(ראה גם: חובל, מחלוקת)
וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרוף, ולא ימות ונפל למשכב. אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונכה המכה, רק שבתו יתן ורפא ירפא. (שמות כא יח)
לא תהיה אחרי רבים לרעות, ולא תענה על ריב לנטות אחרי רבים להטות. (שם כג ב)
ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל, וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי... (ויקרא כד יא)
כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום, והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע... (דברים כה א)
כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את אישה מיד מכהו, ושלחה ידה והחזיקה במבושיו. וקצותה את כפה לא תחוס עינך. (שם שם יא)
איש תהפוכות ישלח מדון, ונרגן מפריד אלוף. (משלי טז כז)
פוטר מים ראשית מדון, ולפני התגלע הריב נטוש. (שם יז יד)
אל תצא לריב מהר, פן מה תעשה באחריתה בהכלים אותך רעך. ריבך ריב את רעך, וסוד אחר אל תגל. (שם כה ח)
מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו. (שם כו יז)
איש אף יגרה מדון, ובעל חמה רב פשע. (שם כט כב)
כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם, ומיץ אפים יוציא ריב. (שם ל לג)
כי יהיה ריב, אין שלום יוצא מתוך מריבה, וכן הוא אומר ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט, מי גרם ללוט ליפרש מן הצדיק ההוא, הוי אומר זו מריבה. ועמדו שני האנשים אשר להם הריב, מי גרם לזה ללקות, הוי אומר זו מריבה. (כי תצא רפו)
וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם. תניא נמי הכי, רבי דוסתאי בר' מתון אומר מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע וגו', ואם לחשך אדם לומר והא כתיב אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה, אמור לו מי שלבו נוקפו אומר כן... איני והאמר ר' יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו... לא קשיא הא במילי דידיה הא במילי דשמיא, ואיבעית אימא הא והא במילי דשמיא, ולא קשיא הא ברשע שהשעה משחקת לו הא ברשע שאין השעה משחקת לו. ואי בעית אימא הוא והא ברשע שהשעה משחקת לו, ולא קשיא הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור. (ברכות ז ב)
...היינו דכתיב ובן יהונתן מריב בעל, וכי מריב בעל שמו, והלא מפיבושת שמו, אלא מתוך שעשה מריבה עם בעליו יצתה בת קול ואמרה לו נצא בר נצא, נצא הא דאמרינן, בר נצא דכתיב ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל, אמר רבי מני על עסקי נחל... (שבת נו ב)
...וכל מצוה שקבלו עליהם בקטטה כגון עריות, דכתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו, על עסקי משפחותיו, עדיין עושין אותה בקטטה, דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא. (שם קל א)
כי אתא רב דימי אמר טטרוגי מטטרגי להו (מכין והורגין היו) בני גדר לבני חמתן. (עירובין סא א)
תנו רבנן כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום סוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו ומייתם את גוזליו ותלמודו משתכח ממנו ומחלוקות רבות באות עליו... (פסחים מט א)
...ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין או ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם, ואל ישנה אדם מפני המחלוקת. (שם נ א)
