל מבכה על בניה, לא סוף דבר לשמה אלא אפילו לשם בנה, שנאמר (עמוס ה') אולי יחנן ה' וגו' שארית יוסף, ולא סוף דבר לשם בנה אלא אפילו לשם בן בנה, שנאמר הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים. (רות ז יב)

מדרש תנחומא:

אין לך נאה מן רחל, ובשביל נויה בקש יעקב לישא אותה, והיה משלח סבלונות ליתנם לרחל, ולבן נותנן ללאה והיתה רחל שותקת, א"ר שמעון בן גמליאל כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה, רחל תפשה בשתיקה עמדה זרעה בשתיקה, ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושתקה. בנימין בנה האבן שלו מן האפוד ישפה, יודע במכירת יוסף ושותק, וזהו ישפה, יש לו פה ושותק... (ויצא ו)

א"ר יהודה גדולה שתיקה שבזכות שתיקתה של רחל זכתה והעמידה שני שבטים בישראל, אפרים ומנשה יתר על השבטים, ולמה שתקה, אמר רשב"י אמרה אם משלחת אני ומודעת ליעקב שאבא נותן לאחותי מה שהוא משלח לי אינו נוטל אותי, ואבא אין משיאני לו ואני מתרחקת מן הגוף הצדיק הזה, אמר לה הקב"ה את שתקת, חייך בזכות אותה שתיקה זוכרך אני, שנאמר ויזכור אלקים את רחל. (שם)

דבר אחר עושה משפט לעשוקים זו רחל, שהיתה עשוקה, שהושיבה אביה באפריון והכניס את לאה וכיבה את הפנסין והוציא בידו את רחל, יש עושק גדול מזה, ומי עשה דינה, נותן לחם לרעבים, שהיתה רעבה מבנים, ה' מתיר אסורים, שנאמר ויזכור אלקים את רחל וגו'. למה נתעקרו האמהות, רבי הונא בשם רבי חייא בר אבא אמר כדי שיצאו השנים בלא שעבוד. (ויצא ז)

ורחל לקחה את התרפים, למה גנבה אותם, כדי שלא יהו אומרים ללבן שיעקב בורח עם נשיו ובניו וצאנו, וכי התרפים מדברים הם, כן דכתיב (זכריה י') כי התרפים דברו און... (שם יב)

מדרש תנחומא הקדום:

דבר אחר וירא ה' כי שנואה לאה אלא ורחל עקרה, היא היתה עיקר הבית, שלא נשתעבד יעקב אלא בשבילה, שנאמר ויעבוד יעקב ברחל, מנין שהיא היתה עיקרה של בית, שכן בניה של לאה מודים, בועז וכל סנהדרין שלו מבני יהודה היו, מבני בניה של לאה, ומה כתיב ויאמר כל העם אשר בשער והזקנים עדים, יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל, ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם (רות ד'), מכאן שרחל עיקר הבית, שנאמר ורחל עקרה. אמר ר' ברכיה הכהן ברבי, לא היה לה עיקר מיטרין, שנאמר ורחל עקרה, אף על פי כן היא ובניה עיקרו של עולם, שאין מעמיד ישראל בעולם אלא בניה של רחל. (ויצא טו)

נפתולי שלי היתה החופה, שבכל יום רביעי היתה מקושטה להכנס ונכנסה לאה, לפיכך נפתולי ונכנסה אחותי, עם אחותי וגם יכולתי... מהו ותהר ותלד, מקיש לידתה לעיבורה, מה עיבורה שלא בצער אף לידתה שלא בצער, ותאמר אסף אלקים את חרפתי, מהו אסף, אלא כיון שאין האשה יולדת חרפה מצויה בתוך ביתה, כיצד, שוברת כלי בתוך ביתה, במי יש לה לתלות, כיון שיולדת תולה בבנה, לכך אמרה אסף אלקים את חרפתי. (שם יט)

פסיקתא:

וכיון שבירכם ועשאם שבטים התחיל אומר על עסק רחל, אמר לו למה לא נכנסה לקבורה עמך, שהיה יוסף מיצר על הדבר מאד, התחיל אביו משיבו עליה, אני בבואי מפדן אין כתיב כאן, אלא ואני בבואי מפדן, מהו ואני, אמר לו חייך כשם שהיית מבקש שתכנס אמך לקבורה כך אני הייתי מבקש, הדא היא דכתב ואני. מתה עלי, מהו עלי, עלי הייתה טרחותה, דבר אחר עלי שחסרתיה שלא הייתה לי נחת רוח אלא היא, מתי עלי, שחסרתיה, אמר לו שמא מה שלא הכנסת אותה לקבורה שמא עונת גשמים הייתה, אמר לו לאו, בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה, בין פסח לעצרת היה, בזמן שהארץ מנופה והולכת ובאה ככברה שיכולים להלוך. אמר לו יוסף גזור עכשיו ואני מעלה אותה וקוברתה, אמר לו יעקב אין אתה יכול בני, שלא קברתיה שם אלא על פי הדיבור, שאף אני בקשתי להעלותה ולקוברה ולא הניחני הקב"ה, שנאמר ואקברה שם, מה שם, על פי הדיבור. ולמה, שגלוי וצפוי לפניו שסוף בית המקדש עתיד ליחרב, ובניו עתידים לצאת בגולה והם הולכין אצל אבות ומבקשים מהם שיתפללו עליהם ואינם מועילין להם, וכיון שהם הולכין בדרך הם באין ומחבקין קבורת רחל, והיא עומדת ומבקשת רחמים מן הקב"ה ואומרת לפניו, רבונו של עולם שמע בקול בכייתי ורחם על בניי, או תן לי האוניא שלי, מיד הקב"ה שומע בקול תפלתה, מנין שכן כתב (ירמיה ל"א) בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, וכתב (שם) ויש תקוה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם. הרי פייסו למה לא נכנסה אמו לקבורה. (פרשה ג ביום השמיני)

