(ראה גם: בשמים, קטורת, קרבן-ריח ניחוח)
ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו, ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. (בראשית כז כז)
מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן, מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל. (שיר השירים ג ו)
נרד וכרכום קנה וקנמון עם כל עצי לבונה, מור ואהלות עם כל ראשי בשמים. (שיר ד יד)
אמר ר' אבא שב בני שב, ישבו, הריח ר' אבא באותו ורד, אמר, ודאי אין העולם מתקיים אלא על הריח, (שה"ס המוחין דהארת חכמה המריחים ממטה למעלה כדרך הריח), כי אני רואה שאין הנפש מתקיימת אלא על הריח, ועל כן מריחים בהדס במוצאי שבת, (כדי להמשיך המוחין דהארת חכמה שה"ס ריח כנ"ל). (שמות שסג)
פתח ואמר וירח את ריח בגדיו וגו', ריח בני כריח שדה וגו' וירח את ריח בגדיו, משמע שהלבושים היו מעלים ריח טוב שלא נעדר מהם לעולם ריח ההוא, עתה יש להסתכל, כתוב ריח בגדיו, וכתוב ריח בני, ולא אמר ריח הבגדים אלא ריח בני, ומשיב אלא למדנו, כיון שנכנס יעקב נכנס עמו גן עדן, ולמדנו אותם הבגדים היו של אדם הראשון, שכתוב ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם והוציאם מגן עדן. (בא קמח)
וצריך להריח בבשמים כשיוצא השבת, משום שנסתלק רוח ההוא (מן האדם שהוא תוספת נשמה של שבת), והנפש של האדם נשארת ערומה, מכח הסתלקות ההיא שנסתלק הרוח ממנה, וכבר העמידוהו.
כתוב, וירח את ריח בגדיו ויברכהו וגו', מקרא זה העמידוהו ולמדנו, אבל תא חזי, הריח הוא קיום של הנפש, משום שהוא דבר הנכנס אל הנפש ולא לגוף, תא חזי, כתוב, וירח את ריח בגדיו, הרי העמידוהו שהם הלבושים של אדם הראשון היו, שנתן לו הקב"ה ללבוש אותם... (ויקהל רעא)
בעוד שהיו הולכים פגשו איש אחד שהיה בא, וג' ענפי הדס בידו, קרבו אליו, אמרו לו, למה לך זה, אמר, כדי לתת הרוחה אל האובדת, (דהיינו הנשמה יתרה הנאבדת מנפש האדם במוצאי שבת), אמר ר' אלעזר יפה אמרת, אבל שלשה למה לך, אמר לו, אחד לאברהם אחד ליצחק ואחד ליעקב, (שהם ג' קוין, חסד גבורה ת"ת), וקשרתי אותם יחד והרחתי בהם משום שכתוב, לריח שמניך טובים שמן תורק שמך. כי בריח הזה מתקיימת חולשת הנפש, ומתקיימת באמונה זו, שהיא המלכות), ונמשכות ברכות מלמעלה ומלמטה. (פירוש כי ריח, רומז על הארת החכמה המתגלה במלכות, שהיא נמשכת מג' קוין דז"א, שה"ס ג' הדסים, ועל כן כשמריחים את ההדסים צריכים לכוון להמשיך הארת החכמה מהם אל המלכות). אמר ר' אלעזר אשרי חלקם של ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.
תא חזי אין העולם מתקיים אלא על הריח, ומריח הזה (שמריחים למטה) נודע ריח אחר (למעלה, שה"ס הארת חכמה), כי בשעה שיוצא השבת, והנפש יתרה (שאדם קונה בשבת) מסתלקת, ונשארים נפש ורוח של האדם מפורדים ועצובים, בא הריח הזה, (שממשיכים אותו על ידי ריח ההדסים, והנפש והרוח) מתקרבים על ידו זה אל זה ושמחים.
ועל כן צריך הרוח (של האדם) אחר הרוח (שלמעלה, שהוא ז"א), לקבל את הריח, (שה"ס הארת החכמה), כיון שמתקבל הריח מתקרבים (רוח ונפש שלמעלה, שהן זו"ן, וכן רוח ונפש של האדם) זה אל זה ושמחים. כעין זה הוא, ריח של הקרבן, שבריח הזה מתקרבים הכל יחד, (דהיינו כל הספירות של ז"א), ומתלהטים מהם הנרות, (שהם הספירות של המלכות), ושמחים...
ועל כן ריח הקרבן הוא קיום הכל וקיום העולם, והקרבן הוא על ידי הכהן המקריב הכל, ומשום זה, שבעת ימי מילואים נשלמים בו, (שהם כנגד ז"ס חג"ת נהי"מ), כדי שכולם יתברכו בעבודתו, ושמחות וברכות תמצאנה למעלה ולמטה. (צו קפז, ועיין שם עוד)
לריח שמניך טובים, אמר רבי שמעון, המקרא הזה הסתכלתי בו, והוא סתום בסוד עליון. ריח, יש ריח ויש ריח, והרבה ריחות יש, יש ריח העולה ממטה למעלה, כמו ריח הקרבנות, שזה הוא ריח, העולה וקושר קשרים זה בזה ומשתלשל זה בזה, (דהיינו שמשתלבים זה בזה בדרך ירידה), עד שנעשה הכל קשר אחד ואור אחד.