אמר אביי כי אמרינן לא תתגודדו כגון שתי בתי דינים בעיר אחת הללו מורים כדברי בית שמאי והללו מורים כדברי בית הלל, אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות לית לן בה... אלא אמר רבא כי אמרינן לא תתגודדו כגון בית דין בעיר אחת פלג מורין כדברי בית שמאי ופלג מורין כדברי בית הלל, אבל שתי בתי דינין בעיר אחת לית לן בה... (יבמות יד א, וראה שם עוד)
...מלמד שמשיאין לו עצה הוגנת לו, שאם היה הוא ילד והיא זקנה הוא זקן והיא ילדה אומרין לו מה לך אצל ילדה, מה לך אצל זקנה, כלך אצל שכמותך ואל תשים קטטה בביתך. (שם מד א)
ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב אעשה לו עזר כנגדו, זכה עוזרתו, לא זכה כנגדו... זכה כנגדו לא זכה מנגדתו. (שם סג א)
...אמרו ליה לא כך היה המעשה בבית הכנסת של טבריא בנגר שיש בראשו גלוסטרא שנחלקו בו רבי אלעזר ורבי יוסי עד שקרעו ספר תורה בחמתן, קרעו סלקא דעתך, אלא אימא שנקרע ספר תורה בחמתן, והיה שם רבי יוסי בן קסמא אמר תמיה אני אם לא יהיה הבית הכנסת זו עבודת כוכבים, וכן הוה. (שם צו ב)
רבי שמואל בר נחמני אמר כיון שבנים לבניך שלום על דייני ישראל דלא אתי לאינצויי (מי קרוב וקודם בנחלה). (כתובות נ א)
והא אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי כל מקום שנאמר נצים ונצבים אינן אלא דתן ואבירם. (נדרים סד ב)
דאמר ר' יאשיה שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים... ועל זקן ממרא לא הודו לי, שלא ירבו מחלוקת בישראל (אין בית דין מוחלין לו). (סוטה כה א)
משרבו זחוחי הלב רבו מחלוקת בישראל, משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שימשו כל צורכן רבו מחלוקת בישראל ונעשה תורה כשתי תורות... (שם מז ב)
רב הונא ורב חסדא הוו יתבי, חליף ואזיל גניבא עלייהו, אמר חד לחבריה ניקום מקמיה דבר אוריין הוא, א"ל אידך מקמי פלגאה ניקום... (גיטין לא ב)
הנהו בי תרי דאיגרי בהו שטן דכל בי שמשי הוו קא מינצו בהדי הדדי, איקלע רבי מאיר להתם עכבינהו תלתא בי שמשי עד דעבד להו שלמא, שמעיה דקאמר ווי דאפקיה ר' מאיר לההוא גברא מביתיה. (שם נב א)
אמר רב יהודה אמר רב אם ראית שני בני אדם שמתגרים זה בזה שמץ פסול יש באחד מהן ואין מניחין אותו לידבק אחד בחבירו, אמר ר' יהושע בן לוי אם ראית שתי משפחות המתגרות זו בזו שמץ פסול יש באחת מהן ואין מניחין אותה לידבק בחברתה. (קידושין עא ב)
נשי דכי מינצו בהדי הדדי בעריות הוא דמינצו, ואם איתא דאיכא מילתא לא אית ליה קלא, גברי דכי מינצו בהדי הדדי ביוחסין הוא דמינצי, אם איתא דאיכא מילתא אית ליה קלא. (קידושין עו א)
אמר רב יהודה לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה, שנאמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך, אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כמשלם שערי מכדא נקיש ואתי תיגרא בביתא. (בבא מציעא נט א)
ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם, רבי יוחנן אמר רביה באה לעולם ריש לקיש אמר מריבה באה לעולם. (בבא בתרא טז ב)
תנו רבנן שלשה דברים צוה אחיתופל את בניו, אל תהיו במחלוקת... (שם קמז א)
אמר רב הונא האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא, כיון דרווח רווח. אביי קשישא אמר דמי לגודא דגמלא כיון דקם קם, (דפין של גשר בתחילה מנענעות וסוף מתחזקות ונקבעות). (סנהדרין ז א)
תנו רבנן אדם יחידי נברא, ומפני מה... דבר אחר מפני המשפחות, שלא יהו משפחות מתגרות זו בזו, ומה עכשיו שנברא יחיד מתגרות, נבראו שנים על אחת כמה וכמה. (שם לח א)