מדרש אגדה:

המעט קחתך וגו', אמרה לאה לרחל לא דייך שלקחת את אישי שנמשך לבו אחריך, אמרה רחל ללאה לא לאה אישך הוא אלא אישי, ובעבורי בא מבאר שבע, ועל ידי שמסרתי לך הסימנים נעשה אישך. לכן ישכב עמך הלילה, לפי שהיה מנהג יעקב לשכב עם לאה לילה אחת ועם רחל לילה אחת, ואתה הלילה של רחל היתה, והניחתו ללאה תחת הדודאים. (בראשית ל טו)

מדרשים:

...שכך כתיב למעלה מן הפרשה ותרא רחל וגו' מה ראתה לקנאות עכשיו, כשראתה אחותה נכנסת לחופתה לא קנאתה ועכשיו קנאתה, למה שקנאת אלא במעשיה הטובים קנאת, אמרה אלולי שהיא צדקת ממני לא היה הקב"ה נותן לה בנים קודם הימני, לפיכך קנאת במעשיה...

דבר אחר הבה לי בנים אמרה לו אם מבקש את אני יולדת, כשבקשת עשית צאן שילדו, שנאמר (בראשית ל') ויחמו הצאן. דבר אחר... עשה כשם שעשה יצחק אביך שהיתה אשתו עקרה והתפלל עליה... (אגדת בראשית פרק נא, וראה שם עוד)

דבר אחר ויזכור אלקים את רחל, זש"ה (נחום ב') יזכור אדיריו יכשלו בהליכתם, אדיריו זה יעקב ורחל שזכרן הקב"ה ושילם מהן החשבון שאמר לאברהם (בראשית ט"ו) כה יהיה זרעך, אלא יכשלו בהליכתם, שיעקב אמר (שם ל"א) עם אשר תמצא את אלהיך וגו', והלך אל רחל ולא ידע יעקב, ומי גרם לה שמתה בדרך, שנאמר (שם מ"ח) ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל, הה"ד יכשלו בהליכתם... ולמה מתה בדרך אפרת, אלא אמר הקב"ה בניי צריכין לה, בשעה שהם חוטאין וגולין, והיא מזכרת אותי כשם שזכרתיה אני, שנאמר (ירמיה ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע וגו', אמר לה (שם) מנעי קולך מבכי, ומה שכר יש לה על שנקצרו ימיה ומתה בדרך, כדי שתזכור אותי על בני... (שם)

ילקוט שמעוני:

דבר אחר פדה בשלום נפשי על רחל נאמר, מהו מקרב לי, שלא תקרב עצתו של עשו הרשע ברחל, אמר ר' יעקב בר אידי שכך היו התנאים שיעקב נוטל ללאה ועשו לרחל, מי גרם לרחל להנצל ממנו כי ברבים היו עמדי, שאף יעקב ולאה היו סודרין עליה תפלה, הדא הוא דכתיב ויזכור אלקים את רחל, בזכות האבות והאמהות. (תהלים נה, תשעב)

ילקוט המכירי:

היתה כאניות סוחר זו רחל אמנו שהיתה מתבישת על הבנים בכל יום ויום, לפיכך זכתה ויצא ממנה יוסף שהוא דומה לספינה שהיא מלאה כל טוב שבעולם. (משלי לא יד)

דבר אחר זכר חסדו ואמונתו איזו זכירה, זו זכירת רחל אמנו, זכר לבית ישראל, שנאמר אשר בנו שתיהם את בית ישראל, הוי ויזכור אלקים את רחל. (תהלים צח יא)

לקח טוב:

כי לוא אוכל לקום מפניך, לפי שמבקש ע"ז, אבל אילמלי לא היית מבקש ע"ז הייתי חייבת לעמוד לפניך, לכך כתוב לוא מלא, כיוצא בו אם לוא יגיד ונשא עונו... כי דרך נשים לי, והלא מעוברת היתה, שהרי ילדה בדרך, יש לומר כזבה לו, ויש לומר מאותה שעה נתעברה וילדה בשבעה חדשים. (בראשית לא לה)