יש ריח אחר, וזה הוא מלך המשיח שנקרא ריח, שכתוב, והריחו ביראת ה', וזה נקרא ריח, ומתקשר בסוד ריח קרבן. וזה סוד אשה ריח ניחוח לה', אשה הוא לחוץ מן הקשר, שהמזונות והאור של צבאות ומחנות האש נצטמצמו בצהרים, ריח הוא לפנים ממנו, וזהו שמתקשר בפנים, ומאיר בסוד ברית הקדש, וזהו שהמלך המשיח נקרא שהוא ריח מאלו הבשמים העליונים, שכתוב כריח בשמים... (זהר חדש שיר השירים קפז, ועיין שם עוד)
פתח ר' שמעון ואמר, כתוב, וירח את ריח בגדיו ויברכהו, מה ראה יצחק, שאף על פי שיעקב הביא לו אותו המאכל והמשתה, לא ברכו, עד הזמן שהריח בלבושים האלו.
כאן יש להסתכל, הרי הלבושים האלו לא היו שלו, של יעקב, כי התורה מעידה, שכתוב, את בגדי עשו בנה הגדול, וכאן כתוב את ריח בגדיו, וכי בגדיו היו, ריח הבגדים היה צריך לומר, מהו בגדיו. אלא בגדיו ממש היו ודאי אלו הלבושים, ולא של עשו, ואף על פי שכתוב, בגדי עשו, לתועבה היו אצלו, כעין זה אותה הבאר (שה"ס המלכות), שיעקב ישב עליה, ומשה ישב עליה, לתועבה היתה אצל אחרים, כיון שבא יעקב, התודעה הבאר לבעליה, ועלו אליו המים...
כעין זה לבושים אלו, לתועבה היו אצל עשו, כיון שלבש אותם יעקב, התודעו הלבושים לבעלם, מיום שעשה אותם הקב"ה לא העלו ריחם עד אותו זמן שלבש אותם יעקב, (שה"ס הקו האמצעי), כי הלבושים חזרו לצורתם, יעקב היה ודאי צורתו של אדם ויפיו, (דהיינו הקו האמצעי), ובשעה שראו הלבושים צורת אדם, העלו ריח.
ג' ריחות עלו כאן, א' ריח בגדיו, ב', ריח בני, ג', ריח שדה אשר ברכו ה'. וכל הג' עלו ליצחק בשעה שבא אליו יעקב. וכל ג' הריחות כתובים במקרא הזה, ריח בגדיו, היינו על כן עלמות אהבוך, ריח בני, היינו שמניך טובים, ריח שדה, היינו שמן תורק שמך, ודאי שהכל הוא קשר אחד. ובו סוד ריח הקרבן שהערנו, כמו שנאמר (בכתוב אשה ריח ניחוח לה')... (שם ריא, ועיין שם עוד)
אמר רבי חלפתא, כשושנה בין החוחים, נותנת ריח טוב, כך רות מזרע האומות נתנה ריח טוב לפני הקב"ה, כשושנה, שהעלתה ריח טוב, כך רות ממעשיה הטובים נכנסה תחת כנפי השכינה. (שם רות קעט)
איתמר ריח רע שיש לו עיקר, רב הונא אמר מרחיק ד' אמות וקורא קריאת שמע, ורב חסדא אמר מרחיק ד' אמות ממקום שפסק הריח וקורא קריאת שמע... בעו מיניה מרב ששת ריח רע שאין לו עיקר מהו, אמר להו אתו חזו הני ציפי דבי רב דהני גנו והני גרסי, והני מילי בדברי תורה, אבל בקריאת שמע לא, ודברי תורה נמי לא אמרן אלא דחבריה, אבל דידיה לא. (ברכות כה א)
תניא אידך אכל כל מאכל ולא אכל מלח, שתה כל משקין ולא שתה מים ביום ידאג מן ריח הפה ובלילה ידאג מפני אסכרה... אמר ר' יוחנן הרגיל בעדשים אחת לשלשים יום מונע אסכרה מתוך ביתו, אבל כל יומא לא, מאי טעמא משום דקשה לריח הפה. (שם מ א)
אמר רבי חייא בריה דאבא בר נחמני אמר רב חסדא אמר רב ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים חוץ ממושק, שמן חיה הוא, שמברכין עליו בורא מיני בשמים... אמר ליה רב חסדא לרב יצחק האי משחא דאפרסמון מאי מברכין עלויה, א"ל הכי אמר רב יהודה בורא שמן ארצנו... א"ל הכי אמר רבי יוחנן בורא שמן ערב... אמר רב ששת הני סיגלי מברכין עלייהו בורא עשבי בשמים, אמר מר זוטרא האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא אומר ברוך שנתן ריח טוב בפירות. (שם מג א, וראה שם עוד)
אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מניין שמברכין על הריח, שנאמר כל הנשמה תהלל י-ה, איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו, הוי אומר זה הריח. (שם שם ב וראה שם עוד)
וא"ר יצחק כל האוכל ירק קודם ארבע שעות אסור לספר הימנו, מאי טעמא משום ריחא. (שם מד ב)
אמר להו מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר כדי שיהא ריחו נודף. (שם נא א)
אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של מתים, מאי טעמא... בשמים לעבורי ריחא הוא דעבידי... אמר רב הונא בשמים של בית הכסא ושמן העשוי להעביר את הזוהמא אין מברכין עליו... מיתיבי הנכנס לחנותו של בשם והריח ריח אפילו ישב שם כל היום כלו אינו מברך אלא פעם אחד, נכנס ויצא נכנס ויצא מברך על כל פעם ופעם, והא הכא דלאו לריחא הוא דעבידא וקמברך, אין לריחא נמי הוא דעבידא, כי היכי דנירחו אינשי וניתו ונזבון מיניה. תנו רבנן היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח, אם רוב עובדי כוכבים אינו מברך אם רוב ישראל מברך, רבי יוסי אומר אפילו רוב ישראל נמי אינו מברך מפני שבנות ישראל מקטרות לכשפים... הוי לה מיעוטא לכשפים ומיעוטא נמי לגמר את הכלים אשתכח רובא דלאו לריחא עביד, וכל רובא דלאו לריחא עביד לא מברך. אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן המהלך בערבי שבתות בטבריא והריח ריח אינו מברך, מפני שחזקתו אינו עשוי אלא לגמר בו את הכלים. תנו רבנן היה מהלך בשוק של עכו"ם נתרצה להריח הרי זה חוטא. (שם נג א)