...והאיכא (השם) סנחריב, שסיחתו ריב. (שם צד א)
דבר אחר ירבעם שעשה מריבה בעם, דבר אחר ירבעם שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים. (שם קא ב)
ויקם משה וילך אל דתן ואבירם, אמר ריש לקיש מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו, רב אשי אמר ראוי ליצטרע, כתיב הכא ביד משה לו, וכתיב התם ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך. אמר ר' יוסי כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש, כתיב הכא ויזבח אדוניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזוחלת, וכתיב התם עם חמת זוחלי עפר. אמר רב חסדא כל החולק על רבו כחולק על השכינה, שנאמר בהצותם על ה'. א"ר חמא ברבי חנינא כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה, שנאמר המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה'. (שם קי א)
ר' שמעון אומר להשוות המחלוקת (בא אליהו), וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום ביניהם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. (עדיות ח ז)
...ואם תאמר מפני מה משחו את שלמה, מפני מחלוקתו של אדוניה, ואת יואש מפני עתליה, ואת יהואחז מפני יהויקים... (הוריות יא ב)
אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר תולה ארץ על בלימה... מה אומנותו של אדם בעולם הזה, ישים עצמו כאלם, יכול אף לדברי תורה, תלמוד לומר צדק תדברון... (חולין פט א)
רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן מותר לומר לשון הרע על בעלי המחלוקת, ומה טעם ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך... אמר רבי עילא היו מבקשים להתיר דמן של בעלי המחלוקת. (פאה ד ב)
שלש עיירות היה קטמוס שלהן (פנקס חשבונות ההכנסות של המלך) עולה לירושלים בעגלה, כבול ושיחין ומגדול צבעייא, ושלשתן חרבו, כבול מפני המחלוקת... (תענית כד ב)
למה אין כתיב בשני כי טוב... רבי חנינא אומר שבו נבראת מחלוקת, שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים, א"ר טביומי אם מחלוקת שהיא לתקונו של עולם ולישובו אין בה כי טוב, מחלוקת שהיא לערבובו על אחת כמה וכמה. (בראשית ד ח)
א"ר סימון בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים וחבורות חבורות... שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה. (שם ח ה)
ר' אחא בשם ריב"ל אמר קשה היא המחלוקת כדור המבול, נאמר כאן אנשי השם, ונאמר להלן (במדבר ט"ז) קריאי מועד אנשי שם, מה אנשי שם שנאמר להלן מחלוקת, אף אנשי השם שנאמר כאן מחלוקת. (שם כו יח)
ורבנן אמרי צוה אותן על המחלוקת, אמר להון תהון כולכון אסיפה אחת, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ל"ז) ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו וגו', חברו כתיב, נעשו בני ישראל אגודה אחת התקינו עצמן לגאולה, מה כתיב אחריו, ועשיתי אתכם לגוי אחד וגו'. (שם צח ב)
ר"ש אומר הרבה אזהרות כתובות כאן, שנאמר (שמות כ"א) וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו, אין דבר טוב ואין שלום יוצא מתוך מריבה, קין לא נגע באחיו אלא מתוך מריבה... (שמות ל יג)
חזקיה אמר גדול השלום, שבכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, כיון שבאו כולם לפני הר סיני נעשו כולם חנייה אחת... אמר הקב"ה הרי שעה שאני נותן תורה לבני... בר קפרא אומר חורי, גדול שלום, ומה אם העליונים שאין להם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות ולא מצות וריבות ולא מחלוקת ולא עין רעה צריכין שלום הדא הוא דכתיב עושה שלום במרומיו, התחתונים שיש בהם כל המדות הללו על אחת כמה וכמה... (ויקרא ט ט)