תרגום יונתן:

ותען רחל ולאה - ואתבת רחל באסכמותא דלאה... (בראשית לא יד)

רש"י:

לכן ישכב עמך הלילה - שלי היתה שכיבת לילה זו, אני נותנה לך תחת דודאי בנך, ולפי שזלזלה במשכב הצדיק לא זכתה להקבר עמו. (בראשית ל טו)

ויזכר אלקים את רחל - זכר לה שמסרה סימניה לאחותה, ושהיתה מצירה שמא תעלה בגורלו של עשו שמא יגרשנה יעקב לפי שאין לה בנים, ואף עשו הרשע כך עלה בלבו כששמע שאין לה בנים, הוא שייסד הפייט, האדמון כבט שלא חלה צבה לקחתה לו ונתבהלה. (שם שם כב)

ויקרא לרחל וללאה - לרחל תחלה ואחר כך ללאה, שהיא היתה עקרת הבית, שבשבילה נזדווג יעקב עם לבן, ואף בניה של לאה מודים בדבר, שהרי בועז ובית דינו משבט יהודה אומרים כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן וגו', הקדימו רחל ללאה. (שם לא ד)

רמב"ן:

וטעם כי רועה היא - להגיד כי אין לצאן לבן רועה אחר זולתה, כי לה לבדה מסר אביה העדר והיא לבדה רועה אותם כל הימים לא תלך בהם לאה אחותה כלל, ולא היה ענינה כבנות יתרו שהיו שבע בנותיו כלן רועות כאחת, ואולי בעבור כי עיני לאה רכות היה השמש מזיק לה, או בעבור שהיתה לאה גדולה ראויה לאיש וחשש לה אביה, אבל יתרו נכבד במקומו וכהן הארץ ויראו מגשת אל בנותיו, או שהיה לבן צנוע ממנו כי משפחת אברהם כשרה וצנועה, ורחל היתה קטנה ואין לחוש לה, וזה ענין וישק יעקב לרחל. (בראשית כט ט)

ויאהב גם את רחל - הזכיר הכתוב שגם אהב רחל יותר מלאה, והטעם בעבור כי הטבע לאהוב יותר האשה אשר ידע האדם בראשונה, כענין שהזכירו חכמים בנשים, ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. והנה יעקב אהב רחל מלאה שלא כדרך הארץ, וזה טעם גם כי שנואה לאה, כי מאשר רמתה את אחותה גם ביעקב, כי אם נאמר שנהגה כבוד באביה שאחז בה והכניסה אליו ולא תחר בו, היתה לה להגיד או לרמוז כי היא לאה, אף כי היתה מתנכרת כל הלילה, ולפיכך לא הכירה עד שראה אותה בבקר, ולכן שנאה יעקב... (שם שם ל)

הבה לי בנים - ...ועל דרך הפשט אמרה רחל ליעקב שיתן לה בנים, ובאמת דעתה לאמר שיתפלל עליה עד שיתן לה בנים על כל פנים, ואם אין שתמית עצמה בצער, דברה שלא כהוגן בקנאתה, וחשבה כי באהבתו אותה יתענה יעקב וילבש שק ואפר ויתפלל עד שיהיו לה בנים שלא תמות בצערה, ויחר ליעקב שאין תפלת הצדיקים בידם, שתשמע על כל פנים, ובעבור שדברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו, ולכך אמר לה שאינו במקום אלקים שיפקוד העקרות על כל פנים, ואיננו חושש בדבר כי ממנה נמנע פרי הבטן ולא ממנו, וזה ליסר אותה ולהכלימה... והנה הצדקת בראותה שלא תוכל להסמך על תפלת יעקב שבה להתפלל על עצמה אל שומע צעקה, וזהו וישמע אליה אלקים. ואולי נתקן על דעת רבותינו כי יעקב אי אפשר שלא התפלל על אשתו האהובה כי עקרה היא, אלא שלא נתקבלה תפלתו, ובאה עתה רחל להתעולל עליו לאמר שיתן לה בנים על כל פנים בתפלתו, כי לא נופל הוא מאביו שעשה כן, ויחר אפו ואמר לה כי הדבר ביד האלקים ולא בידו, ואביו נשמעה תפלתו שהוא צדיק ועתיד להיות לו זרע, אבל היא נמנע ממנה פרי בטן, ונכון הוא. (שם ל א)

המעט קחתך את אישי - הטעם המעט ממך שתקחי לך את אישי כאילו את אשתו ואני האמה, אף כי תעשי עצמך גברת לקחת הדודאים אשר אני מתענגת בריחן... (שם שם טו)