שלשה משיבין דעתו של אדם, אלו הן קול ומראה וריח. (שם נז ב)
אכל ולא הלך ד' אמות אכילתו מרקבת, וזהו תחילת ריח רע, הנצרך לנקביו ואכל דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו, וזהו תחילת ריח זוהמא. (שבת מא א)
אמר רחבה אמר רבי יהודה עצי ירושלים של קינמון היו, ובשעה שהיו מסיקין מהן ריחן נודף בכל ארץ ישראל, ומשחרבה ירושלים נגנזו ולא נשתייר אלא כשעורה ומשתכח בגזאי דצימצמאי מלכתא (כך שמה). (שם סג א)
א"ל קיסר לר' יהושע בן חנניא מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף, אמר לו תבלין אחד יש לנו ושבת שמו, שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף, אמר לו תן לנו הימנו, אמר לו כל המשמר את השבת מועיל לו, ושאינו משמר את השבת אינו מועיל לו. (שם קיט א)
דרש רבא מאי דכתיב הדודאים נתנו ריח, אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא. (עירובין כא ב)
אמר רב פפא קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה לפי שאין בהן ממש, וריח לאחר שתעלה תמרותו אין בו משום מעילה הואיל ונעשית מצותו... (פסחים כו א)
ולוי אמר אפילו בשר שחוטה כחוש שצלאו עם בשר נבילה שמן מותר, מאי טעמא, ריחא בעלמא הוא וריחא לאו מילתא היא... אמר לך רב דכולי עלמא ריחא מילתא היא, לאו איתמר עלה דההיא אמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש בפת חמה וחבית פתוחה דברי הכל אסור... לא נחלקו אלא בפת חמה וחבית חתומה, פת צוננת וחבית פתוחה... ההיא ביניתא (דג) דאיטווא בהדי בישרא (בתנור אחד), אסרה רבא מפרזקיא למיכליה בכותחא (מאכל חלב), מר רב רב אשי אמר אפילו במילחא נמי אסורה משום דקשיא לריחא ולדבר אחר. (שם עו ב)
וזה אחד מעשרה נסים שנעשו במקדש, דתנן, עשרה נסים נעשו בבית המקדש, לא הפילה אשה מריח בשר הקדש... (יומא כא א)
עזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת, נשים שביריחו אינן צריכות להתבשם מריח קטורת, כלה שבירושלים אינה צריכה להתקשט מריח קטורת. אמר רבי יוסי בן דולנאי עזים היו לאבא בהרי מכמר והיו מתעטשות מריח הקטורת. אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה סח לי זקן אחד פעם אחת הלכתי לשילה והרחתי ריח קטורת מבין כותליה. (שם לט ב)
והיינו דאמר רבא חמרא וריחני פקחין (פקחוני, עשאוני פקח). (שם עו ב)
עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשה... תנו רבנן עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר תוחבין לה כוש ברוטב ומניחין לה על פיה, אם נתיישבה דעתה מוטב, ואם לאו מאכילין אותה רוטב עצמה, ואם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה שומן עצמו, שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש, חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים... (שם פב א)
ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כריח שדה של תפוחים. (תענית כט ב)
...והיינו ריח הגט הפוסל בכהונה. (יבמות צד א)
סומא מנא ידע (תינוק שזו אמו), אמר רב אשי בריחא ובטעמא. (כתובות ס א)
...דאכלה אתרוגא הוו לה בני ריחני, ברתיה דשבור מלכא אכלה בה אמה אתרוגא והוו מסקי לה לקמיה אבוה בריש ריחני... כללא דמילתא כל דאית ליה ריחא ואית ליה קיוהא (מזיק את מי שאוכלין לפניו ואינו אוכל). (שם סא א)
מאי בעל פוליפוס, אמר רב יהודה אמר שמואל ריח החוטם, במתניתא תנא ריח הפה... (שם עז א, וראה שם עוד)
ותחמרה בחמר ובזפת, תנא חמר מבפנים וזפת מבחוץ כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע. (סוטה יב א)
תניא ר"ש בן אלעזר אומר טהרה בטלה טעם וריח... רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא, שקלה כרכה בסודריה, אתא רבה בריה א"ל מורחינא ריחא דחינוניתא, א"ל בני טהרה יש בך, יהבה ניהליה. (שם מט א)
וישכיבוהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים, מאי בשמים וזנים, רבי אלעזר אמר זיני זיני, ר' שמואל בר נחמני אמר בשמים שכל המריח בהן בא לידי זימה. (בבא קמא טז ב)