...וג' (מחנות) של דרום שהיו לבעלי מחלוקת סמוכין אבדו עמהם ועליהם נאמר אוי לרשע אוי לשכנו, ומי היו בעלי מחלוקת, קרח בן יצהר בן קהת, ולפי שהיו סמוכים להם ראובן ושמעון וגד היו כולם בעלי מחלוקת, שכן הוא אומר (במדבר ט"ז) ויקח קרח בן יצהר וגו', וכן בני גד ובני שמעון אף הם היו בעלי מריבה. (במדבר ג יב)
ר' אלעזר בנו של ר"א הקפר אומר שאפילו ישראל עובדין ע"ז ושלום ביניהם כביכול אמר הקב"ה אין השטן נוגע ביניהם, שנאמר (הושע ד') חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה נאמר בהם, (שם י') חלק לבם עתה יאשמו, הא גדול שלום ושנואה מחלוקת. (שם יא טז)
...בא וראה כמה קשה המחלוקת, שכל העוזר במחלוקת הקב"ה מאבד את זכרו, שכך כתיב ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש. א"ר ברכיה כמה קשה המחלוקת, שבית דין של מעלן אין קונסים אלא מבן כ' ומעלה, ובית דין של מטה מבן י"ג, ובמחלוקתו של קרח תינוקות בן יומן נשרפו ונבלעו בשאול תחתיות, דכתיב ונשיהם ובניהם וטפם... (שם יח ג)
שנו רבותינו ד' נקראו רשעים, הפושט ידו לחבירו להכותו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע, שנאמר (שמות ב') ויאמר לרשע למה תכה רעך, הכית לא נאמר אלא תכה, והלוה ואינו משלם, ומי שיש בו עזות פנים ואינו מתבייש לפני מי שגדול הימנו... ומי שהוא בעל מחלוקת, שנאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה, ושניהם היו בדתן ואבירם, עזות פנים ומחלוקת. מחלוקת: מ' מכה, ח' חרון, ל' לקוי, ק' קללה, ת' תועבה. ויש אומרים תכלית כלייה מביא לעולם. (שם יח י)
...ותנו דעתכם שלא תשנאו זה את זה ולא תקנאו זה את זה ולא תחרחרו זה עם זה, ולא תביישו זה לזה, שלא יאמרו מלאכי השרת לפניו, רבונו של עולם תורה שנתת להם לישראל אינן עוסקים בה, והרי איבה וקנאה ושנאה ותחרות ביניהם ואתם מקיימים אותה בשלום. בר קפרא אמר למה קרא למלאכי השרת חברים, לפי שאין ביניהם איבה וקנאה ושנאה ותחרות ומינות ופלוגת דברים. (שיר ח טו)
דבר אחר את הכל עשה יפה בעתו, ר' ברכיה א"ר אבהו בש"ר אלעזר מחלוקת שהיתה בין רחבעם וירבעם בין דוד ושבע בן בכרי ראויה היתה להיות, אלא אמר הקב"ה עדיין לא נבנה בית המקדש ואני מכניס מחלוקת במלכות בית דוד. (קהלת ג טו)
משל למלך שעשה סעודה זימן אורחים משאכלו ושתו אמרו לו תן לנו חרבות ורמחים ונשחק בהם, נתן להם שבישתא דהדס והכו אלו את אלו ופצעו אלו את אלו, אמר המלך ומה אני נתתי לכם שבישתא של הדס כך עשיתם, אילו נתתי לכם חרבות ורמחים על אחת כמה וכמה, כך אמר הקב"ה ומה אם שעה שהעלמתי מהם שם המפורש הם הורגים בכינוי, אילו נתתי וגליתי להם שם המפורש על אחת כמה וכמה. (שם)
אמר הקב"ה אני עושה שלום בעולמי ורשעים אלו עומדים לתת מחלוקת בעולם, ומנין שחלקו על הקב"ה ממה שקראו בענין ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. (נח טז)
הוא היה אומר הוי זהיר בשאילת שלום בין אדם לחברו ולא תבוא לבין המחלוקת... (פרק כט ז)
גדול השלום, שאפילו עובדין ע"א ויש שלום ביניהן כביכול אין השכינה יכולה לנגוע בהן, שנאמר (הושע ד') חבור עצבים אפרים הנח לו, אם יש ביניהן מחלוקת מה נאמר בהן, (שם י') חלק לבם עתה יאשמו, הא כיצד, בית שיש בו מחלוקת סופו ליחרב, וחכמים אומרים מחלוקת בבית הכנסת סופו להתגזר. (פרק ט)
