אמר רעיא מהימנא, ודאי, אחר שהאברים ועורקי הלב המשולים לישראל, הם בצרה, צריכים לעורר הקנה שהוא סוד השופר, וזהו הקנה של הריאה, כי אחר שכנפי הריאה לא תוכלנה להשקיט הכעס של המרה המתגברת על עורקי הלב ועל כל העורקים של אברי הגוף, אותו הרוח, (שהוא סוד החסדים), שנושב בהם עולה בתוך הקנה, שהוא שופר, דהיינו עולם הבא... (פנחס רעיא מהימנא שסה)
תא חזי, הלב, כבר למדנו, אבל לב זה הוא אש שורף, ואם לא היה מזמין לו מלך העליון כנפי ריאה, המביאים לפניו רוח מרוח הנושב מבשמים העליונים, (מג"ר דז"א), היה הלב שורף את העולם ברגע אחד. (פירוש כי בלב שולט קו שמאל דבינה, שמחוסר חסדים יכול לשרוף העולם, והריאה ה"ס קו ימין שהוא סוד חסד, ועל כן הרוח, שה"ס החסד של הימין הנמשך מג"ר דז"א ממתיק אותו, ועיין שם עוד). (שם ת)
הריאה שניקבה, רב ושמואל ורב אסי דאמרי קרמא עילאה ואמרי לה קרמא תתאה... פשיטא אי אינקיב עילאה ולא אינקיב תתאה תתאה מגין, כדרבה, דאמר רבה האי ריאה דאגליד כאהינא סומקא (כתמרה אדומה) כשרה, אינקיב תתאה ולא אינקיב עילאה מגין או לא מגין, פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר לא מגין וחד אמר מגין, כדרב יוסף דאמר רב יוסף האי ריאה דאוושא אי ידעינן היכא אוושא מותבינן עלה גדפא או רוקא או גיללא אי מבצבצא טרפה ואי לא כשרה, ואי לא ידעינן היכא אוושא מייתינן מתיכלתא דמיא פשורי ומותבינן לה בגויה... אי מבצבצא טרפה ואי לא כשרה... ואמר רבא ריאה שיבשה מקצתה טרפה, וכמה, אמר רב פפי משמיה דרבא כדי שתפרך בצפורן... ואמר רבא האי ריאה דקיימא גילדי גילדי אוכמי אוכמי חזותא חזותא כשרה (קליפות כעין מכות שחורות וגוונים). אמר אמימר משמיה דרבא אין מקיפין בבועי (להביא אחרת ולהשוות). ואמר רבא הני תרתי אוני דסריכן להדדי לית להו בדיקה... (חולין מו א, וראה שם עוד)
שני קרומות יש על הריאה אם ניקב זה בלא זה מותרת, ואם ניקבו שניהם טרפה, אפילו נגלד הקרום העליון כולו והלך לו מותרת. והקנה שניקב מן החזה ולמטה במשהו טרפה, והוא המקום שאינו ראוי לשחיטה בקנה למטה...
אחד מסמפוני ריאה שניקב, אפילו ניקב לחבירו טרפה, וריאה שניקבה ועלה קרום במכה ונסתם הנקב אינו כלום. ניקבה האום של ריאה אף על פי שדופן סותמתה טרפה, ואם ניקבה במקום חתוך האונות שלה, והוא המקום שרובצת עליו כשרה. במה דברים אמורים כשסתם מקום הנקב שבאונות בשר, אבל אם נסמך הנקב לעצם אינו מגין, ואם היה נקב האונות דבוק בעצם ובבשר מותרת.
האום של ריאה שנמצאת סמוכה לדופן, בין שהעלת צמחים בין שלא העלת חוששין לה שמא ניקבה, וכיצד עושין בה, מפרקין אותה מן הדופן ונזהרין בה שלא תנקב, אם נמצאת נקובה ונמצא בדופן מכה במקום הנקב תולין במכה, ואומרים אחר שחיטה ניקבה כשנפרק מן המכה, ואם אין מכה בדופן בידוע שנקב זה בריאה היה קודם השחיטה וטרפה.
הריאה שנמצא בה מקום אטום כל שהוא שאין הרוח נכנסת בו ואינו נתפח הרי זו כנקובה וטרפה. וכיצד בודקין אותו, קורעין המקום שלא נתפח בשעת נפיחה, אם נמצאת בו לחה מותרת שמחמת הלחה לא נכנסה שם הרוח, ואם לא נמצאת בו לחה נותנין עליו מעט רוק או תבן או כנף וכיוצא בהן ונופחין אותה, אם נתנדנד כשרה ואם לאו טרפה, שאין הרוח נכנסת לשם... (שחיטה פרק ז א והלאה, וראה שם עוד)