...דבריה (לקח אליהו את רבה בר אבוה) לגן עדן, אמר ליה פשוט גלימך ספי שקול מהני טרפי (עלים), ספא שקל, כי הוה נפיק שמע דקאמר מאן קא אכיל לעלמיה כרבה בר אבוה, נפץ שדינהו (זרקם), אפילו הכי אתייה לגלימיה סחט גלימא ריחא, זבניה בתריסר אלפי דינרי, פלגינהו לחתנוותיה. (בבא מציעא קיד ב)
מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה, ואין עושין בורסקי אלא למזרח העיר, רבי עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה ומרחיק חמשים אמה... תא שמע דתניא ר"ע אומר לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה חוץ ממערבה דאינו עושה כל עיקר מפני שהיא (הרוח) תדירא. (בבא בתרא כה א)
אמר ר' יצחק שרו של ים רהב שמו, ואלמלא מים מכסין אותו אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו, שנאמר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו', כמים לים מכסים, אל תיקרי לים מכסים אלא לשרה של ים מכסים. (שם עד ב)
...ואלמלא מכניס (לויתן) ראשו לגן עדן אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו, שנאמר ים ישים כמרקחה. (שם עה א)
כי הא דיתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום, אמר מי שאכל שום יצא, עמד רבי חייא ויצא, עמדו כולן ויצאו, בשחר מצאו רבי שמעון בר' לרבי חייא אמר ליה אתה הוא שציערת לאבא, אמר לו לא תהא כזאת בישראל. (סנהדרין יא א)
...אמרו ליה במשיח כתיב דמורח ודאין, נחזי אנן אי מורח ודאין... (שם צג ב)
א"ר חנינא משל דרבי יוחנן למה הדבר דומה, לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ, במקומה ריחה נודף, שלא במקומה אין ריחה נודף. א"ר אושעיא משל דריש לקיש למה הדבר דומה, לצלוחית של פלייטון שהיתה מונחת במקום הטנופת, במקומה ריחה נודף וכל שכן במקום הבוסם. (שם קח א)
ריחיה חלא (חומץ) וטעמא חמרא, חלא... רבא אמר ריחיה חלא וטעמא חמרא חמרא... אביי אמר אסור, ריחא מילתא היא, רבא אמר מותר, ריחא לאו מילתא היא... (ע"ז סו ב, וראה שם עוד)
עשרה דברים קשין ללימוד... והעובר מתחת ריח רע של נבילה... (הוריות יג ב)
בשלמא בית מינכרא צורתו, אלא מזבח מנא ידעי (מקומו)... ור' שמואל בר נחמני אמר מכל הבית כולו הריחו ריח קטרת, משם הריחו ריח אברים. (זבחים סב א)
והאמר ר"ש בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה, ריח אחר שתעלה תמרתו אין בו משום מעילה, שהרי אין לך דבר אחר שנעשה מצותו ומועלין בו... מסייע ליה לר' יוחנן דאמר ר"י כשם שהדיבור רע ליין כן הדיבור יפה לבשמים... מה הפרט מפורש דבר שקיטר ועולה וריחו נודף, אף כל דבר שקיטר ועולה וריחו נודף (כריתות ו א וב)
א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת... (שם)
שכל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים, הוסיפו עליהן באשה ריח הפה וריח הזיעה... (קידושין כז א)
מרחיקין את הנבילות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה... דבית ר' ינאי אמרי עד מקום שעומד ומריח. (בבא בתרא ו ב)
וירח ה' את ריח הניחח, הריח ריחו של אברהם אבינו עולה מכבשן האש, וירח ריח של חנניה מישאל ועזריה עולה מכבשן האש... וירח ה' הריח ריח דורו של שמד. רב שלום בשם ר' מנחמא בר זעירא אמר משל למלך שהיה מבקש לבנות לו פלטין על הים ולא היה יודע היכן לבנותה, ומצא צלוחית של אפולסמון והלך והריחה ובנה אותה עליה. (בראשית לד י)
רבי ברכיה פתח (שיר השירים א') לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, אמר רבי ברכיה למה היה אברהם אבינו דומה, לצלוחית של אפופילסימון מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית ולא היה ריחה נודף, כיון שהיתה מטלטלת היה ריחה נודף, כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו, טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם. (שם לט ב)
...ברח (ר' אליעזר בן הורקנוס) אצל רבן יוחנן בן זכאי והיה אוכל קוזזות אדמה עד שעשה פיו ריח רע, הלכו ואמרו לריב"ז ריח פיו של ר"א קשה לו, א"ל כשם שהבאשת ריח פיך על התורה כך יהיה ריח תלמודך הולך מסוף העולם ועד סופו. (שם מב א)
ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו, א"ר יוחנן אין לך דבר שריחו קשה מן השטף הזה של עזים, ואת אמרת וירח את ריח בגדיו ויברכהו, א"ל בשעה שנכנס יעקב אבינו אצל אביו נכנסה עמו גן עדן, הדא הוא דאמר לו ריח ריח בני כריח שדה... (שם סה יח)