ותגעש ותרעש הארץ, א"ר שמואל בר נחמני למה הזוועות באות... ורבנן אמרי על המחלוקת, שנאמר (זכריה י"ד) ונסתם גיא הרי כי יגיע גיא הרים אל אצל. (מזמור יח)
מכאן אמרו כל מה שאתה יכול לתלות ברשעים תלהו עליהם, וכי מה טיבו של אדם שמתכוין ועושה מריבה על מי שאמר והיה העולם, אלא בא הכתוב ללמדך שכל מי שעושה מריבה על תלמיד חכם כאלו עושה מריבה על מי שאמר והיה העולם, שנאמר הוא דתן ואבירם קריאי העדה אשר הצו על משה ואהרן בעדת קרח בהצותם על ה'... (פרק יח)
מכאן אמרו כל בית שיש בו אמה העבריה מריבה ביניהם ואינו מוצא קורת רוח בעולם, שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה, וכתיב בתריה וכי יריבון אנשים. (פרק כג)
רבי מאיר אומר מה תלמוד לומר ורבים השיב מעון... וכן שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה הולך אהרן ויושב לו אצל אחד מהם ואומר לו, ראה בני חברך מהו עושה מטרף לבו מחנק עצמו תולש בשערו ואומר אוי לי איך אשא עיני אל חברי בושתי ממנו, שאני הוא שסרחתי עליו, והיה יושב אצלו עד שהיה מוציא כל קנאה שיש בלבו, שוב הולך אצל חברו ועושה לו כך, וכשפגעו זה בזה גפפו וחבקו זה לזה, שנאמר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל. (מלאכי פרק ב, תקפד)
אל תצא לריב מהר, מדבר בבן הישראלית, דכתיב ויצא בן אשה ישראלית, התחיל מחרף ומגדף, אמר שלמה אל תצא לריב מהר למה שסוף שבטו של דן להכלים אותם, שנאמר בהכלים אותך רעך, היה לך ריב בינם ובין רעך למה היית מחרף, ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל, מה היה מזכיר בסוד אחרונו של עולם... (משלי פרק כה, תתקסא)
שלח אצבע - כדרך בני אדם מריבים שמשלח אצבעו אל פני חברו ולא יכנו. דבר און - לא תריב אפילו בדברים. (ישעיה נח ט)
וכן יש לדיין לעשות מריבה עם הראוי לריב עמו ולקללו ולהכותו ולתלוש שערו ולהשביע באלקים בעל כרחו שלא יעשה או שלא עשה, שנאמר "ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלקים". (סנהדרין כד ח)
ואל יתן העניו לשום אדם להתקוטט בשבילו, ואם יאמרו לו בן הזונה או לאשתו או לאבותיו או למשפחתו אל יתן לשומעים להתקוטט בשבילו. ואם רוצים לומר להמזלזל אותו עבריין, יאמר כל זמן שאינו אומר לכם דבר אל תענו אותו דבר אבל תגזרו עליו חרם שאינו עבריין, כשם שאיני מקפיד בדבריו גם אתם תשתוקו. (תרנ)
שבת מריב - שאם כנגדו גדול ימנע עצמו מצד מעלתו, ואם פחות ממנו ימנע מכבוד עצמו, ואם בערכו ראוי שיחזיק לעצמו או לחברו יתרון... (משלי כ ג)
בקנאת בני אדם מאחרים נכנס בלבם לחדש עמהם דברי קנטורין, ובתחלת הדבר הוא קל לבטל, ואם לא סתרו מתחלתו בכל עת הולך וגדל ומתחזק בלבבות, כדכתיב "ומיץ אפים יוציא ריב" (משלי י"ז), רוצה לומר כשמוצץ אפו ואינו כובש חמתו, אף על פי שהתחיל האחר בדבר, יבאו לידי ריב ומחלוקת, על כן כל בן דעת יבטלנו בהתחלה קודם שיתחזק... ואף על פי שהאחר יהא קשה עורף ורוצה לריב, אם חברו יכבוש חרון אפו ויסבול דברי קנטור של חברו, אשריו ואוי למחרפו, כדגרסינן בסוף פרק כיסוי הדם (חולין פ"ט) אין העולם מתקיים אלא בזכות מי שבולם עצמו בשעת מריבה...
ואם אינו יכול האחד לסבול דברי חברו ומשיב עליו, אף על פי שעונהו כאיולתו והסבה באה מחברו, כיון שהעם אינם יודעים להבחין ממי היתה העילה תולים המחלוקת בשניהם, ולא עוד אלא שמראין לכל באי עולם שיש שמץ פסול באחד מהם...