כי שנים ילדה לי אשתי - ...אבל הטעם כי יעקב לא לקח אשה מדעתו רק רחל, וזה טעם "ילדה לי אשתי", כי לא נולדו לי מאשה אשר היא אשתי ברצוני רק שנים ושמתי אהבתי בהם כאלו הם יחידים לי, והשאר כבני פלגשים הם אלי... ולכן יקדים הכתוב רחל ללאה "כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל", "ויקרא לרחל וללאה השדה", כי היא הקודמת במחשבתו, ואמרו המפרשים כי לכך יאמר בסדר הזה "בני רחל אשת יעקב", כי היא תקרא אשתו באמת בלא מרמה. (שם מד כז)

...והשם לו לבדו נתכנו עלילות שמתה רחל בדרך בתחלת בואה בארץ, כי בזכותה לא מתה בחוצה לארץ, ובזכותו לא ישב בארץ עם שתי אחיות, והיא היתה הנשאת באיסור האחוה. ונראה שנתעברה מבנימין קודם בואם בשכם, ולא נגע בה בארץ כלל מפני העניין שהזכרנו. (ויקרא יח כה)

רד"ק:

דנני אלקים - שמני בדיני עם אחותי וראה כי גם אני ראויה לבנים כמוה. ויתן לי בן - כי אני חושבת אותו כמו אם היה בני. (בראשית ל ו)

חזקוני:

נפתלתי עם אחותי גם יכולתי - אמרה בתחלה דנני אלקים וחברני עם אחותי, שכשם שבצלאל הבא מאחותי נבחר להיות עושה מלאכת המשכן, כך יהיה נבחר אהליאב למטה דן הבא ממשפחתי, וגם יכולתי עליה, שנצחתיה, שבבית עולמים לא יהיה מזרעה שום בונה אלא מנפתלי הבא ממשפחתי, כדכתיב "וישלח ויקח את חירום ממטה נפתלי". (שם ל ח)

ותקבר בדרך אפרתה - בשביל שבקישוי לידה מתה, וירא היה יעקב פן תתלכלך בדמיה כשאר נשים יולדות, לפיכך לא הוליכה עד המערה. (שם לה יט)

ואני בבואי מפדן - עדיין לא הייתי מוחזק במערה, שהרי עשו מערער עליה, לפיכך קברתיה בדרך, אבל כשקברתי את לאה כבר הלך לו עשו אל ארצו והניח לי הכל. ואקברה שם - כי ידעתי כי אותו הגבול יעלה לחלק בניה, וכבודה להיות נקברת בחלק בניה, וכן הוא אומר "ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימן בצלצלח", ואם קברתיה במערה אין זה כבודה, שהרי היא בחלק יהודה בן לאה. (שם מח ז)

רבינו בחיי:

וכאשר נשלמו ללאה ד' בנים ורחל אין לה כלל קנאה בה קנאה יתרה, ובאה אצל יעקב בכח שיתן לה בנים על כל פנים בתפלתו, והוא השיב לה כי אין הדבר בידו ואין המניעה ממנו כי אם מהשם יתעלה, ואז מסרה לו בלהה שפחתה כדי שתמשוך כח הלידה ממנה במעשה מן המחשבה, והוא שאמרה לו "הנה אמתי בלהה בא אליה", וכך אמרה רחל אני אין לשמי אות ה"י הנותנת כח ההולדה, כמו שיש לה ללאה וזלפה שפחתה, אמנם יש בבלהה שפחתי שתים, בא אליה ותלד על ברכי מכח האחת, ואבנה גם אנכי ממנה מכח השנית, ואז ילדה לו בן וקראה שמו דן. (בראשית כט לה)

ותאמר רחל דנני, כשילדה בלהה שפחת רחל הבן הראשון אמרה רחל דנני אלקים, וראוי לאדם ליזהר בדבריו כולם, ואף כי בתחילת דבריו, וכבר דרשו רז"ל ארבעה פתחו באף ואבדו מן העולם... וכבר ידעת אחרית רחל שמתה בלדתה כי מדת הדין נמתחה כנגדה. ויש לך להבין איך קראה שמו דן, כי פירשה בשמו מה שרמזה לאה בשם ראובן, ולפי שמדת הדין כלולה ברחמים לכך הוסיפה עוד לומר "וגם שמע בקולי" כנגד שמעון, והשני קראתו נפתלי כנגד ה' הצדיקים, וגם זה ממטה למעלה. (שם ל ו)

הרקאנטי:

עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא, רחל רומז לשכינה, כד"א "רחל מבכה על בניה", "וכרחל לפני גוזזיה", כד"א שכינה צועקת על בניה, והיא בת לבן, הרמז כי היא בתו של אברהם אבינו ע"ה היונק מן החסד המלבין עונותיהם של ישראל, והיא הרועה את הצאן ומנהגת את ישראל, כדאמרינן מי ששמר את האבות הוא ישמור את הבנים, כמה דאת אמר "ואתנה צאני צאן מרעיתי", וכתיב "ורעי את גדיותיך" וגו'. (ויצא ועיין שם עוד)

ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה, לפי ההמשכה והאצילות שהיתה נמשכת ונאצלת על בלהה שפחתה היתה נמשכת גם כן עליה כעין נשיאות כפים וסמיכת הקרבן להאציל על הדבר שסומכים עליו כח הראוי, ולפי שלא היה הכהן יכול לסמוך ידיו על כל אחד ואחד מישראל היה נושא כפיו לקבל כח מלמעלה לרמוז בעשר אצבעותיו לעשר ספירות, זהו אמרו ותלד על ברכי ואבנה, כי כשתלד על ברכי אמשוך ממנה כח הריון כאילו לא היתה יכולה להרות אלא ממנה... (שם, ועיין שם עוד)

אגרת שמואל:

כרחל וכלאה - שהיו שתיהן עקרות ונפקדו... או כרחל ולאה שהיו בנות רשע ובאיסור ב' אחיות, ובכל זאת בנו בית ישראל, שכל הדברים הטובים בישראל יוצאים מדבר שיש בו שמץ פסול. (רות ד יא)

הבאה אל ביתך - ולא תחשוש לגנות, שגם לאה אמרה ליעקב "אלי תבא", ורחל דברה עמו בטרם ישאנה, כרז"ל על פסוק "ויהי בבקר והנה" וגו'. (שם שם יב)

אלשיך:

הבה לי בנים - חשבה שנענשה על שציערה את יעקב במסרה סימנים לאחותה, ואמרה שבהתפללו יראה ה' כי מחל לה. ואם אין מתה - שאחזיק בקנאה על אחותי ואחשב כמתה בעון זה. (בראשית ל א)

נפתולי אלקים - מה שנתעקשתי לרמות שלא כטבעי עבור אחותי, גם יכולתי - לסבל הקנאה, תהיה לי בודאי לזכות ואלד. ואמרו רז"ל בב"ר ע' שעל זה נתפייס לה ה' בעת החורבן. (שם שם ח)

תני נא לי מדודאי - התורה הקדושה מלמדתנו שורש גדול באמונה, שיברח מהשען על הדברים הטבעיים כי אם על השי"ת לבדו, ואז ארוכתו מהרה תצמח, והנשען על הדברים הטבעיים ישועתו כאשר יכיר כי טעה באצטגנינותו. והנה הביא ראובן לאמו דודאים כי ראה שעמדה מלדת ורחל מנהמת לבה ותשוקתה ללדת אמרה שיתן לה מעט מהם, כי זקוקה להם יותר, ולאה לא סמכה על הטבעים ונתנה לה את כולם, להורות שכל בטחונה בה' ורחל שבטחה בהם נענתה רק אחר שילדה לאה עוד ב' בנים ובת... (שם ל יד)

העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו - אין עוד קשר נפשי לאבינו, כי לא נשאר בביתו שום חלק ישראל אחר שיצאו משם שרה ורבקה והן, וגם אין לנו תקות ירושה אצלו. (שם לא יד)

כראובן ושמעון יהיו - כי מחשבתי אז היתה ברחל, ואם היה כמחשבתי היה יוסף בא אז ובניו נוטלים כחלק ראובן ושמעון, וגם מה שנקברה שם בדרך להתפלל על כל ישראל מורה שרחל עיקר הבית. (שם מח ה)

ספורנו:

בא אליה - ובזה אמרתי "הבה לי" לא שחשבתי שיהיה בידך המפתח של עקרה. ואבנה גם אנכי - כמו אחותי. ממנה - שבקנאת ירך חברתי יתעורר טבע כלי הזרע לפעולתם. (שם ל ג)

דנני אלקים - צדיק הוא בדינו שלא נתן לי הריון. וגם שמע בקולי - ואף על פי כן קבל תפלתי. ויתן לי בן - חוטרא (מקל) לידה ומרא לקבורה, כיון שנולד על ברכי. (שם שם י)

ויזכר אלקים את רחל - שהשתדלה להוליד בהכניסה צרתה לביתה, וכענין הדודאים. וישמע אליה אלקים - שהתפללה אחר שעשתה שני מיני השתדלות. (שם שם יב)

מהר"ל:

ותגנב רחל את התרפים - ולא השמידה אותם, שאם ירדוף אחריהם ולא יאמין שלא גנבה ויעכב אותם תחזירם לו. (גור אריה שם לא יט)

ואקברה שם - ...ובאר ענין זה, כי בשביל שידעה רחל שיעקב ראוי שישא שתי נשים, כי אין העולם הזה שהוא עולם החלוק והפירוד ראוי שיהיה הכל באחדות, ואם לא היה ליעקב רק אשה אחת היו ישראל אחד ולא היה יהודה מלאה ואפרים מרחל, כמו שלא יחצו לעתיד לימות המשיח, ומפני שראתה רחל דבר זה קבלה באהבה, ולפיכך גם כן ראוי שימחול השי"ת לישראל, כי מפני שאין האחדות בעולם הזה ועדיין הע"ז בעולם, זהו שגרם לישראל לחטא, שזו מחסרון שהוא בעולם ומנהגו, וכך רחל היא מבקשת רחמים, שהרי בה נראה שעולם הזה מסוגל שיהיה שניות וצרה בעולם הפירוד שאינו מסוגל לאחדות... (שם בראשית מח ז, וראה שם עוד וכן נצח ישראל פרק לד)