דבר אחר מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, ראה ריח בני הרי בנוי, כריח שדה הרי חרב, המד"א (מיכה ג') ציון שדה תחרש, אשר ברכו ה' בנוי ומשוכלל לעתיד לבא... (שם שם יט)
א"ר אבא בר כהנא והלא אין דרכן של ישמעאלים להיות טעונים אלא עורות ועיטרן, אלא ראה מה זימן הקב"ה לאותו צדיק באותה שעה שקים מלאים בשמים כדי שתהא הרוח מנשבת בהם מפני ריחן של ערביים. (שם פד טז)
א"ר שמואל בר יצחק כל מה שסיגל אדם מצות ומעשים טובים לפיו ולא לריח רע, לפי שהנפש הזו יודעת כל שיגיעה לעצמה יגיעה, לפיכך אינה שביעה למצות ומעשים טובים. (ויקרא ד ב)
כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת, א"ר הילל בר הילני כזה שהוא עובר במקום המטונף ועקם חוטמו. (שם יב ד)
אמר הקב"ה בני לא מפני שיש לפני אכילה ושתיה אמרתי לכם, אלא בשביל הריח שתהיו ערבים ונוחין לפני כריח ניחוחי. (במדבר כא יז)
...אף בגדיהם שהיו מעשה שמים היה הענן שף בהן ואינו מזיקן... א"ל ולא היה ריחן רע, מכח הזיעה, א"ל היו מתענגים בנאות דשאים של באר והיה ריחן מפעפע בכל העולם, מנין שנאמר (שיר ד') וריח שלמותיך כריח לבנון, וכל השבח הזה מהיכן, ממעין גנים באר מים חיים. (דברים ז יא)
לריח שמניך טובים, ר' ינאי בריה דר' שמעון כל השירים שאמרו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק שמך, כאדם שמריק מכלי לכלי חבירו, כל המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך, רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה. (שיר השירים א כ)
עד שהמלך במסיבו, ר"מ אומר עד שהמלך מלכי המלכים הקב"ה במסבו ברקיע נתנו ישראל ריח רע ואמרו לעגל (שמות ל"ב) אלה אלהיך ישראל. א"ל ר' יהודה דייך מאיר, אין דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח, שלא נתן שיר השירים אלא לשבחן של ישראל, ומהו עד שהמלך במסיבו, עד שהמלך מלכי המלכים הקב"ה במסיבו ברקיע נתנו ישראל ריח טוב לפני הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. (שם שם נה)
מה השושנה הזו אינה בטלה לעולם אלא גב ריחה, כך ישראל אינן בטלין אלא גב מצות ומעשים טובים, מה שושנה זו אינה אלא לריח, כך לא נבראו הצדיקים אלא לגאולתן של ישראל. (שם ב ט)
עד שיפוח היום, ר' אבהו ור' לוי, חד אמר בשעה שמל אברהם אבינו את עצמו ובניו ובני ביתו עשה ערלותיהן גבעה וזרחה עליהן החמה והתליעו, ועלה ריחן לפני הקב"ה כריח קטורת הסמים וכריח קומץ הלבונה שעל גבי האישים, ואמר הקב"ה לכשיבאו בניו של זה לידי עבירות ומעשים רעים אני נזכר להם זה הריח ואתמלא רחמים עליהן הופך להם מדת הדין למדת רחמים, מה טעם אלך לי אל הר המור. ר' לוי אמר בשעה שמל יהושע את בני ישראל העמיד להם ערלותיהם גבעה וזרחה עליהם חמה והתליעו, ועלה ריחן לפני הקב"ה כריח קטרת סמים וכריח קומץ של לבונה שעל גבי אישים, באותה שעה אמר הקב"ה לכשיבאו בניהם של אלו לידי עבירות מעשים רעים אני נזכר להם ריח זה ומתמלא עליהם רחמים והפך להם מדת הדין לרחמים, מה טעם אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה. (שם ד יד)
..א"ל מי אתה, לפי שבשעה שנכנס יעקב נכנסה עמו ריח גן עדן ריח ניחוח ונתישבה דעתו של אותו צדיק, שנאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', התחיל לברכו, אבל כשנכנס עשו נפתח לו גיהנם. (תולדות יא)
...הללו שאינן ברשותו, העינים, והאזנים והחוטם... החוטם עבר בדרך והריח תבשילין טמאין או ריח של קטורת עבודת כו"ם, לא היה רצונו להריח מה יעשה, הריח בהם שלא בטובתו, וכשהקב"ה חפץ אף אלו שהן ברשותו אינן ברשותו... (שם יב)
ילמדנו רבינו מהו שיברך אדם על ריח בשמים של עבודת כו"ם, כך שנו רבותינו אין מברכין על הנר ולא על הבשמים ולא על הריח של עבודת כו"ם, אבל אם עבר בשוק על חניות של בשמים חייב לברך, אבל על ריח של עבודת כו"ם אסור. (ויצא ד)
...ריח היה ביד המצרים שאנו נגאלין, ועכשיו באתם והעכרתם אותו הריח, שנאמר אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה וגו'. (וארא ו)
וישמע יתרו, זה שאמר הכתוב (שיר א') לריח שמניך טובים, אמר ר' ינאי ברשב"י הראשונים ריח שירים אמרו לפניך, אבל אנו כשבאנו לים לא הנחנו לשון של שבח שלא קלסנו לך, לכך נאמר לריח שמניך. דבר אחר הראשונים ריח מצות נתת להם, לאדם נתת מצוה אחת, לנח ולבניו שש מצות, אבל אנו כשבאנו לסיני כאדם שהוא מערה מפי חבית כך אתה מערה עלינו את המצות. (יתרו ג)