ולא חרבה ירושלים בשנייה אלא על מחלוקת שקם ביניהם, על שהיו שונאים זה את זה חנם באיבה הנטורה בלבם, וסמך לדבר איכה ישבה בדד העיר, ראשי תיבות איבה... ועל כן הזהירה תורתנו על השנאה שבלב, שנאמר "לא תשנא את אחיך בלבבך" (ויקרא י"ט), שהיא סבה למחלוקת... ולכבות שלהבת השנאה והמחלוקת מבני ישראל צותה התורה (שם) "לא תקום ולא תטור"...
ועם כל זה אם הוא תלמיד חכם וצערו כנגד כבודו חייב ליטור איבה עד שיפייסהו, דאמרינן התם (יומא כ"ב ב') אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם, ואם מחל ואינו מרגיש על כבודו נענש, דאמרינן התם אמר רב יהודה מפני מה נענש שאול, מפני שמחל על כבודו... (נר ב כלל ז חלק ב פרק א)
הרוצה לישב בשלוה, אף על פי שיראה לחברו שרוצה לחלוק עמו שלא כדין, יתרחק ממנו ואל יטה אזנו לכל דבר, ולא עוד אלא שלא יצעק עליו, אף על פי שעושה לו שלא כדין, כדגרסינן במסכת בבא קמא (צ"ג א') אמר רבי חנינא כל המוסר דין על חברו הוא נענש תחלה...
על כן צריך אדם למנוע עצמו בכל כחו מן המריבה וכן יהיה תמיד מכובד עם הבריות, שנאמר (משלי כ') "כבוד לאיש שבת מריב", וכתיב "יתר מרעהו צדיק ודרך רשעים תתעם" (שם י"ב), רוצה לומר הצדיק סובל חרפות רעהו כדי שלא יבואו לידי קטטה, ודרך רשעים תתעם, רוצה לומר הדרך הרעה של רשעים תתעם, שהם חושבים שלא יהיו חשובים למאומה אם יסבלו חרפות בני אדם, לפיכך הם תועים בדרכיהם, ובאים לידי קטטה ומריבה ורציחה. (שם פרק ב, וראה שם עוד)
ויהי ריב - עוד לא היתה מריבה ההולכת ומתפשטת כנקבה היולדת, אך דרך כל ריב להתרחב, כסנהדרין ח', האי תיגרא דמיא לבידקא דמיא (פרץ מים) כיוון דרוח רוח. (בראשית יג ח)
אל תריב עם אדם חנם אם לא גמלך רעה, אמרו אין רעה אלא גיהנם, היינו שהחטיאך, אבל חנם כלומר שעשה היזק בגופך או בממונך לא תריב עמו, כי הכל הבל... (פרק ד מל"ת מד"ק ומד"ס התלויות בפה ובקנה כד)
בספר משלי "מרמה בלב חורשי און וליעצי שלום שמחה". שלמה המלך רוצה לומר כי בני אדם אשר הם חורשי און והם אותם שמשלחים מדנים בין איש ובין חבירו, ונקראים חורשי און, כי החורש מכין האדמה עד שתצמיח, וכן מכין המשלח מדנים בין בני אדם עד שיצא הריב מביניהם, ויש בלבם מרמה, כי אם אין עושים במרמה אינם יכולים לגמור מעשיהם, שיחשבו בני אדם כי באולי עושה בשביל שנאה שיש לו על האחד ולכך הוא עושה במרמה. ונקרא המחלוקת אשר הם עושים בשם רע, כי השם הזה הוא דוקא אל המחלוקת, וכמו שאמרו במדרש, למה לא נאמר בשני כי טוב, מפני שבו נבראה המחלוקת. שמזה תדע כי המחלוקת היא רע, והכתוב אומר גם כן עושה שלום ובורא רע, ובודאי הרע זה הוא המחלוקת שהוא הפך השלום... (נתיב השלום א, וראה עוד ערך שלום)