...ובשביל הצניעות שהיתה ברחל שמעלת הצניעות שהזרע בא ממקום פנימי נסתר קדוש, ולפיכך ראויה היתה רחל לבכור, שהבכור יש לו מעלת הזרע שהוא קודש, ותבין כי רחל שהיתה צנועה זכתה לבכור יוסף, והוא נתברך עלי עין שאין העין שולטת, גם נתברך בברכת "וידגו לרוב בקרב הארץ"... וכל זה בשכר צניעות שהיתה ברחל, ודברים אלו מופלגים ועמוקים בחכמה מאד. (נתיב הצניעות א)

כלי יקר:

התחת אלקים אנכי - לפי שרחל אמרה היה לך להתפלל עלי, ויעקב השיב לה וכי בעבור זה אמרת הבה לי בנים, משמע על כל פנים, וכי בטוח אני שיקבל ה' תפלתי, כי אולי יגרום החטא שבך שיסכך ה' בענן לו מעבור תפלה... ולכך אמר "אשר מנע ממך", מאחר שמנע ממך ולא ממני אם כן ודאי יודע ה' שיש בך איזה עון אשר גרם למנוע ממך פרי בטן. מיד נתנה רחל אל לבה לפשפש במעשיה, ולא מצאה כי אם מדת הקנאה שהיתה בה, שנאמר "ותקנא רחל באחותה", ונתנה אל לבה לשוב בתשובה להטות אל קצה האחרון בדבר שחטאה בו, והוא שמתחלה נתקנאה אפילו באחותה, ואחר כך לא נתקנאה אפילו בשפחתה. (בראשית ל ב)

אור החיים:

עם הצאן אשר לאביה - ...או יאמר כל הצאן היתה מספקת היא להם כי רועה היא, פירוש בקיאה ברעיית הצאן, ולפירוש ראשון אומרו כי רועה הוא פירוש ואף על פי כן היו מועט וזולת זה (שהיא רועה מומחית) ספו תמו. או יאמר כי רועה היא ניחש נחשיו והשכיל כי יצליחו הצאן ברעייתה, וזולת זה לא היה מזלזל בבתו יפת תואר לרעות צאן. עוד ירצה על זה הדרך, ורחל באה, ולא תאמר כי חס ושלום יצאנית היתה, אלא לטעם כי רועה היא אותם ולזה יצאה עם הצאן. (שם כט ט)

הגר"א:

כי דרך נשים לי וגו', כדי להציל את רחל אמנו משפת שקר יש לומר שרחל כוונה ברמז למה שלקחה התרפים שהיו ע"ז, דכבר אמרו חז"ל במסכת שבת פר"ע דע"ז מטמא כנדה, וזהו שאמרה רחל כי דרך נשים לי, שהרי שכבה עליהם, ואם כן מטמא כמו נדה. (קול אליהו ויצא לב)

הכתב והקבלה:

הבה לי בנים - חשבה רחל שלגודל מעלת יעקב יהיה בכחו לתת לה עצה בזה על צד החכמה בדרך שתלד, לכן כעס עליה והודיעה שכמו זה לא יוכל כי אם השי"ת אשר מנע ממנה פרי בטן, ואם היה זה בידו לא היה מונע מנתינת העצה עליה. וכאשר ראתה רחל זה לקחה עצת שרה ונתנה שפחתה בחיק יעקב כדי שתבנה ממנה. (בראשית ל א)

דנני אלקים - ראתה רחל אמנו בלבה שמפני חטאה נמנעה מלהוליד, כי אחרי רואה כי היתה לאה שנואה בעיני אישה והוא אינו קובע דירתו אצל לאה רק אצלה, והיא לא השתדלה להביאהו ולקרבהו אל לאה מה שהיה ראוי לאשה כמוה לעשות. גם יחסה לעצמה צד עון אשר חטאה שלא שבה עד אלקים, כמו שנאמר ברבקה וכמו שעשתה חנה, אבל נאמר בה "ותקנא רחל באחותה", לכן אמרה דנני אלקים, רוצה לומר בדין ובמשפט מנע ה' ממני בנים, במה שלא קדמתי לפניו בתפלה כראוי, עם כל זה חסד עמי במה ששמע קול למלאות קצת משאלותי... (שם שם ו)

מלבי"ם:

ותרא רחל - רחל חשבה שמה שלא ילדה אינו בסבתה רק בסבת יעקב, על זה אמר "כי לא ילדה ליעקב", שכבר כתבו חכמי הטבע שהאהבה היתירה לפעמים תמנע ההולדה, או שחשבה כפי מה שאמר למעלה שהוא ענין השגחיי מסובב גם כן מרוב האהבה, כמו שאמר "וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה", ולכן ותקנא רחל באחותה, כי חשבה טוב היה לה שתהיה היא השנואה בלבד שתלד בנים, ועל כן אמרה ליעקב הבה לי בנים, כי בו הדבר תלוי. (בראשית ל א)