מפני מה מי החוטם סורחין, שבזמן שאדם מריח ריח רע, אלמלא מי החוטם סרוחין שמעבירין אותו מיד מת. (חקת א)
וכן הוא אומר (משלי י"ג) הולך את חכמים יחכם, למה הוא דומה למי שנכנס לבית המרקחים אף על פי שלא לקח ולא נתן כלום מכל מקום לקח ריח טוב והוציא עמו, כך כל מי שהולך עם הצדיקים לוקח מדרכיהם וממעשיהם הטובים. ורועה כסילים ירוע (שם), למה הוא דומה לאדם שהוא נכנס לבית הבורסקי אף על פי שלא נתן ולא לקח כלום מכל מקום ריח רע קלט והוציא עמו, כך מי שהוא הולך עם הרשעים לוקח מדרכיהם וממעשיהם הרעים שנאמר ורועה כסילים ירוע. (פרק כה)
...ולא היו מסריחין (בגדי דור המדבר) מריח הזיעה שלא היו מחליפים את בגדיהם, אמר לו הבאר היה מעלה להן מיני דשאים והיו מנענעין בהן, שנאמר בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני, והיה ריחם נודף מסוף העולם ועד סופו, בא שלמה ואמר (שיר ד') וריח שלמותיך כריח לבנון, ואומר עוד (שם) נרד וכרכם קנה וקנמון, וכל אלו מהיכן היו, (שם) מעין גנים באר מים חיים. (מזמור כג)
אמר הקב"ה לא יקלסו אותי הרשעים בגרונם, למה שריחם רע, שנאמר (תהלים ה') קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון. (מזמור קמט)
תני אין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה, ואין לך דבר שכל האורחין נהנין ממנו אלא הריח, כך אמר הקב"ה לישראל בני מכל קרבנות שאתם מקריבים כלום אני נהנה מהם אלא הריח, שנאמר ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו. (במדבר פרק כח, תשעו)
ועל דרך זו יהיה מצב הריח הנפרד, לכל בעל ריח מהן כח מיוחד וכאשר מתמזגים זה בזה יורכב מצב כפי רוב המזוג ומיעוטו. מהן המור חם ויבש, והכאפור קר ועדין, והכרכום חם ויבש, והצנדל קר ולח, והענבר חם ממוצע, ומי הורדים קר ועדין, וכאשר מתערב יסוד כל אחד מהם ביסוד השני מתמזגות סגולותיהן ונכשרים לתועליות בני אדם. (מאמר י פרק יח)
...ריח רע שיש לו עיקר מרחיק ד' אמות וקורא, אם פסק הריח, ואם לא פסק הריח מרחיק עד מקום שפסק הריח, ושאין לו עיקר כגון מי שיצא ממנו רוח מלמטה מרחיק עד מקום שתכלה הריח וקורא... (קריאת שמע ג יב, וראה שם עוד)
כשם שאסור לאדם ליהנות במאכל או במשקה קודם ברכה, כך אסור לו ליהנות בריח טוב קודם ברכה, וכיצד מברך על ריח טוב, אם היה זה שיש להריח עץ או מין עץ מברך בורא עצי בשמים, ואם היה עשב או מין עשב מברך בורא עשבי בשמים, ואם לא היה מן העץ ולא מן האדמה, כגון המור שהוא מן החיה מברך בורא מיני בשמים, ואם היה פרי הראוי לאכילה כגון אתרוג או תפוח מברך שנתן ריח טוב בפירות, ועל הכל אם אמר בורא מיני בשמים יצא.
אין מברכין על המוגמר עד שתעלה תמרתו, וכיצד מברכין עליו, אם היה זה הנשרף שנתן ריח מעץ מברכין בורא עצי בשמים, ואם היה עשב עשבי בשמים, ואם היה ממין חיה וכיוצא בה מברך עליו בורא מיני בשמים...
שלשה מיני ריח טוב אין מברכין עליהן, ואלו הן ריח טוב שאסור להריח בו, וריח טוב שעשוי להעביר ריח רע, וריח טוב שלא נעשה להריח בעצמו של ריח זה... (ברכות פרק ט א והלאה, וראה שם עוד)
המזוהם וכהן שהוא מזוהם בזיעתו רוחץ ושף כל גופו בבושם ועובד. היה ריח פיו רע נותן בפיו פלפל או זנגביל וכיוצא בהן ועובד, ואם עבד בזיהום זיעתו או בזיהום פיו הרי חילל עבודתו כשאר אלו הבעלי מומין כולם. (ביאת המקדש ז יג)
קול ומראה וריח של הקדש לא נהנין ולא מועלין, במה דברים אמורים כשהריח בקטרת אחר שעלתה התימורת, אבל אם הריח בקטרת כשתעלה תמרתה מעל. (מעילה ה טז)
...וכאשר היו שוחטים במקום המקודש בהמות רבות בכל יום ומחתכין בו הבשר ושורפין ורוחצין בו הקרב והכרעים, אין ספק שאילו היו מניחים אותו על זה הענין היה ריחו כריח מקומות הבשר, מפני זה צוה להקטיר בו הקטורת שתי פעמים בכל יום, בבקר ובין הערבים, להטיב ריחו וריח בגדי כל העובד בו. (חלק ג מה)
...אבל בכל מה שלא יהנה בו האדם כלל אלא שעושה ממנו מצות בוראו, וכלה לגמרי במצוה, בזה נוכל לומר עליו כי כלו לה', כלומר שנכנס כלו במצותו, לא אכל ממנו האדם ולא נהנה בו הנאה גופנית כלל, ועל שהריח אינו מן ההנאות של הגוף רק מהנאת הנפש, כי הגוף לא יקבל רק הנאת המשוש, יכנו לעולם ענין הריח אל השם ב"ה, אף על פי שהוא ב"ה וברוך שמו איננו לרב מעלתו וגדלו בגדר ענינים אלה כלל... וכבר פרשו ז"ל בכל מקום שנאמר ריח ניחוח לה', שאמרתי ונעשה רצוני... (תרומה מצוה צז)