רביה נולד לך, פירוש כי הרביה היא מצד החומר אשר הוא נמשל בנקיבה... ור"ל אמר מריבה באה לעולם, דבר זה ידוע, כי המריבה היא מצד החומר, כי מצד הצורה כל צורה לעצמה, ואין צורה אחת שייכת לשנים, ואין מחלוקת ביניהם, ולא שייך מחלוקת רק כאשר יש דבר אחד משותף לשני דברים, ומצד זה הצורות הם צרות מרורות מעיקות זו את זו, כאשר ידוע למי שיודע להבין את זה, לכך המריבה היא מצד החומר המשותף, ואשר הוא המשותף לכל, ומזה המריבה באה, ולכך אמר מריבה באה... (חידושי אגדות בבא בתרא טז ב)
ויצא בן אשה ישראלית - לא פרט הכתוב שם של אחד מהם להורות שהיו שניהם פגומים, כי כל היוצא לריב מהר ודאי הוא פגום ואינו מן האנשים הנודעים בשמם לשם ולתהלה, אלא מן הפחותים אנשי בליעל... ועל כן נאמר "וינצו במחנה", כי שניהם היו בעלי מצה ומריבה ונתגלגל חובה על ידי חייב, כי על ידי שזה הישראלי נכנס עמו במריבה גם לו לגדף השם הנכבד... אלא שכל זה מדבר בגנות המצה והמריבה, שאין שלום יוצא מתוך מריבה, ועל ידי המריבה יבא שיכה נפש אדם או בהמה ויזיקו או בגופו או בממונו, ולפי שאמרו רז"ל (קידושין ע') כל הפוסל במומו פוסל, לכך נאמר "ואיש כי יתן מום בעמיתו", להטיל מום בקדושים, כאשר עשה בעקימת שפתיו דהוי מעשה כן יעשה לו, כי יאמרו לו שפוסלו במומו... (ויקרא כד י)
פוטר מים ראשית מדון - מדון הוא התחלת הריב, וריב הוא האמצע, ומדון דומה לנחלי מים המתקבצים במקום אחד ואחר כך כשפותחים בו פתח קטן שוטפים בחזקה, כך הוא ראשית מדון, ולכן ולפני התגלע הריב, הוא אמצע הריב, נטוש אותו, כי אחר כך יגדל ולא תוכל לנטוש. (משלי יז יד)
מריבה - ריב הוא שם הפעולה, ומריבה שם הענין שבשבילו הריב. (בראשית יג ח)
...ולשון ריב הוא לשון רבנות והתרברבות, כמבואר במשפטים "לא תענה על רב", אמר ויריבו שהיו משתדלים לנצח ולהיות רב ושליט על באר זה. (שם כו כב)
...כי אין לשון ריב הונח על המחלוקת המגונה שהוא מצוי בנשים וביושבי קרנות, הנוסד על מלשינות ומאורעות של מה בכך שהובא מצד אל צד, או על המחלוקות הנעשה במרורות בזעף אף בין המריבים עד שיפגעו זה בזה בחרפות ונאצות שהתולדה מהם היא ההכאה, או על מין מחלוקת שהמכון בו לצער את חברו להקניטו, כי על מין מחלוקת כאלה המגונות הונח שם קטט, מצה, מדון, אבל ענין הריב לא הונח רק על מין מחלוקת הנוסדת על ענין אשר יגיע ממנו תועלת ושכר טוב למתחלקים עצמם או לזולתו, כגון שיריבו בשביל שדה בית ושאר חפץ, או שיתעצמו בנושא עיוני אם דבר מצוה או מוסר ודעה. וזה מין מחלוקת בלתי מגונה בעצמו אבל הוא ראוי להיות... אלא שצריך שיהיה מצמצם בדבר שלא יהיה תקנתו קלקלתו, רצוני לומר שלא יצא מתוך התקון ההוא שהוא רוצה לתקן קלקול השקול יותר מן התקון, שלא יערב בדבר הריב אשר לו עם חברו כעס ונקמה ונאצות וכיוצא מן התולדות השכיחות הנמשכות מן העדר הסכמה... ושורש ריב שתי אותיות רב, לשון רבנות, כי ענין המריבה הוא לשון רבנות והתרברבות, שכל אחד רוצה לנצח את חברו ולהיות רב ושליט עליו או על הנושא שהם מריבים עליו... (דברים כה א)