התחת אלקים אנכי - רוצה לומר המונע ממך פרי בטן הוא אלקים, ולא אני הסבה לזה רק אלקים מנע, ולא מסבתי רק ממך, ואם כן איך תעמיד אותי תחת אלקים להתרעם עלי התרעומות שיש לך על אלקים. (שם שם ב)

הנה אמתי - רצתה על כל פנים שתלד אמתה, אם לבטל הוראת המזל, אם שהבן יחשב על שמה כנ"ל אצל הגר, ועל זה קראה מעתה בשם שפחה שהיא יותר מאמה, שמצד זה יחשבו הבנים על שם גברתה. (שם שם ג)

המעט קחתך את אישי - שבמה שתשתדל שאישך יהיה אצלך בתמידות, כי יעקב נטע אהלו אצלה בקביעות, וזה פשע נגדי, שמגרע העונה שמחויב לי, וגם שזה מורה שתבטח על הטבע שמרוב הבעילות תפקד בבנים, וזה מעט בעיניך כי תוסיף תחבולות טבעיות וסגולות לקחת גם את דודאי בני, ומן ה' יסור לבך שטוב שתתפלל אליו ולא לבטוח על ענינים טבעיים. (שם שם טו)

ותלד רחל - הנה רחל נשאת באיסור שתי אחיות, רק שקודם מתן תורה היה מותר, וגם שהיה על פי הדבור להוליד שבטי י-ה, אבל אחר הברכה שברכו ה' להיות תחת ההשגחה האלקית, מאז התנוצץ עליהם הענין האלקי כמו שיהיה אחר מתן תורה, ומאז היה פגם שיחזיק ב' אחיות, ובפרט שכבר ילדה את בנימין ונולדו השבטים, לכן מתה רחל. (שם לה טז)

אל תיראי - מודיע צדקת רחל איך נתאותה לבנים עד שאמרה ואם אין מתה אנכי, והגם שהגיעה עד שערי מות לא שמה לבה על זה רק יראה פן על ידי קשוי הלידה יהיה הולד נפל או פן הוא בלתי בן קיימא, ותאמר לה המילדת אל תיראי מזה, כי גם זה לך בן, רוצה לומר בן קיימא הראוי לגדול. (שם שם יז)

רש"ר הירש:

ואני בבואי מפדן - דברים אלה, בהם יעקב משקיף על מות רחל וקבורתה, מתבארים כרגיל כדברי התנצלות על האמור לעיל, הנה הוא מקפיד להקבר במכפלה, בשעה שהוא עצמו לא קבר שם את אמו של יוסף. אולם אילו היתה זו כוונת הדברים, היינו מצפים להם בשיחה הקודמת, בה יעקב דרש את ההבטחה ביחס לקבורתו. המשך הענין כאן מורה בעליל שלא נאמרו הדברים אלא ביחס למעמד שנקבע לבני יוסף... בימי חייו האחרונים הוא נזכר בייחוד בתמונת האשה שאהב אותה אהבה יתירה, שרק היא היתה אשת בחירתו, שעזבה אותו לראשונה, ועל פי עצם גורלה היתה צפויה לה הסכנה להדחק לקרן זוית בזכרונות האומה. לעתיד לבא כאשר ילכו בני ישראל להשתטח על קברי אבותיהם, ימצאו שם את אברהם ושרה, את יצחק ורבקה, את יעקב ולאה, אך רחל אמו של יוסף, לא זכתה גם במותה לתפוס את מקומה במנוחה המשותפת של אבות האומה, ורק שני שבטים יקראו לה אם... משום כך היה זה צורך נפשי ליעקב להעלות את יוסף בכורה של רחל, לבכור עמו, לחלק לו את הבכורה הלאומית, בשימו את בניו לשבט כפול, וכך להחיות את זכרה של רחל, בהוסיפו לה שבט אחד על פני בלהה וזלפה. (שם מח ז)

בנות - אצילות זו באה לו ליוסף מאימו, גם היא שהיתה מעינו של יוסף, צעדה עלי שור - גם היא לא היתה אשה פשוטה. (שם מט כב)

שם משמואל:

ואם אין מתה אנכי, יש להבין הלא האמהות נביאות היו, ולמה לא היתה יודעת גם מתחילה בנבואה שעתידה להוליד בנים. ונראה דהנה במדרש הטעם שנתעקרו האמהות מפני שנתאוה הקב"ה לתפילתן, ועל כן יש לומר דמהאי טעמא גופא העלים ה' מהן את העתיד כדי שיתפללו... אך אם לא היו מתפללות היו מולידות בחסד ה' ובעתיקא היה תליא מילתא. והנה ידוע שדבר הבא בחסד גמור איננו מתקיים כל כך, ומצויים מקטרגים לאמור כל אפיא שוין, ועל כן יותר טוב הבא על ידי התעוררות מעשי התחתונים, וכטעם כלל ביאת הנשמה לעולם הזה. על כן נתעקרו האמהות כדי שיתפללו ויהיה הכל באופן הטוב יותר ויותר, ובאם לא התפללו מחמת שלא היו עקרות בטבע, היו להם בנים בהכרח, והיתה ביאת עם ישראל לעולם בחסד גמור ובעתיקא תליא מילתא, ולא היה כל כך באופן הטוב. ומעתה יובן מאמר רחל הבה לי בנים, היינו שבמעשיו יעורר למעלה וכנ"ל, ואם אין, היינו שאם ממדריגת אין יהיו לה בנים מתה אנכי, שאז אי אפשר שיהיו כל כך באופן הטוב ובהכרח לא יהיו בניה כל כך במעלה כמו שאר השבטים, ומאה מיתות ולא קנאה אחת. ומעתה מיושב, שאף שהאמהות נביאות היו והיו יודעות שיולידו, מכל מקום עדיין לא ידעו אם ממדריגת זעיר אפין אם ממדרגת אין. (ויצא תרע"ה)

ר' צדוק:

...אבל נצנצה רוח הקדש דהיתה ראויה רק לבן אחר, וגם זה בצאת נפשה בלידתו, כי היא היתה עקרה באמת, וכל לידה היה על ידי פקידה פרטית, ואף לידת בנימין היה לגבי יעקב פקידת ישועה מימינו וחסדו של השי"ת להוליד עוד שבט בישראל, אבל היא קראתו בן אוני וצערה, ואין זה פתיחת שער של ישועה כלל, שאין האדם מבקש בן שהוא יצטרך למות חס ושלום על ידי זה בלא עתו, אבל היא גרמה לנפשה, דאף על פי שעיקר מבוקשה היה על ידי דותרא רחל כי לא ילדה שנצטערה על זה לבד, והוא העיקר והקודם, מכל מקום נאמר גם כן ותקנא רחל באחותה, שגם הקנאה נטפל לה, וזה הביא עליה חרון אף דיעקב, כי הקנאה והכעס שרש אחד להם... וזהו קנאת רחל שהיה קנאת סופרים דתרבה חכמה (ב"ב כ"א א') הבא על ידי רוב כעס, ורוגזיה דיעקב דאורייתא מרתחא ליה, שהוא שורש התורה אמת ליעקב, ומכל מקום השי"ת אוהב משפט, ומצד הקנאה ניתן לה בן בנטילת נפשה כמדת החומד את שאין שלו דשלו נטלו ממנו כמ"ש בסוטה (ט' א'), והיא חס ושלום לא חמדה את שאין שלה, ועל כן ניתן לה מה שחמדה וילדה בנימין, אבל מכל מקום הקב"ה מדקדק עם הצדיקים ועל הקנאה הגיע לה העונש דנטילת נפשה. (חלק א פוקד עקרים עמוד ח)

מכתב מאליהו:

...גם רחל ולאה מתאימות לשני חלקים שונים בעבודה, חלק רחל (יפת תואר ויפת מראה, כדברי הזוהר עלמא דאיתגליא), גילוי כבודו ית' בעולם התחתון, מצד השני לאה, (ועיני לאה רכות, עלמא דאיתכסיא), חלקה הגילוי דרך ההבחנה העליונה הנעלמת.

לאיש ואשה שני חלקים נפרדים, והם מסייעים זה לזה, חלקי רחל ולאה היו מתאימים לשתי הבחינות הנ"ל בחלקו של יעקב, רחל בתור סיוע לבחינת יעקב, ולאה לבחינת ישראל... (חלק ב עמוד ריח)

...וכתב עוד, שאם נרצה לדעת כמה משלמים עבור הנאה של כבוד יש ללמוד זאת מרחל, שהיא היתה עיקר מחשבת יעקב אבינו ע"ה, והיא היתה מוכנת לוותר על בעלה ועל כל העתיד שלה ועל הזכות להעמיד ממנו שבטי י-ה, הכל כדי שלא לבייש את אחותה. ואחר כל הגדלות הזאת כתוב "וירא ה' כי שנואה לאה", שנואה בלשון התורה היינו לא כמשמעה אלא בדקדוק המדות דק שבדק, "ויפתח את רחמה", בשכר הבזיון הדק שהגיע לה, "ורחל עקרה", למה הוסיף הכתוב לדבר כאן ברחל, אלא ללמד שמשום תוספת זו של אהבה וכבוד מפאת בעלה, בהשואה עם אחותה, שילמה מחיר רב, שנשארה עקרה שנים רבות. ובזהר, שמשום שהיתה עקרה זכתה להיות עקרת הבית, היינו שעל כל פנים סבלה היה לה לזכות גדולה. (חלק ד עמוד רסט)