ויפח באפיו נשמת חיים - דע כי החוטם כלי לנשמה, שלשם היא נכנסת ומשם יוצאת... ומנפלאות היצירה באדם כי תמצא אות שי"ן רשומה בכלי זה משם של ש-די החקוק בצורת הגוף לכל נמול, וזהו שכתוב (איוב ל') "ונשמת ש-די תבינם", ידוע כי הוא כלי הריח, כי הנשמה נהנית מן הריח, ועל כן אסרו רז"ל ריח ע"ז, כי אין ראוי שתהנה הנשמה מזכרון ע"ז, כי ריח כל דבר הוא הזכרון, וכענין שכתוב בקרבנות, (ויקרא ו') "ריח ניחוח אזכרתה לה'", והבן זה. (בראשית ב ז)
לפיכך אמרו שהיו יולדות תחת התפוח, שיש לו ריח נכבד מאד, כדכתיב "כריח שדה אשר ברכו ה'", ואמרו רז"ל זהו שדה של תפוחים, והריח מתייחס אל מדת הדין, כדכתיב "ישימו קטורה באפך", וכלל הדבר רמזו בזה שהיתה לידה שלהם במדת הדין. (גבורות ה' פרק מג)
...ולכך אמר משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה וכו', מדמה הנשמה הנבדלת לבת מלך... ומפני כי הנשמה היא קדושה וטהורה היא משתוקקת אל השבח הזה, כי מצד קדושתה ראוי לה השבח הזה, וכך אמר שהריח ציקי קדירה שהריח שייך לנשמה ביותר, כמו שאמרו איזה דבר שהנשמה נהנה ממנו הוי אומר זה הריח... (נצח ישראל פרק מד)
ומה שאמר אותב אותה בכרעה... ומאן דאמר דמצאה גרוגרת דרבי צדוק שהגרוגרת יש בו ריח ומזיק הנפש והנשמה, שידוע שכל ריח הוא לנפש ולנשמה, כאשר אמרו ז"ל (ברכות מ"ג ב') כל הנשמה תהלל י-ה זו הריח, שהנשמה נהנה ממנה ולא הגוף... (חידושי גיטין נו א)
דמורח ודאין, יש לך לדעת כי הריח והמשפט הוא דבר אחד, ושניהם הם מדת הדין כאשר ידוע לחכמים, ולפיכך אמר דמורח ודאין. ותדע כי הראיה והשמיעה האדם רואה ושומע אף שהדבר אינו הגון ואינו ראוי הוא נראה ונשמע, ואין חלוק בין אם רואה דבר הגון או שרואה דבר שאינו הגון, וכן בשמיעה, אבל הריח כאשר מריח דבר רע אין מקבל אותו, ולכך אומר דמורח ודאין, כמו שאין מקבל חוש הריח דבר שהוא רע, וכך כאשר ישפוט מלך המשיח לא יקבל דבר רע... (שם סנהדרין צג א)
ופירוש המאמר... אמרינן שם אמר רב הונא אשכח תמרי דחינוניתא... אמר ליה בני טהרה יש בך. שמזה נלמד כי הטהרה היא לנפש, כמו שתקנו ז"ל (ברכות ס') נשמה שנתת בי טהורה, וכאשר היה לו כח הריח ביותר, אשר הריח הוא מצד הנפש, כמו שאמרו (שם מ"ג) איזה דבר שהנשמה נהנה ממנו, הוי אומר זה הריח... (שם ע"ז כ ב)
...אך יש מין הארה אחרת ההולכת אל הנשמה ומחזיקה, ואז תחזיק היא את הגוף, ובאמת זהו סוד הריח, כי אפילו באדם כן הוא הדרך, המזון מחזיק את האברים ואז הרוח מתפשט בתוכם, והריח מחזיק את הרוח והוא בכחו מתפשט באברים ומחזיקם, ולכן ריחנא פקחין, וגם היין עושה כן, וזה נמשך מרוחניות גדול שיש בו כוח חזק. אך עם כל זה אין פעולתו כפעולת הריח, כי הריח משיב את הנשמה שאינה מתיישבת בגוף, ועל כן אמרו רז"ל איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו זהו הריח. והנה פעולת המזון מחזיק הנשמה גם כן, אך מידי הגיעה אליה מן הגוף, וזה צריך תמיד, כי בריח לבד לא יתקיים האדם והריח אינו עושה אלא תוספת כח לנשמה להתפשט בפקחות, וזה יחזיק הרבה כח החושים שהנשמה פועלת בלא מסגר כנ"ל...
ואפרש לך היטב מהו סוד הריח. כי בגן עדן יש הריחות העולין מכל צד בסוד ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', והוא כי השפע יורד לגן ומשם מקבלין הצדיקים איש לפי מדרגתו, אך בתחלה מקבלים הארת הריח וסודו הוא ריח ניחוח, ניחא דרוחא. והוא כי אף על פי שאמרו כבד כועס, אבל התרגזות הכעס נעשה בחוטם, וסוד הענין, כי בחוטם יש גבורות הרבה כמו שנפרש לקמן בס"ד, ובהתחזקם גורמות חימום הדין למוח... ועל כן צריך בתחלה שיתעורר הריח והוא האור הממתק ומשקיט הרבה חימום הגבורות האלה, ואז השלוה מתחזקת במיתוק הזה ובתוך אותה השלוה נמשך האור הראוי להמשך, וזהו ענין הקורת רוח שאמרו רז"ל... (אדיר במרום דף עו, ועיין שם עוד)
ריח משורש רוח, נזכור את הוראת המלה "ריחים", טחנה, והרי מכאן הוכחה, שריח מציין בעיקר לא את פעולת חוש הריח, אלא את תכונת העצם שריחו נודף, הריחים טוחנות הדק היטב, ומכאן הפועל הריח, חלקיקיו הדקים של עצם נקלטים בגוף עם הריח, ריחו של דבר נודף, אם חלקיקיו הדקים מתנדפים, חוש הטעם והמישוש חש בעצמים על פי מגע ישיר, חוש הראיה והשמיעה קולט רשמים מעצמים רחוקים, ואילו חוש הריח ממוצע ביניהם, העצמים רחוקים אך חלקיקיהם נוגעים באבר הריח כמו בחוש המישוש והטעם. משום כך אומרים ריח גם על הרגשה קלושה ביותר "מריח מים יפריח" (איוב י"ד). נמצאת הוראת ריח הרגשת ביטוי קלוש ביותר.