וכי יריבון - שיש הבדל בין מצה ומריבה, שהמצה הוא ריב שיש בה הכאה, ובריב כזה יצויר שלא יצטרך לתת שבת ורפוי אם השני התחיל בהכאה, לכן אמר כי יריבון, שמציין ריב שאין בה הכאה. (שמות כא יח)
ריב - בלא ענין, מדון - שיש לו דין ודברים. (ירמיה טו י)
ריב הוא פעולת הקטטה, מריבה הוא הדבר עבורו מתקוטטים, ואם הוא ממון או אונאה שבדיינים נקראו מדון, הדבר שדנים עבורו. (משלי י יב)
ההבדל שבין ריב ובין דין ומשפט הוא, שריב מציין טענות הבעלי דינים לפני הדיין והשופט וסדור הטענות בדבר שעדן אין ענינו מבואר, כמו "כי יהיה ריב בין אנשים", "שפטו יתום ריבו אלמנה", האלמנה התובעת כתובתה או מזונות אין משפטה מבואר שצריכה עוד להשבע השבעת כתובה. ובדרך הרחבה כולל שם ריב כל מיני טענות ומריבות ששנים מריבים זה עם זה, ולאו דוקא בזכות מצד המשפט שרוצה לזכות, והמריבה הוא בפה שעושה מריבה עם חברו ורב אתו בפניו ומגנה אותו בקלון בדברים, ובזה נבדל משם מצה שהוא בהכאה. וסתם ריב נקשר עם את או עם, ואם נקשר עם למ"ד מורה שרב בשביל חברו, כמו "האתם תריבון לבעל" (שופטים ו').ואם נקשר עם מלת אל מורה שמציע טענותיו לפניו, כמו "כי יבואו לריב אלינו" (שם כ"א), וריב הנקשר עם בי"ת מציין שרב עמו על שמגיע לו רע על ידו, כמו "וירב יעקב בלבן", (בראשית ל"א). (הכרמל)
ולא תענה על ריב - אילו היה מובנו של ריב כאן העניין העומד להכרעה לפני בית הדין, הרי שביטוי זה היה מצמצם את מושג העניין צמצום יתר, והיה יוצא שהלכה חשובה זו אמורה רק לגבי סוג אחד של דינים, כי אז יורה ריב רק על הדין האזרחי, שבו עומדים שני צדדים זה מול זה... לפיכך משמעו של ריב כאן אינו אלא כמשמעו ב"דברי ריבות בשעריך" (דברים י"ז), ושם פירושו ריב הדעות בבית הדין, ו"ענה" כאן פירושו חוות דעת, הצבעה... (שמות כג ב)
ריב הוא בדברים ועושק, ומלמד שאף על גב שהניזק גרם לכך מפני שהכה המזיק בשוט לשונו, חייב המזיק. (שמות כא יח)
...והנה ידוע אשר יראי ה' ועמוסים בפרישות אינם יכולים להצית אש המחלוקת, שנדרש לזה לגבב דברי נרגן ולשון הרע וכדומה, וגם כי באמת בלבבם האמינו במשה ותורתו, רק שהיה קשה לקבל זה הדין, ואם כן לא מצאו ידים לעשות מחלוקת, וכן דתן ואבירם שהיו ידועים לבעלי ריב ומדון ושונאי משה, לא היה בכחם להמשיך הקהל אחריהם, ומי פתי יסיר דעתו אחר אנשים שהולכים אחר לבבם, אבל קרח שהיה גדול הדור הוא היה בכחו להמשיך אחריו רבים וכן שלמים, ובאשר גם הוא לאו אורחיה לדבר עם בני אדם ולפתות ברוב דברים, על כן לקח אליו את דתן ואבירם ומסר להם דברים כפי דעתו הרחבה, והמה הלכו בשליחות קרח ולקחו לבב ר"ן איש להמשך אחר קרח... (במדבר טז א)