הקרבנות הם "ריח ניחוח", הם ביטוי קלוש ורומז בלבד להיענות לרצון לה'... אך הוא ריח ניחוח, הוא רומז לנחת הרוח, שה' ימצא בחיינו, הוא רומז שרצוננו לעשות רצונו... (בראשית ח כא)
ויברכהו - בפשט אישר חילו על שהיה מהנה אותו מהריח, שמתחלה חשב ליהנות רק ממאכלו, והנאת הרוח משיבה נפש יותר מהנאת המאכל... (בראשית כז כז)
והנה כתיב והריחו ביראת ה' דרשו חז"ל על מלך המשיח, דמורח ודאין, ויצחק שהוא שורש היראה ראה מהריח מי שראוי לברכו, והריח שהוא מבחינת הנשמה, כמו שאמרו רז"ל איזהו דבר שהנפש נהנה בו ולא הגוף, זה הריח... ואיתא בגמרא על פסוק שפתותיו שושנים כל דיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם בשמים, ומעין זה הנשמה יש בה מזה הריח, ועל זה חלה הברכה, וכמו כן בששת יומא דנשמתין והנשמה יתירה הבאה בשבת מגן עדן ממנה בא הריח, ולכן שורה בו ברכה ולכן מריחין בבשמים מוצאי שבת לפי שנחסר זה הריח אחר השבת. (תולדות תרס"ב)
בענין קביעות הימים למשתה... ונראה שהם ב' מיני חכמות, חכמה שבראש בחינת הנשמה והוא בחינת הריח, כדאיתא איזהו דבר שהנשמה נהנית ולא הגוף זה הריח, והוא בבחינת הקול והדיבור בתורה ותפלה שהוא המשכת כח הנשמה, ויש חכמה הבאה על ידי תיקון הגוף, והיין מפקח הגוף, והוא בכח השתיקה... (לפורים תרמ"ח)
בספר יצירה המליך אות נ' בריח וקשר לו כתב וצרפן זה בזה וצר בהם עקרב בעולם וחשון בשנה ודקין בנפש. ונראה לפרש דהנה כבר אמרנו במקום אחר כי ענין ריח הוא פנימיות של דבר שאיננו נראה לחוש הראות, אלא שחוש הריח מריח מה דהוא תחות כנפא דלבושא. ועל כן המשכיל על העתיד נקרא גם כן מריח, שהרי העתיד הוא מכוסה תחות כנפא דלבוש ההוה ואין נופל בו חוש הראות אלא חוש הריח, ומכל מקום יש עתיד שנופל בו נמי לשון ראיה, באשר הוא כל כך ברור שאי אפשר להשתנות כאילו כבר בא... (נח תרע"ד)
והנה ענין זה שהקב"ה צופה ומביט אל העתיד ועושה חסד בשביל העתיד מצינו בו גם כן לשון ריח, כמאן דארח מרחוק. ובמדרש (ב"ר ל"ד) וירח ה' את ריח הניחוח, הריח ריחו של אברהם אבינו עולה מכבשן האש וכו', ריח דורו של שמד וכו', היינו שבכל אלה צפה והביט ה' מראשית אחרית בימי נח, ובעבורם כרת ה' עמו ברית לבל ישוב למבול עוד. ויש לומר דהא דהלבנה נקראת ירח הוא אותיות ריח, והיינו על שם העתיד שתתמלא פגימת הלבנה ולא יהיה בה שום מיעוט, והוא דוגמה לכנסת ישראל שהם עתידים להתחדש כמותה, ואף שכעת הם חס ושלום במצב לא טוב, מכל מקום מעלין ריח העתיד שהקב"ה צופה ומביט סוף כל סוף, ועל כן מהשתא מעלין ריח ונעשים נרצים להשי"ת... (שם תרע"ו)
בש"ס שבת (פ"ח) ואמר ר' יהושע בן לוי מאי דכתיב לחייו כערוגת הבושם, כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים וכו'. הענין יובן על פי מה שכתוב בספר בני יששכר דכל החושים שבאדם נשתתפו בחטא אדם הראשון, חוש הראיה שנאמר ותרא האשה, חוש השמיעה ששמעה לדברי הנחש, חוש המישוש ותקח, חוש הטעם שחיך אוכל יטעם, חוץ מחוש הריח שלא נשתתף בחטא ולא נפגם. ובזה יש לומר דבקבלת התורה שהיא עץ החיים היפוך עץ הדעת טוב ורע, שהיה תיקון על חטא עץ הדעת... היה צריך להיות בחוש שלא נתפגם, שהוא חוש הריח, וממנו מתפשט התיקון ליתר החושים שלא נתפגמו... (שבועות תרע"א)
בספר יצירה, המליך אות נ' בריח וכו', וחשון בשנה ודקין בנפש וכו', ובפירוש הראב"ד ז"ל כשחשב י"ב כוחות כנגד י"ב שבטים חשב ריח כנגד יוסף שבשעה שעמד בנסיון יצא ריחו מסוף העולם ועד סופו, עיין שם, ולא ביאר השורש. ונראה על פי מה שנאמר "והריחו ביראת ה'", וביוסף כתיב "את האלקים אני ירא", וזה שאמר בגמרא (עירובין כ"א) הדודאין נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, ומלשון בחורי ישראל נראה דקאי על פגם זה, שהילדות והבחרות גורם, וכן איתא בגמרא (סוטה מ"ט) מורחינא ריחא דחינוניתא, א"ל בני טהרה יש בך, והוא גם כן על פי מה שנאמר והריחו ביראת ה', וכתיב "יראת ה' טהורה עומדת לעד", וכשיש לו חוש הריח בשלימות מורה שיש בו יראה והטהרה, ועל כן נאמר על הטהורים מפגם זה הדודאים נתנו ריח... (פר צדיק לר"ח מרחשון)
ראה עוד קרבן צדקת הצדיק עמוד קנא.